מכירה 87 - היסטוריה, אמנות ותרבות יהודית וישראלית
כולל: מתווים לעבודות מאת זאב רבן ופריטי בצלאל, ספרי ילדים מאוירים, ספרי אוונגרד עיתוני לאדינו, ועוד
- book (136) Apply book filter
- ספרי (99) Apply ספרי filter
- books, (89) Apply books, filter
- ישראל (83) Apply ישראל filter
- ילדים (79) Apply ילדים filter
- children (79) Apply children filter
- hebrew (77) Apply hebrew filter
- עת (73) Apply עת filter
- period (73) Apply period filter
- palestin (69) Apply palestin filter
- חפצים (66) Apply חפצים filter
- other (66) Apply other filter
- art (63) Apply art filter
- print (59) Apply print filter
- נוספים (52) Apply נוספים filter
- מתווים (52) Apply מתווים filter
- מעזבון (52) Apply מעזבון filter
- מורי (52) Apply מורי filter
- מאת (52) Apply מאת filter
- כולל (52) Apply כולל filter
- זאב (52) Apply זאב filter
- ותלמידי (52) Apply ותלמידי filter
- וציורים (52) Apply וציורים filter
- ופריטים (52) Apply ופריטים filter
- בצלאל (52) Apply בצלאל filter
- רבן (52) Apply רבן filter
- קדמי (52) Apply קדמי filter
- ספרים (52) Apply ספרים filter
- רבן, (52) Apply רבן, filter
- שלמה (52) Apply שלמה filter
- ספרים, (52) Apply ספרים, filter
- artist (52) Apply artist filter
- bezalel (52) Apply bezalel filter
- estat (52) Apply estat filter
- ev (52) Apply ev filter
- from (52) Apply from filter
- includ (52) Apply includ filter
- item (52) Apply item filter
- judaica (52) Apply judaica filter
- kedmi (52) Apply kedmi filter
- origin (52) Apply origin filter
- raban (52) Apply raban filter
- shlomo (52) Apply shlomo filter
- sketch (52) Apply sketch filter
- ze (52) Apply ze filter
- ze'ev (52) Apply ze'ev filter
- zeev (52) Apply zeev filter
- cultur (49) Apply cultur filter
- establish (49) Apply establish filter
- fighter (49) Apply fighter filter
עלון בן ארבעה עמודים. על גבי העמוד הראשון מאמר ארוך המאשים את ישראל קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהכשרת הקרקע לרצח יהדות הונגריה, ובהצלת פושע מלחמה מעונש (נפתח במילים: "ריח של פגר מגרד את נחירי! תהיה זו הלוויה משופרא דשופרא! את ד"ר רודולף קסטנר צריך לחסל!"). העלון "מכתבים אל חברי במזרחי" נדפס באופן עצמאי בידי מלכיאל גרינוולד ונשלח בדואר למאות בודדות של קוראים (בשולי העותק שלפנינו מודבקים בול דואר ותווית עם שם הנמען – מחוק). גיליון מס' 17 מצא את דרכו לידיו של היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, ובהמלצתו תבע קסטנר את גרינוולד למשפט דיבה, שהפך לאחד המשפטים הנודעים בתולדות ישראל – "משפט קסטנר".
[2] דף (ארבעה עמ' מודפסים), 34.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים קלים, קמטים וקו קיפול אופקי. קרעים בשוליים ולאורך קו הקיפול.
על השלט מודפסת המילה Israel, וסביבה הקדשות קצרות בכתב יד, חתומות בידי חמש מבכירות המשלחת הישראלית לוועידה העולמית השלישית לענייני נשים (The Third World Conference on Women): ניצה שפירא-ליבאי, משפטנית ויועצת ראש הממשלה למעמד האישה לשעבר; תמר [אשל], חברת כנסת מטעם המערך בשנים 1977-1984; ג'ודי דרנגר-ורנאי, דיפלומטית ישראלית; יעל ורד, דיפלומטית ישראלית; ונעמי חזן, פרופסור למדעי המדינה, פעילת זכויות אדם, וחברת כנסת מטעם מר"צ.
הוועידה העולמית השלישית לענייני נשים של האו"ם התכנסה בניירובי בירת קניה לצורך בחינת ההישגים שהושגו במהלך עשר השנים שחלפו מאז ההכרזה על "עשור האומות המאוחדות לנשים" (1976-1985). בוועידה השתתפו נציגות ונציגים מ-157 מדינות, ביניהם כ-25 נציגות ישראליות. הועידה עסקה, בין השאר, בהערכת ההתקדמות ביישום התוכניות מרחיקות הלכת לקידום מעמד האישה בעולם, שנוסחו בשתי הוועידות לענייני נשים הקודמות (ב-1975 וב-1980).
