אוסף מכתבי רבנים וטיוטות מכתבי רבי יעקב לנדא, בעניין המועצה הדתית בבני ברק. סיון-אב, תשכ"ד [1964].
האוסף כולל שני מכתבים מאת רבי פנחס עפשטיין ראב"ד ה"עדה החרדית" בירושלים; שני מכתבים מאת רבי אברהם שלמה כץ - רבה של קהילת סאטמר בבני ברק; טיוטות מכתבים וצילומי מכתבים ששלח הרב לנדא אל אדמו"רים ורבנים.
בשנת תשכ"ד הכריז משרד הדתות על הקמת מועצה דתית בבני ברק, ללא תיאום עם רבני העיר. הדבר עורר פולמוס רב בו היו מעורבים רבנים ואדמו"רים מכל העולם (ראה הרחבה במסגרת ליד הפריט הקודם). במכתבים שלפנינו מידע רב על פרשה זו.
באוסף:
• צילום מכתב במכונת כתיבה מאת הרב לנדא, אל הרבנים הראשיים לישראל [רבי איסר יהודה אונטרמן ורבי יצחק ניסים]. במכתב מסביר הרב לנדא את התנגדותו לפקודת שר הדתות על הקמת מועצה דתית בבני ברק. ט' סיון תשכ"ד [1964].
• צילום מכתב במכונת כתיבה מאת הרב לנדא, אל האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר (בעל ה"בית ישראל"), בו מספר על השתלשלות העניינים של הניסיון להקמת מועצה דתית. ד' תמוז תשכ"ד [1964].
• טיוטת מכתב במכונת כתיבה, אל רבי אברהם שלמה כץ מריסקווא, רבה של קרית יואל בבני-ברק. ה' תמוז תשכ"ד [1964].
• צילום מכתבו (הראשון) של הרב לנדא אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, בו מספר על השתלשלות העניינים של הניסיון להקמת מועצה דתית. ו' תמוז תשכ"ד [1964]. [מכתב התשובה של האדמו"ר מסאטמר מופיע בקטלוג זה - פריט קודם].
• שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של רבי אברהם שלמה כץ מריסקווא, אל הרב לנדא. מהתאריכים ח' תמוז תשכ"ד, וי"ז מנחם אב תשכ"ד [1964].
• מכתב חריף בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין ראב"ד העדה החרדית, בו הוא מוחה על רעיון הקמת מועצה דתית בבני ברק. [כ"ב] תמוז תשכ"ד [1964].
• העתק מכתב מאת הרב לנדא (מודפס במכונת כתיבה), תשובה למכתבו של רבי פנחס עפשטיין. כ"ז תמוז תשכ"ד [1964].
• מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי פנחס עפשטיין, תשובה למכתבו הנ"ל של הרב לנדא. ג' מנחם אב תשכ"ד [1964].
• שתי טיוטות של מכתב נוסף של הרב לנדא, אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר מתאריך ח' מנחם אב תשכ"ד [1964], שנכתב בתגובה למכתבו הנ"ל של האדמו"ר מסאטמר. טיוטה אחת כתובה כולה בכתב-ידו של הרב לנדא, וטיוטה שניה מודפסת במכונת כתיבה, עם הוספות ותיקונים רבים בכתב-ידו של הרב לנדא.
• מאמר (מודפס במכונת כתיבה) המסביר את התנגדות החרדים בבני ברק להקמת מועצה דתית. בראש העמוד הראשון רישום בכתב-יד: "נמסר לסופר עתון הצפה".
13 פריטי נייר. ניירות מכתבים רשמיים. גודל ומצב משתנים.

האדמו"ר מסאטמר ומעורבותו בפולמוס המועצה הדתית בבני ברק
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
בתחילת חודש תמוז תשכ"ד שלח הרב לנדא מכתב לאדמו"ר מסאטמר, בו מסביר באריכות מדוע אם יגיש את התפטרותו מן המועצה הדתית יביא הדבר להרס ענייני הדת בבני ברק (בפריט שלפנינו). בתשובה שלח לו האדמו"ר מסטמאר מכתב חריף (ראה פריט 429). על כך הגיב הרב לנדא במכתב נוסף אל האדמו"ר מסאטמר, בחודש אב תשכ"ד, בו הוא מעמיד את הדברים על דיוקם (בפריט שלפנינו).

