ספר שער ההכנה, סדר דיני החולה והגוסס, תחינות ווידויים לנפטר, וצוואה מאת המחבר, רבי נפתלי כ"ץ, בעל "סמיכת חכמים". קושטא, [תצ"ד 1734]. דפוס יונה [אשכנזי]. מהדורה ראשונה.
המחבר, המקובל רבי נפתלי כ"ץ, נפטר בקושטא בדרכו לארץ ישראל (ראה להלן). החיבור שלפנינו נשמר בכתב-יד בגנזי רבי חיים אלפאנדארי בקושטא, כפי שנכתב בהסכמת רבני קושטא ובהקדמת בנו המו"ל. בסוף הספר יב דף עם צוואת המחבר. הצוואה נדפסה בפני עצמה כחמש שנים קודם לכן, בברלין תפ"ט, כנראה על פי העתקה משובשת. שיבושים רבים שמופיעים במהדורת ברלין מופיעים לפנינו בצורה מתוקנת, וכנראה שבפני המדפיסים היתה הצוואה המקורית, או העתקה מדויקת יותר. עם זאת, החלקים בצוואה המתייחסים לאשתו של רבי נפתלי כ"ץ הושמטו במהדורת קושטא שלפנינו. צוואת רבי נפתלי כ"ץ זכתה לאחר מכן לפופולריות גדולה ונדפסה בעשרות מהדורות.
הגאון המקובל המפורסם רבי נפתלי כ"ץ (ת"י-תע"ט), מגדולי המקובלים הנודעים בארצות אשכנז. אב"ד אוסטראה, פוזנא ופרנקפורט דמיין. מנעוריו החל בהנהגתו הנוראה והקדושה ובהתמדתו המופלגת, עד כי למד את כל הש"ס בעל פה. מיד לאחר נישואיו נתמנה רבי נפתלי כ"ץ לראש ישיבת אוסטראה, ובהיותו כבן שלושים נתמנה לרבה של העיר החשובה אוסטראה וגלילותיה. בשנת תמ"ט עבר לכהן כרבה של פוזנא. באותו הזמן בהיותו רק כבן ארבעים נתמנה לראש ומנהיג "ועד ארבע ארצות", תפקיד שהיה הסמכות התורנית העליונה בכל ארצות אשכנז ופולין. בשנת תס"ד נתמנה לרבה של העיר פרנקפורט דמיין, בירת לימוד התורה בגרמניה. לאחר השריפה הגדולה בעיר בשנת תע"א, נאלץ לברוח ממנה (עקב עלילה שהשריפה פרצה בשל עיסוקו בקבלה מעשית, השבעות וכתיבת קמיעות). לאחר נדודים שונים פנה לנסוע לארץ ישראל, אך בשעה שהגיע לקושטא נחלה ונאסף שם אל עמיו. קברו בעיר קושטא מהוה עד היום מקום אליו מגיעים מרחבי העולם לתפילה ולישועה.
רישום בעלות בדף השער: "זה הספר שלי הצעיר ש"ם[?] ס"ט".
[1], לו; יב דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרע עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. חיתוך דף השער על גבול כותרת הדף מצדו השני. כריכה עתיקה, עם פגמים וסימני עש. תו ספר.

ספר יצירה, עם פירושים שונים ופירוש הגר"א מווילנא. הורודנא, תקס"ו [1806]. עם תרשימים קבליים. מהדורה ראשונה של פירוש הגר"א.
ספר הקבלה הראשון שנדפס מתורת הגר"א מווילנא. הובא לדפוס על ידי תלמידו רבי מנחם מנדל משקלוב.
ספר יצירה, המיוחס לאדם הראשון, הוא מספרי הקבלה הקדומים, המהווה בסיס לתורת הקבלה. הגר"א משתמש בספר יצירה בביאוריו הקבליים ומראה כיצד היה מקור לספרי הקבלה שנכתבו אחריו.

יב, [2], מב, [30] דף. 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. סימני עש עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים קלים, משוקמים בהדבקות נייר. קרע חסר קטן, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות. כריכה ישנה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 682.

כתב יד, העתקה נאה של סידור הרש"ש, עם כוונת התפילות ליום השבת, על פי הקבלה. [ירושלים, שנות התר"ס-תר"ע בקירוב, כנראה לפני שנת 1916].
כתיבה נאה במיוחד, עם עיטורים. חלק מציטוטי נוסח התפילה נכתבו באותיות גדולות בכתיבה מרובעת, ואילו הכוונות והסבריהן נכתבו ברובן בכתיבה מזרחית רהוטה. הסידור נכתב על גבי מחברת בה נדפסו השורות וקווי המסגרת.
הסידור מתחיל ב"כונת נשמת" [תפילת נשמת כל חי]. אחריו: "כונת היוצר"; "כונת הק"ש" [קריאת שמע]; "כונת אמת ויציב"; "כונת העמידה"; "כונת ברכה מעין ז'" [לליל שבת] וכוונות "מנחת שב"ק" [תפילת מנחה של שבת קודש].
באמצע דפי כוונות תפילת קְדוּשָה שב"כונת העמידה" (בין דף נא לדף נב) נכרך קונטרס דפים נפרד (על נייר עבה יותר), עם כוונות לברכת כהנים.
כתב היד של הסידור שלפנינו נכתב כנראה ע"י חכמי ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים, שעשו העתקות שונות מסידור הרש"ש, ומסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. בראש הדף האחרון, רישום בכתיבה מרובעת: "מלאכת סופר".
סידור זה של כוונות הקבלה עפ"י כתבי האר"י ומהרח"ו, נערך על ידי מקובלי ירושלים חכמי ישיבת "בית אל", עפ"י סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש - המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים המכוונים בלבד. רק בשנת תרע"א הוחלט להביאו לדפוס ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים. חלקו הראשון נדפס בשנת תרע"א וחלקו השני בשנת תרע"ב. החלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו, ובאותה עת נדפסו בשנית שני החלקים הראשונים (ראה: הרב משה הלל, סידור כוונות הרש"ש - בין מסורת לחידוש, קובץ מכילתא, גליון א - כסליו תש"פ, עמ' 158-133).
כתב היד שלפנינו נכתב כנראה לפני שנת תרע"ו, בה כבר באו בדפוס חלקי הסידור עם תפילות שבת קודש.
א-נא, [6], נב-סז, [1], סח-סט, עא-עח, [2] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש. כריכה מקורית, עם שדרת עור. כתמי צבע בדפי הבטנה. בלאי ופגמים בכריכה.

