מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, בנושא פרשת "עסק הביש". שדה בוקר, 1 במאי 1964.
במכתב מתייחס בן-גוריון לראייה החשובה ביותר בפרשה – מכתב משנת 1954, המזכיר במפורש את "ההוראה" משר הביטחון פנחס לבון (נשלח, כביכול, מבנימין גיבלי לרמטכ"ל משה דיין). ראייה זו עמדה במוקד דיוני וועדת החקירה בשאלת האחראי לפרשה ("מי נתן ההוראה?"), ומיד עם הצגתה טען לבון שזויפה.
במכתב שלפנינו התייחסות יוצאת דופן של דוד בן-גוריון, ממתנגדי לבון ומאשימיו בפרשה, למכתב המרשיע ולזיופו: "שני מוסדות מוסמכים [...] קבעו שה'זיוף' אינו אלא עלילה [...] אותרו והועמדו לרשותו של מר אלברט חגג (מומחה לבדיקות זיופים של משטרת ישראל) 2 מכונות כתיבה, שנמצאו בשימוש לשכת ראש אמ"ן במחצית השניה של 1954 [...] הוא זיהה את מכונת הכתיבה עליה הודפס המכתב [...] ולאור התוצאות השליליות של המומחה – אני מסיק שלא קיימת הוכחה לזיוף כלשהוא [...] no case". חתום: ד. בן-גוריון.
בשנת 1965 הודתה דליה כרמל, מזכירתו של ראש אמ"ן בנימין גיבלי (ומהחשודים העיקריים במתן ההוראה) שזייפה את המכתב תחת איומיו ולחציו של גיבלי. שאלת אמיתות המכתב וזהותו של נותן ההוראה עודם שנויים במחלוקת.
המכתב ממוען אל "הפט היקר" (כנראה, אברהם האפט).
[2] דף (שני עמודים כתובים), 21 ס"מ בקירוב (מודבקים זה לצד זה על גיליון נייר). מצב בינוני. קמטים. קרעים בשוליים. כתמים ופגמים כתוצאה מההדבקה.

פרשת "עסק הביש" הוא כינוי אשר ניתן לפעולתה וחשיפתה של חוליית ריגול וחבלה אשר פעלה במצרים בראשית שנות ה-50, במטרה לחבל ביחסי מצרים עם ארה"ב ובריטניה. החוליה פעלה במסגרת יחידה 131 של צה"ל, והוכשרה והופעלה על-ידי המודיעין הישראלי. בשנת 1954 ביצעה היחידה מספר פעולות חבלה במתקנים מערביים במצרים (הפעולות היו אמורות להיראות כאילו נעשו בידי מחתרת לאומנית מצרית). אחת הפעולות היתה הטמנת פצצות תבערה בספריות שהיו שייכות לשגרירות האמריקאית בקהיר ולשלוחה של ספריית הקונגרס בקהיר
חברי החוליה נתפסו והועמדו לדין במצרים.
הצנזורה הצבאית בישראל הטילה איסור על פרסום פרטי הפרשה, ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות אליה במילות קוד וברמזים בלבד. הפרשה הביאה להקמת ועדות חקירה שונות ולדיונים משפטיים ארוכים וסבוכים, והשאלה המרכזית היתה מי נתן את ההוראה לפעולה במצרים. שר הבטחון דאז, פנחס לבון, התפטר מתפקידו לאחר שוועדה במינוי ראש הממשלה לא הצליחה לקבוע בוודאות כי לא היה זה הוא אשר נתן את הפקודה. דוד בן-גוריון התמנה במקום לבון לשר הבטחון, ובהמשך לראש הממשלה. פרשת "עסק הביש" נותרה על סדר היום וגרמה לסערות פוליטיות רבות. בן-גוריון מינה ועדות חקירה, וביקש מן העיתונאי חגי אשד לחבר דו"ח בנושא הפרשה. בשנת 1960 קבעה "ועדת השבעה", אשר היתה מורכבת משבעה שרי ממשלה, כי לבון לא נתן את ההוראה לפעולה במצרים, ואף לא ידע עליה. בן-גוריון דחה את מסקנות הועדה ודרש את מינויה של ועדת חקירה משפטית. דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של בן-גוריון בנושא הפרשה, וצידד בעמדתו כי בשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים. ההתנהלות סביב הפרשה וחקירתה היתה מן הגורמים המרכזיים שהניעו את בן-גוריון להתפטר מראשות הממשלה, בשנת 1963.