"החלטה" בחתימות שבעה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית ובכך לבטל למעשה את עצמאותה של מערכת הרבנות בעיר. בני ברק, אסרו חג שבועות תשכ"ד [1964].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח ההחלטה שהתקבלה באסיפת רבני העיר בני ברק (שהתקיימה בבית הרב לנדא), שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת: "בשבתנו יחד ודנינו על ההצעה לכונן מועצה דתית בבני ברק, החלטנו כולנו פה אחד, שפה בעירנו בני ברק מחוייבים כולנו להלחם נגד התכוננות מועצה דתית, וכולנו נחלץ חושים... נגד רעיון זה, עד כדי התיסדות קהלה נפרדת" (הרב וואזנר היה הרוח החיה מאחורי אסיפה זו - ראה פריט קודם).
על אסיפה זו מספר ר' בן ציון יעקובוביטש בספרו "זכור ימות עולם" (חלק ד, בני ברק תשנ"ז, עמ' קנד-קסא). שם נכתב כי אסיפה זו נתכנסה לאחר שקיבל הרב וואזנר גיבוי מהאדמו"ר מסאטמר, אשר התחייב לשלם משכורות לרבנים ולעובדי מערכת הרבנות במקרה שיאלצו להקים "קהילה נפרדת".
ה"החלטה" שלפנינו היתה הצעד הראשון במלחמה הגלויה של רבני בני ברק על צביונה החרדי של העיר, נגד נסיונות חוזרים ונשנים - במשך יותר מעשר שנים - של גורמים שונים, להקים מועצה דתית ולבטל את עצמאות מערכת הרבנות בעיר.
על מכתב זה חתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי נחמן כהנא, האדמו"ר מספינקא (תרס"ה-תשל"ז); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי אברהם צבי וייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); ורבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויז'ניץ. תרע"ו-תשע"ב).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.

"פסק דין" בחתימות עשרה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית. הרבנים אוסרים על כל שיתוף פעולה עם המועצה הדתית (אם תקום) ועל קבלת טובות הנאה או משכורת ממנה. בני ברק, י"ב אלול תשכ"ט [1969].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח פסק הדין שהתקבל באסיפת רבני בני ברק בשלהי שנת תשכ"ט, לאחר שהתעורר שוב הדיון סביב הקמת מועצה דתית. הרבנים מודיעים כי "כל מי שישתף פעולה באיזו צורה שהיא עם המוע"ד [המועצה דתית] הנ"ל נקרא פורץ גדר ויבדל מעדתנו".
באותה אסיפה חתמו הרבנים שוב על ה"החלטה" משנת תשכ"ד - שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת (ראה פריט קודם). על אסיפה זו ועל משמעות פסק הדין שלפנינו, ראה בספרו של ר' בן ציון יעקובוביטש, זכור ימות עולם, חלק ד, עמ' קסה ואילך.
על פסק הדין שלפנינו חתומים הרבנים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויז'ניץ. תרע"ו-תשע"ב).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.

מכתב מודפס במכונת כתיבה, בחתימות שבעה מרבני העיר בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ועוד), אל עיריית בני ברק, בה תובעים להמשיך לכהן במעמדם הקודם כעובדי דת עצמאיים, מבלי להיות כפופים למועצה הדתית. ו' טבת תש"ל [1969].
הרבנים כותבים: "הואיל ואנו החתומים מטה, רבני עיר הקודש בני ברק ת"ו, המשמשים כאן זה שנים רבות, והננו האחראים הבלעדיים על עניני הדת בעיר, והואיל ולמעשה הננו פועלים באופן עצמאי, אף כי את משכורתינו הננו מקבלים מעיריית בני ברק, והואיל ונודע לנו כי עיריית בני ברק עומדת עתה לדון באישור התקציב למועצה דתית... והואיל ולפי פסק דין שהוצאנו נאסרה על פי דין תורה קבלת משכורת... מהמועצה הדתית, כפי הפס"ד המצו"ב... [ראה פריטים קודמים, 434-435], לפיכך - ולאור פסק דין הדין הנ"ל, לא נוכל בשום פנים ואופן לקבל משכורת... או לשתף פעולה בכל דרך שהיא עם המועצה הדתית... והננו מודיעים בזאת, שהננו מוכנים לעבוד ונמשיך לעבוד בעירנו לפי אותם התנאים ובאותו מעמד כעובדי דת עצמאיים, שאינם כפופים למועצה דתית, לפי אותו מצב שהיה קיים עד היום".
על המכתב חתומים שבעת הרבנים (חמישה מהם הוסיפו אף את חותמותיהם): רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[1] דף. כ-32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.