23 מכתבים בכתב-ידו של אפרים דיינארד, ממוענים אל אלקן נתן אדלר. ניו-ג'רזי (ארה"ב), פרארה, אנקונה, מנטובה, סלוניקי, קונסטנטינופול, ביירות, ירושלים ורמלה. רובם מהשנים 1902-1910. עברית (שני מכתבים באנגלית).
מכתביו של דיינארד לאדלר עוסקים ברובם בענייני ספרים, וכוללים רשימות ספרים למכירה, תיאורי ספרים נדירים אשר מצא במסעותיו, הנחיות והערות אודות משלוח הספרים לאדלר והתשלום עבורם, ועוד. במכתביו מתייחס דיינארד, בשפתו הייחודית, המלאה ביקורת חריפה והומור, גם לחיים בארה"ב ובאנגליה, לפוליטיקה ולדת, למסעותיו וביקוריו בקהילות יהודיות שונות, ועוד.
המכתבים שופכים אור על עיסוקו של דיינארד באספנות ובמסחר בספרים. מתוכן המכתבים מתברר היקף ספרייתו של דיינארד (במכתבים רבים מתייחס למשלוח תיבות מלאות ספרים; במכתב אחד אף מדובר על משלוח של 22 תיבות) וכן עושרה של הספרייה, אהבתו של דיינארד לספרים ובקיאותו הביבליוגרפית. לא פעם מזכיר ספרים וכתבי-יד עבריים יקרי ערך ויקרי המציאות, או כותב לידידו כי מצא ספר בלתי נודע.
בחלק מהמכתבים מוזכרים אישים אשר רכשו ממנו ספרים, ובהם מאיר זולצברגר (Mayer Sulzberger, 1843-1923), שופט, ועסקן יהודי-אמריקאי, שנמנה עם מייסדי מספר ארגונים יהודיים בארה"ב, ושהחזיק בספרייתו הפרטית ספרים עבריים נדירים ויקרי ערך.
חלק מהמכתבים נכתבו בזמן מסעותיו של דיינארד במקומות שונים ברחבי העולם (איטליה, טורקיה, ארץ ישראל, ועוד), והוא מתאר בהם את חיפושיו אחר כתבי-יד ואת רשמיו ממפגשים שונים. כך למשל, באחד מן המכתבים הוא מתאר ביקור בשכם: "...הלכנו ישר אל הכהן הגדול ר' יעקב בן אהרן, ואחרי אשר הראה לי את כל אוצרו הטוב [...] החלותי לבקשו כי יתן לי או למצער יראה לי את הס' יהושע. ענני בשבועה כי מעולם לא ראה בעיניו ספר כזה כי הס' הזה איננו קדוש להם והמה מביטים עליו רק כעל ספר היסטארי [היסטורי]". במכתב אחר כותב: "ולא השלמתי את מסעי, וביחוד כי לא הלכתי לכינא [סין] לחקור ולדרוש ע"ד היהודים היושבים שם משנים קדמוניות. [...] ידעתי כי מסע כזה יגזול ממני עת רבה והוצאה גדולה. ואגודה אשר תתמוך בימין נוסע עברי אין לנו עוד [...] ומה ידוה לבי בזכרי כי עד היום עוד לא התעורר אף אחד מכל המון בית ישראל לבקש את אחיו האובדים בארץ רחוקה ההיא".
ובמכתב משנת 1902 מזכיר דיינארד את הקונגרס הציוני החמישי, בו השתתף אדלר, וכותב על "הרעש אשר רעשו צירי ישראל החרדים לטוב עמם", על תנועת "חיבת ציון" ועל ההתנגדות אליה: "מאשכנז יצאה החנופה ותעש את כל היהודים במערב אירופה - וביחוד את העשירים לעבדי עבדים נבזים ושפלים. וזאת היא הסיבה האחת אשר הרחיקה אותם מחבת ציון".
במכתב אחר הוא כותב על ארה"ב: "...הנה כי כן לא יחסר לנו תחת שמי קאלומבוס [קולומבוס] מאומה נגד אירופה הגאיונה הבלה. לא כסף ולא חפצים וספרים עתיקים. רק הדבר הקטן האחד 'אנשים-ויהודים' אף כי יש בנו ת"ל [תודה לאל] גם שני אלה. אבל האנשים אינם יהודים, והיהודים אינם אנשים. 'ויהודי בביתו ואיש בצאתו' כדת משה (מענדעלזאהן), ר"ל להיות צבוע ונוכל, ת"ל עוד לא נולדו על אדמת יענקי דודעל".
