מכירה 86 - חלק א': פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (39) Apply יד filter
- כתבי (39) Apply כתבי filter
- book (39) Apply book filter
- manuscript (39) Apply manuscript filter
- manuscripts, (39) Apply manuscripts, filter
- מכתבים (37) Apply מכתבים filter
- letter (37) Apply letter filter
- וחתימות (30) Apply וחתימות filter
- יד, (30) Apply יד, filter
- signatur (30) Apply signatur filter
- חכמי (25) Apply חכמי filter
- rabbi (25) Apply rabbi filter
- חסידות (23) Apply חסידות filter
- art (19) Apply art filter
- ספרי (18) Apply ספרי filter
- chassid (18) Apply chassid filter
- וארצות (13) Apply וארצות filter
- איטליה (13) Apply איטליה filter
- המזרח (13) Apply המזרח filter
- italian (13) Apply italian filter
- sephardi (13) Apply sephardi filter
- אשכנז (12) Apply אשכנז filter
- ashkenazi (12) Apply ashkenazi filter
- הר (11) Apply הר filter
- שנות (11) Apply שנות filter
- שטיחים (11) Apply שטיחים filter
- עתיקים (11) Apply עתיקים filter
- ערש (11) Apply ערש filter
- חפצים, (11) Apply חפצים, filter
- חפצים (11) Apply חפצים filter
- והש (11) Apply והש filter
- ודפוסים (11) Apply ודפוסים filter
- דפוסי (11) Apply דפוסי filter
- 15 (11) Apply 15 filter
- 15th-16th (11) Apply 15th-16th filter
- 16 (11) Apply 16 filter
- art, (11) Apply art, filter
- carpet (11) Apply carpet filter
- centuri (11) Apply centuri filter
- ceremoni (11) Apply ceremoni filter
- earli (11) Apply earli filter
- jewish (11) Apply jewish filter
- print (11) Apply print filter
- th (11) Apply th filter
- bibl (10) Apply bibl filter
- bibles, (10) Apply bibles, filter
- books, (10) Apply books, filter
- prayer (10) Apply prayer filter
- siddurim (10) Apply siddurim filter
- talmud (10) Apply talmud filter
עקדת יצחק, ציור מאת יוסף צבי גייגר (1870-1944), חתום "יוסף צבי לעבאך בעיה"ק צפת ת"ו". צפת, [סוף המאה ה-19 בקירוב].
העבודה מחולקת לשתי רצועות אופקיות; בראשה הכתובת (באותיות זהב) "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" (מחתימת ברכת זכרונות שבתפילת מוסף לראש השנה). ברצועה הראשונה נראה אברהם העוטה טלית מניף את המאכלת. יצחק העקוד שרוע על המזבח, ומלאך בעל שש כנפיים ורגלי עגל (כמאמר הכתוב ביחזקאל א:ז) עוצר בידו של אברהם. משמאל נראה האיל וקרניו אחוזות בסבך שיח. ברצועה התחתונה, שהמתואר בה קודם מבחינה כרונולוגית למתואר ברצועה העליונה, נראים אברהם ויצחק בשנית: אברהם נושא את המאכלת ומחתה שבה האש, ויצחק נושא חבילת עצים וקורא בספר – אזכור למדרש שלפיו הסתיר אברהם משרה את ציווי העקדה ובמקום זאת אמר לה כי הוא לוקח את יצחק ללמוד תורה בישיבתו של שם. מימינם נראים אליעזר וישמעאל, שהם על פי המדרש הנערים הנזכרים במעשה העקדה, והחמור. ברצועה זו, כל הדמויות העבריות ובנות בריתן – אברהם, יצחק ואליעזר (וכן המלאך שברצועה העליונה) – חבושות מצנפת ירוקה. לעומתם, ישמעאל חבוש כובע "ישמעאלי" – תרבוש תורכי, מעשן סיגריה ובחגורתו נעוצה חרב מעוקלת. כל הסצנות מלוות כתובות המצטטות את הפסוקים המתאימים, ולצד דמויות הנערים והחמור מופיעים שמותיהם – "חמור", "אליעזר עבד אברהם" ו"ישמעאל". שתי הרצועות מוקפות מסגרת מעוטרת בדמות חבל.
