מכירה 80 - חלק א' - היסטוריה, תרבות ואמנות יהודית וישראלית
- (-) Remove palestin filter palestin
- ישראל (55) Apply ישראל filter
- of (50) Apply of filter
- המנדט (46) Apply המנדט filter
- british (46) Apply british filter
- israel (46) Apply israel filter
- mandat (46) Apply mandat filter
- state (46) Apply state filter
- the (46) Apply the filter
- בארץ (43) Apply בארץ filter
- העפלה, (39) Apply העפלה, filter
- היהודי (39) Apply היהודי filter
- היישוב (39) Apply היישוב filter
- המעצר (39) Apply המעצר filter
- העפלה (39) Apply העפלה filter
- מדינת (39) Apply מדינת filter
- העצמאות (39) Apply העצמאות filter
- העצמאות, (39) Apply העצמאות, filter
- ישראל, (39) Apply ישראל, filter
- הבריטיים (39) Apply הבריטיים filter
- מלחמת (39) Apply מלחמת filter
- מחנות (39) Apply מחנות filter
- הבריטיים, (39) Apply הבריטיים, filter
- הבריטי, (39) Apply הבריטי, filter
- הבריטי (39) Apply הבריטי filter
- camp (39) Apply camp filter
- camps, (39) Apply camps, filter
- detent (39) Apply detent filter
- for (39) Apply for filter
- illig (39) Apply illig filter
- immigr (39) Apply immigr filter
- immigration, (39) Apply immigration, filter
- independ (39) Apply independ filter
- independence, (39) Apply independence, filter
- isra (39) Apply isra filter
- palestine, (39) Apply palestine, filter
- war (39) Apply war filter
- ערביי (7) Apply ערביי filter
- קום (7) Apply קום filter
- ארץ (7) Apply ארץ filter
- בתקופת (7) Apply בתקופת filter
- המדינה (7) Apply המדינה filter
- ולאחר (7) Apply ולאחר filter
- and (7) Apply and filter
- arab (7) Apply arab filter
- palestinian (7) Apply palestinian filter
- מארץ (5) Apply מארץ filter
- מזכרות (5) Apply מזכרות filter
- from (5) Apply from filter
- souvenir (5) Apply souvenir filter
"קיבוץ בוכנוואלד" היה שמו הראשון של הקיבוץ נצר סרני. הוא הוקם בשנת 1948 בידי קומץ ניצולים ממחנה הריכוז בוכנוואלד, ונבנה במהלך מלחמת העצמאות והקמת המדינה. מיסדי הקיבוץ הראשונים, שישה עשר איש, תיעדו את סיפורם בעלון מיוחד, שנקרא "יומן".
לפנינו לקט גיליונות וטיוטות - משוכפלים, מודפסים במכונת כתיבה או כתובים בכתב-יד (בחלקם תיקונים ומחיקות), המתעדים את ראשית ימיו של הקיבוץ: "בחצר הקימונו אוהלים. ללילה נקבע שומר. היום הזה היה היום הראשון לעצמאות... קנינו כלים למטבח, תנור גז ואופנים... משק זעיר זה הוא התחלת משקנו" (מתוך הגיליון הראשון, 30.1.1948).
הגיליונות והטיוטות ממוספרים 1-5, 7-16, 73, ו-75-78 (שתיים מהטיוטות אינן ממוספרות, משנת 1948). כמה מהטיוטות שבאוסף הנן עבור אותו גיליון.
גודל ומצב משתנים.
מצורפים: רשימה של חברי הקיבוץ משנת 1969 (9 דף, למעלה מ-300 שמות); הזמנה לערב עיון בקיבוץ; מספר דפים נוספים בכתב-יד ומכונת כתיבה.
ההזמנות והכרטיסים נשלחו אל העיתונאי משה רון (דנציגרקרון), מזכ"ל אגודת העיתונאים בתל-אביב. בהם: • הזמנה למושב הראשון של מנהלת העם (4 במאי 1948). • כרטיס כניסה קבוע לישיבות מועצת המדינה הזמנית (3 בנובמבר 1948). • הזמנה לקבלת הפנים לנשיא מועצת המדינה הזמנית חיים ויצמן (המזמינים: "ראש הממשלה והגברת בן גוריון"; 19 באוקטובר 1948). • הזמנה ושני כרטיסים למצעד צה"ל הראשון (4 במאי 1949). • הזמנה וכרטיס לנסיעת הרכבת הראשונה מתל-אביב לירושלים (7 באוגוסט 1949). • ועוד.
מצורפת מעטפה מקורית שבה נשלחה אחת ההזמנות.
גודל משתנה. מצב טוב. כתמים, פגמים קלים ונקבי תיוק בשוליים.
• תשעה ציורי תפאורה ושרטוטים (על גבי גיליונות נייר גדולים) שהכין פומרוק בשנים 1955-1956, עבור הצגות שונות: "קילומטר 56" מאת משה שמיר; "המחרשה" מאת יעקב אורי; "האיש שנשא אלמת" מאת אנטול פראנס; ועוד. חתומים בחתימת ידו ובחותמות דיו. לשניים מהאיורים מצורפות חוברות בכתב-יד, עם רשימה מפורטת של אבזרים, הוראות התקנה, הנחיות לשחקנים ואיורים קטנים.
• תשעה רישומי עפרון (על גיליונות נייר קטנים), לתלבושות ותפאורה עבור הצגה תקופתית.
• שלושה פריטי מזכרת מההצגה "קילומטר 56" באולם קולנוע "אביב" (טבריה, 1956): כרזת הפרסום של ההצגה; שני גיליונות נייר עם תצלומים מודבקים וביקורת שנדפסה בעיתון מקומי על ההצגה.
• שלושה עשר הדפסים של נופים, עיירות, דמויות ומלבושים, מספרים שונים (כנראה, שמשו את פומרוק להכנת תלבושות ותפאורות). עם הערות בכתב-יד בשוליים (אנגלית).
• כ-40 טיוטות, פתקאות, מכתבים ופריטי נייר שונים המתעדים את עבודתו של פומרק ככותב ומתרגם ואת וחייו האישיים: תרגום לשיר The Bells מאת אדגר אלן פו, שכותרתו "הענבל"; שתי טיוטות לתרגומים עבור פרק הנצרות בספר "ילקוט הדתות" (נדפס בהוצאת צ'צ'יק, תשכ"ד 1964); תיק ובו עשרות טיוטות ופתקאות – הכנה לספר על הפעיל הציוני דוד לנדו; ועוד.
מצורפים: כמה עשרות גזרי עיתון עם כתבות על תכנית רדיו בהגשת פומרוק (מודבקות על שני גיליונות נייר).
סך הכל כ-70 איורים ופריטי נייר. גודל ומצב משתנים. אחד האיורים נתון במסגרת.
מדריך למבקרים בהר הבית (אל-חרם א-שריף) – תיאור המבנים שבו, ההיסטוריה שלהם וחשיבותם. מלווה בשבעה תצלומים: מבט על הר הבית, סביל קאית-ביי, דוכן הקיץ, כיפת הסלע, אבן השתייה ומסגד אל-אקצה. בפתח המדריך נכתב, כי כיוון שהאתר כולו קדוש למוסלמים, על המבקרים להימנע מעישון ומהבאת כלבים למתחם.
המדריך יצא לאור מטעם המועצה המוסלמית העליונה, גוף שייצג את האינטרסים הדתיים של הציבור הערבי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. המועצה הוקמה בשנת 1922 והופקדה על ניהול נכסי הווקף, בהם הר הבית, ועל ניהול מערכת המשפט המוסלמי; לנשיאה נבחר המופתי חאג' המופתי אמין אל-חוסייני.