תשובה הלכתית מעניינת בכתב-ידו וחתימתו של רבי שמואל שמעיה פאפו נכד הרמ"ז, אנקונה, [תק"ח 1747]; עם הסכמה על הפסק בכתב-ידו וחתימתו של רבי יעקב ישראל בן פורת. סניגאליה, י"ח כסלו תק"ח [1747].
ארבעה עמודים, בכתיבה ספרדית (כתיבה אוטוגרפית, עם הוספות רבות בין השורות) של רבי שמואל שמעיה פאפו. בחלקו התחתון של העמוד האחרון מכתב הסכמה בכתיבה איטלקית, של רבי יעקב ישראל בן פורת.
התשובה שלפנינו נכתבה כחלק מפולמוס שהתנהל בין רבני איטליה, בעקבות שאלה שהתעוררה בחג הסוכות של שנת תק"ח. קהילת ראגוזה (כיום דוברובניק, השוכנת לחופי הים האדריאטי) נהגה בכל שנה לשלוח לקהילת סאראיי (סרייבו) הסמוכה ארבעת המינים לקיום המצווה בחג הסוכות, אלא שבאותה שנה השיגו בני קהילת ראגוזה אתרוג אחד בלבד. בני קהילת סאראיי התחננו לקהילת ראגוזה שתשלח לה את האתרוג לפחות למספר ימים מתוך ימי חג הסוכות, כדי שיוכלו גם הם לקיים את המצוה, ובקהילת ראגוזה התעורר ויכוח האם להיענות לבקשה. לאחר סוכות נדרש לשאלה זו רבי דוד פארדו, שכתב תשובה ארוכה ופסק כי מאחר וקהילת ראגוזה קיימה כבר את המצוה ביום הראשון של סוכות, היה זה מחובתה לשלוח את האתרוג לקהילת סאראיי, כדי שתקיים את המצוה בשאר ימי החג. תשובה זו עוררה פולמוס הלכתי וכמה מרבני איטליה נדרשו לכך. בספר השו"ת של רבי דוד פארדו, "מכתם לדוד" (אורח חיים, סימן ו), מובאות כמה מן התשובות שנכתבו בפולמוס זה, בהן אחת שלו, אחת של רבי אברהם סגרי אב"ד קסאלי ואחת של רבי אברהם גדליא (שליח חברון שהיה אז בוונציה).
תשובתו של רבי שמואל שמעיה פאפו שלפנינו נכתבה כתגובה לפסקו של רבי דוד פארדו. הוא מזכירו בכינוי "מ'[עלת] הפוסק" ודוחה את ראיותיו בתקיפות. בתוך הדברים הוא כותב: "...ועל כן בני הקק"י [=הקהילת קודש יצ"ו] של ראגוזה קודמין שהם זכו מתחלה לקנות המצוה, ואפי' נאמר שהקק"י של סראי קודמין יען שלא קיימו המצוה כלל ועיקר הנה בא ללמד עליו...".
בשולי התשובה, מכתב הסכמה מאת רבי יעקב ישראל בן פורת, הכותב בראשית דבריו: "משבח אני את שאלתם של ק"ק שראי ושש אנכי על תשובותם של ק"ק ראגוסא ומתוקים מדבש אמרותם שישו בני מעי שישו שישראל עם קדוש וכל א' מהם מתוכחים זע"ז [=זה עם זה] הואיל במצות ה' חפצים... זאת אומרת בידי המצוה ואני אקיימנה וזאת אומרת אני אקיימנה אח"כ...".
למיטב ידיעתנו, התשובה ומכתב ההסכמה שלפנינו לא נדפסו.
רבי שמואל שמעיה פאפו, רב באנקונה, בנו של רבי אברהם דוד פאפו - חתנו ותלמידו של רבי משה זכות (הרמ"ז). כשהגיע החיד"א לאנקונה בשנת תקי"ד, נפגש עם רבי שמואל שמעיה, אותו כינה (ביומנו "מעגל טוב"): "כמהר"ש פאפו ה"י מרי מתניתין", ובהמשך עמד עמו בקשרי מכתבים (ראה חומר מצורף).
רבי יעקב ישראל בן פורת, מחכמי איטליה, תלמיד רבי יוסף פיאמיטה (חתן ה"שמש צדקה") באנקונה. ערך יחד עם רבו הנ"ל את קובץ התפילות "אור בוקר" של חברת "שומרים לבוקר" באנקונה (נדפס בוונציה תס"ט). בספר "פחד יצחק" מובאות תשובות שכתב כחבר בית הדין בפיזארו. החל משנת תק"ח כיהן כרבה של סניגאליה.
[2] דף (4 עמ' כתובים). 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים. סימני קיפול.

כתב-יד, פרקי אבוקרט (היפוקרטס) ברפואה, עם פירוש הרמב"ם. [איטליה, המאה ה-18]. עברית ואיטלקית.
בחלקו הראשון של כתב-היד העתקה נאה של החיבור כולו, בכתיבה איטלקית רהוטה, בתרגומו העברי של רבי משה אבן תבון. פרקי אבוקרט הועתקו במרכז העמוד, ופירוש הרמב"ם נכתב סביבם (בשתי עמודות). בחלקו השני של כתב-היד תרגום איטלקי (באותיות לטיניות) של החיבור כולו.
חיבור זה (הן בתרגומו של רבי משה אבן תבון והן במקורו הערבי) לא הובא בדפוס במהלך הדורות ונשמר בכתבי-יד בלבד. רק בשנת תשכ"א נדפס לראשונה ע"י ד"ר זיסמן מונטנר (בכרך השלישי של "כתבים רפואיים" מאת הרמב"ם, בהוצאת מוסד הרב קוק).
מו, [2] דף (דפים יח-כד ודפים מא-מו נותרו ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמי דיו כהים בשני עמודים). דפים רופפים או מנותקים. כריכת קרטון מקורית, עם פגמים.