מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי שם טוב ב"ר יצחק צבי אב"ד סאראיי (סרייבו, בוסניה), אל רבי אברהם דוד ב"ר שמואל שמעיה פאפו אב"ד ראגוזה. [סאראיי, ניסן ת"צ 1730].
כותב המכתב הוא רבי שם טוב צבי, שלפי השערתו של פרופ' מאיר בניהו היה נכדו של משיח השקר שבתי צבי. לפי בניהו, היה אביו, רבי יצחק צבי, בנו של שבתי צבי, שנולד לאחר התאסלמותו ונקרא בתחילה ישמעאל, אך לאחר מכן החליף את שמו ליצחק. רבי יצחק צבי ובנו רבי שם טוב כיהנו כרבנים בעיר סאראיי, נודעו כפוסקי הלכה והיו מוערכים מאד על ידי רבני האזור. ראה על כך להלן בהרחבה.
במכתב שלפנינו מנסה רבי שם טוב צבי להפיס דעתו של רבי אברהם דוד פאפו (אב"ד ראגוזה, חתן רבי משה זכות - הרמ"ז), לאחר שהאחרון כעס עליו. במכתב לא מובאת סיבת המריבה ביניהם ומתוך הדברים עולה כי אף רבי שם טוב עצמו לא הבין על מה יצא הקצף ("כיון דלא נח רוגזיה דמור יאמר מה פעלתי און..."). לאורך המכתב הוא מתנצל מספר פעמים ומבקש את סליחתו של הרב פאפו. הוא כותב כי לא התכוון לחלוק עליו בהלכה ואיננו נוקט בדרך של גאוה. הוא מוסיף כי הוא מצרף למכתב המלצה "מאחד המיוחד ברבני שאלוניקי" המעיד כי הוא מוערך אצלו ואצל רבים מחכמי הסביבה. הוא מסיים את המכתב בברכות וחותם בענווה: "..אורך ימים ושנות חיים ינוחו על ראשו יגיל וישמח בשרירי בטנו לנינו ולנכדו כנפשו הרמתה תבנית אשר ממעל וכרצון צב"י מודח, שם טוב נקלה ועבד לו".
בשולי המכתב הוסיף רבי שם טוב קטע נוסף בו כותב על מנהג הקהילה בקניית אתרוג ("ידיע להוי למור שכך הוא מנהגינו שאתרוג"א נקנה בכסף כוללות הק"ק ובו יוצאים חובת המצוה"), מספר על מה שאירע בחג הסוכות האחרון ("...שהאתרוגים אשר שלחו בתחלה אבדו ושם ישבנו גם בכינו איך נגרעה נחלתנו עד כי האיר ממזרח שמש והגיעו ממש ביום השני בפרק הנשיא"ה סמוך לנטיל"ת ברכה הודו לה' כי טוב"), ומגיב לטענה מסוימת הקשורה לנושא זה.
בצדו השני של המכתב כתובת הנמען: "...החכם השלם ועצום כמוהר"ר אברהם דוד בכמה"ר שמואל פאפו", עם חותמת שעוה של "שם טוב בכמהר"ר יצחק צבי".
רבי יצחק צבי ובנו רבי שם טוב צבי שימשו כרבנים בסאראיי, והיו מוערכים על ידי רבני הסביבה, בהם חכמי שאלוניקי. תשובות בהלכה שנשלחו אליהם נדפסו בספרי בני דורם, ובהם נכתבו עליהם שבחים מופלגים. ההיסטוריון שלמה רוזאניס העלה הצעה שרבי יצחק צבי היה למעשה בנו של רבי צבי אשכנזי - ה"חכם צבי". רוזאניס כתב זאת תחילה בפסקנות (בערך 'בוסניא' באנציקלופדיה 'אוצר ישראל', חלק ג'), אך לאחר מכן מיתן את דבריו וכתב את הדברים בתור השערה (בספרו "קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם", חלק ד', סופיה תרצ"ה, עמוד 256).