ביקורת מבית ומחוץ טענה שמצד המשלחת הישראלית הרשמית נצבעה הוועידה בגוונים פוליטיים, ופעילותה התמקדה בקידום מסריה של ממשלת ישראל, ולאו דווקא בנושאים הקשורים למאבק הפמיניסטי (ראו: "מבצע ניירובי", בתוך "העולם הזה", 31.07.1985).
ההקדשות בכתב יד (ביניהן: "טוב שהיה ועבר – והלוואי שלא נתנסה בגרוע מזה"; "יופי. הישג לנשים, לישראל ולעם היהודי"), מהדהדות את השערורייה הדיפלומטית שאיימה לפוצץ את הוועידה בימיה האחרונים: אחד מסעיפי המסמך המסכם של הוועידה, עליו נתבקשו לחתום חברות וחברי המשלחות המשתתפות, כלל התייחסות לתפקידן החשוב של נשים במאבקים נגד האימפריאליזם, הקולוניאליזם, האפרטהייד והציונות. בעקבות לחץ המשלחת הישראלית, בגיבוי אמריקאי וקנדי, נמחקה המילה "ציונות" מהסעיף, והוחלפה בהערה כללית הנוגעת למיגור הגזענות והאפליה על רקע גזעי, שינוי שנתפס בישראל כהישג דיפלומטי לא מבוטל.
השלט נתון במסגרת: 30.5X12.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. לא נבדק מחוץ למסגרת.
שני תצלומי דיוקן של דן בן אמוץ, מאת דוד רובינגר.
1. דיוקן אינטימי של דן בן אמוץ (תצלום מאותה סדרה נדפס בעיתון "חדשות", גיליון ה-22 באוקטובר, 1989, בכתבה לזכרו של בן אמוץ).
2. פוטומונטז': דיוקנאות של דן בן אמוץ.
שני תצלומים, 25X20.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים, קילופים ופגמים קלים. כתמי חלודה בגב. רישום בכתב יד בגב: "רובינגר" (עט).
דן בן אמוץ (דב"א; נולד: מוסיה תהילימזוגער, 1924-1989), יליד פולין, מאנשי האשכולות של התרבות הישראלית – סופר, עיתונאי, מתרגם, תסריטאי, סטיריקן, איש רדיו ושחקן – איש הפלמ"ח והמוסד לעלייה ב'. בן אמוץ כתב כמה מיצירות הספרות הבולטות בעשורים הראשונים למדינה, ביניהן "ילקוט הכזבים" (יחד עם חיים חפר; 1951), "לזכור ולשכוח" (1968), "מילון עולמי לעברית מדוברת" (לצד נתיבה בן יהודה; 1972), ורבות אחרות; לצד חיים חפר העלה את מופע הבידור "תל-אביב הקטנה"; ברדיו היה משתתף בולט בתוכנית הפופולרית "שלושה בסירה אחת" (1955-59); כתב מדור פופולרי בעיתון "חדשות", והיה לדמות בולטת בבוהמה התל-אביבית עד למותו.
לאחר מותו השתנה לשלילה היחס כלפי בן אמוץ ומורשתו – תרמה לכך הביוגרפיה השנויה במחלוקת שפרסם לאחר מותו ידידו אמנון דנקנר, שהציגה את יחסו הנצלני והפוגעני של בן אמוץ כלפי נשים.
"מחזור של"ג – מלחמת שלום הגליל", ארבעה גיליונות משלבי ההדפסה השונים של טור מאת דן בן אמוץ בעיתון "חדשות" (דף הכנה לדפוס ותשלילים). הטור השלם ראה אור במוסף "חדשות של שבת", ב-28 באוקטובר, 1988.
גיליונות משלבי ההדפסה השונים של טור מאת דן בן אמוץ שהתפרסם ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת השתים עשרה: דף הכנה לדפוס, עליו מדבקים הטקסט והתמונות (חלק מהפסקה האחרונה של הטור חסר), תשליל של הדף, תשליל מוגדל והדפסה מוגדלת על שקף.
