קופת צדקה של "הוועד השוויצרי לטובת ארץ ישראל". [כנראה באזל, שוויץ, 1910-1920 בקירוב].
קופת צדקה עשויה פח צבוע בצבע אדום, שעל חזיתה מופיע הכיתוב "Schweiz. [Schweizerisches] Comité für Erez Jsroël" [ועד שוויצרי לארץ ישראל].
"הועד השוייצרי ל(טובת) ארץ ישראל" נוסד בבאזל בשנת 1909 ופעל לפחות עד שנות ה-20, בתרומת כספים למוסדות בארץ ישראל. הועד שם לו למטרה "לקדם מאמצים הומניטאריים, תרבותיים וקולוניאליסטיים בפלשתינה" (מתוך מודעה שהתפרסמה ב-Jüdischen Jahrbuch für die Schweiz, 1921/22). כנשיא הוועד שימש יצחק דרייפוס-שטראוס (1852-1936), דמות בולטת בקהילת יהודי בזל, אשר עמד בראש מספר מוסדות יהודיים בעיר.
גובה: 10 ס"מ, רוחב מירבי: 9 ס"מ. מצב כללי טוב. קילופים בצבע ותיקונים בצבע בהיר יותר. מעט כיפופים בפח. עם המפתח המקורי. מנגנון הנעילה תקין.

אחת-עשרה לוחיות כסף ועליהן סצנות תנ"כיות בעבודה עממית. [ארץ ישראל, ראשית המאה ה-20?].
כסף חקוק; לוחיות עץ ופלסטיק.
שמונה לוחיות קטנות, ועליהן חקוקים מראה עקדת יצחק, רבקה ואליעזר, ברכת יצחק ליעקב, אשת פוטיפר ויוסף, בועז והקוצרים, משיחת דוד למלך, משפט שלמה, ומקום המקדש; שתי לוחיות בגודל בינוני, ועליהן מראה יוסף היוצא מבית האסורים ובועז והקוצרים (בשנית); לוחית גדולה ועליה שתי סצנות ממגילת אסתר – "המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה" ו"אוהביו [של המן] וזרש אשתו" לצד העץ אשר הכין המן למרדכי. לוחיות הכסף קבועות על לוחיות עץ, מלבד שתיים, הקבועות על לוחיות מחומר פלסטי (אחת מנותקת מהלוחית).
הציורים כולם, כמו גם הטכניקה שבה נעשו, עממיים ונאיביים, ודומים – מבחינת הסגנון, הביצוע והקומפוזיציה – לציוריהם של משה שאה מזרחי, יוסף צבי גייגר ושלום מושקוביץ, ה"זייגרמאכר". לאור דמיון זה, יש יסוד סביר להניח כי יוצר הלוחות הושפע מן המוקדמים שבאמנים אלו או שפעל באותה תקופה ובאותו מרחב גיאוגרפי ותרבותי.
לוחיות קטנות: 4.5X6 עד 5.5X7 ס"מ. לוחיות בינוניות: 11X6 ס"מ, 11.5X8 ס"מ. לוחית גדולה: 9.5X13 ס"מ. לוחיות הכסף במצב טוב. חלקן מנותקות או מנותקות למחצה מן הלוחיות שעליהן הן קבועות. לוחיות הרקע במצב בינוני עד גרוע. פגמים ושברים.

חמש בובות מעשה ידי האמנית אדית סמואל. [ישראל, שנות ה-50 של המאה ה-20].
חֹמר וגבס; בד; צמר; סיבים טבעיים; כני עץ.
הבובות עשויות בדמות ילדות וילדים ולבושות בגדים תפורים בקפידה, חלקם רקומים; בובה אחת נושאת תוף ואחרת נושאת תיק. ארבע מהן מוצבות על כני עץ.
אדית סמואל (1907-1964), בובנאית ומאיירת, נולדה באסן, גרמניה. בשנים 1925-1930 למדה פיסול ואמנויות גרפיות בבית ספר פולקוונג (Folkwangschule) באסן ובאקדמיה לאמנות בדיסלדורף. בשנים 1933-1938 חייתה בברלין, שם עיצבה בובות תיאטרון לתיאטרון מריונטות שהקימה ויצרה בובות דיוקן עשויות בד בהזמנה כמזכרת למשפחות שיקיריהן עזבו את גרמניה עקב מצב היהודים ההולך ורע. נוסף על כך עסקה בציור, בכתיבה ובפיסול. סמואל עלתה לארץ ישראל בשנת 1939 והתיישבה בראשון לציון, שם גרה עם אחותה, אמנית הקרמיקה חוה סמואל ואחיה, הפסנתרן והמלחין הנס יוחנן סמואל. בארץ החלה ליצור בובות של דמויות מקומיות – מחלוצים ועד תימנים – וכן בימות קטנות ועליהן סצנות מחיי מדינת ישראל הצעירה. רבות מבובותיה של סמואל הן בדמות ילדים, ילדות, נערים ונערות, והן מופיעות גם בספר ילדים שכתבה יחד עם לאה גולדברג, "בנים, בנות, בובות", שם נראית בובת דיוקן-עצמי שלה. סמואל חייתה בדוחק. תחילה מכר ארגון ויצ"ו את בובותיה והיא אף הורתה את מלאכת הבובנאות בסדנאות ההכשרה המקצועית של הארגון, אולם אז החלו חנויות ויצ"ו למכור את בובותיהם של תלמידיה ולדחות את בובותיה שלה בטענה שמחיריה יקרים מדי. בשנים שלאחר מכן יצרה סמואל בעיקר דמויות גדולות מעיסת נייר, והציגה את מעשה ידיה בתערוכות בינלאומיות שונות. בובותיה של סמואל חינניות ביותר ומתייחדות בעדינות הפרטים המפוסלים, בהבעתן האנושית ובהקפדה על כל תפר ותפר בבגדיהן.
גובה: 18 עד 22 ס"מ בקירוב. כנים: 8X8 ס"מ. מצב טוב-בינוני. שברים קלים; פגמים קלים בצבע. פגמים בבגדים ובשיער; סוליות חסרות.
מצורפים: • "בנים, בנות, בֻּבּות" מאת אדית סמואל ולאה גולדברג. הוצאת עם עובד, תל אביב, 1968. • "אדית סמואל, 1907–1964, בובות, צעצועים, רישום, פיסול", קטלוג לתערוכת זיכרון, מרכז תרבות העמים לנוער בירושלים, 1966. • "Reise nach Jerusalem, Puppen von Edith Samuel (1907-1964)", הוצאת Alte Synagoge Essen und Autoren, 1987. • לקט תצלומים מבובותיה של סמואל. • פריטי נייר נוספים.
ספרות: בובה של מולדת, על מזכרות וזהות לאומית. הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2011.

ארבע תעודות מניה שהנפיקה חברת "אוצר מפעלי-ים בערבון מוגבל". הוצאת "ארץ-ישראל", תל-אביב, [1936]. עברית ואנגלית.
באפריל 1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הושבת נמל יפו והישוב החל לחוש ביתר-שאת בצורך שהתעורר בהקמת נמל חדש. חברת "אוצר מפעלי-ים בערבון מוגבל" הוקמה לצורך מימון הקמת נמל זה – נמל תל-אביב. כחצי ממניותיה הוצעו לציבור, והוא נרתם וקנה אותן תוך תחושת שליחות והשתתפות במפעל הציוני.
לפנינו:
1-2. שתי תעודות מניה למוכ"ז על סך מניה אחת של 1 לירה ארץ-ישראלית.
3. תעודת-מניה למוכ"ז על סך ארבע מניות של 1 לירה ארץ-ישראלית.
4. תעודת-מניה למוכ"ז על סך שש מניות של 1 לירה ארץ-ישראלית.
כל תעודות-המניה שלמות ותלושי הדיווידנדים לא נתלשו מהן.
22X50.5 ס"מ. מצב טוב עד טוב-בינוני. קמטים וכתמים קלים. מספר קרעים וקרעים חסרים, רובם קלים.