אלא שמאוחר יותר פירסם פרופ' מאיר בניהו מאמר מקיף בספונות יד (ירושלים תשל"א-תשל"ח), תחת השם: "רבי יצחק צבי רבה של סאראי בנו של שבתי צבי?", ובו אסף וניתח חומר מגוון של מקורות, המוכיח לפי דעתו שרבי יצחק צבי היה לא אחר מאשר ישמעאל צבי - בנו של משיח השקר שבתי צבי, שנולד לו לאחר התאסלמותו. ממאמרו של בניהו התברר במפתיע כי ההיסטוריוגרפיה הרשמית של השבתאים על מותו של ישמעאל בגיל צעיר איננה נכונה, ולמעשה הוא התחנך בישיבות שאלוניקי, הפך לתלמיד חכם, ולבסוף היה לרב בישראל (כשבשלב מסוים הוא משנה את שמו ל"יצחק"). בניהו כותב על כך בראש דבריו: "עלומות הן דרכי ההיסטוריה. פרשיות שגם סופר שדמיונו פורה ביותר לא יכול לציירן, מתגלות כאמת היסטורית... הידיעות על חיי ישמעאל בנו של שבתי צבי הן לכאורה ברורות ומוסכמות... ברם, צירוף הפרטים... מבקיעים בקעים בחומה שהקיפוה בה את פרשת חייו. אכן, אף מפריחי השמועות ובעלי האגדה השבתאית שלא היה גבול לדמיונם לא דימו בנפשם מה שעלה לו לבנו של ש"צ בגורלו, שהיה לרב ופוסק ידוע בזמנו...".
בנו של רבי יצחק צבי - רבי שם טוב צבי, שמכתבו מופיע לפנינו, מילא את מקום אביו כרבה של סאראיי. כאביו החליף אף הוא תשובות בהלכה עם חכמי דורו (ראה בניהו, שם, עמ' קעז-קעח). ידוע כי נפטר לפני שנת תק"ח, שכן שמו מופיע בברכת המתים בספר מטה אשר שנדפס בשנה זו בשאלוניקי.
בניהו חותם את מאמרו הנ"ל במילים הבאות: "אכן מופלא הדבר ביותר שהאיש שהיה רב בצעירותו, הפך ל'משיח', ויצא והוציא עמו מאות מכלל ישראל, אעפ"כ חזרה התורה לאכסניה שלו, ובנו ובן בנו היו רבנים בישראל והרביצו תורה. אין ספק שגם כאן היתה מוצאת ה'קבלה' עניין לענות בו".
[1] דף כפול. 29 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים גסים חסרים, עם פגיעה בטקסט. סימני קיפול ובלאי.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עמרם בעל "מטעם המלך". [שנות הת"ק].
המכתב נכתב "ליצחק אמרתי מהול"ל הדר הוא אהובי רצ"ו [רודף צדקה וחסד] הח"ר בכור נרו יאיר...". המכתב כתוב בעברית ולאדינו לסירוגין, והוא עוסק בענייני כספים. רבי חיים עמרם מוכיח את המכותב: "...וצר לי מאד לשמור ד"ל שפתי לבלתי יחטאו ולדבר דבר ולא חצי דבר תחת כבודו ומה גם לקרוא לו ליומא דדינא... כי לא טוב עשה לבזבז הנכסים מבלי דעת בעלים...".
בסיום המכתב חתימתו המסולסלת: "זעיר דמן חברייא הצעיר חיים עמרם".
הגאון רבי חיים עמרם (תקי"ט-תקפ"ה בערך), נולד בצפת ומנעוריו התגדל בעיר דמשק, שם היה לאחד מגדולי החכמים, הרביץ תורה לעדרים ושימש כדיין בבית הדין. בשנת תקס"ה קבע את מושבו בעיר הולדתו צפת ובאחרית ימיו עבר לאלכסנדריה שבמצרים ושם נפטר. נודע בחיבוריו הרבים שהותיר אחריו, מהם שנותרו עדיין בכתב-יד. בין חיבוריו: מטעם המלך (שבעה חלקים), שו"ת תורי זהב, דבר המלך על התורה, נורא תהלים על תהלים, מספר חיבורים על מסכתות הש"ס, ועוד. מבניו נודע החכם והשד"ר רבי נתן עמרם, שהדפיס חלק מחיבורי אביו.
[1] דף. 19 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים.

אוסף מגוון של דפי שער ודפי דפוס עם חתימות, הקדשות והגהות, מהמאות ה-19-17.