בטורו קורא בן אמוץ לציבור לא להצביע למפלגת הליכוד; הוא פונה בגוף ראשון אל אחד מהרוגי מלחמת שלום הגליל ("שורה 29, שני מימין") וקורא: "תראה, תראה. תביט עליהם. איזה מזל שלפחות לאנשים האלה ששלחו אותך להיהרג לא קרה שום דבר במלחמה המזויינת ההיא. איש מהם לא עלה על מוקש בדרכו לישיבת הממשלה, ואף אחד מהם לא איבד יד בהצבעה הגורלית ההיא, בחמישה ביוני, 1982, שבה הם החליטו לשלוח אותך להבטיח בהרי הלבנון את שלום הגליל". תחת הכותרת "מחזור של"ג – מלחמת שלום הגליל", מופיעות תמונותיהם של האחראים למלחמה, ערוכות כבתצלום מחזור: ראש הממשלה מנחם בגין, והשרים – הבולטים שבהם אריאל שרון ויצחק שמיר. ברקע, תצלום של קברים בחלקה צבאית בבית קברות. מעל תמונות השרים ומתחתיהן כתובים שמות הרוגי המלחמה, ערוכים בשורות ארוכות.
50X35 עד 61X51 ס"מ בקירוב. מצב משתנה.
דן בן אמוץ (דב"א; נולד: מוסיה תהילימזוגער, 1924-1989), יליד פולין, מאנשי האשכולות של התרבות הישראלית – סופר, עיתונאי, מתרגם, תסריטאי, סטיריקן, איש רדיו ושחקן – איש הפלמ"ח והמוסד לעלייה ב'. בן אמוץ כתב כמה מיצירות הספרות הבולטות בעשורים הראשונים למדינה, ביניהן "ילקוט הכזבים" (יחד עם חיים חפר; 1951), "לזכור ולשכוח" (1968), "מילון עולמי לעברית מדוברת" (לצד נתיבה בן יהודה; 1972), ורבות אחרות; לצד חיים חפר העלה את מופע הבידור "תל-אביב הקטנה"; ברדיו היה משתתף בולט בתוכנית הפופולרית "שלושה בסירה אחת" (1955-59); כתב מדור פופולרי בעיתון "חדשות", והיה לדמות בולטת בבוהמה התל-אביבית עד למותו.
לאחר מותו השתנה לשלילה היחס כלפי בן אמוץ ומורשתו – תרמה לכך הביוגרפיה השנויה במחלוקת שפרסם לאחר מותו ידידו אמנון דנקנר, שהציגה את יחסו הנצלני והפוגעני של בן אמוץ כלפי נשים.
!["דמוקרטיה מותק – מספיק לישון!", כרזת מחאה מאוירת; נדפסה מטעם דן בן אמוץ ועמוס קינן. [1970?]. כרזת מחאה נגד מעצרים](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/65.jpg "דן בן אמוץ ועמוס קינן – \"דמוקרטיה מותק – מספיק לישון!\" – כרזת מחאה מאו")
"דמוקרטיה מותק – מספיק לישון!", כרזת מחאה מאוירת; נדפסה מטעם דן בן אמוץ ועמוס קינן. [1970?].
כרזת מחאה נגד מעצרים מנהליים: "דמוקרטיה מותק – מספיק לישון! \ 37 אזרחים ישראליים יושבים בבתי כלא ללא משפט. \ 76 נמצאים במעצר בית ללא משפט. \ 700 אזרחים מרותקים לאיזור מגוריהם ללא משפט. \ שום כתב אשמה לא הוגש נגדם. \ כולנו אוהבים לישון – אבל בזמן האחרון \ קשה יותר ויותר להירדם. \ האשמים – למשפט. החפים מפשע – הביתה. \ ועכשיו תמשיכי לישון, מותק. \ שלך באהבה, \ דן בן אמוץ \ עמוס קינן".
תחת הטקסט, איור של אישה ישנה, שוכבת על צדה על האדמה (כפי הנראה פרי עטו של קינן).
דן בן אמוץ ועמוס קינן, סופרים ואנשי בוהמה, מהדמויות הבולטות בעולם התרבות והספרות בעשורים הראשונים למדינת ישראל. נודעו בדעותיהם הרדיקליות שנטו לשמאל האנטי-ממסדי.
49.5X35 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קמטים קלים. מעט פגמים וקרעים קלים בשולי הכרזה.
