ספר עבודת הקודש, דינים, הנהגות, סגולות ותיקונים, מאת רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א. ירושלים, תר"א [1841]. דפוס רבי ישראל ב"ק.
"עבודת הקודש" הוא שם כללי לשבעת ספרי החיד"א שנדפסו בכרך זה: מורה באצבע, צפורן שמיר, קשר גודל, כף אחת, יוסף בסדר, סנסן ליאיר ושומר ישראל (שם זה מופיע בדף השער הראשון, המאויר בתחריט עץ, שאינו נמצא בעותק שלפנינו. בדף השער השני הכותר הוא: "ספר מורה באצבע - עם כל השבעה כוכבי לכת ככ[ו]כבים מאירים [שבעת חלקי הספר עבודת הקודש]...").
הספר העברי הראשון שנדפס בירושלים. בראש הספר "הקדמת המדפיס" (דפים [2/ב]-[4]). הקדמה זו שלפנינו היא מקור היסטורי ידוע לתולדות ארץ ישראל, הגליל ויהודי דמשק. רבי ישראל ב"ק מספר בה על קורותיו טרם הגיעו לירושלים: עלייתו לארץ ישראל והקמת הדפוס בגליל; רעש האדמה בשנת תקצ"ז בו נהרגו אלפי יהודים; הפרעות בערי הגליל בשנים תקצ"ד-תקצ"ח ע"י שודדים פראיים שהמשיכו במעשיהם גם לאחר רעידת האדמה, ואשר התנפלו בפראות על פליטי הרעש ובזזו והחריבו את רכושם הנותר. רבי ישראל מספר על מעורבותו בפרשיית "עלילת דמשק" בשנת ת"ר, ומציין כי הוא עורר את משה מונטיפיורי להתערב בענין, באמצעות מכתבים ששיגר אליו ללונדון מהעיר אלכסנדריה בה שהה באותם ימים. בדבריו הוא מזכיר לשבח את חכמי הספרדים והמשקיעים שעזרו לו להקים מחדש את בית דפוסו בירושלים.
בסיום הקדמתו כותב ר"י ב"ק: "...ובכדי לזכות את הרבים, נתתי אל לבי להדפיס בתחלה את הספר היקר ונחמד הנקרא ס' עבודת הקדש, מאדונינו הגאון הקדוש רב חיד"א זללה"ה את כל השבעה ביחד... למען ימצא כל אחד מבוקשו וכל איש ישראל אשר ישאהו בחיקו וילמדו ממנו...".
המדפיס הנודע רבי ישראל ב"ק (תקנ"ז-תרל"ה), תלמידם של גדולי תנועת החסידות האדמו"רים רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מרוז'ין. נולד בברדיטשוב, וכבר בצעירותו החל לעסוק בענייני דפוס. בשנת תקע"ה הקים בית דפוס (שני) בעיר ברדיטשוב, שם הדפיס כ-26 ספרים טרם עלייתו ארצה. לפי המסופר הוא גם היה המעצב של אותיות הדפוס בסלאוויטא. לאחר עלייתו לארץ ישראל, בערך בשנת תקצ"א, התיישב בצפת והקים בה בית דפוס שפעל תקופה קצרה, עד לחורבן העיר ב"רעש" - רעידת האדמה הגדולה בשנת תקצ"ז. בשנת תר"א, הקים ר' ישראל ב"ק את בית דפוסו בירושלים, שהיה בית הדפוס הראשון בירושלים להדפסת ספרים עבריים, והבלעדי בעיר עד אמצע שנות התר"כ (שנות ה-60 של המאה ה-19).
[על רבי ישראל ב"ק ובית דפוסו בצפת ובירושלים, ראה עוד: שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים תשל"ו, עמ' טו-כז; מאיר בניהו, בית-דפוסו של ר' ישראל ב"ק בצפת וראשית הדפוס בירושלים, ארשת, ד, ירושלים תשכ"ו, עמ' 271-295].
הגהות בודדות בכתב-יד.
[3], קיא דף. חסר דף השער הראשון (המאויר). 15.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים בשולי מספר דפים, עם פגיעה בטקסט בדפים כז-כט. כריכה ישנה, פגומה.
