מכתב מעניין מאת הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר. [ליטא], אייר ת"ש [1940]. נשלח אל הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן, שכיהן אז כאב"ד ליברפול (אנגליה), ובו בקשת עזרה להצלת והחזקת הישיבה בזמנים הקשים של המלחמה [מלחמת העולם השניה]. בתוך הדברים כותב ראש הישיבה: "ועתה הנה לבנו דוה ונפשנו נדכאה בקרבנו על המצב החומרי הנורא של הישיבה, מצד אחד רואים פה את הישיבה בכל עוזה ותפארתה בקודש, והשקידה נפלאה, ומשמחת עליית התורה אין ניכר על פני בן הישיבה רושם התלאות הגדולות שעברו עליו בימי המלחמה והסבל הנוכחי, אולם לבנו מלא פחד על היום הבא..." עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הורה הגאון רבי חיים עוזר לכל הישיבות בליטא, להגיע לווילנא, בה שרר אז שלטון זמני של ממשלת ליטא העצמאית. ישיבת מיר גלתה עם פרוץ השואה בסתיו ת"ש (1939), לעיר ווילנא, שהפכה אז לבירת ליטא העצמאית. לאחר הכיבוש הרוסי באביב ת"ש (1940), הועברה הישיבה לעיר קיידאן שבצפון-ליטא, ולאחר מכן פוזרה הישיבה לארבעה סניפים בעיירות הסביבה: קרקינובה, שאט, קראקי ורמיגולה. עם התקדמות הכיבוש הגרמני, ניצלה הישיבה בדרך פלאית, במסע הצלה דרך הרכבת הטרנס-סיבירית ובאניות רעועות, לקובה בירת יפן, ומאוחר יותר לשנחאי שבסין, בה שהתה הישיבה כשש שנים, בהנהגת המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין והר"מ רבי חיים שמואלביץ, בעוד שראש הישיבה רבי אליעזר יהודה פינקל הגיע לירושלים, והקים בה מחדש את ישיבת מיר, ללא שהצליח אז להביא עמו את התלמידים מליטא לירושלים. נייר מסמכים רשמי, 28 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים בשוליים וכתמים. כתוב במכונת כתיבה, וחתום בחתימת ידו של רבי אליעזר יהודה פינקל.