החתימה, "יוסף צבי לעבאך", עושה שימוש בשם משפחתו הנוסף של אביו של גייגר, ר' טודרוס ברי"ל [בן ר' יהודה לייב] לעבאך, מן הממונים על כולל ויז'ניץ שבמסגרת כולל אוסטרייך (ליוצאי גליציה) בצפת, החתום בשם זה על מסמכים מארכיון הכולל.
באוסף יצחק איינהורן מצויה עבודה דומה ביותר: הדמויות, הקומפוזיציה והכותרת זהות; המסגרת חסרה וכן הכתובות הפרטניות, ונראה כי אינה צבועה באותה מידת גימור. בקטלוג "אמנות ואמנות בארץ ישראל במאה הי"ט" (תמונה 108) מיוחסת העבודה לאמן משה שאה מזרחי, על סמך עבודות אחרות, חתומות, מעשה ידיו שנדפסו בדפוס ליתוגרפי ועוסקות אף הן בעקדת יצחק. הסגנון הנאיבי, מראה הדמויות ואופן ציורן, הקומפוזיציה, בחירת הסצנות הכוללת ציטוטים מן המדרש, הכתובות, ויתר ההיבטים בעבודותיו של מזרחי דומים דמיון רב מאוד לעבודה שלפנינו ולתאומתה באוסף איינהורן, ולפיכך יוחסה לו אף עבודה זו; אולם העבודה שלפנינו, המוגמרת והחתומה, מוכיחה כי גם העבודה מאוסף איינהורן היא למען האמת מעשה ידיו של גייגר.
מעדותו של איינהורן ידוע כי מזרחי חי כמה שנים בצפת לאחר עלייתו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19, ויש יסוד סביר להניח שאת מוטיב עקדת יצחק ואת הקומפוזיציה הנוכחית ששב עליה שוב ושוב בעבודותיו ראה תחילה אצל גייגר והעתיק ממנו, כמקובל באמנות העממית. זאת ועוד, שלום צבר, במאמרו "עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי: מחלוצי האמנות העממית בארץ ישראל" מציין כי מקורו של מוטיב עקדת יצחק הוא דווקא באמנות העממית החסידית בפולין. כפי שכותב צבר, "בפולין במאות השמונה עשרה והתשע עשרה סיפור העקדה היה בלא ספק הסיפור המקראי הפופולרי ביותר באמנות היהודית. הסיפור מופיע על קשת רחבה של חפצים, בהם דגל מדפיס, פרוכת, כתרי תורה, אבזמי כסף לאבנט יום כיפור, טסים לפדיון הבן, כריכות ספרים מכסף ומגזרות נייר עממיות"; וכמו כן, כמתועד, על קירות בתי כנסת בפולין. במרבית הדימויים הללו, כמו גם בכרזה שלפנינו, אברהם עוטה טלית בעלת עטרת כסף ופסים שחורים בנוסח החסידי. עבודותיו האחרות של גייגר, לרבות מגזרות הנייר שעשה, מעידות על היותו אמן עממי הנטוע בסביבתו החסידית שמוצאה מפולין, והן יכולות לשמש כחוליה המקשרת בין האמנות העממית החסידית-פולנית ובין עבודותיו של מזרחי. גם ציורי העקדה של שלום מושקוביץ, ה"זייגרמאכער" מצפת, המתוארים לרוב כציורים שנעשו בהשראתו של מזרחי, ייתכן ששאבו ישירות מתיאורי העקדה של גייגר.
49X41 ס"מ. מצב בינוני. קרעים, חלקם ארוכים, עם פגיעות קלות בציור. פיסות נייר ונייר דבק חומצי לחיזוק (משני צדי הדף). כתמים. קמטים.
ספרות:
1. אמנות ואומנות בארץ ישראל במאה הי"ט. הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979.
2. שלום צבר, עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי: מחלוצי האמנות העממית בארץ ישראל. בתוך אביעד הכהן, חנה עמית וחיים באר (עורכים), "מנחה למנחם: קובץ מאמרים לכבוד הרב מנחם כהן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, רעננה, 2007. עמ' 465-487.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.
מגזרת נייר צבועה ביד לחג השבועות מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], תרע"ד (1914).
במרכז המגזרת מופיע המשפט "לכבוד חג השבועות זמן מתן תורתנו" באותיות זהובות; סביב האותיות ובתוכן שזורים ענפים נושאי פרחים, ניצנים ועלים, ועליהם יושבות ציפורים. על גבה כתובת: "נעשה תרע"ד".
אמנות מגזרת הנייר היא ענף האמנות היהודית העממית האירופית המובהק ביותר. מגזרות הנייר היהודיות המזרח-אירופיות לבשו צורות רבות והציגו עושר רב של מוטיבים על פי שימושיהן השונים. עם הסוגים השונים נמנים מגזרות "מזרח" ו"שויתי", לוחות "יארצייט", "שיר המעלות'ל" לשמירה על היולדת והיילוד, "רויזאלאך" [שושנים] לעיטור הבית לרגל חג השבועות, אושפיזין לסוכות ועוד. המגזרת שלפנינו היא וריאציה ארץ-ישראלית לשושני חג השבועות; היא איננה סימטרית כמוהן ואיננה ערוכה במתכונת מגזרות הנייר המזרח-אירופיות (ולא במתכונתן של שושני-שבועות אחרות, מסורתיות יותר, מעשה ידי גייגר), אולם היא דומה למגזרות "מזרח" ו"שויתי" ויוצרה – יוסף צבי גייגר – חי ופעל בישוב הישן בצפת, שבניו הביאו עמם את מסורות קהילותיהם שבמזרח אירופה.
24X23.5 ס"מ. מצב טוב. קרעים. נקבים זעירים. כתמים קלים.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.
מגזרת נייר צבועה ביד לקישוט הסוכה המציגה את ארבע החיות מן המשנה בפרקי אבות, מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], תר"ע (1910).
המגזרת מציגה נשר, אריה, צבי ונמר, וביניהם ענפים מתפתלים נושאים עלים, פרחים וציצים. מילות המשנה – "יהודה בן תימא אומר הווי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" – מופיעות על שני מדליונים ועל פרחים ופיסת נייר המוחזקים בפי החיות השונות. על גבה כתובת: "נעשה בשנת תרעיין [תר"ע] לפ"ק / סיון תר"עיין".
אמנות מגזרת הנייר היא ענף האמנות היהודית העממית האירופית המובהק ביותר. מגזרות הנייר היהודיות המזרח-אירופיות לבשו צורות רבות והציגו עושר רב של מוטיבים על פי שימושיהן השונים. עם הסוגים השונים נמנים מגזרות "מזרח" ו"שויתי", לוחות "יארצייט", "שיר המעלות'ל" לשמירה על היולדת והיילוד, "רויזאלאך" [שושנים] לעיטור הבית לרגל חג השבועות, אושפיזין לסוכות ועוד.
23.5X23 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. עקבות דבק ונייר דבק. נקבים קטנים.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.
עיפרון וצבעי מים על נייר. חתום בחותמת "זאב רבן, בית עבודה לאמנות אינדוסטריאלית (מקודם גור אריה את רבן) בצלאל ירושלם".
במתווה נראה סופר ובידיו קולמוס ומגילת קלף, לבוש מחלצות ברוח אוריינטלית. מתחת לכסאו רובץ צבי; מעליו קשת מחודדת מסוגננת וממנה תלויה מנורת שמן. מעל הקשת אגרטל וצמד ציפורים נאות, מוקפות בקנוקנות גפן ובאשכולות ענבים.
לוח פליז רקוע ומוכסף (וככל הנראה מעט גדול יותר) שנעשה על פי המתווה עיטר כוננית לספרים בעיצובו של רבן. לתמונה, ראו "זאב רבן, סימבוליסט עברי", עמ' 98.
19.5X46 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. קרעים, חלקם מתוקנים. קרעים חסרים בשוליים ללא פגיעה במתווה. כתמים. סימני קיפול. מוצמד לפספרטו.
ספרות: זאב רבן, סימבוליסט עברי, מאת בת שבע גולדמן אידה. הוצאת מוזיאון תל-אביב לאמנות ויד יצחק בן-צבי, תל אביב וירושלים, 2001. עמ' 98.
שמן על עץ. חתום. מתואר בגב, בצרפתית: "Juive d'Alger " [אישה יהודייה מאלג'יר].
ז'אן-בטיסט הויסמנס (Jean-Baptiste Huysmans, 1826-1906) צייר בלגי יליד אנטוורפן, המזוהה עם הזרם האוריינטליסטי בציור האירופי. הויסמנס למד ב"אקדמיה המלכותית לאמנויות היפות של אנטוורפן" (1843-1849), ולאחר גמר לימודיו נדד מספר שנים באירופה ונחשף לעבודותיהם של גדולי ציירי המזרח הקרוב (בעיקר הושוו עבודותיו לאלו של הציירים ז'אן-לאון ז'רום וג'ון פרדריק לואיס, גדולי הציירים האוריינטליסטיים בצרפת ובריטניה). מאוחר יותר יצא לשורת מסעות ברחבי אגן הים התיכון – יוון, טורקיה, סוריה, ארץ ישראל, מצרים ואלג'יריה, ויצר את עבודותיו הזכורות ביותר, הנמנות עם הישגיו המרשימים ביותר של הציור האירופי במזרח. ציוריו של הויסמנס מתמקדים בדמויות ומראות מחיי היום-יום, מאופיינים בצבעוניות עזה ומתייחדים בתשומת הלב הרבה שהקדיש לאביזרים, תכשיטים ומלבושים (המתוארים בדקדוק גם בציור שלפנינו). עניינו הבלתי נדלה בפרטים משתקף גם ביומניו ובמחקריו, השופעים תיאורי חפצים ובגדים. הותיר את חותמו גם בזכות מספר ציורי קיר שהכין עבור כנסיות בירושלים, המציגות תמונות מכתבי הקודש.
30.5X39 ס"מ בקירוב. נתון במסגרת נאה, 52X61 ס"מ בקירוב. פגמים ושברים במסגרת.
כסף יצוק, חקוק, רקוע, גזור ומקודח. חתום בחותמות העיר ונציה (האריה של סן מרקו), הצורף ובוחן-הכסף (Saggiatore di Zecca), זואן קוטיני (האותיות ZC וביניהן מגדל) ואנטוניו פומה (האותיות AP וביניהן תפוח); חותמת נוספת סמוכה לזו של פומה: HON/OR.
"הדס" לבשמים, אשר שימש לטקס ההבדלה בבית הכנסת. בעל בסיס משושה, רגל ארוכה, מיכל משושה, מכסה מסוגנן ובורג עליון. ה"הדס" מעוטר כולו בדגמים צמחיים ובפרחים, עם עיטורים עדינים דמויי עלים הגזורים בקפידה, האופייניים לפריטים איטלקיים מהתקופה. כתובת (מאוחרת) חקוקה בתחתית: "בה"כ הספרדים".
בשונה מקהילות פולין ואשכנז, השימוש בכלים לבשמים לא נפוץ באיטליה, וכאשר נוצרו כלים ייעודיים לבשמים הם עוצבו בדרך כלל בהשפעת הכלים שהכירו המהגרים מארצות אלה. אי לכך, ידועים "הדסים" מעטים מטיפוס איטלקי זה.
שלושה "הדסים" מטיפוס זה מתועדים בקטלוג של אוסף זגייסקי (הוצאת המוזיאון היהודי, ניו יורק, 1963), שם מצוין לגבי שניים מהם, כי ייתכן ששימשו קודם לכן כחלק ממערכת העיטורים של ספר התורה (כ"רימונים" אשר היוו חלק מסט יחד עם ה"כתר"). מסתבר מאוד כי גם ה"הדס" שלפנינו נוצר בתחילה כחלק מסט "רימונים" ו"כתר" לתורה, וברבות השנים, לאחר שה"רימונים" יצאו מכלל שימוש, הוסב אחד מהם לשמש ככלי לבשמים. בתיאור זה יש בכדי להסביר את מבנהו הפיזי של ה"הדס" שלפנינו, אשר המוט המרכזי שלו נמשך לכל גובהו, מן הרגל ועד הבורג העליון.
הצורף אנטוניו פומה (Antonio Poma) פעל בוונציה בשנים 1672-1716 והצורף זואן קוטיני (Zuanne Cottini) פעל בוונציה בשנים 1712-1736. בדומה לפריטים אחרים מהתקופה, לא ברור לחלוטין מי מהשניים היה הצורף אשר יצר את הפריט שלפנינו ומי היה "בוחן הכסף" מטעם הגילדה או הסדנה. עם זאת, החותמת של פומה מופיעה פעם אחת בלבד, בסמיכות לחותמת HONOR ("כבוד"), מה שמעלה את ההשערה כי פומה (אשר היה גם, כנראה, המבוגר בין השניים), היה הבוחן והמפקח על תוצרת הסדנה, בעוד שקוטיני היה הצורף אשר יצר את הפריט שלפנינו. גם ריבוי החותמות של קוטיני מחזק השערה זו. מהצלבת שנות פעילותם של שני הצורפים עולה כי הפריט שלפנינו נוצר בין השנים 1712-1716.
במרכז לאמנות יהודית מתועדת "יד" לספר תורה מעשה ידי הצורף אנטוניו פומה, ונציה, 1711/12 (פריט מס' 37314, מאוסף ביל גרוס); זוג "רימונים" עם חותמות של פומה הוצע למכירה פומבית ב"כריסטי'ס", ז'נווה, מאי 1994 (לוט 160). כפי הנראה, גם ה"הדס" מאוסף זגייסקי, אשר נמכר בשנת 2013 כחלק מאוסף שטיינהרט (פריט 83), נושא חותמות של הצורף אנטוניו פומה.
ידועים שני "כתרים" מפוארים לספר תורה אשר חתומים אף הם בידי זואן קוטיני: אחד מצוי כיום באוסף המוזיאון לאמנות של צפון קרוליינה (פריט מס' 2017.1); השני (מתוארך 1700 בקירוב) הוצג לראשונה בשנת 2013 כחלק מתערוכה של אוסף חפצי יודאיקה אשר נתגלו-מחדש בבית-כנסת בגטו של ונציה, לאחר שהוחבאו שם בשנת 1943 (מצולם בקטלוג התערוכה ומופיע גם בקטלוג מכירת "אוסף שטיינהרט", עמ' 140).
גובה: 25.5 ס"מ. רוחב הבסיס: 8 ס"מ. שברים קלים, כמה מהם שברים חסרים. כיפופים קלים ותיקוני הלחמה ישנים.
למידע נוסף ולפריטים דומים, ראו:
1. Treasures of the Jewish ghetto of Venice restored by Venetian Heritage with the support of Maison Vhernier, Vienna: Belvedere, [2014], pp. 58-59, p. 66.
2. The Silver and Judaica Collection of Mr. and Mrs. Michael M. Zagayski, by Guido Schoenberger and Tom L. Freudenheim, New York: The Jewish Museum, 1963, item 58, 75, 76 (photographed).
3.Sotheby's, the Michael and Judy Steinhardt Judaica Collection, New York, 29 April 2013, lot 83; p. 140.
4. Bonhams, Important Design, London, 27 Nov. 2019, lot 100.
5. Sotheby's New York, May 1986, lot 288; auctioned again at Sotheby's Tel Aviv October 1991, lot 206.
כסף יצוק, רקוע, מוחתם וחקוק; חתום בחותמות העיר וינה ובחותמות הצורף (FLT).
במרכז הטס לוחות הברית (חלקים), ומעליהם וילונות המופשלים לצדדים, שבראשם כתר גדול. זוג אריות זקופים, חורצי לשון, אוחזים בכתר בכפם האחת ובווילונות בכפם השניה. בחלקו התחתון חלונית ללוחיות מתחלפות (עם לוחית אחת – "חג שמיני העצרת / חג הסוכת"). בשוליה התחתונים של החלונית חקוקה הכתובת Szegedi izr. Hitközség – "הקהילה היהודית של סגד". שרשראות מקוריות לתליה.
הרימונים בעלי בסיס עגול וכיפתי המעוטר בדגמים צמחיים, רגליים גליליות עם חגורת-עיטור במרכזן ומעליה מתלים עם פעמונים, ועיטור-עליון כדורי, שחלקו העליון דמוי כתר (עם פעמון) וחלקו התחתון דמוי גביע עמוק, מעוטר בענפים ובעלים. על בסיס כל אחד מהרימונים חקוקה הכתובת Szegedi izr. Hitközség – "הקהילה היהודית של סגד".
הקהילה היהודית בעיר סגד (Szeged) שבהונגריה החלה להתגבש רק בשנת 1781. בשנת 1803 נבנה בעיר בית הכנסת הראשון, ומסתבר כי הטס וה"רימונים" שלפנינו – אשר נושאים כתובות-הקדשה זהות – נמנו עם חפצי הקודש הראשונים אשר הוקדשו לבית הכנסת ושימשו בו את חברי הקהילה. ערב מלחמת העולם השניה מנתה קהילת יהודי העיר 4,161 תושבים, אשר רובם נספו בשואה.
הצורף פרנץ לורנץ טורינסקי (Turinsky, נולד 1757 בקירוב ונפטר בשנת 1829) נמנה עם בכירי הצורפים של העיר וינה בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. בשנת 1789 התקבל לגילדת הצורפים ופעל עד לשנת 1828. חפצי יודאיקה נוספים שיצר – בהם בעיקר זוגות "רימונים" וטסים לספרי תורה – נמצאים במספר אוספים פרטיים ומוזיאליים ברחבי העולם (בהם המוזיאון היהודי, וינה, והמוזיאון היהודי, ניו יורק), וביניהם מתועדים גם שני זוגות "רימונים" נוספים שנעשו בידי טורינסקי בשנת 1806.
לפריטים נוספים מעשה ידי טורינסקי ולמידע נוסף אודותיו, ראו: המרכז לאמנות יהודית, פריטים 37219, 4002 (מאוסף ביל גרוס); Crowning Glory, פריט מס' 322; Pierre Berge, קטלוג מכירה פומבית (יוני 2015), פריט מס' 15.
גובה הטס: 32 ס"מ. רוחב: 25 ס"מ. מספר עיטורים שבורים או חסרים. ללא מכסה אחורי לתיבת הלוחיות. גובה הרימונים: 32 ס"מ בקירוב, קוטר הבסיס: 14 ס"מ. שברים וכיפופים. אחד הרימונים נוטה על צדו. באחד הרימונים חסרים מתלה ופעמון. פעמון אחד מנותק. תיקוני הלחמה. עיטורים חסרים בקצות הכתרים.
מקור: אוסף הרב טמאש ראי (Tamás Raj).
כסף רקוע, יצוק וחקוק; חתום בחותמת יצרן: FZ.
גב המנורה בדגם מגינית ובראשה כתר. במרכז המגינית לוחות הברית ומצדיהם צמד אריות. על הלוחות חקוקה כתובת הקדשה: "דער אויסשוס דעס ערסטען סעגעדינער איזראעלי'[טישער] פעראיינעס פיר קראנקנפפלעגע אונד לייכענבעשטאטונג" ["הוועדה של אגודת העזרה היהודית הראשונה בסגד לטיפול בחולים ולקבורת מתים"]. מתחת ללוחות מדליון מסוגנן ובו חקוק התאריך: "י"ט אלול תרל"ב". שורת בזיכים נשלפת; שמש נשלף.
גובה: 24 ס"מ רוחב: 23 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים. מדבקה בתחתית.
מקור: אוסף הרב טמאש ראי (Tamás Raj).
כסף (חתום בחותמת האמן "A. Riedel" ובחותמת הסדנה, "O.C. / 1886" [בוחן הכסף Osip (Josef) Sosnkowski], "84", ונשר דו-ראשי) רקוע, מוטבע ויצוק; עיטורים מוברגים.
דופן הגב מוקפת מסגרת של רוקיות, פרחים ועלים, ובראשה כתר שבו תומכות צמד ציפורים. במרכז הדופן נראה אגרטל רחב עמוס אשכולות גפן ועליהם ניצבת ציפור. בחלקה האחורי של גזוזטרת הבזיכים ניצבים שני עצי תמר ובהם תומכים שני אריות הרלדיים חורצי-לשון. הגזוזטרה מוקפת סורג של עמודים ושרשרות פרחים.
המנורה ניצבת על ארבע רגליים מסוגננות. השמש נשלף, ונתון במרומי הדופן האחורית, בצדה הימני. לשמאל הדופן קבוע פך שמן, אף הוא נשלף.
מנורה דומה ביותר, מעשה ידי אנתוני רידל, מצויה באוסף המוזיאון היהודי בלונדון. ראו: Susan L. Braunstein, Five Centuries of Hanukkah Lamps from The Jewish Museum (ניו יורק: המוזיאון היהודי / ניו הייבן ולונדון: הוצאת אוניברסיטת ייל, 2004), מס' 356, עמ' 282.
גובה: 26 ס"מ. רוחב מרבי: 23 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים. שברים קלים. כמה ממכסי הבזיכים הוחלפו.
1. חותם פליז של חברת תהלים ביאסי, רומניה, תרכ"ג (1862/3). כתובת: "חותם דחבורה תהלים של בהמ"ד דגשר עץ מק"ק יאסע; שנת אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד לפר"ט; דוד מלך ישראל חי וקים".
קוטר: 3.5 ס"מ. גובה: 3 ס"מ. מצב טוב. שבר בידית.
2. חותם פליז של חברה קדישא בעיר ראאב (גיור, Győr), הונגריה. [המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20]. כתובת: "ראאב אונד ראאב סיגעטער חברה קדישא דג"ח".
קוטר: 4.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חלק מן הידית חסר.
3. חותם פליז. כתובת: "חיים פנחס ב"ר משה הכהן מ"ץ".
קוטר: 3 ס"מ. גובה: 2.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. פגעי קורוזיה. חלק מן הידית חסר.
4. חותם פליז רבוע בעל ידית עץ מגולפת. כתובת בכתב רהוט: "... ישעי' דאקטעראוויטש".
חותם: 1.5X1.5 ס"מ. גובה: 6 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
5. חותם פליז סגלגל בעל ידית עץ מגולפת. כתובת בכתב רהוט: "אלי' כהן בערמאן E. Berman".
קוטר מרבי: 2.5 ס"מ. גובה: 8 ס"מ. מצב טוב. החותם שחוק.
6. חותם פליז. כתובת: "מרדכי במהורר מייאר זצ"ל MM".
קוטר: 2 ס"מ. גובה: 2.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
7. חותם פליז. כתובת: "נתנאל ב"ה ארון ז"ל NA".
קוטר: 1.5 ס"מ. גובה: 3.5 ס"מ. מצב טוב.
כסף. קוטר: 23 מ"מ.
בצדו האחד של המטבע חומת עיר עם שלושה צריחים ושער, וכתובת בכתב עברי מרובע: "ירושלם / עיר הקודש"; בצדו השני הכתובת: "דוד המלך / ובנו / שלמה המלך". עיצוב המטבע עולה בקנה אחד עם הכתוב בגמרא: "איזהו מטבע של ירושלים דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר" (בבא קמא צז, ב).
מטבעות דומים (נבדלים מן המטבע שלפנינו באופן בו מחולקת לשורות הכתובת "דוד המלך ובנו שלמה המלך") מתועדים במאמרו של מרדכי נרקיס, "מטבעות עבריות דמיוניות" (כתב העת "מזרח ומערב", כרך שני, חוברת ב', 1928). נרקיס מציין: "המגדל בן 3 הצריחים היה עוד במאה הי"ג סמל מקובל לירושלים בין יהודי ספרד. חותם טודרוס הלוי מהמאה הי"ד וחותם קהלת אשביליה (סיביליה) במאה הי"ג מעידים על כך". שלושת הצריחים מזכירים גם את סמלה של העיר המבורג, וייתכן שהמטבע יוצר בעיר, שהייתה מן המקומות המרכזיים בהם יוצרו מטבעות עבריים דמיוניים.
הדפס המציג מטבע דומה מופיע בספרו של התאולוג הפרוטסטנטי קספר ואזר (Kaspar Waser, 1565-1625) Antiquis Numis Hebraeorum, Chaldaeorum et Syrorum [מטבעות עתיקים עבריים, כשדיים וסוריים] שראה אור בשנת 1605 (עמ' 72).
מטבע זהה קיים באוסף מוזיאון ישראל, פריט מס' 71.00432.
במאה ה-15 החלו להופיע באירופה מטבעות עבריים דמיוניים, שעיצובם התבסס על מקורות יהודיים קדומים, התלמוד והמדרשים. חוץ מהמטבע שלפנינו, ידועים מטבע דמיוני של אברהם אבינו (מבוסס אף הוא על בבא קמא צז, ב: "איזהו מטבע של אברהם אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר") ומטבעות המוקדשים ליהושע בן נון, אסתר ומרדכי, ועוד. ראו: יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, עמ' 103-108 (המטבע שלפנינו מתועד בעמוד 104).
הנפוצים שבמטבעות העבריים הדמיוניים הם מטבעות השקל. מטבעות "שקל" דמיוניים החלו להופיע במהלך המאה ה-15 בעיר גרליץ (Görlitz; כיום במדינת סקסוניה בגרמניה). המצאתם של מטבעות אלה, המכונים "שקלי גרליץ", מיוחסת לגיאורג אמריך (Georg Emmerich), ראש העיר גרליץ, שביקר בארץ ישראל כצליין בשנת 1465, ובשובו לפרוסיה בנה בעירו העתק של קבר ישוע. לצליינים העולים אל המבנה הוצעו למזכרת אסימוני שקל, שהוצגו תחילה כהעתק של שקל משלושים השקלים שקיבל יהודה איש קריות מהרומאים עבור הסגרתו של ישוע. מאז נטבעו מטבעות אלה בשינויים קטנים, תחילה ברחבי האימפריה הרומית הקדושה ולאחר מכן בארצות נוספות, והם הפכו לפופולאריים בקרב יהודים ונוצרים כאחד.
טובעי המטבעות הדמיוניים בגרליץ ובמקומות אחרים, לא ראו במו עיניהם שקל יהודי מימי המרד הגדול, ונאלצו להסתמך על תיאורים במקורות היהודיים הקדומים, ועל דמיונם שלהם. כך, בעוד שמטבעות יהודיים עתיקים נושאים כתובות בכתב עברי קדום, על שקלים דמיוניים מופיעות כתובות בכתב עברי מרובע, והם שונים מאוד בעיצובם מהשקלים היהודיים העתיקים. במרוצת השנים נעשו במטבעות אלה שימושים שונים. בין יהודי אירופה שימשו כזכר למצוות מחצית השקל, לשם מתן צדקה, לשם קיום מצוות מתנות לאביונים בחג הפורים, או כקמיע; ייתכן שאף שימשו בתור חמישה סלעים לפדיון הבן.
לקריאה נוספת:
1. Ira Rezak, The Matter of Faith: Numismatic Extrapolation of Biblical Traditions. Médaille, Lisbon: FIDEM, 2013 Pp. 51-58.
2. Ira Rezak, Genuine Imitations: Jewish Use of Pseudo-Coins. The Israel Numismatic Journal, 15, 2006. Pp. 152-169.
בד כותנה מודפס; דיו אדומה.
במרכז המפה, בתוך מסגרת מעוטרת, מופיע סדר הקידוש ללילי שבת וימים טובים, וכן סדר עירוב תבשילין, באותיות אשכנזיות נאות. שם ה' נדפס כליגטורה נאה, כמקובל בדפוסי אשכנז ובכתבי היד מן האזור. מחוץ למסגרת, בדיו דהויה, כתובת המעידה על מקום יצירת המפה: "נעשה בעיר אויגשבורג לפרט מ'אי'ר' ה' את ר'וחי' לזכ'ות את הרבים' לפק" [תק"ך (הגרש מעל האות ה' שונה מהסימון מעל האותיות האחרות, ועל כן היא אינה מחושבת בפרט השנה)].
מסביב לטקסט נראים כרובים מכונפים נושאי פרחים, ובארבע הפינות כדים עמוסי פרחים. לשולי המפה העליונים והתחתונים עיטור בדגם גיאומטרי, וסביב מסגרת בדגם פרחוני.
בקרב יהודי גרמניה רווח המנהג להכין טקסטילים מפוארים לשימוש ביתי בשבתות ובימים טובים. לצד מפות מודפסות ורקומות שעליהן נוסח הקידוש, ידועות מפות ומגבות רקומות נאות המיועדות לשימוש בחג הפסח.
מפות דומות לזו שלפנינו מצויות באוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק (Fabric of Jewish Life, 1977, מס' 192) ובאוסף משפחת גרוס, תל אביב (מתועדת באינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס, מס' 39219). בשני אוספים אלה מחושב פרט השנה תקכ"ה. מפה דומה נוספת, שאינה מתוארכת, מצויה באוסף המוזיאון היהודי בלונדון (קטלוג המוזיאון, 1974, פריט מס' 365). מנעד הצבעים, מידות המפה, העיטורים ואופן עריכתם סביב הטקסט משתנים מעט ממפה לרעותה – בחלק מן העותקים מודפס הטקסט בשחור ובחלקם באדום; יש שהמלאכים והפרחים מעוטרים בדיו זהובה; במפה אחת מוקף הטקסט מכל צדדיו במלאכים. במפה שלפנינו מודפסים הטקסט והעיטורים כולם באדום.
186X103 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כמה כתמים כהים. פרימות וקרעים חסרים קטנים (עם פגיעות קלות בהדפסה). תיקונים נקודתיים.
ספרות:
1. Barbara Kirshenblatt-Gimblett, Cissy Grossman, Fabric of Jewish Life. New York: The Jewish Museum, 1977. P. 109.
2. R.D. Barnett, Catalog of the Jewish Museum, London. London: The Jewish Museum, 1974. P. 71, pl. CX.