מכתב האדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש מאמשינוב, אל קרוב-משפחתו רבי אברהם משה בוים. [ז'ירידוב, הסמוכה לוורשא], קיץ תרצ"ט [1939].
מכתב 'המשמש בקודש' (המשב"ק) בשם האדמו"ר, ובסוף המכתב כמה שורות בכתב יד קדשו של האדמו"ר - המברך ב"ישועה בכל הענינים, השקט ובטח", חתימת יד קדשו וחותמתו.
במכתב המשב"ק רבי "שלום" - "הכותב וחותם בפקודת אדמו"ר שליט"א", דברי חיזוק ועידוד באותה תקופה קשה של ערב מלחמת העולם השניה, "ישמרכם ויצילכם מכל פגע ומכל צער ח"ו, רק יוסיף להיטיב עמכם בכל הטוב, ועוד תראנה עיניכם בישועה האמיתית, ישועת כל ישראל במהרה". בתוך הדברים נכתב על שמחת ה'בר-מצוה' לבנו בכורו של האדמו"ר, העלם היקר מוה"ר יהודה אריה מנחם, שהתקיימה בעיירה גור, בבית הסבא-רבה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר בעל "אמרי אמת".
האדמו"ר הקדוש רבי יעקב דוד קאליש (השני) מאמשינוב (תרס"ו-תש"ב, אנצי' לחסידות ב', עמ' רסג-רסד) בן האדמו"ר רבי יוסף קאליש מאמשינוב. חתן נכדתו של האדמו"ר מגור בעל "אמרי אמת", שחיבבו עד מאד. נודע כגאון מופלג בתורה ובגיל צעיר נתמנה לאב"ד ז'ירידוב הסמוכה לוורשא. בשנת תרצ"ו נפטר אביו וחסידי אמשינוב הכתירוהו לאדמו"ר תחתיו, אך קהילת ז'ירידוב לא הסכימה לוותר עליו ולכן כיהן בו זמנית כרב בעירם וכאדמו"ר באמשינוב. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נאלץ להסתתר, וקרוב לשנתיים התחבא במקומות שונים בוורשא, עד שחלה ונפטר באחד ממקומות המסתור. אשתו הרבנית וארבעת ילדיו נרצחו בשואה.
מקבל המכתב: רבי אברהם משה בוים מלודז, מצאצאיהם של הרבי ר' בונם מפשיסחה והסבא קדישא רבי יצחק מוורקי. עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד, ועמד בקשר הדוק עם האדמו"ר רבי יוסף קאליש מאמשינוב ובנו האדמו"ר רבי יעקב דוד. נפטר בשנת תשכ"ה.
נייר מסמכים רשמי, 28.5 ס"מ. מצב בינוני, קרעים וסימני דבק בקפלי הנייר.