מכתב ארוך (2 עמודים, 33 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הרב מבריסק הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. ירושלים, ג' טבת תש"ח [16 בדצמבר 1947].

נשלח ללונדון, אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. המכתב עוסק במצבה הקשה של היהדות החרדית בארץ ישראל בסוף ימי המנדט הבריטי, והצורך בשמירת עצמאותה מפני הארגונים הציוניים, בעת כינון "חוקת ירושלים", בעקבות החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 [כשבועיים לפני כתיבת מכתב זה], על הסמכתה של "מועצת הנאמנות", לכינון מעמדה של ירושלים כעיר בינלאומית:

"ברכה מרובה לכבוד ידי"נ, הגאון הגדול פאר הדור... ר' יחזקאל אברמסקי שליט"א רב בלונדן... אחרי הברכה מלו"נ [מלב ונפש]. הסכנה האיומה המרחפת עתה בעתיד קרוב על ירושלים החרדית על קניני'[ה] ועל ענייני'[ה] הרוחניים, מביאנו לפנות בדברי אלה להדר"ג הרמה שליט"א. כי אם לפני שלשים שנה בערך הרבו החרדים דפה ובראשם הגרי"ח זאנענפעלד זצ"ל מעשה והשתדלות, ועלתה בידם להציל הצלה פורתא שלא יפול הכל לידי הועד הלאומי, שהרוב המכריע שבו הוא חילוני לגמרי ואינו מכיר כלל בשלטון התורה והדת, עי"ז שפעלו אצל הממשלה האנגלית שהרשות ביד היראים וביד מי שהוא לצאת מ'כנסת ישראל' וליסד להם עדה נפרדת בפני עצמה, ועד היום החֹק הזה הוא המפלט היחידי לכל ענייני הדת והמוסדות שיוכלו להתקיים ברוח התורה ולא ינוח עליהם שבט הרֶשַע של הועד החפשי הזה לעשות בהם כרצונם, הנה עתה בהתחלף הרשויות הלא הכל תֶּמֶס יהלוך, ומי יודע אם 'מועצת הנאמנות' והועידה שנתמנתה על ידה לענייני ירושלם יכירו כלל בחוק הזה של רשות יציאה מ'כנסת ישראל' והועד העומד על גבה, ומה גם שהציונים יושבים שם והם היועצים בכל העניינים הנוגעים לחוקת ירושלם, ובודאי ישתמשו עכשיו בההזדמנות הזאת שהכל יהי נתון תחת ידיהם, וסכנה גדולה נשקפת להיהדות החרדית שתאבד ברגע אחד את כל קניני'[ה] ואת כל מוסדותי'[ה] אשר טפחה ורבתה במשך דורות רבים, שהכל יפול ביד החפשים להפכם לרצונם ודעתם בלי רחם... והחרדים יאבדו לגמרי את עמידתם בעיר קדשנו ירושלם תובב"א".

הרב מבריסק כותב על הסכנות למערכת החינוך והישיבות: "ועוד סכנה גדולה מזו בעניין החינוך, שהחפשים מרבים מעשיהם זה כמה לשעבד את כל הישוב לתכנית חינוך כפי דעתם, וגם עכשיו היה החינוך פה הפקר, אלא שמי שרצה בחינוך חרדי ונתן את בנו לביה"ס המתאים לפי דעתו ורוחו, הי'[ה] מוכרח להתפטר מכל הנוחיות ולמסור נפשו לתורה, בהיות בתי הספר של החרדים משוללי כל זכות ולא ניתנה להם תמיכה, לא מכספי הממשלה ולא מכספי העירי'[ה]... ועכשיו מי יודע מה יתחדש בזה... ומי יודע אם לא יטילו גם על ירושלם חינוך חובה כנהוג בכל הארצות, ועל כל זה צריך לעמוד על המשמר... בדברים אשר הם בנפשנו ונפש ילדינו ממש, כמובן לכל...".

הרב מבריסק מבקש מהרב אברמסקי, שיפעל בעניין בחוגי השלטונות בלונדון – "...יען כי קראנו בעתונים שסגן יו"ר הועדה הזאת שנתמנתה מטעם 'מועצת הנאמנות' לחוק חוקת ירושלים ולסדר כל ענייני'[ה] הוא אנגלי, ונקרא בשם סיר אלאן בארנס [= Alan Burns; 1887-1980; מבכירי הדיפלומטים הבריטיים, משנת 1924 היה מושל בכמה מושבות בריטיות ברחבי העולם, ומשנת 1947 נציג הממלכה הבריטית ב"מועצת הנאמנות" של האו"ם], ואולי יש מה לעשות אצלו כי לא תשולל עכשיו זכות היראים בעניין היציאה מ'כנסת ישראל', וגם שלא יתהוה שום שינוי בענין החינוך, רק הכל ישאר כמקדם, ואם כי מושבו עתה באמעריקא במקום הועידה, בכ"ז אולי אפשר למצוא דרך להשתדלות אצלו ע"י מכיריו או באיזה אופן שהוא, כי אחשב שאצל אנגלי נקל יותר לפעול שהענינים הפנימיים ישארו בקיומם בלי שום השתנות מכפי שהי'[ה] עד כה מטעם הממשלה האנגלית...".

בסיום המכתב הוא חותם בדברי ברכה: "ואסיים בברכת כל טוב, הנני ידידו מוקירו ומכבדו ודושו"ט מלו"נ [ודורש שלומו וטובתו מלב ונפש], יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז. עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה. בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקרעים.

מכתב זה מתאריך ג' טבת, מוזכר ע"י הרב מבריסק באיגרתו אל הרב אברמסקי מתאריך כ"ג טבת (שנדפסה בספר "אגרות מרן רי"ז הלוי", ירושלים תשס"ח, אגרת 132 – בה הוא כותב: "...בטח קיבל הדר"ג את מכתבי מיום ג' טבת בנוגע לחוקת ירושלים, ואחכה לתשובת הדר"ג, אם כי עתה הסכנה הגופנית ממלאת את כל חלל הלב ואינה נותנת מקום למחשבות ענינים אחרים...").