מעניין לציין שעל אף שהמדריך נכתב מנקודת מבט מוסלמית, הוא מגדיר את הר הבית כמקום משכנו של בית המקדש. בעמ' 4 נדפס: "אתר זה הוא מהעתיקים בעולם. קדושתו נעוצה בזמנים קדומים (אולי אף פרהיסטוריים). זהותו עם מקדש שלמה אינה שנויה כלל במחלוקת. זהו גם המקום בו, על-פי האמונה האוניברסלית, בנה דוד 'מזבח לה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים' [שמואל ב, כד:כה]".
16 עמ', 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע חסר בפינת העטיפה הקדמית. הפינה השמאלית העליונה של העטיפה האחורית – ספח ועליו חותמת-דיו של המועצה המוסלמית העליונה, נתלש (כבכל העותקים).
1. Two memoranda submitted to the Council & Permanent Mandates Commission of the League of Nations… by the Executive Committee, Palestine Arab Congress, 12 April, 1925 [שני תזכירים, מוגשים לידי המועצה וועדת המנדטים של חבר הלאומים... על ידי הוועד הפועל של הקונגרס הערבי-פלסטיני]. ירושלים, אפריל 1925.
חוברת ובה שני תזכירים שהוגשו לחבר הלאומים: תזכיר בנושא נוסח כתב המנדט שנמסר לבריטניה (שאינו מקיים, לטענת העותרים, את הבטחות הבריטים לערבים ב"אגרות מקמהון"); תזכיר בנושא היחס המפלה שזוכים לו ערביי הארץ מידי שלטונות המנדט.
32 עמ', 23 ס"מ.
2. Report on the state of Palestine submitted to His Excellency the High Commissioner for Palestine by the Executive Committee, Palestine Arab Congress on the 13th of October, 1925 [דו"ח על מצב ארץ ישראל, מוגש לידי כבוד מעלתו הנציב העליון לארץ ישראל, על ידי הוועד הפועל של הקונגרס הערבי-פלסטיני]. ירושלים, אוקטובר 1925.
דו"ח שנמסר לנציב העליון הרברט פלומר, ובו סקירה מעניינת של מצב ארץ ישראל בשנות המנדט הראשונות: פעילות הנציב הקודם, הרברט סמואל, לטובת היהודים; העלייה היהודית ההמונית; כישלון התעשייה בערים יהודיות; מונופולים ממשלתיים שהוענקו ליהודים (מפעל המלח בעתלית, מפעל החשמל של פנחס רוטנברג, ועוד); ונושאים נוספים. בסוף החוברת נדפסה תביעת הוועד משלטונות המנדט: ייסוד מדינה יהודית-ערבית, עם נציגי ממשלה לשני העמים על פי שיעורם בארץ לפני מלחמת העולם.
30 ע"מ, 23 ס"מ.
מצב כללי טוב. עטיפות מקוריות, עם כתמים.
"הוועד הפועל הערבי", היה המוסד הפוליטי העליון של התנועה הלאומית הפלסטינית מראשית שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-30. הוא הוקם בדצמבר 1920, ופעל תחת הנהגתו של מוסא כזאם אל חוסייני (1853-1934) במשך כל שנות קיומו. הוועד חתר לכינון מדינה ערבית עצמאית עם בית מחוקקים נבחר, ודגל בשיטות בלתי אלימות – כתיבת עצומות, פגישות עם נציגי הממשל האנגלי, שיגור משלחות ללונדון, פרסום מאמרים בעיתונים, ועוד. בשנת 1934, עם מותו של חוסייני, התפרק הוועד (את מקומו תפס "הוועד הערבי העליון", שדגל במאבק אלים).
מדריך רשמי שנדפס מטעם "חברת התערוכה הערבית", עם רשימת המשתתפים, שרטוטים ותמונות של אולמות התצוגה, מדור פרסומות ומבוא לתולדות העולם הערבי. עטיפה מאוירת (חתומה בדפוס: "M. J. Badran").
התערוכה הערבית הראשונה נפתחה ביולי 1933 במלון פאלאס בירושלים (כיום מלון וולדורף אסטוריה ברחוב אגרון). התערוכה צמחה על רקע המתיחות הגואה בין ערביי ארץ ישראל וממשלת המנדט, הפעילות הקולוניאלית של צרפת ובריטניה במזרח התיכון, וצמיחתן של תערוכות "יריד המזרח" בתל-אביב. מארגני התערוכה ביקשו להעמיד מפגן מרשים של כוחות התעשיה, הייצור והתרבות בעולם הערבי, שלא ייפול בעוצמתו מתערוכות "יריד המזרח", ובתוך כך לחזק את הקשרים הכלכליים והתרבותיים בין ארצות ערב.
מקום התערוכה נקבע במלון הפאר פאלאס, מהיפים שבמבני ירושלים, הזמנות ופרסומות נדפסו ברחבי ארצות ערב, ובליל הפתיחה הוארו שמי ירושלים בזיקוקי די-נור. באולמות המלון הוצגו מגוון פיתוחי חקלאות ותעשיה, מלאכות יד ויצירות אמנות מארץ ישראל ומכל רחבי העולם הערבי – מצרים, סוריה, ירדן, עיראק, מרוקו וערב הסעודית. בין היתר, הוצגו בתערוכה עבודותיה של האמנית הפלסטינית זולפה אל סעדי (Zulfa al-Sa‘di), תצוגה שהוגדרה בידי האמן וחוקר האמנות כמאל בולאטה כתערוכת היחיד הראשונה של צייר פלסטיני.
התערוכה זכתה לתשומת לב רבה בעיתונות הערבית, נחשבה להצלחה ומשכה אליה מבקרים רבים. בעיתונים העבריים כמעט ולא נזכרה התערוכה כלל, והמעטים שפרסמו ידיעות על קיומה ציינו שכניסת העיתונאים היהודים נאסרה. בסיקור יוצא דופן שפורסם בעיתון "דאר היום", לעג יהודה קרניאל לתערוכה ולמציגים: "ישב בפנים ההיכל ה'גזבר' והושיט את הכרטיסים מבעד לשבכה, תוחב את ידו לקבל את המזומנים ולמסור את הכרטיסים, כדרך שנותנים אוכל לקופים [...] ראיתי שם מתוצרת הארץ המובחרה של סוריה בגדאד ומצרים, אבל של פלסטין, כלומר: א"י בראשי-תיבות, כמעט לא כלום!" (בכתבה טען קרניאל שהסתנן לאולם בתחפושת).
44 דף, 22 ס"מ. מצב טוב. קמטים ופגמים קלים. קרעים וכתמים בשוליים הפנימיים של הדפים הראשונים והאחרונים. כתמים ובלאי קל בעטיפה.
ספרות:
1. Self-Portrait of a Nation, The Arab Exhibition in Mandate Jerusalem ,1931-34, מאת Nadi Abusaada. בתוך: Jerusalem Quarterly, גליון 77, הוצאת המכון ללימודים פלסטיניים, ירושלים-2019, עמ' 122-135.
2. The Storyteller of Jerusalem: The Life and Times of Wasif Jawhariyyeh, 1904-1948, עורכים: Salim Tamari, Issam Nassar (נורת'האמפטון, ארה"ב, 2014), בפרק The First Arab Exhibition.
הכרוז נושא איום חריף לתושבי הכפר הערבי: "אל ערביי אלטירה, שעותיכם הקרובות הן שעות הכרעה: גורלכם נתון בידכם... אנו קוראים לכם להסגיר את אנשי הכנופיות הזרים ואת הנשק הנמצא ברשותכם לצבא הישראלי... דעו לכם שהחרב תעבור על צוואריכם ללא רחמים או חמלה... דעו לכם שמטוסינו, טנקינו ומרגמותינו יכתשו את כפרכם עד היסוד, יפגיזו את בתיכם, ישברו את גבכם, יעקרו אתכם מהשורש... אם תרצו להימנע מנּכּבה, להתרחק מאסון ולהינצל מאבדון ודאי, היכנעו." [כפי הנראה, זהו אחד הטקסטים הראשונים העושים שימוש במילה "נכבה" לתיאור אירועי 1948. ראו: עמר אלע'בארי, "זוכרות את אלטירה / חיפה", יוני 2012, עמ' 39-42]. הכרוז חתום בדפוס: "מפקדת הצבא הישראלי."
