מכתב ארוך (3 דפים. העתקה לא חתומה), בעניני "דעות שבאמונה", מאת רבי אברהם יצחק הכהן קוק. [יפו], י"ב טבת תרע"ג [דצמבר 1912].
גוף המכתב הוא העתקה בכתב-ידו האופייני של הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב. את שתי השורות האחרונות של המכתב (בדף השלישי), השלים הרב קוק בכתב-ידו: "הנם ג"כ כטפה מן הים של האמת הגדולה האומרת כולה, דבר אלוקינו יקום לעולם". הדף השלישי נחתך לאחר שורה זו. ללא חתימה.
מכתב מרתק ובו מענה לשאלות בענייני אמונה. תשובה לתלמיד, כפי הנראה ד"ר משה זיידל (ראה להלן), שפנה אליו במכתב שנכתב מתוך סערת רוח: "יקירי, מכתבך היקר... הגיעני, והבהילני מסערת רוחך היקר, וכאשר הנך קורא לי לעזרה, מצאתי לי לחובה קדושה להקדים את תשובתי ולבכר את מכתבי אליך, חביבי, על פני מכתבים אחרים נחוצים שזמנם מוקדם. ריש מילין אומר לך כלל גדול, מחמדי, שכל המבוכה המתיילדת בעניני דעות שבאמונה באה מתוך ההבנה השטחית שהיתה הצורה האמונית מבוססת עליה בתחילה...".
למיטב בדיקתנו, מכתב זה לא ידוע ולא נדפס. כפי הנראה, נשלח המכתב לד"ר משה זיידל, תלמידו הקרוב של הרב קוק (עוד מתקופת רבנותו בבויסק), שהתחבט בשאלות של אמונות ודעות ושיתף את הרב קוק בלבטיו. הקשר האישי והחם בין הרב קוק לבינו היה מיוחד ויוצא דופן. הרב קוק התמסר אליו כאב לבנו והמכתבים שכתב לו ידועים בעומקם, בטיפול בשאלות אמונה מורכבות והתמודדות עם רוח הזמן.
באגרות הראי"ה (ב, אגרת תעח) נדפס מכתב אחר, מיום י"ג טבת תרע"ג – יום לאחר כתיבת המכתב שלפנינו. המכתב שנדפס שם שונה לגמרי בתוכנו, אך נראה כי הוא מגיב לאותו מכתב של זיידל, שכנראה הביע בו סערת רוח גדולה (הרב קוק כותב לו שם: "מכתבך, חביבי, איני צריך לבאר שהדאיבני והפליא[ני] גם יחד..."). יש לשער כי הרב קוק כתב תחילה את המכתב שלפנינו כתגובה למכתבו הסוער של זיידל, אך לאחר מכן חזר בו מנוסח זה, וניסח מכתב חדש (הוא זה שנדפס לבסוף באגרות הראי"ה).
[3] דף (כתובים מצדם האחד), שניים מהם בגודל 25.5 ס"מ, והשלישי נמצא רק בחציו העליון (גודל הדף: 11 ס"מ). מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים.