זוג "תפוחים" ("רימונים") לספר תורה. מרוקו, [ראשית המאה ה-20].
כסף יצוק וחקוק; עבודת אזמל.
"תפוחים" מטיפוס המגדל. בראש כל "תפוח" עיטור דמוי עמוד שבבסיסו זרועות עשויות פסי-כסף מכופפים. הגוף משושה, הולך וצר כלפי הראש, עליו מונחת כיפה פירמידלית משושה. שש הפאות מעוטרות בדגמים צמחיים, ובמרכז כל פאה שרידי עיטור בצורת פרח ארבע-עלי (מצליב) אשר הוסר, ובמקומו הולחמו מדליונים או עיטור מגן דוד. פעמונים משני סוגים. רגל גלילית ארוכה וחלולה, עליה חקוקה כתובת הקדשה: "חכם יעקב ב"ר זוהרא תדגי ז"ל".
גובה: 28 ס"מ. מצב טוב. הברגות רופפות. תיקוני הלחמה והסרת עיטורים ישנים.

שתי "ידיים" לספר תורה ("קלאם דסיפר"). מחוז תפילאלת, מרכז מרוקו, [סוף המאה ה-19 / ראשית המאה ה-20].
כסף יצוק וחקוק.
מפרק עליון בצורת פרח מעוטר עלים עם טבעת בקצהו, ידית עם עיטור במרכזה וכף יד שטוחה עם אצבעות פשוטות וחפת בבסיסה. כתובות הקדשה חקוקות מאחור:
1. "קדש לה' לכבוד הרה"ג כמלוב"ן [מלומד בנסים] רבי יחייא לחלו זצוק"ל זיע"א". רבי יחייא לחלו היה שד"ר ארצישראלי, קדוש מצדיקי מרוקו, אשר קברו בעיר מטגרא (א-רשידיה) היה מוקד לעלייה לרגל.
2. "זה ס"ת של חניני נזרי למנו' אמה אסתר זנו נ"ע קל"ה".
אורך: 12.5 ס"מ; 13.5 ס"מ. מצב טוב.
ספרות: חיי היהודים במארוקו, עמ' 54-55.

צורתה הכללית של ה"יד" לתורה במרוקו היתה שטוחה בדרך כלל, עם כף יד שכל אצבעותיה פשוטות בצורת חמסה (בניגוד ליד המקובלת, בה ארבע אצבעות קפוצות), וכונתה שם "קלאם דסיפר" בערבית-מרוקאית, או – כפי שניתן ללמוד מכתובת ההקדשה החקוקה על אחת הידיים בפריט 7 (להלן) – "מורה".

שלוש "ידיים" לספר תורה ("קלאם דסיפר"). מרוקו, [המאה ה-20].
1. כסף יצוק וחקוק. ידית גלילית מעוטרת עיטורי פסים, כף יד קפוצה ואצבע מורה ארוכה. אל הטבעת מחוברת שרשרת עם לוחית-כסף עליה חקוקה כתובת הקדשה (משני צדיה): "ע"ה ה"ח ה"ש כמוהר"ר רבי אהרן ן' חמו נ"ע / הוא ואשתו עישא ן' חמו נ"ע". אורך: 19 ס"מ, עם השרשרת: 45 ס"מ.
2. כסף יצוק וחקוק. ידית חלקה עם עיטור במרכזה, כף יד קפוצה עם חפת בבסיסה ואצבע מורה ארוכה. כתובת הקדשה: "ע"ה אברהם הלוי הי"ו". שרוך בד. אורך: 20 ס"מ.
3. פליז יצוק וחקוק. ידית עם עיטורים גיאומטריים ועיטורי פסים, כף יד קפוצה עם חפת בבסיסה ואצבע מורה כפופה. כתובת הקדשה: "זה המורה לעלוי נשמת ה"ח ונבון כה"ר דוד באנון נ"ע". אורך: 20 ס"מ.

צורתה הכללית של ה"יד" לתורה במרוקו היתה שטוחה בדרך כלל, עם כף יד שכל אצבעותיה פשוטות בצורת חמסה (בניגוד ליד המקובלת, בה ארבע אצבעות קפוצות), וכונתה שם "קלאם דסיפר" בערבית-מרוקאית, או – כפי שניתן ללמוד מכתובת ההקדשה החקוקה על אחת הידיים בפריט זה – "מורה".

מנורת חנוכה. לאראש (לראצ'ה), מרוקו, [ראשית המאה ה-20].
פח פליז רקוע, מקודח, מוחתם וחקוק; מסמרות.
הדופן האחורית מעוצבת כמבנה בעל שלוש כיפות ובכל כיפה מקודח עיטור בצורת מגן דוד. עיטור "חלון" נוסף בצורת מגן דוד גדול מקודח במרכז הדופן, ושתי ציפורים גדולות ניצבות בראשה, משני צידי הכיפה המרכזית, עליה חקוק הכיתוב "מגן דוד". שטח הפנים מעוטר כולו בעיטורים בדגמים צמחיים וגיאומטריים, כפות ידיים (חמסות) ומגני דוד. דפנות הצד מעוטרות אף הן בעיטורי מגן דוד מקודחים ובדגמים צמחיים. שורת בזיכים צבוטים ניצבת על גליל החובק גליל נוסף, המקובע לאגן הנטף. השמש ממוקם במרכז הכיפה, מתחת לעיטור המקודח. וו לתליה, מעוצב כציצה תלתנית, בראש הכיפה המרכזית.
מנורה דומה, שבוודאי נעשתה בידי אותו אומן, מופיעה על כריכת הקטלוג "אורות בהרי האטלס, מנורות חנוכה מאוסף ז' שולמן במוזיאון ישראל", אלא שהמנורה שלפנינו נבדלת ממנה בכמה פרטים: היא גדולה יותר בממדיה, הכיתוב "מגן דוד" מופיע בראשה (במקום הכיתוב "בסמן טוב" המופיע על החנוכיה שבאוסף מוזיאון ישראל), והעיטורים המוחתמים בצורות מגן דוד וחמסה אף הם אינם מופיעים בחנוכיה מאוסף שולמן.
גובה: 28 ס"מ, רוחב: 22 ס"מ. מצב טוב. תיקוני הלחמה ישנים. כיפופים קלים.
ספרות: אורות בהרי האטלס, פריט 83 (מופיע על עטיפת הקטלוג).

מנורת חנוכה. מרקש, מרוקו, [העשורים הראשונים של המאה ה-20].
פח פליז גזור, מקודח ומוחתם.
דופן אחורית בצורת כיפה, מעוטרת בקומפוזיציה סימטרית הכוללת זוג טווסים, ארבעה כתרים ושני עיטורים עגולים, עם פתחים מקודחים, הכולאים שני מגני-דוד. מעל הכיפה מולחם גגון הבולט כלפי החזית, חלקו העליון מעוטר בכתרים ובעיטורים צמחיים ומקודחים בו תריסר פתחים עגולים. על דפנות הצד עיטורים צמחיים דמויי לבבות. שורת בזיכים מלבניים עם פיות צבוטות, נשלפת. השמש ממוקם בראש הדופן האחורית, בין צווארי הטווסים. טבעת לתליה.
גובה: 22 ס"מ, רוחב: 24 ס"מ. מצב טוב. תיקוני הלחמה ישנים.
ספרות: אורות בהרי האטלס, פריטים 40-42.