לגיון, פואימה מאת גבריאל טלפיר. הוצאת "פרצים", ורשה, תרפ"ה [1925].
ספר ביכוריו של המשורר גבריאל טלפיר; פואמה פוטוריסטית מרשימה, המציגה חזון של לגיונות עבריים כובשים את ארץ ישראל. העטיפה עוצבה בידי הנריק ברלוי (חתומה בדפוס: "H. Berlewi"). בתחילת החוברת פתקה מודפסת עם תיקונים.
האמן הפולני-יהודי הנריק ברלוי (1894-1967) היה מן האמנים הקונסטרוקטיביסטים המובילים בפולין בשנות ה-20. הוא למד אמנות בוורשה, באנטוורפן ובפריז. בשנים 1919-1921 עבד עם קבוצת האמנים, הסופרים והמשוררים האוונגרדית "יונג-יידיש". בין היתר, עסק בעיצוב גרפי ובאיור ספרים; זכורות במיוחד עבודותיו שהופיעו בספריהם של המשוררים אורי צבי גרינברג ופרץ מרקיש. בשנת 1924 פרסם ברלוי חיבור תיאורטי בשם "מכנו-פקטורה" ובו הציג את השיטה האמנותית שפיתח – שימוש באמצעים מכניים ליצירת טקסטורה. ה"מכנו-פקטורה", המתבססת על סידור קווים וצורות גיאומטריות פשוטות ושימוש בצבעים שחור, לבן ואדום, דחתה את אשליית המרחב לטובת דו-מימדיות. לקראת סוף שנות ה-20 עבר ברלוי לפריז והחל לעסוק בעיקר בציור דיוקנאות. לאחר מלחמת העולם השניה הוצגו עבודותיו בכמה תערוכות גדולות בפריז וכן בברלין, ורשה, ציריך וניו-יורק.
פ' עמ', 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. חותמת בעלות בעמוד הראשון. כתמים, קמטים ופגמים בשוליים של חלק מהדפים. דפים ספורים עם קרעים בשוליים הפנימיים. עטיפה בלויה ומוכתמת מעט. קרעים וחלקים חסרים בשדרה.

דאס קעלבל [העֵגֶל], מאת מנדלי מוכר ספרים. הוצאת "קיעווער פארלאג", קייב, תרע"ט [1919]. יידיש. איורים מאת יוסף צ'ייקוב.
פרק מתוך "ספר הבהמות" למנדלי מוכר ספרים – "דאס תוספות-יום-טוב-קעלבל" (עגלתו של תוספות יום-טוב). בגוף הטקסט שבעה איורים מאת יוסף צ'ייקוב. איור נוסף מאת צ'ייקוב מופיע בעמוד השער ועל העטיפה הקדמית.
סמל ההוצאה "קיעווער פארלאג", המופיע בעמוד הראשון ובעטיפה האחורית, עוצב בידי אל ליסיצקי.
16 עמ', 28.5X22.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. גיליונות לא חתוכים. כתמים. קרעים קלים בשולי הדפים. קרעים משוקמים בשוליהם השמאליים של כל הדפים. קמטים קלים. קו קפל אנכי בכל הדפים. פגמים בעטיפה (שיקום בשדרה ובשוליים).
מקור: אוסף עוזי אגסי.

דער בער [הדוב], מאת פעטער בן ציון [בנציון רסקין]. הוצאת "אידישער פאלקס-פארלאג", קייב-סנקט פטרבורג, תרע"ט [1919]. מסדרת הספרים "קינדער-גארטן" (גן ילדים). יידיש.
מעשיה לילדים, מלווה איורים מאת אל ליסיצקי.
באפריל 1919 חתמו אל ליסיצקי ובנציון רסקין על חוזה עם בית ההוצאה "אידישער פאלקס-פארלאג" בקייב, ובו התחייבו למכור לו את הזכויות על אחד-עשר ספרי יידיש מאוירים לילדים תחת הכותרת הכללית "קינדער-גארטן". לפי החוזה, עליו חתמו כנראה מתוך מצוקה כלכלית, היה עליהם לבצע את אחד-עשר הספרים תוך כחמישה חודשים בלבד. בסופו של דבר רק שלושה ספרים ראו אור כמתוכנן: "דער בער" (הדוב), "די הון, װאָס האָט געװאָלט האָבן אַ קאַם" (התרנגולת שרצתה מסרק) ו"דער מילנער, די מילנערין און די מילשטיינער" (הטוחן, הטוחנת ואבני הרחיים). באותה עת חזר ליסיצקי לוויטבסק, ללמד אדריכלות, ציור ואמנויות גרפיות בבית הספר לאמנות בניהולו של מארק שאגאל. ראו: Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, עמ' 118.
אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת-מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.
10, [2] עמ', 19.5 ס"מ. מצב טוב. רישומים בעט בעמוד הראשון וחותמות-דיו בשלושה עמודים. מעט כתמים קלים. קמטים קלים. קרעים מזעריים בשוליים. דפים מעט רופפים. כריכת קרטון חלקה, מעט בלויה.
מקור: אוסף עוזי אגסי.

מייסעלאך [מעשיות], מאת דוד רויכל. הוצאת "קולטור-ליגע", קייב, 1922. יידיש. איורים מאת מארק אפשטיין.
חמש מעשיות עממיות על ארנבות מאת אלכסנדר אָפָנָאסייב, ולדימיר דאל והנס כריסטיאן אנדרסן, מעובדות ומתורגמות ליידיש בידי הסופר והמתרגם דוד רויכל (1890-1941); מלוות באיורים מאת מארק אפשטיין.
מארק אפשטיין (1897-1949), אמן גרפי, צייר, פסל ומעצב תפאורות, יליד בוברויסק. בילדותו התחנך בחדר, ומאוחר יותר למד בבית הספר לאמנויות בקייב. בשנת 1918 למד בסטודיו של האמנית אלכסנדרה אקסטר. באותה שנה השתתף בתערוכת אמנים יהודים במוסקבה והיה ממקימי החטיבה האמנותית של הארגון "קולטור-ליגע". הקו האמנותי שאפיין את יצירתו של אפשטיין הושפע במידה רבה מקשריו עם סופרים ומשוררים יהודים בעלי אוריינטציה מודרניסטית שפעלו בקייב, ובהם "דער נסתר" (פנחס כהנוביץ'), דוד ברגלסון ויחזקאל דוברושין.
אפשטיין פעל בקייב גם לאחר התבססות השלטון הסובייטי באוקראינה והעברת מוסדות ה"קולטור-ליגע" לידי ארגונים קומוניסטיים, אף ששותפיו לחטיבה האמנותית בחרו לעזוב את העיר. בשנים 1923-1931 ניהל את בית הספר היהודי לאמנות ואומנות של קייב (גלגולה הקומוניסטי של החטיבה האמנותית של "קולטור-ליגע"). במקביל עסק בעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטראות בקייב ובחרקוב.
בשנת 1932, לאחר סגירת בית הספר שבניהולו וסגירתם של מוסדות "קולטור-ליגע" האחרונים, נאלץ לעזוב את קייב ועבר למוסקבה. בשנותיו האחרונות לא הציג בתערוכות.
30, [1] עמ', 20 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. חותמת דהויה בעמ' 3. פגמים קלים בעטיפה.
מקור: אוסף עוזי אגסי.