מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אלחנן היילפרין, מגדולי רבני לונדון. [לונדון?], אדר ב' תשמ"ט [1989].
נשלח אל רבי יהודה מאיר אברמוביץ "יו"ר הועד הפועל של אגודת ישראל העולמית". כפי העולה מהמכתב, הרב היילפרין - שהיה מקובל אצל כל החוגים, התבקש מאת הרב אברמוביץ לפעול להשבת השלום בחוגי "אגודת ישראל" [בתשרי של אותה שנה, הקים הרב שך את תנועת "דגל התורה" ופרש מ"אגודת ישראל", כחלק ממאבקו בתנועת חב"ד].
רבי אלחנן היילפרין מתייחס למחלוקת שנוצרה בעקבות התנגדותו הנחרצת של הרב שך לדרכו של האדמו"ר מליובאוויטש, וטוען כי אין סיכוי להשכנת שלום בין הצדדים, בין היתר מכיון שקשה לשכנע את הרב שך לחזור בו מהתנגדותו: "...מעשי שטן הצליח ע"י שלוחיו הקטנים, מחרחרי ריב ואנשי מדון, להטות לב ולבלבל ראש גאון בתורה ויראה, ע"י זיופים, עד כדי הטלת מום בקדשים... ואם כל חכמי ישראל הם כקליפת השום, מי מדמה בדעתו להשפיע עליו, שלכל הפחות מפני הצלת ענינים חשובים... יחזור ממהלכו - שבוודאי דעתו [=של הרב שך], לשם שמים, דיבר ועשה מה שדיבר ועשה".
מאידך גיסא - כותב הרב היילפרין - אי אפשר להעלות על הדעת שרב חסידי יסכים לתת יד להחרמה מפלגתית של תנועת חב"ד, כפי שדרש אז הרב שך: "ומצד אחר, הכי מי מאתנו, כלומר חניכי ברכי ת"ח וחסידים מגזע עץ החיים בעשטוה"ק [בעל שם טוב הקדוש] וענפיו וענפי-ענפיו זי"ע, יסכים לשתף פעולה כל שהיא, לנדות ולהבדיל עדת חסידים ומלכם בראשם, גם אם אין דרכם דרכנו, חס מלהזכיר. וממילא איני רואה בשכלי הדל, תקוה לפעול למען השלום...".
הרב היילפרין חותם בכאב: "הכו"ח בצער וכאב על עלבון התורה וגדולי'[ה], ומחכה בציפי'[ה] לישועה להרמת קרן התורה וישראל, הק' אלחנן בהר"ר דוד היילפרין".
בשולי המכתב מבקש הרב היילפרין: "נ.ב. בבקשה לשמור על סודיות מכתבי, ששפכתי שיח צערי לפני מעכתה"ר...".
הגאון רבי אלחנן היילפרין (תרפ"ב-תשע"ה), מגדולי רבני לונדון, רבה של שכונת גולדרס-גרין. נולד בעיר קאשוי (קושיצ'ה) לאביו רבי דוד היילפרין אב"ד דובשיץ, ולאמו הרבנית בתו של הגאון הנודע רבי שמואל ענגיל אב"ד ראדומישלא. הגיע בשנת תרצ"ט ללונדון, בה כיהן ברבנות למעלה משבעים שנה. בשנת תש"ב הקים את בית מדרשו "בית שמואל" בשכונת גולדרס-גרין, בו הקים ישיבה, וכיהן בה כר"מ. הקים בתי ספר "פרדס" לבנים ולבנות בעיר. בהמשך כיהן כדיין בבית הדין של "התאחדות קהלות החרדים", ומאוחר יותר כראב"ד "התאחדות קהלות החרדים". נודע בגדלותו הרבה ובהנהגתו בחן ובחכמה בכל ענין שהיה מעורב בו. כונה בחיבה בפי כל "ר' חוּנֶע". מחבר הספרים "שדה אלחנן" ועוד.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב טוב.

מכתב מאת משה מונטיפיורי אל הרב הראשי של בריטניה רבי נתן מרקוס אדלר. רמסגייט (אנגליה), 16 בנובמבר תרל"ב [1871]. אנגלית ומעט עברית.
כתיבת יד סופר, על נייר מכתבים רשמי, עם חתימת ידו של מונטיפיורי באנגלית.
המכתב עוסק בכספי "קופות א"י" שמונטיפיורי העביר לחלוקה בין עניי "ארבעת ערי הקודש" בארץ ישראל, ובקביעת פגישה של "ועדת ארץ הקודש" [Holy Land Committee].