הכפר א-טירה, המכונה גם טירת אלכרמל או טירת אללוז ("טירת השקדים"), היה הכפר הערבי הגדול ביותר במחוז חיפה עד מלחמת העצמאות. בחודש יולי 1948, במהלך קרבות עשרת הימים, נכבש הכפר בידי כוחות צה"ל ותושביו הערבים גורשו אל היישובים הסמוכים.
31X23.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול ופגמים קלים. מספר קרעים וקרעים חסרים בשוליים (אחד הקרעים, עם פגיעה מזערית בטקסט, מחוזק באמצעות נייר דבק). ממוספר בכתב-יד בשוליים. רישומים בכתב-יד בצד האחורי (עברית).
החוברת נדפסה, ככל הנראה, בסוף דצמבר 1956, כחודשיים אחרי הטבח בכפר קאסם. בפתח החוברת סקירה של מהלך הטבח והעדויות שנאספו מהקורבנות, ובהמשך שורת מאמרי ביקורת קשים מאת דן בן אמוץ, עמוס קינן, אברהם שלונסקי, גרשום שוקן, ואחרים. בעמוד האחרון של החוברת נדפסה עצומה הקוראת למשפט פומבי, ובתחתיתה מקום ריק לחתימה והוראות לקורא: "חתום והחתם את מכריך במקום המיועד לכך... גזור את העמוד, קפלו ושלח אותו בדואר לפי הכתובת: יו"ר הכנסת, ירושלים".
בטבח כפר קאסם נורו למוות 49 תושבי הכפר, בהם נשים וילדים, על ידי יחידה של משמר הגבול לאחר שהפרו עוצר שהוטל על הכפר ללא ידיעתם, בעודם עובדים מחוץ לישוב. בתחילה ניסו הרשויות להסתיר את האירועים מעיני הציבור, והצנזורה הצבאית הטילה צו איסור פרסום על כל מידע בתקשורת הכתובה והמשודרת. החוברת שלפנינו נדפסה באופן בלתי חוקי תחת צו איסור הפרסום והופצה באופן מחתרתי. עותקיה הראשונים הודפסו על חשבונה של מפלגת מפ"ם (את הנייר תרמו אורי אבנרי ושלום כהן, בעלי השבועון "העולם הזה"), והללו חולקו בידי חברי תנועת "השומר הצעיר". במהלך מבצע החלוקה, נתקלו חברי "השומר הצעיר" באנשי שירותי הביטחון, שהחרימו את החוברות ושרפו אותן. מיד לאחר מכן נדפסה מהדורה נוספת של החוברת, במימונה של מפלגת מק"י.
7, [1] עמ'. 34.5 ס"מ. הגיליונות לא נחתכו בשוליהם העליונים. מצב טוב. פגמים קלים.
בשנת 1987, לציון חלוף 20 שנה ממלחמת ששת הימים, אורגנה תערוכה משותפת לאמנים ישראלים ופלסטינים בשם ""די לכיבוש". בתערוכה הוצגו 67 עבודות, בהן עבודות מאת אסד עזי, מיקי תומא, עאסם אבו שקרה, תייסיר ברכאת, סולימן מנצור, אביבה אורי, נביל ענאני, יחזקאל שטרייכמן, רות שלוס, אבישי אייל, שמחה שירמן, דגנית ברסט ואחרים. העבודות המקוריות הוצגו בגלריה ארטיפקט בתל-אביב והדפסיהן הוצגו בתיאטרון אל-חכוואתי בירושלים ובמרכז התיאטרוני נווה-צדק בתל אביב. לצד התערוכה יצאה גם תיקיית הדפסים של כל 67 העבודות.
הפורטפוליו שלפנינו כולל:
• 29 הדפסים חתומים וממוספרים ביד (מתוך 100), בהם הדפסים מעשה ידי גרשון קניספל, יאיר גרבוז, משה גרשוני, רפי לביא, יגאל תומרקין, אסד עזי ואחרים. אחד מהם מסומן "A.P".
