מכתב (כ-10 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של רבי אברהם דובער כהנא-שפירא אב"ד קובנה. ציריך (שוויץ), אדר תרצ"ט [1939].
מכתב מעניין שנכתב אל הרב בוצ'קו[?]. בתחילת המכתב כותב רבי אברהם דובער כהנא-שפירא על פניה דחופה שקיבל מהרב קליבנסקי מנהל ה"כולל" בקובנה, הכותב לו כי "מצב ה'כולל' קשה, כי הנה כבר פרוס הפסח ולא נשקף מקור להוצאות הרבנים הגדולים שי' לחג הפסח...". בהמשך המכתב הוא כותב על ענייניו האישיים ועל הצלתו ממחלתו לחיים: "מאשר עבר עלי בטח שמע ידידי, וברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב וחסדיו גברו עלי". הוא כותב כי בדעתו לנסוע חזרה לביתו בשבוע הקרוב [בסופו של דבר נסע ה"דבר אברהם" חזרה לקובנה רק בסוף הקיץ, לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, ראה להלן]. בסיום המכתב מברך רבי אברהם דובער: "בכל-טוב וחג כשר ושמח... אברהם דובער כהנא שפירא".
לאחר החתימה מוסיף ה"דבר אברהם" התנצלות על כתיבת המכתב על נייר מכתבים עם לוגו בלועזית בלבד, ללא כיתוב בעברית: "אָפַס הנייר העברי אצלי ונמצא רק זה".
הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא (תרל"א-תש"ג), בעל ה"דבר אברהם" מגדולי הרבנים המפורסמים בדורו, מצאצאי רבי חיים מוואלוז'ין, וחתנו של "הגדול ממינסק" רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן. תלמיד ישיבת וואלוז'ין. ספרו הלמדני "דבר אברהם", שחלקו הראשון נדפס לראשונה בשנת תרס"ו, הוציא לו שם עולם, וכבר בדורו פלפלו בדבריו גדולי הרבנים. שמו נודע כאחד המנהיגים הגדולים של יהדות ליטא. בשנת תרפ"ד השתתף במסע הרבנים המפורסם לארה"ב, יחד עם ה"כלי חמדה", הגראי"ה קוק והגרמ"מ עפשטיין. בשנת תרצ"ט נסע לשוויץ לצרכי רפואה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה עדיין שהה בשוויץ. ידידיו התחננו אליו כי יציל את נפשו ויישאר בשוויץ הנייטרלית, אך הוא עמד על דעתו לחזור לעירו קובנה, באמרו כי קברניט לא נוטש את הספינה בעת סערה. נפטר בגטו קובנה, ואלפי יהודים ליוו את מיטתו לקבורה.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-15X23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים בשולי וקפלי הנייר.