בין הפריטים: • שני דפי שער עם חתימתו של רבי חיים פאלאג'י. • דפים מספר משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, מהדורת ונציה של"ד. חתימה: "אברהם דיאבילה". הגהות בכתיבה ספרדית, ממספר כותבים. בדף לב/2 הגהה ארוכה במיוחד, הפותחת "אח"י פרץ ס"ט". בהמשך ההגהה כותב: "בא לידי הרגע ס' חזק יד לגדול הדור בעירינו קושטא... מהר"ר שלמה ן' מובחר ז"ל". בין הדפים פיסת נייר נוספת עם המשך אותה הגהה. • דף שער עם חתימת "הק' וואלף איגר" (כנראה הוא רבי וואלף איגר, דודו ורבו של רבי עקיבא איגר, המוזכר רבות בשו"ת רעק"א). • דפי שער עם חתימות רבנים: רבי ידידיה שלמה ישראל, רבי שמואל שלם [מרבני שאלוניקי, מחבר ספר "מלך שלם"], רבי יהודה בונומו, רבי אברהם קריספין, ועוד (חלק מהחתימות לא זוהו). • דף שער של הספר "קמח סלת" (שאלוניקי, תקנ"ח), עם הקדשת המחבר רבי יהודה בן משה עלי לרבי אליהו וינטורה. • מספר דפים עם הגהות. • רישום ארוך בדברי תורה הפותח: "אמר הצעיר יר"ח בן ימי"ן ז"ל" - כתב-ידו של רבי רחמים חיים יהודה ישראל, אב"ד רודוס ובעל "בן ימין". • ועוד.
34 פריטים. גודל ומצב משתנים.

שלושה כתבי-יד - קבצי סגולות, קמיעות, גורלות ומזלות. ארצות המזרח, המאה ה-20.
• כתב-יד, קמיעות, סגולות ומזלות. [מצרים?, תש"א?].
חתימות הכותב: "שבתי בן ח' מאיר תנצב"ה".
בסוף כתב-היד: "זה לכם סימן בשנת התש"א החטה תהיה ביוקר מאוד... והרבה בחורים ימותו... רעב במערב ומלך חזק יבוא במצרים והתלר [=היטלר] יכבוש את כל העולם!... הרחמן הוא יציל את עמו ישראל...".
[29] דף. 12.5 ס"מ.
• כתב-יד, "ספר קמיעות וגורלות". [ארצות המזרח, המאה ה-20].
כולל טבלאות, איורים קבליים ו"כתב מלאכים", סגולות לבעיות שונות ונוסחי קמיעות. עברית וערבית-יהודית.
[23] דף. 22 ס"מ.
• כתב-יד, קמיעות, תקופות ומזלות, "סדר רעשים ורעמים". [תימן, המאה ה-20].
כולל קמיע "שמירה לילד וליולדת", ומספר איורים. עברית וערבית-יהודית.
[23] דף. 20 ס"מ.
3 כתבי-יד. מצב משתנה (מצב כללי טוב-בינוני).

כתב-יד, מדרש חמדת ימים על התורה לרבי שלום בן יוסף שבזי - לחומשים בראשית ושמות. דאר (תימן), א'תתר"ו לשטרות [תנ"ה 1695].
כתב-היד שלפנינו נכתב בתקופת המחבר או סמוך לה [זמן פטירתו המדויק אינו ברור, ואפשר גם שכתב-היד נכתב עוד בחייו].
בראש כתב-היד שער מעוטר, בו נכתב: "זה ספר חמדת ימים, חברו החכם הרב ר' שלום בירב יוסף זלה"ה בירב אביגד תנצב"ה עם תוספת טעמים לרב הנזכר וחברו בשנת א'תתקע"א שנין לשטרי".
נכתב על ידי שני סופרים. הסופר הראשון כתב עד דף [90], בכתיבה נאה ומסודרת. אחריו המשיך סופר אחר עד דף [257], בכתיבה עממית, ואז חזר הסופר הראשון להעתיק את החיבור עד סוף שמות (בראש דף [258] רישום: "עד כאן, מכאן ואילך כתיבת הסופר המתחיל"). בסיום ההעתקה חתם הסופר הראשון את שמו ופרטים נוספים בקולופון: "יתברך המתחיל והמסיים... ספרא חלשא... שלמה בא"מ סעדיה נר"ו בירב מימון... הידוע אלחראזי... ונכתב בעיר קרית אלדאר... ונשלם ביום ה' בה' לחדש סיון שנת אתתר"ו לשטרי... ע"ש... מצ'מון בן יוסף סעיד ואחיו... יצחק שצ"ו...".