• 2 הדפסים חתומים ומסומנים "A.P.".
• 16 הדפסים חתומים, בלתי ממוספרים.
• 20 הדפסים אינם חתומים ואינם ממוספרים.
ההדפסים מלווים דף שער חתום בידי חלק מן האמנים וממוספר 135/200.
[1] דף שער + [67] הדפסים, 48.5X69 ס"מ בקירוב. נתונים במעטפת נייר ובתיקיית קרטון. מצב כללי טוב. קרעים במעטפת ובתיקייה.
הכרזות עוסקות בזכויות העם הפלסטיני, שחרור אסירים, פשעי ישראל, יום האדמה והרצון בשלום.
גודל ומצב משתנים. כמה מהכרזות מופיעות במספר עותקים.
עיטור רשמי שהוענק לחברי משלחת הקיסר וילהלם השני לארץ ישראל ושני פריטים שנדפסו לכבוד חנוכת כנסיית הגואל בירושלים. גרמניה, 1898.
1. Jerusalemkreuz - עיטור "צלב ירושלים", עשוי כסף משובץ אמייל אדום (עם סרט ענידה אדום). במרכזו כתר הקיסרות הגרמנית והכיתוב IR (הקיסר המלך), WII. בצדו האחורי תאריך חנוכת כנסיית הגואל - 31.10.1898 (בספרות רומיות).
העיטור הוענק לחברי המשלחת – אנשי חצר, שומרים ומלווים, לאחר שהגיעו עם הקיסר לירושלים. על פי עדותה של אחת מחברות המשלחת, Mathilde von Keller (1853-1945), עבר הקיסר בליל חנוכת כנסיית הגואל בין אוהלי המלווים, והעניק להם את העיטור במו ידו. עיטור זה היה אחד משלושת העיטורים הבודדים בגרמניה הפרוסית שמקבליהם נדרשו לענוד תמיד בלבוש שרד.
2. הדפס המתאר את חנוכת כנסיית הגואל, מעשה ידי הצייר ואמן ההדפס Ismael Gentz – חבר משלחת הקיסר. הוצאת Gustav Schauer, ברלין. מוצמד לכרטיס עבה שבשוליו התחתונים הקדשה בכתב-ידו של האמן: "ברחשי תודה, איסמאל גנץ" (גרמנית).
3. Urkunde über die Einweihung der evangelischen Erlöserkirche in Jerusalem und Ansprache Sr. Majestät des Kaisers und Königs, 31. Oktober 1898. הוצאת der Evangelischen Jerusalemstiftung, ברלין, [1898 בקירוב]. גרמנית.
חוברת ובה פקסימיליה של כתב-היד המאויר עליו חתמו הקיסר וילהלם השני ואשתו, אוגוסטה ויקטוריה, במועד חנוכת כנסיית הגואל, ונוסח נאום הקיסר.
חנוכת כנסיית הגואל הייתה מטרתו המוצהרת של ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ. הכנסייה נבנתה בין 1893 ל-1898, במגרש שנתן במתנה הסולטן הטורקי לאביו של וילהלם, פרידריך השלישי, על חורבותיה של כנסייה צלבנית מהמאה ה-12. מגדל הפעמונים של הכנסייה, אז מהמבנים הגבוהים בעיר, תוכנן על פי סקיצות שהכין הקיסר בעצמו. ביום 31.10.1898 נערך טקס החנוכה במעמד הקיסר ופמלייתו, והונצח על גבי אינספור גלויות, מדליות, מזכרות ותצלומים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מצורף:
[Das Neue Testament nach der deutschen Uebersetzung D. Martin Luthers], הברית החדשה בתרגום מרטין לותר, מהדורה גרמנית שנדפסה כמזכרת למסע הקיסר לארץ ישראל. חסרים דף השער ומספר דפים נוספים. [כפי הנראה, הוצאת Heinrich Grund, ברלין, 1899]. בספר עשרות לוחות הדפס עם תמונות של האתרים הקדושים בארץ ישראל ומפה של הארץ
במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ביקר קיסר גרמניה וילהלם השני בערי האימפריה העות'מאנית – ביירות, קונסטנטינופול, ירושלים, חיפה ויפו. מסע זה נחשב לאחד האירועים המרכזיים בתולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים (שם עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו) קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים.