דן בן אמוץ (דב"א; נולד: מוסיה תהילימזוגער, 1924-1989), יליד פולין, מאנשי האשכולות של התרבות הישראלית – סופר, עיתונאי, מתרגם, תסריטאי, סטיריקן, איש רדיו ושחקן – איש הפלמ"ח והמוסד לעלייה ב'. בן אמוץ כתב כמה מיצירות הספרות הבולטות בעשורים הראשונים למדינה, ביניהן "ילקוט הכזבים" (יחד עם חיים חפר; 1951), "לזכור ולשכוח" (1968), "מילון עולמי לעברית מדוברת" (לצד נתיבה בן יהודה; 1972), ורבות אחרות; לצד חיים חפר העלה את מופע הבידור "תל-אביב הקטנה"; ברדיו היה משתתף בולט בתוכנית הפופולרית "שלושה בסירה אחת" (1955-59); כתב מדור פופולרי בעיתון "חדשות", והיה לדמות בולטת בבוהמה התל-אביבית עד למותו.
לאחר מותו השתנה לשלילה היחס כלפי בן אמוץ ומורשתו – תרמה לכך הביוגרפיה השנויה במחלוקת שפרסם לאחר מותו ידידו אמנון דנקנר, שהציגה את יחסו הנצלני והפוגעני של בן אמוץ כלפי נשים.
כרזה לרגל צאתו לאור של ספר מאת דן בן אמוץ. "הפצה לחנויות: גד". ללא פרטי דפוס או שנה.
הכרזה מציגה תצלום דיוקן של בן אמוץ; מימין נדפס: "ספרו החדש של דן בן אמוץ הופיע!".
68X46 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קרעים קלים בשוליים. קמטים ופגמים קלים.
דן בן אמוץ (דב"א; נולד: מוסיה תהילימזוגער, 1924-1989), יליד פולין, מאנשי האשכולות של התרבות הישראלית – סופר, עיתונאי, מתרגם, תסריטאי, סטיריקן, איש רדיו ושחקן – איש הפלמ"ח והמוסד לעלייה ב'. בן אמוץ כתב כמה מיצירות הספרות הבולטות בעשורים הראשונים למדינה, ביניהן "ילקוט הכזבים" (יחד עם חיים חפר; 1951), "לזכור ולשכוח" (1968), "מילון עולמי לעברית מדוברת" (לצד נתיבה בן יהודה; 1972), ורבות אחרות; לצד חיים חפר העלה את מופע הבידור "תל-אביב הקטנה"; ברדיו היה משתתף בולט בתוכנית הפופולרית "שלושה בסירה אחת" (1955-59); כתב מדור פופולרי בעיתון "חדשות", והיה לדמות בולטת בבוהמה התל-אביבית עד למותו.
לאחר מותו השתנה לשלילה היחס כלפי בן אמוץ ומורשתו – תרמה לכך הביוגרפיה השנויה במחלוקת שפרסם לאחר מותו ידידו אמנון דנקנר, שהציגה את יחסו הנצלני והפוגעני של בן אמוץ כלפי נשים.
!["נסיתי הכל / דבא [דן בן אמוץ]", כרזה בעיצוב דוד טרטקובר ("על-פי דב"א"). תצלום מאת דוד רובינגר. "](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/67.jpg "דן בן אמוץ, \"נסיתי הכל\" – כרזה בעיצוב דוד טרטקובר – מסיבת הפרידה מהחיי")
"נסיתי הכל / דבא [דן בן אמוץ]", כרזה בעיצוב דוד טרטקובר ("על-פי דב"א"). תצלום מאת דוד רובינגר. "הוצא לאור למסיבת פרידה (חזרה גנראלית)". תל-אביב, 1989.
כרזה ממסיבת הפרידה מהחיים שערך דן בן אמוץ לחבריו – אנשי תרבות, פוליטיקאים וידוענים ישראלים – במועדון החמאם ביפו. בן אמוץ ערך את המסיבה כשידע שימיו ספורים, ובסיומה העניק לכל אחד מכ-300 המוזמנים מתנה ופתק אישי ואת הכרזה שלפנינו, בעיצובו של דוד טרטקובר. זמן לא רב לאחר המסיבה נפטר בן אמוץ מסרטן הכבד.
הכרזה ממוספרת 112 בפינה הימנית התחתונה.
69X49.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים. פגמים קלים בשוליים. כתמים (כתמים רבים בתחתית הכרזה).
