מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין, נשלח לרבי מנחם מנדל אפשטיין מממוני "כולל רייסין" בטבריה. [קוברין, תרי"ג 1853].
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי מנחם מנדל אפשטיין, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הנהגת הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87; מכירה 66, פריט 49). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי מנחם מנדל.
מתוכן המכתב נראה שמקבל המכתב, רבי מנחם מנדל, ביקש מהאדמו"ר תוספת והעלאה בשכרו על עבודתו ב"כולל" בניהול כספי החלוקה. על כך משיב לו האדמו"ר, ש"בוודאי אם הי'[ה] השנה כתיקונו, בוודאי ג'[ם] כ'[ן] הי'[ה] רצוני מה מעט [להוסיף?] לו", אך הדבר נמנע ממנו: "אך השנה נעשה ב--- וכ"ז [=וכל זה] בהלוואת" [באותה שנה, שנת תרי"ג, לא נגבו הכספים מחלק גדול מהתורמים, והאדמו"ר מקוברין נאלץ ללוות כדי להחיות את בני החבורה בטבריה, ראה קטלוג קדם, מכירה 63, שבמכתבו כותב האדמו"ר: "תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא... עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות"].
בהמשך המכתב כותב האדמו"ר: "תאמין לי ידידי שכל מעות יחיד שלו רובא דרובא לא בא עדיין לגוביינא... ולזאת א'[ם] י'[רצה] ה' עוד חזון למועד... ועתה יקבלו הח'[יים] והש'[לום] מאה"ש [=מאדון השלום], כחפץ השם ונפש ידידו עוז" ["מעות יחיד" היו כספים (נקראו גם: כספי "מעמדות") שנגבו עבור אנשים מסוימים מבני החבורה שגרו בארץ, ע"י קרוביהם, ידידיהם או בני משפחתם, וזאת להבדיל מכספים שנגבו כתרומה כללית עבור כל בני החבורה. במכתב שלפנינו עולה כי לא זו בלבד שהאדמו"ר התקשה להשיג את התרומות הכלליות, אלא אפילו ה"מעות יחיד" - הסכום שהיה מיועד להישלח באופן אישי לרבי מנחם מנדל, אף אותו התקשה לגבות]. בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר את חתימתו בעצם יד קדשו: "משה הנ"ל".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. בסביבות שנת תרי"ג קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו (ראה בקטלוג שם באריכות).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי מנחם מנדל ב"ר מרדכי אפשטיין ממינסק (נפטר לאחר תרל"ט), נודע בכינויו "ר' מנדל רייסישער". בשנת תקצ"ד עלה ממינסק לארץ הקודש. בסביבות שנת ת"ר התמנה לאחד משלשת ממוני "כולל רייסין". חתימתו נמצאת במסמכים רבים של הכולל החל מראשית שנות הת"ר. ר' מנדל היה נכבד ונשוא-פנים בציבור היהודי בטבריה לכל שכבותיו, ואפילו הערבים בטבריה העריצו אותו. ר' מנדל היה ישר ונאמן בענייני ממון, והוא מוזכר באחד ממסמכי הכוללים, בחתימת ידם של האדמו"רים ה"תורת חיים" מקוסוב ורבי אברהם יעקב מסדיגורה, כאדם ישר ונאמן שיש לסמוך עליו. חתנו היה הרה"צ רבי נח ויינברג מטבריה, אחיו של האדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" מסלונים, ואביו של האדמו"ר בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים, זקנו של האדמו"ר הנוכחי מסלונים-ירושלים.
פיסת נייר קטנה. 6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. קרעים עם פגיעה בטקסט. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.