כתב-יד, מדרש חמדת ימים על התורה לרבי שלום בן יוסף שבזי - לחומשים בראשית ושמות. דאר (תימן), א'תתר"ו לשטרות [תנ"ה 1695].
כתב-היד שלפנינו נכתב בתקופת המחבר או סמוך לה [זמן פטירתו המדויק אינו ברור, ואפשר גם שכתב-היד נכתב עוד בחייו].
בראש כתב-היד שער מעוטר, בו נכתב: "זה ספר חמדת ימים, חברו החכם הרב ר' שלום בירב יוסף זלה"ה בירב אביגד תנצב"ה עם תוספת טעמים לרב הנזכר וחברו בשנת א'תתקע"א שנין לשטרי".
נכתב על ידי שני סופרים. הסופר הראשון כתב עד דף [90], בכתיבה נאה ומסודרת. אחריו המשיך סופר אחר עד דף [257], בכתיבה עממית, ואז חזר הסופר הראשון להעתיק את החיבור עד סוף שמות (בראש דף [258] רישום: "עד כאן, מכאן ואילך כתיבת הסופר המתחיל"). בסיום ההעתקה חתם הסופר הראשון את שמו ופרטים נוספים בקולופון: "יתברך המתחיל והמסיים... ספרא חלשא... שלמה בא"מ סעדיה נר"ו בירב מימון... הידוע אלחראזי... ונכתב בעיר קרית אלדאר... ונשלם ביום ה' בה' לחדש סיון שנת אתתר"ו לשטרי... ע"ש... מצ'מון בן יוסף סעיד ואחיו... יצחק שצ"ו...".
הקולופון של הכותב השני מופיע בסוף חומש בראשית: "שלים ספר ראשון... ויכלכלינו בכבוד ויפר עצת המקטר[ג]ים עלינו ועל שאר אחי יפת בר יוסף מצ'מון ועל דוד אחיו בר יוסף מצ'מון והילדה הכבודה חנה בת יפת, השם ישמריהם ויחייהם ואל יתנם בנפש אויבהם ויתן להם פרנסה וכלכלה ורוח והצלה מכל האויבים והמקטרגים רוחות ושדים ומזיקים ונזקים ומבני אדם וחוה וכל כתות הרשעים הממזרים וממזגים רעים ומכל חולי ומכל מכאוב ומרוחות רעות נגלים ונסתרים ומכוחות הטומאה, ויזון אותם ויפרנסן בכבוד... חסל ספר בראשית יום תשעה עשר לחדש טבת חמישי בשבת שנת א'תתר"ו לשטרות...".
הסופר רבי שלמה בן סעדיה ב"ר מימון חראזי היה מגדולי חכמי תימן במאה הי"ז, משורר וסופר ומחבר ספר "בית תפילה" על תפילת העמידה. חי באחד היישובים בדרום תימן ובישוב דאר שבמרכז תימן. ראה באנציקלופדיה לחכמי תימן, א', עמ' 176-175.
בכתב-היד משולבים בתוך "חלונות" קטעי "ת"ט" [=תוספת טעמים], אף הם מן המחבר. בכמה מקומות סיים הסופר קטעים אלה בשולי העמוד בכתיבה מיקרוגרפית (בצורת רשת מסורגת).
רבי שלום (שָׁלֵם) שבזי - הרש"ש (נולד שע"ט, נפטר אחרי ת"מ), המכונה בפי יהודי תימן "אבא שלום שבזי". גדול משוררי תימן, צדיק בעל מופת, חכם ומקובל, והאישיות הנערצת ביותר על יהדות תימן. היה בקי עצום בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר, בקבלה ובפילוסופיה, והיה מן המחברים הפוריים ביותר בדורו. כמו כן, עסק בקבלה מעשית והיה חכם בחכמת התכונה. בעיקר נתפרסם בשיריו ובפיוטיו הרבים, שהגיעו ליותר מאלף ומהם ידועים כיום למעלה מחמש מאות. שיריו ופיוטיו מלווים את יהודי תימן בשבתות ובחגים, בסעודות מצוה, ובכל תחנות וטקסי החיים. בקרב יהודי תימן נפוצים אודותיו סיפורי נפלאות ומופתים. אחד מחיבוריו החשובים הוא הספר "חמדת ימים" על התורה. חיבור זה הנו "מדרש" על התורה על דרך הפשט, הדרש, הפילוסופיה ותורת הקבלה, המלוקט ממקורות שונים ומגוונים [בהם גם מקורות שאינם ידועים בימינו], ערוכים בלשונו וסגנונו. ידוע כי הרב שבזי כתב כמה וכמה מהדורות ל"חמדת ימים" (במקום אחד כתב כי הוסיף על המהדורה הראשונה "עשר ידות"). במקומות רבים מובא כי כתב את החיבור לראשונה בשנת א'תתקנ"ז לשטרות (ת"ו ליצירה), בהיותו כבן עשרים ושבע שנים, אך מדובר כנראה בטעות (ראה: ספר נפלאות מתורתך, במדבר, חלק שני, מאת הרב יצחק רצאבי, בני ברק תשס"ט, עמ' קנו). בשער שלפנינו אנו מוצאים מקור קדום לזמן כתיבת החיבור: "...וחברו בשנת א'תתקע"א שנין לשטרי [=ת"ך ליצירה]".
[309] דף (דפים [210-202] כרוכים שלא כפי הסדר). 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. קרעים, קרעים חסרים ובלאי רב, בעיקר בשוליים. חלק מהדפים מנותקים. כריכה ישנה, פגומה.