דן בן אמוץ (דב"א; נולד: מוסיה תהילימזוגער, 1924-1989), יליד פולין, מאנשי האשכולות של התרבות הישראלית – סופר, עיתונאי, מתרגם, תסריטאי, סטיריקן, איש רדיו ושחקן – איש הפלמ"ח והמוסד לעלייה ב'. בן אמוץ כתב כמה מיצירות הספרות הבולטות בעשורים הראשונים למדינה, ביניהן "ילקוט הכזבים" (יחד עם חיים חפר; 1951), "לזכור ולשכוח" (1968), "מילון עולמי לעברית מדוברת" (לצד נתיבה בן יהודה; 1972), ורבות אחרות; לצד חיים חפר העלה את מופע הבידור "תל-אביב הקטנה"; ברדיו היה משתתף בולט בתוכנית הפופולרית "שלושה בסירה אחת" (1955-59); כתב מדור פופולרי בעיתון "חדשות", והיה לדמות בולטת בבוהמה התל-אביבית עד למותו.
לאחר מותו השתנה לשלילה היחס כלפי בן אמוץ ומורשתו – תרמה לכך הביוגרפיה השנויה במחלוקת שפרסם לאחר מותו ידידו אמנון דנקנר, שהציגה את יחסו הנצלני והפוגעני של בן אמוץ כלפי נשים.
!["גוף האדם ואבריו II". כרזה לימודית בשפה העברית. "הוצאה עברית מנורה", וינה, [שנות ה-20?].
בראש הכרזה מוצ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/68.jpg "\"גוף האדם ואבריו\" – כרזה לימודית בעברית – הוצאת \"מנורה\", וינה")
בראש הכרזה מוצגים איורים גדולים של פלג גוף עליון גברי, יד ופה, ובתחתיתה איורים קטנים יותר של בעלי מומים שונים: נער חסר יד, גבר בקביים, גבר סובל מזפקת, גבר עם גיבנת, וזרוע חבושה ומקובעת. האיברים באיורים מסומנים במספרים, ובתחתית הכרזה מקרא עם שמותיהם העבריים ("ראש", "שֵׂעׇר, שְַׂעַר", "ציצה, בלורית" [...] "קב", "גִּדֵּם", "פיקח" וכו').
95X63 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים קלים. קמטים. קרעים, בהם קרעים חסרים, בעיקר בשולי הכרזה. חלק מהקרעים שוקמו שיקום לא מקצועי בניר דבק שקוף. רצועות נייר דבק בגב הכרזה, לאורך השוליים.
![פויערטע טרעט אריין אין קאלעקטיוו! [איכרה, הצטרפי לקולקטיב!], כרזת תעמולה סובייטית הקוראת להצטרף לקולחוז. הוצאת Центриздат (Ts](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/69.jpg "\"איכרה, הצטרפי לקולקטיב!\" – כרזה צבעונית ביידיש – רוסיה")
איור צבעוני בדפוס ליתוגרפי; מחולק לשני חלקים: משמאל משק לא-קולקטיבי "מיושן" – פנים אסם צפוף, ובו תרנגולות, תרנגולים, פרה וסוס; מימין – לול תרנגולות מרווח ו"מודרני", על-פי שיטת המשק הקולקטיבי הסובייטי. לצד האיור הסברים ביידיש על השלבים השונים בגידול התרנגולות, ועל יתרונות המשק הקולקטיבי. האיור חתום בדפוס (רוסית): "פיוטר אפנסייב" (Пётр Афанасьев).
הכרזה נדפסה ב-500 עותקים.
72X55 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים בפינות התחתונות. סימני קיפול וקמטים קלים. קרעים זעירים בשוליים. קווי הקיפול ומספר מקומות בשוליים משוקמים שיקום מקצועי בנייר דק נטול חומציות.
בכרזה, המודפסת בצבעים עזים, נראה ישוב קטן על חוף ימה של ארץ ישראל (ייתכן שמדובר ביפו), ומולו אונייה גדולה וסירות דייג ליד החוף. בחזית, שתי נשים מקומיות, אחת נושאת סל פירות על ראשה, כשמאחוריהן ענפי עץ דקל.
חברת הספנות הטראנס-אטלנטית HAPAG (Hamburg-Amerikanische Packetfahrt-Aktien-Gesellschaft, באנגלית: Hamburg-America Line), נוסדה בהמבורג בשנת 1847, והפעילה את אחד הציים המסחריים הגדולים בעולם, אשר כמעט אבד לחלוטין פעמיים – במהלך שתי מלחמות העולם. החברה הפעילה קווי נוסעים לנמלים רבים ברחבי העולם, ביניהם נמלי הים התיכון.