במהלך ביקורו בירושלים, אשר עיקרו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, ברובע הנוצרי, בעירייה, ובמקומות נוספים, ובין היתר, נפגש עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך עם אשתו (הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה), ללא פמליה גדולה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותים בדרגה, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית). רבים הגיעו לירושלים לקראת הביקור ושכרו מקומות על גגות ועל מרפסות בתים ברחובות בהם עתידות היו לעבור התהלוכות.
אוסף גלויות, כרטיסים ומדליות שהונפקו לכבוד ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל, ועותק של הספר Die Kaiserfahrt durchs Heilige Land [מסע הקיסר בארץ הקודש] מאת לודוויג שנלר, מדריך המשלחת בירושלים. ירושלים ומקומות שונים בגרמניה, 1898 עד ראשית המאה ה-20. גרמנית.
• כ-55 גלויות. נדפסו בידי מו"לים שונים בגרמניה וירושלים: H. Vogel (לייפציג), Knackstedt & Nather (המבורג), Silbermann & co, (ירושלים) ואחרים. מרביתן נושאות דיוקנאות של הקיסר, איורים, תמונות ואורנמנטים מוזהבים. לא מחולקות. בחלקן נעשה שימוש בדואר.
• שישה כרטיסים קטנים עם תמונות מביקור הקיסר, שצורפו לחפיסות שוקולד של החברה Stollwerck Chokolade (החברה יצרה סדרות של כרטיסים לאיסוף וסידור באלבומים בנושאים שונים – ציפורים, חיילים, מדענים; לאחר ביקור הקיסר הדפיסה סדרה מיוחדת של כרטיסים מצולמים, עם מסגרות כסופות וטקסט תיאורי בגב).
• ארבע מדליות. שלוש מדליות כסף עם דיוקן הקיסר (בגבן של שתיים מהן כנסיית הגואל ובשלישית ספינת הקיסר), ומדלייה נוספת עם כתובת בגרמנית: "מירושלים בא האור לעולם, בזוהר האור התעצם עמנו הגרמני. לא כוח, לא תהילה, לא כבוד, לא נכסי העולם הזה אנו מחפשים פה..." (כפי הנראה, נטבעה כדי להסיר את החשש שבכוונת הקיסר להשתלט על נמל חיפה). 1898.
• Die Kaiserfahrt durchs Heilige Land [מסע הקיסר בארץ הקודש], מאת לודוויג שנלר (מנהל בית היתומים שנלר, ששימש כמדריך משלחת הקיסר בירושלים). הוצאת H.G. Wallmann, לייפציג, 1899. גרמנית. מלווה תמונות ואיורים רבים. על גבי הכריכה מוצמד לוח עם איור ליטוגרפי צבעוני. דף אחד חסר.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. הגלויות והכרטיסים נתונים בשני אלבומים עם כריכות עץ-זית מאוירות.
במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ביקר קיסר גרמניה וילהלם השני בערי האימפריה העות'מאנית – ביירות, קונסטנטינופול, ירושלים, חיפה ויפו. מסע זה נחשב לאחד האירועים המרכזיים בתולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים (שם עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו) קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים.
במהלך ביקורו בירושלים, אשר עיקרו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, ברובע הנוצרי, בעירייה, ובמקומות נוספים, ובין היתר, נפגש עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך עם אשתו (הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה), ללא פמליה גדולה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותים בדרגה, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית). רבים הגיעו לירושלים לקראת הביקור ושכרו מקומות על גגות ועל מרפסות בתים ברחובות בהם עתידות היו לעבור התהלוכות.