אפרים דיינארד (1846-1930), אספן וסוחר ספרים, מגדולי הביבליוגרפים העבריים של העת החדשה, סופר עברי, היסטוריון ופולמוסן, שנחשב לדמות צבעונית ומרתקת. נולד בעיר שוסמאקן (כיום Valdemārpil, לטביה). מגיל צעיר הרבה במסעות ברחבי העולם, בהם חקר קהילות יהודיות שונות, ואסף ספרים וכתבי-יד עבריים. בשנות השמונים של המאה ה-19 החזיק בית מסחר לספרים באודסה. בשנת 1888 היגר לארה"ב, שם עסק במסחר בספרים, ובין היתר ניסה להקים מושבה יהודית חקלאית במדינת נבדה. לאחר שניסיונו זה נכשל, היגר לארץ ישראל בשנת 1913 והתיישב ברמלה. גם שם פעל להקמת מושבה יהודית חקלאית, אך בשנת 1916 גורש בידי הטורקים, ונאלץ לחזור לארה"ב.
אוספיו העשירים של דיינארד שימשו להקמת מחלקות לספרים עבריים בספריות הגדולות בארה"ב, והקטלוגים של ספריו היוו בסיס חשוב לחקר הספרות והתרבות העברית. דיינארד חיבר עשרות ספרים, ובהם ספרי מחקר וספרי פולמוס חריפים (נגד הנצרות, נגד החסידות, ועוד). דיינארד נחשב לסופר פרובוקטיבי, ורבים מספריו עוררו ביקורת חריפה.
נמען המכתבים - אלקן נתן אדלר (Elkan Nathan Adler, 1861-1946) היה עורך-דין, סופר ואספן ספרים וכתבי-יד עבריים יהודי-בריטי. בנו של הרב נתן מרקוס אדלר, רבה הראשי של האימפריה הבריטית. אדלר ערך מספר מסעות למזרח וביקר בקהילות יהודיות שונות. בין היתר ביקר במצרים (היה מהראשונים שחקרו את גניזת קהיר), סוריה, פרס, הודו ותימן. במהלך מסעותיו חיפש ספרים וכתבי-יד עבריים, ובנה במהלך השנים אוסף אשר היה לאחד מאוספי הספרים הפרטיים הגדולים בעולם.
23 מכתבים (מתוכם חמישה מכתבים על-גבי גלויות דואר) ושני קטעי מכתבים. רבים מהם נכתבו על נייר המכתבים הרשמי של דיינארד בניו-ג'רזי. מכתב אחד נכתב על נייר המכתבים של דיינארד ברמלה ["גן אפרים, רמלה (ארץ ישראל) / Deinard Garden, Ramleh (Palestina)"]. המכתבים בעברית (למעט אחד) כתובים בכתב-יד מרובע, ברור לקריאה.
מצורפים: שתי מעטפות הממוענות לאלקן נתן אדלר ושני דפים (נייר כחול) עם רשימות ספרים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. סימני קיפול, קרעים בחלק מהמכתבים (מכתב אחד קרוע לשניים בקו הקפל). כתמים (בחלקם כתמי רטיבות, עם מריחות דיו).

"על נאבוקוב ולוליטה", טיוטת מאמר (67 עמ') בכתב-ידה של המשוררת לאה גולדברג. [1959].
מאמר ביקורת ארוך העוסק ביצירתו של ולדימיר נבוקוב ועורך השוואה בין הרומן "לוליטה" (1955) מאת נבוקוב לרומן "דוקטור ז'יוואגו" (1957) מאת בוריס פסטרנק. גולדברג כותבת: "[...] ואכן, אנשים ישרים בין קוראיהם התמימים של פאסטרנאק ונאבוקוב כבר פסקו פסוקם: פאסטרנאק 'משעמם' הוא, ונאבוקוב 'פורנוגראפיה', ואף הוא, בעצם, 'משעמם' בכל אותם פרקים שאינם פורנוגראפיה"; ובהמשך: "[...] ספרו של נאבוקוב טעון גישה זהירה אולי עוד יותר מספרו של פאסטרנאק, שכן יש בו הרבה יותר דפים הפועלים על החושים, העלולים להרתיע קורא רגיש, והניתנים במקרה הגרוע לספק צרכיהם של אותם בני אדם המבקשים בספרות גירוי-חושים ולא הנאה אמנותית. והלא הספר הזה הוא בעיקר מעשה אמנות, ומבחינה אמנותית גרידא הוא אולי המושלם ביותר מכל מה שנכתב בעשרים השנה האחרונות".
הטיוטה שלפנינו מתפרשת על-פני 67 עמודים וכוללת מחיקות ותיקונים רבים. המאמר, בגרסתו הסופית, ראה אור בכתב העת "מולד" בעריכת אפרים ברוידא (כרך 17, 1959).
[67] דף, כתובים מצד אחד, ממוספרים בכתב-יד (מספור הדפים משובש אך נראה שהמאמר שלם), 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול וקמטים קלים. קרעים באחדים מהדפים (קרע חסר בראש הדף הראשון, עם פגיעה קלה בטקסט).
מקור: ארכיון "מולד".