אוטו ארפקה (Otto Arpke, 1886-1943). צייר, מאייר ומעצב גרפי גרמני, יליד בראונשווייג. הוכשר באמנות הליתוגרפיה בהנובר, שם גם למד בבית ספר לאמנות ולעיצוב; הושפע מציירים גרמנים כאוגוסט שליטר, אמיל אורליק ופאול שויריך. שימש כפרופסור בבית הספר לאמנות במיינץ. ארפקה נודע בעבודותיו הגרפיות: בכרזות שעיצב עבור חברות הספנות Norddeutscher Lloyd ו-HAPAG (שבשנות ה-70 התאחדו לחברה אחת – Hapag-Lloyd AG), בכרזה שהכין לסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי", ובאיור עטיפות למגזינים. כן עיצב אלמנטים בחלליהם הפנימיים של הצפלינים "הינדנבורג" ו-"גראף צפלין II".
עם עליית הנאצים לשלטון הואשם בנטיות קומוניסטיות וסולק ממשרתו במיינץ, אך השיג משרה אחרת בברלין. עמד בקשרים עם ארגון מחתרת ברלינאי שהפיץ כרוזים אנטי-נאציים, ואף סייע לידידיו היהודים להסתתר ולהימלט מגרמניה.
85X60 ס"מ בקירוב. מצב טוב מאוד. מודבקת על בד פשתן לתצוגה ולשימור.
במרכז הכרזה איור (חיתוך לינולאום) של ליצן ומראה העיר ונציה; חתום בלוח "גרצוביץ".
הכרזה מבטיחה למשתתפי הנשף "ריקודים עד עלות השחר" לצליליה של תזמורת ג'ז, משחקים, מזנון ("לפי מחירי השוק"), ותחרות תחפושות בקטגוריות שונות. חלוקת הפרסים "תצא לפועל ע"י מלכת היופי באירופה, שתופיעה בחצות הלילה בכל פארה". בתחתית הכרזה שיר קצר: "[...] אל תשבית יום חג כביר, נשף לנו ב"אופיר" / כל מר נפש, עצבני, שמע נא לעצתי אני / לא תמצא מקום עליז יותר מנשף ה-ד-ליס".
"ראינוע אופיר" נחנך בשנת 1928, ביוזמתו של איש העסקים משה קרסו (1885-1962), ברחוב גרוזנברג בתל אביב, והיה לבית הקולנוע השני בעיר. פעל ברציפות עד לשנת 1980, אז נסגר, ובמקומו הוקם מועדון לילה. הבניין בו שכן בית הקולנוע נהרס בשנות ה-90.
96X63.5 ס"מ בקירוב. קמטים. כתמים קלים ונקבי תיוק בשוליים, משוקמים; הכרזה כולה מודבקת על נייר דק נטול חומציות.
פריט 72 כרזת קולנוע – הסרט "התחיה" על-פי הרומן האחרון שכתב לב טולסטוי – ראינוע אופיר – תל-אביב, 1929
![כרזה לסרט Resurrection / воскресенье ["התחיה"], בבימוי Edwin Carewe, על-פי הרומן מאת לב טולסטוי. [נדפסה עבור ראינוע](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale87/72.jpg "כרזת קולנוע – הסרט \"התחיה\" על-פי הרומן האחרון שכתב לב טולסטוי – ראינוע")
כרזה לסרט האילם "התחיה" (1927), בבימויו של הבמאי האמריקני Edwin Carewe (1883-1940), בהפקת חברת "יונייטד ארטיסטס". ב"תחיה" כיכבו דולורס דל ריו בתפקיד קטיושה מסלובה, רוד לה רוק בתפקיד הנסיך נחליודוב, ואיליה טולסטוי, בנו של לב טולסטוי, בתפקיד הפילוסוף.
הכרזה מבטיחה "יצירה ענקית, תוכן אנושי מזעזע, משחק אמנותי עז, במוי דק ועמוק"; ואכן, על-פי ביקורת שפורסמה לרגל הצגת הבכורה ב"ראינוע אופיר": "יצירה נעלה יצרה 'חברת הארטיסטים המאוחדים' בסרט 'התחיה'. מעולם לא הגיעה שום חברה לשכלול מושלם כזה, בשום סרט רוסי" ("הארץ", 25 בדצמבר, 1929).
בראש הכרזה איור גדול (חיתוך לינולאום; בעיצוב גרצוביץ?) – סצנה דרמטית מן הסרט.
100X70 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. סימני קיפול. קרע חסר במרכז הכרזה, משוקם. מעט קרעים זעירים בשוליים.