מתווה לאיגרת "שנה טובה" מעשה ידי שלום סבא (1897-1975), 1949.
טמפרה על נייר ירוק. חתום ומתוארך בעיפרון.
ברישום, מתוך סדרת ציורי התנ"ך של סבא, נראה אברהם אבינו בפרשת "לך לך", ותחתיו הכתובת "לשנה טובה תכתבו / Happy New Year".
מתווה: 10X12 ס"מ בקירוב (דף 15X22 ס"מ). מצב טוב. כתמים.

ארבעה ציורים מעשה ידי דוד שניאור (1905-1988).
דיו וצבעי מים על קרטון. ארבעתם חתומים "ד. שניאור".
בכל אחד מהציורים (איורים לספר?) נראים ילדים על רקע נוף המזוהה עם ארץ ישראל – חוף הים, פרדס, שביל עפר ביישוב כפרי ומגרש בין בניינים עירוניים.
25X27 בקירוב. מצב טוב-בינוני. פגמים וכתמים (בעיקר בשוליים). נקבים קטנים בכמה מהפינות. קילופים ועקבות הדבקה בגב אחד מהם. בחלקו העליון של אחד הציורים מודבקת רצועת נייר עם תוספת לציור (מחוברת באמצעות נייר דבק בגבה).

נפתלי בזם (1924-2018), אריה יהודה / הדלקת נרות.
שמן על בד. חתום.
23X40.5 ס"מ. מצב טוב.
נפתלי בזם (1924-2018), יליד אסן שבגרמניה, עלה לארץ ישראל בשנת 1939 במסגרת "עליית הנוער", ובשנים 1943-1946 למד באקדמיה לאמנות "בצלאל". הוריו, אשר נותרו בגרמניה, נספו בשואה. בתום לימודיו ב"בצלאל" נסע ללמד אמנות במחנות המעצר בקפריסין. לאחר מכן
חי כמה שנים בפריז, ועם שובו לישראל בשנת 1952 היה פעיל כאמן בתנועה הקיבוצית. רבות מהעבודות שיצר בזם לאורך השנים עסקו בשואה, בעלייה ובתקומה ובחנו את המרחב הציבורי, החברתי והפוליטי של ישראל. בשנת 1957 זכה בפרס דיזנגוף לציור על ציורו "בחצר הבית השלישי" אותו יצר בתגובה לטבח בכפר קאסם. בשנת 1970 הוזמן לצייר את תקרת אולם קבלת הפנים במשכן הנשיא בירושלים.
"נפתלי בזם נמנה עם דור האמנים הישראליים שאישיותם נתגבשה בתקופת המתיחות והתסיסה, האווירה החלוצית, השאיפה לעצמאות מדינית, מלחמת-הקוממיות וימי 'היינו כחולמים' עם הקמת המדינה. זהו צור מחצבתו; זו קרקע צמיחתה של אישיותו החברתית; זה סוד היותו מושרש במולדת ובשכבת החברה שפניה לקידמה; זה סוד דביקותו בנוף הארץ ובמעשה בניינה. אך שורשי נפשו נעוצים עמוק במסד של הסביבה היהודית בגולה, בביתם של אבא-אימא, שלא זכו לעלות לארץ המקווה [...] הוא נאחז בשורה של סמלים, העשויים לרמז על האלמנטים היהודיים, לעורר אסוציאציות של העיירה היהודית וחייה בעבר, ולשמש כעין ליווי אופטי-ציורי לקינה על בית-ישראל שאבד. דגים אילמים ושחוטים, אריה-יהודה הבוכה, הפמוטות המסורתיים ומיני כלים של יום-יום משולחנו של הבית היהודי וכיו"ב מופיעים ברוב תמונותיו – בנפרד או במשולב, במרומז או במובלט; וכל זה כדי להשרות על התמונה ועל הצופה בה את אווירת הזכירה והקינה" (מתוך: נפתלי בזם, דרכו באמנות ומבחר יצירותיו, מאת צבי זהר. הוצאת "ספרית פועלים", [1966]; מצורף).

32 רישומים מאת רות שלוס (1922-2013).
צבעי מים, עט, פחם, דיו, וטוש על נייר.
מרבית הרישומים באוסף הם דיוקנאות, חלקם יחידניים וחלקם קבוצתיים. לצדם מופיעים גם רישומים של בעלי חיים, נופים ופועלים במלאכתם. שניים מן הרישומים חתומים "רות שלוס".
רות שלוס (1922-2013) נולדה בנירנברג ועלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1935. בעודה בת 16 בלבד החלה ללמוד ב"בצלאל", ועם סיום לימודיה הצטרפה לגרעין המקימים של קיבוץ להבות הבשן. שלוס תרמה מכישוריה למפעלי האמנות והדפוס של התנועה, ועבדה כמאיירת בעיתון "משמר לילדים" וכמעצבת כריכות עבור "ספריית פועלים". מ-1950 עד 1952 בערך למדה אמנות ב"אקדמיה גרנד שומייר" בפריז, ולאחר שובה ארצה, עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עזבה את קיבוצה. שלוס הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית וציוריה שהתאפיינו בריאליזם חברתי הביעו לעתים קרובות מסר סוציאליסטי של חשיפת פערי הכוחות וההשלכות של הבדלי המעמדות. היא ציירה את שוליה של החברה – נשים קשות-יום, ילדים רעבים, פועלים ויושבי-מעברות. בהמשך פנתה לחייהן של נשים, לחוסר האונים שבחוויית הלידה ולחידלון שבזקנה – ואת כולם ציירה במבט רגיש הרואה את האדם הנטוע בסביבתו, כפי שכתב עליה המשורר נתן זך – "המוטו שלה נותר זה שהיה לאורך כל השנים. החיים עצמם. ללא כחל ושרק".
20.5X14.5 ס"מ עד 25X35 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. מעט קרעים וקרעים חסרים קלים בשולי חלק מהדפים. על פינות אחד מן הדפים, בצדו האחורי, מודבקות פיסות נייר לחיזוק.
ספרות:
1. אופקים רחבים יותר, 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין. עבודות נבחרות, חלק ב', מאת גדעון עפרת. הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013.
2. רות שלוס, רטרוספקטיבה. אוצרת: טלי תמיר. אתר המשכן לאמנות עין חרוד.