מכתב מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. ריגא, כ"ג מרחשון תרצ"א [1930].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ ("זמני ריגא – לטביא"), חתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק", ובתוספת מילים בכתב-ידו.
נשלח אל "ידידי הנעלה והכי נכבד, הרה"ג המפורסם לשם תהלה ותפארת, בעל כשרונות נשגבים... מוה"ר מנחם מענדיל" (כנראה הנגיד ר' מנחם מנדל רוטשטיין, חבר הנהלת ישיבת תומכי תמימים בוורשה, שעסק בהצלת הריי"ץ בעת מאסרו ברוסיה בשנת תרפ"ז, ולאחר מכן הרבה לעסוק ולהשתתף בפעילות הריי"ץ בעסקנות ובענייני הכלל. נספה בשואה).
במכתבו מתייחס הריי"ץ למאורע שלילי כלשהו שגרם לפגיעה בבריאות מכותבו, וכותב: "מצטער אני מאד על זה, וברור לי הדבר שזהו רק גירוי העצבים... ואין פלא בדבר לאחר מאורע כזה שאירע לו". הריי"ץ ממשיך לייעצו ולהדריכו: "חושב אני אשר עבור כ' שי' המנוחה הוא התענינות והתעסקות בעניני הרבצת תורה וחיזוק היהדות, ולדעתי טוב הי' אם הי' נוסע על איזה ימים לווילנא, ודרך אגב יהי' אצל רופא מומחה שיתן לו מה למנוחת העצבים, ולא יהרהר בזה כלל". בסיום המכתב מברכו הריי"ץ: "השי"ת ישלח לו רפו"ש [רפואה שלמה] ויחזקהו ויאמצהו בגו"ר [בגשמיות וברוחניות]".
בסיום מכתבו הוסיף הריי"ץ בכתב יד קדשו את המילים "מכבדו ומברכו".
המכתב שלפנינו לא נדפס ב"אגרות קודש" של האדמו"ר הריי"ץ.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי 25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי. קרעים קטנים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט).