מכתב ארוך בכתב-יד נאה, עם חתימות שלושת גדולי רבני ירושלים (חתומים פעמיים): רבי ישעיה ברדקי, רבי שמואל סלנט וגיסו הדיין רבי אורי שבתי מסלנט. ירושלים, כ"ה סיון תרט"ו [1855].
נשלח אל השר משה מונטיפיורי, עם דו"ח מפורט על קבלת כספי צדקה שנשלחו לירושלים בדרכים שונות (בעיקר דרך רבה של קניגסברג רבי יעקב צבי מקלנבורג, בעל "הכתב והקבלה").
בסיום המכתב דברי ברכה ותפילה: "ואנו לי'[ה] עינינו תכון תפלתינו בעד שלום אדוננו ורעייתו הצדקת הטפסרית שרת יהודית, יהי נועם ה' עליכם, יאריך ימיכם ושנותיכם, גאולת עולם נזכה בימינו ובימיכם כנה"ר וכנא"ה...". חתומים בכתב ידם: רבי "ישעיה בא"א מו"ה ישכר בער ז"ל", רבי "שמואל סלאנט" ורבי "אורי שבתי במ"ה חיים".
בשולי המכתב, מכתב נוסף אל ר' אליעזר הלוי – מזכירו של מונטיפיורי, עם חתימות שלושת הרבנים הנ"ל.
הגאון רבי ישעיה ברדקי (נפטר חשון תרכ"ג), חתנו וממלא מקומו של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א, מנהיגה הגדול של קהילת ה"פרושים" בירושלים.
הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), נודע מילדותו כעילוי וגאון, וכבר בהיותו כבן שבע נדד למרכזי התורה בליטא. בנערותו למד בעיר סלנט בחברותא עם רֵעוֹ הגאון רבי ישראל מסלנט (אבי תנועת המוסר). בהיותו כבן 14 קיבל מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד ווילנא, מכתב שעסק בשאלה מסובכת של סידור גט, דבר המעיד כי כבר בצעירותו סמכו גדולי הרבנים על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. לאחר שנשא את בתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, עלה בשנת תר"א (1841) לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.
רבי אורי שבתי סלנט, חתנו השני של רבי יוסף זונדל מסלנט, מחברי בית הדין הראשון שייסד גיסו רבי שמואל סלנט בשנת תר"א, וממייסדי תלמוד התורה בחורבת רבי יהודה החסיד. חתום על שטר שליחות לבניית "החורבה" משנת תקצ"ז ועל תקנת התכשיטים משנת תרי"ב.
[1] דף. 27 ס"מ. נייר מכתבים דק ותכלכל. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים. רישום כתובת וחותמות דואר בגב.

מכתב ארוך (3 עמ') בחתימת ידו המלאה של רבי "ישראל מאיר הכהן, בעה"מ ס' חפץ חיים ומ"ב [בעל המחבר ספר חפץ חיים ומשנה ברורה]". הורודנא (גרודנו), אלול תרפ"ד [1924]. כתיבת ידי סופר, עם שורת החתימה בעצם כתב יד קדשו של ה"חפץ חיים".
המכתב נשלח אל אסיפת הרבנים העולמית שהתקיימה אז בקראקא. ה"חפץ חיים" כותב כי מפני חולשתו וזקנתו נבצר ממנו לנסוע "לדרך רחוקה כזו" עד קראקא, "ולא יכולתי לבוא ולהשתתף באספתכם הנכבדה. והנני שולח דברי ע"י הרבנים הגאונים המוכ"ז שיחיו, ע"ד דבר אחד נחוץ...". ה"חפץ חיים" קורא לרבנים לטכס עצה כיצד להציל את הישיבות הנמצאות במצב קשה עקב משברים כלכליים. הוא מספר על סיבת הגעתו לעיר הורודנא – להשתתף באספה להצלת הישיבות, וכותב כי כבר התקיימו שתי אסיפות בעניין: "...בראשונה בווילנא וכעת בהורדנא, והתקינו להטיל על כל מי שהיכולת בידו להשתתף בהחזקת הישיבות בסך דאלער אחד לחצי שנה... התקנה נתקנה לע"ע בגליל ווילנא והורדנא, ואין הקומץ הזה מספיק לכלכל את מחסורי כל הישיבות... ולכן הנני מתכבד לבקשם שיואילו באספתם לפרוש מכספי 'קרן התורה' סכום הגון עבור ישיבותינו מרכזי התורה, ולהציל את האוד המוצל הזה, כי לע"ע כל קיומם תלוי בנס...".
בסיום המכתב מברך ה"חפץ חיים" את הנאספים בברכת שנה טובה: "ויתברכו כל הנאספים לכבוד ד' ותורתו בברכת שנה טובה ומעוטרה, בשנת הרמת קרן התורה ולומדי'[ה]. כעתירת המכבדם ומוקירם... והמברכם בכוח"ט [בכתיבה וחתימה טובה], המצפה לרחמי שמים המרובים – ישראל מאיר הכהן, בעה"מ ס' חפץ חיים ומ"ב [בעל המחבר ספר חפץ חיים ומשנה ברורה]".
אסיפת הרבנים בקראקא לחיזוק היהדות היתה פרי יזמתו של רבי אלתר חיים לווינזון מריישא (מחבר הספר "תיקון עולם". מתלמידי רבי צדוק הכהן מלובלין). באסיפה זו התאחדו מרבית רבני ואדמו"רי פולין וגליציה, אוסטריה וארצות נוספות באירופה, והתאספו לכבוד שמים, וכדי לתקן תקנות למען חיזוק הדת בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה – חיזוק שמירת השבת, הכשרות והטהרה, וחינוך הבנים לתורה ויראת שמים. יוזמה זו באה בעקבות הצלחתה של ה"כנסיה הגדולה" העולמית הראשונה של "אגודת ישראל", שהתכנסה בווינה באלול תרפ"ג, בה עוד זכו להשתתפותו של ה"חפץ חיים" הישיש. יש לציין שהאסיפה בקראקא היתה אך ורק לתיקון תקנות לחיזוק שמירת השבת והדת (ולא היתה בה כל מטרה פוליטית של התארגנות הקהילות החרדיות), ולכן תמכו בה גם אדמו"רים ורבנים רבים שלא היו מוכנים להצטרף ל"אגודת ישראל" (כדוגמת האדמו"ר מבעלז ועוד מרבני גליציה ופולין).
הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ח בערך-תרצ"ג), רבן של ישראל, שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים". מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים. לפנינו מכתב מימי זקנותו, בהיותו כבן 85. למרות זקנותו המופלגת נסע לעיר הורודנא, לאסיפה למען הצלת הישיבות, ומשם שלח את המכתב שלפנינו, באמצעות "הרבנים הגאונים" נציגיו לאספה הגדולה בקראקא.
[1] דף כפול (3 עמ' כתובים). 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול, בלאי וקרעים קלים.
למיטב ידיעתנו, מכתב זה לא ידוע וכנראה לא נדפס עדיין.

מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. [קמניץ], אייר תרצ"ו [1936].
מכתב ביידיש שנשלח אל נדיבי הישיבה, משפחת פייגין מפילדלפיה, ארה"ב. רבי ברוך בער מרעיף עליהם במכתבו צרור ברכות ותודות על תמיכתם הנדיבה בישיבה, ומציין כי בישיבה ציינו את ה'יארצייט' של ר' צבי ב"ר מרדכי נ"ע.
רוב המכתב מודפס במכונת כתיבה, ובסיומו שש שורות עם ברכות חמות ולבביות, בעצם כתב-יד-קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ: ". ..איך קום אייך צוא בענטשין מיט אייער פרויא הגבירה הצדקנית שתחי' לאורך ימים ושנים טובות, מיט אלע ברכות והצלחות און אריכות ימים ושנים טובות, און דיא ברכה ברוך אשר יקים וגו'... און בזכות אייערע אונטער האלטין דיא תורה זאלין איר זוכה זיין צוא דער גאולה און קלאנג פון די משיח אמן [=הנני לברך אתכם עם רעייתך הגבירה הצדקנית שתחיה לאורך ימים ושנים טובות בכל הברכות וההצלחות ואריכות ימים ושנים טובות... ובזכות תמיכתכם בתורה, תזכו לגאולה ולשמוע פעמי משיח, אמן] המברכו, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.
[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים בשוליים. סימני קיפול. הטקסט במכונת כתיבה מעט דהוי.