הקולופון של הכותב השני מופיע בסוף חומש בראשית: "שלים ספר ראשון... ויכלכלינו בכבוד ויפר עצת המקטר[ג]ים עלינו ועל שאר אחי יפת בר יוסף מצ'מון ועל דוד אחיו בר יוסף מצ'מון והילדה הכבודה חנה בת יפת, השם ישמריהם ויחייהם ואל יתנם בנפש אויבהם ויתן להם פרנסה וכלכלה ורוח והצלה מכל האויבים והמקטרגים רוחות ושדים ומזיקים ונזקים ומבני אדם וחוה וכל כתות הרשעים הממזרים וממזגים רעים ומכל חולי ומכל מכאוב ומרוחות רעות נגלים ונסתרים ומכוחות הטומאה, ויזון אותם ויפרנסן בכבוד... חסל ספר בראשית יום תשעה עשר לחדש טבת חמישי בשבת שנת א'תתר"ו לשטרות...".
הסופר רבי שלמה בן סעדיה ב"ר מימון חראזי היה מגדולי חכמי תימן במאה הי"ז, משורר וסופר ומחבר ספר "בית תפילה" על תפילת העמידה. חי באחד היישובים בדרום תימן ובישוב דאר שבמרכז תימן. ראה באנציקלופדיה לחכמי תימן, א', עמ' 176-175.
בכתב-היד משולבים בתוך "חלונות" קטעי "ת"ט" [=תוספת טעמים], אף הם מן המחבר. בכמה מקומות סיים הסופר קטעים אלה בשולי העמוד בכתיבה מיקרוגרפית (בצורת רשת מסורגת).
רבי שלום (שָׁלֵם) שבזי - הרש"ש (נולד שע"ט, נפטר אחרי ת"מ), המכונה בפי יהודי תימן "אבא שלום שבזי". גדול משוררי תימן, צדיק בעל מופת, חכם ומקובל, והאישיות הנערצת ביותר על יהדות תימן. היה בקי עצום בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר, בקבלה ובפילוסופיה, והיה מן המחברים הפוריים ביותר בדורו. כמו כן, עסק בקבלה מעשית והיה חכם בחכמת התכונה. בעיקר נתפרסם בשיריו ובפיוטיו הרבים, שהגיעו ליותר מאלף ומהם ידועים כיום למעלה מחמש מאות. שיריו ופיוטיו מלווים את יהודי תימן בשבתות ובחגים, בסעודות מצוה, ובכל תחנות וטקסי החיים. בקרב יהודי תימן נפוצים אודותיו סיפורי נפלאות ומופתים. אחד מחיבוריו החשובים הוא הספר "חמדת ימים" על התורה. חיבור זה הנו "מדרש" על התורה על דרך הפשט, הדרש, הפילוסופיה ותורת הקבלה, המלוקט ממקורות שונים ומגוונים [בהם גם מקורות שאינם ידועים בימינו], ערוכים בלשונו וסגנונו. ידוע כי הרב שבזי כתב כמה וכמה מהדורות ל"חמדת ימים" (במקום אחד כתב כי הוסיף על המהדורה הראשונה "עשר ידות"). במקומות רבים מובא כי כתב את החיבור לראשונה בשנת א'תתקנ"ז לשטרות (ת"ו ליצירה), בהיותו כבן עשרים ושבע שנים, אך מדובר כנראה בטעות (ראה: ספר נפלאות מתורתך, במדבר, חלק שני, מאת הרב יצחק רצאבי, בני ברק תשס"ט, עמ' קנו). בשער שלפנינו אנו מוצאים מקור קדום לזמן כתיבת החיבור: "...וחברו בשנת א'תתקע"א שנין לשטרי [=ת"ך ליצירה]".
[309] דף (דפים [210-202] כרוכים שלא כפי הסדר). 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. קרעים, קרעים חסרים ובלאי רב, בעיקר בשוליים. חלק מהדפים מנותקים. כריכה ישנה, פגומה.