בין מונטיפיורי, שעמד בראש עדת הספרדים בלונדון, ובין הרב נתן מרקוס אדלר (1803-1890), הרב הראשי של האימפריה הבריטית, התקיימו קשרי ידידות לאורך עשרות שנים. מערכת היחסים הלבבית ביניהם, שלוותה בהתכתבות ענפה, הובילה לשיתוף פעולה בפרויקטים קהילתיים מגוונים, ובהם איסוף כספי תרומה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. אדלר, שמתוקף תפקידו כרב ראשי עמד בראש איגוד בתי הכנסת ק"ק כנסת ישראל (United Synagogue), ארגון שאיגד את כל הקהילות האורתודוקסיות בבריטניה, דאג לרכז את התרומות שהתקבלו בבתי הכנסת ולשלוח אותן לארץ ישראל באמצעות נציגיו של מונטיפיורי.
[1] דף, מקופל לשניים (ארבעה עמודים כתובים). 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקמטים. קרעים חסרים בשוליים, עם פגיעה קלה בכיתוב. קרעים קלים בסימני הקיפול.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של רבי חיים ברלין, אל ר' חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"). [יליסבטגרד, תרס"ה 1905].
נכתב על גבי גלויה ונושא את התאריך י' אדר ב' "מרבין בו בשמחה" לפ"ק [=תרס"ה]. המכתב עוסק בשומן אווזות שנשחטו שלא כדין. רבי חיים מודיע ליהודי העיר אודסה שלא לקנות שומן אווזות שמקורו בעיר יליסבטגרד, כדי שלא להיכשל באיסור נבילה. המכתב נכתב בסמוך לפורים והוא פותח ומסיים במליצות מתאימות: "כבימי מור והדס בשושן הבירה, ליהודים תהי' אורה, ועליו יציץ נזרה, כבוד הרב הג' עיני העדה, לכוננה ולסעדה, כ' מ' חיים טשארנאוויץ הי"ו, מו"צ באדעססה...". את מכתבו מסיים רבי חיים: "והי' זה שלום, על ישראל ועל רבנן ועל דייני ישראל, וכאז בימים הראשונים, יראנו נפלאות, ויעשנו עמנו לטובה אות... חיים ברלין החופ"ק והגליל". לצד חתימתו מופיעה חותמתו: "חיים בערלין אב"ד דיעליסאבעטגראד והגליל".
הגאון המפורסם רבי חיים ברלין (תקצ"ב-תשרי תרע"ג), מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוולוז'ין. שימש כרב הראשי של מוסקבה, והשפעתו התורנית התפרסה במרחבי רוסיה. כיהן תקופה כראש ישיבה ואב"ד וולוז'ין, וברבנות קוברין ויליסבטגרד. עלה לירושלים בשנת תרס"ו, ועד מהרה הוכר במעמדו וסמכותו כאחד מגדולי רבני העיר. ספרייתו העשירה של רבי חיים ברלין נודעה כאחת הספריות הפרטיות החשובות בתקופתו, היא שימשה אותו בכל מקומות רבנותו והוא הביאה עמו בעלותו ארצה לירושלים.
גלוית דואר. 9X14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע חסר עם פגיעה קלה בטקסט. נקבי תיוק.

מכתב בחתימת הגאון הצדיק רבי "ישראל מאיר הכהן" בעל ה"חפץ חיים". ראדין, אדר תר"צ [1930].
גוף המכתב נדפס במכונת כתיבה, עם חתימת יד קדשו וחותמתו של ה"חפץ חיים". נשלח אל הנדיב ר' משה יהודה פקטר מאמשטרדם.
ה"חפץ חיים" מודה לו על עזרתו עבור הישיבה בראדין: "...והנני מביע בזה תודתי וברכתי העמוקה לרו"מ [לרום מעלתו] בעד תמיכתו שהיתה לנו כדבר בעתו בלחץ והדוחק הנורא השורר בישיבתינו הק'[דושה]...". [מדובר על תקופת המשבר העולמי הגדול, שהחל בארה"ב כמה חודשים קודם לכן, בשלהי שנת 1929; ומסיבה זו התמעטו מקורות ההכנסה של הישיבות מנדיבי חו"ל].
בהמשך המכתב מברך אותו ה"חפץ חיים" על תרומתו: "ישלם ד' פעלו הטוב ותהי משכורתו שלמה מד' בזה ובבא. וזכות המצוה הגדולה של החזקת התורה יעמוד לרו"מ [לרום מעלתו] ויריק ד' עליו שפע חו"ש [חיים ושלום] פרנסה והצלחה מרובה בכל עניניו. כנפשו וכנפש המכבדו ומוקירו כע"ה [כערכו הרם], ישראל מאיר הכהן".
הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח בערך-תרצ"ג), רבן של ישראל, שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים". מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-18.5X22 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. שוליו התחתונים של הדף נחתכו ביד, בצורה לא ישרה.