הספר העברי הראשון שנדפס בירושלים. ש' הלוי, מס' 1.

"סדר אזהרות, להגאון רבינו יצחק בר ראובן [אלברצלוני]... שנהגו לקרותם בכל ערי המערב...". ירושלים, תר"ב [1842]. דפוס רבי ישראל בהרב אברהם [ב"ק]. עם הסכמת הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין.
הספר נדפס "ע"י הצעיר... משה בלא"א מו"ה יצחק אדרעי נר"ו, ממדינת מארויקוס [מרוקו] אשר במערב הפנימי יע"א". רבי משה אדרעי הדפיס בו הקדמה מעניינת ובה תולדות חייו ותיאור תלאות הדרך בעת עלייתו לירושלים. בראש דבריו - ברכות ותודות לאישים שונים, בהם הרב גאגין והשר משה מונטיפיורי.
בתחתית עמוד השער חתימת המו"ל: "ע"ה ב"ה מבי"א סיט"א" [עבד השם ברוך הוא, משה בן יצחק אדרעי, סיפיה טב אמן]. בראש ובמרכז השער חתימות נוספות בכתיבה ספרדית: "ע"ה אברהם הלוי ס"ט"; "ע"ה יצחק הלוי סיל"ט".
[24] דף. 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בהם מספר כתמים כהים). סימני עש קלים בשוליים הפנימיים. כריכה ישנה עם שדרת עור.
מביכורי הדפוס העברי בירושלים. ש' הלוי, מס' 6.

ספר בית יוסף חדש, חידושי תורה בהלכה ובאגדה, תוכחת מוסר וענינים ציבוריים, מאת הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "לב העברי". ירושלים, [תרל"ה-תרמ"א 1875-1881].
בבטנת הכריכה נמצאת תווית-עור (כנראה, פיסה מהכריכה הישנה), עליה מוטבעת הקדשת המחבר אל הברון שמעון וואלף רוטשילד: "מנחה שלוחה לכבוד השר הגדול בישראל מו"ה שמעון וואלף באראן פון ראטשילד הי"ו - מן המחבר לב העברי הי"ו".
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס. תחילה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אשר סירב להמשיך בהדפסה לאחר שעיין בתוכנו הפולמוסי של הספר. המשך ההדפסה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם. בעותק זה של "בית יוסף חדש" נמצאים בתחילתו דפי מפתחות והקדמות שאינם נמצאים ברוב העותקים, ובהם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, מכתבי הסכמות ותמיכה ברע"י שלזינגר מרבנים מירושלים, צפת וחברון, מפתחות מפורטים לספר, מאמר "קול ברמה", ודף שער נוסף. הספר גם כולל את הדפים ז-ט שחסרים בהרבה עותקים [בדפים אלו של "פסק בית דין" נגד הרפורמים, מגנה המחבר את רבני הונגריה החרדים מ"נוסח אשכנז", הדורשים בשפה הגרמנית וההונגרית, ולא בשפת היידיש]. כמו כן נמצאים הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א.
המחבר, הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש" יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים, וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל "מחנה חיים", שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש, תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט, כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש", וכה כתב: "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"]. גם בראש העותק שלפנינו מופיעים מכתבי התמיכה שקיבל מרבני הספרדים בארץ ישראל.
מתנגדיו שלא בחלו באמצעים, הוציאו בהמשך הפולמוס, קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל" ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהן: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל, לשאת אשה שניה. ב. שהוא מתיימר להיות משיח. ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]. ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה", למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו שהסירו את החרם, ומעניין לציין כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.
[15], ב-קכד דף. כ-28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. חלק מהדפים על נייר יבש. כתמים, קרעים ובלאי. דפים [3-2] מ"מפתחות הבית" פגומים בשוליהם, עם חסרון טקסט (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
ש' הלוי, מס' 231.

דף בכתב-יד, תשובה בענין היתר מאה רבנים, להתרת "חרם דרבנו גרשום" לנישואי איש שאשתו הראשונה נטרפה דעתה עליה, בחתימות ששת דייני בתי הדין האשכנזיים בירושלים, ועוד שלושים חתימות מרבנים וגדולי תלמידי החכמים בעיר. ירושלים, סיון תרע"ב [1912].
חתימות ראשי בתי הדין ה"פרושים" וה"חסידים": רבי משה נחום וולנשטיין, רבי ליפמן דוד [שובקס], רבי אריה ליב בהרא"ד [רבי ליב דיין, הרשלר], רבי צבי פסח פראנק ורבי בצלאל ישעיה ברנשטיין. חתימות הרבנים: רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי אליהו פנחס הכהן מריינא, רבי יוסף שימשלביץ, רבי יוסף גרשון הורביץ, רבי מנדל נאה, רבי זרח ראובן ברוורמן, רבי ברוך שלמה רבינוביץ, רבי ישראל זאב מינצבערג, ועוד חותמים רבים.
[1] דף (כתוב משני צדיו), נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי בקפלי הדף.

תעודה גדולה בכתב-יד על קלף, כתב שד"רות לרבי אליהו אדהאן היוצא מטעם "כוללות רבי מאיר בעל הנס" אל ערי המערב (מרוקו ואלג'יר), בהן הערים: פאס, צפרו, מקנאס, דבדו, רבאט, סאלי ועוד. עם חתימות רבות של חכמי טבריה. טבריה, [תרס"ז 1907].
גליון קלף בפורמט גדול. גזור בראש בצורת כיפה. בכתיבה מרובעת ובינונית ("רש"י"). מעוטרת בראשה בפסוקים. חלק מהמילים באותיות גדולות להדגשה ולעיטור.
בכתב השד"רות שלפנינו מספרים חכמי טבריה על "הישיבה הקדושה" הפועלת בחצר קברו של רבי מאיר בעל הנס, ועל התלמידים הרבים שלומדים בה. הם מספרים על קשיים כספיים ועל "מס הצבא" שמוטל על התלמידים. בהמשך כותבים על הישועות והניסים המסוגלים לכל התורם לשמו של רבי מאיר בעל הנס, כדוגמת הנשים הנודרות בשעת הלידה לישיבת רבי מאיר על הנס ונושעות בזכות כך: "וכל אשה יושבת על משבר תחיל תזעק בחבליה... פיה בפתחה בחכמה כל נדריה שי למורא מאיר בת עין... ויהי אך יצא יצא זכר פי הבטן... ואם בת היא ותלכנה כל הנשים באות מאירות...". כך גם בשעת בצורת או רעב: "ובהעצר השמים... רעב כי יהיה בארץ... ונתנו איש כופר נפשו ויושע ה' תשועה גדולה, הן סומכים על הנס...". כך מועילה זכותו של רבי מאיר גם להיפקד ב"בני חיי ומזוני".
בשולי התעודה עשרות חתימות מסולסלות של חכמי טבריה. בין החותמים: רבי אליהו ילוז, רבי אלעזר בהלול, רבי אליהו ן' קיקי, רבי בצלאל חי אסבאג, רבי דוד ריינה, רבי חיים הלוי בן סוסאן, רבי יהודה טולידאנו, רבי יוסף חיים ילוז, רבי יעקב בוקאעי, רבי יעקב ואעקנין, רבי יעקב חי זריהן, רבי יעקב משה טולידאנו, רבי יעקב צורי, רבי יצחק מאיר הלוי ן' סוסאן, רבי מכלוף שטרית, רבי משה אברהם חמואי, רבי משה מאיר חי אליקים, רבי נסים אליהו מאמאן, רבי עזריה חיים הלוי, רבי עקיבא חייא בהלול, רבי שלום ארוואח, רבי שלמה בן סאמון, רבי שמעון ואעקנין, ועוד. בראש החתימות מופיעה חותמת (בצורת חתימה מסולסלת) של אב"ד העיר רבי אהרן אלחדיף.
השד"ר רבי אליהו אדהאן (תרי"ב-תרפ"ה), מחכמי טבריה. שימש זמן מה כשו"ב בעיר שכם. נסע כשד"ר מטעם כוללות הספרדים בטבריה לבוכרה וסביבותיה ולערי מרוקו ואלג'יר.
גליון קלף גדול. 69 ס"מ. מצב טוב. כתמים, סימני קיפול וקמטים. חלק מהחתימות דהויות.