מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (61) Apply יד filter
- manuscript (61) Apply manuscript filter
- book (53) Apply book filter
- כתבי (51) Apply כתבי filter
- signatur (43) Apply signatur filter
- חסידות (38) Apply חסידות filter
- חתימות (38) Apply חתימות filter
- יד, (38) Apply יד, filter
- וספרים (38) Apply וספרים filter
- chassidut (38) Apply chassidut filter
- manuscripts, (38) Apply manuscripts, filter
- המזרח (14) Apply המזרח filter
- עתיקים (14) Apply עתיקים filter
- earli (14) Apply earli filter
- orient (14) Apply orient filter
- כתבי-יד (13) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (13) Apply כתבייד filter
- וכתבי (10) Apply וכתבי filter
- ישראל (10) Apply ישראל filter
- חפצים (8) Apply חפצים filter
- חכמי (8) Apply חכמי filter
- ומאוירים (8) Apply ומאוירים filter
- art (8) Apply art filter
- ceremoni (8) Apply ceremoni filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- jewish (8) Apply jewish filter
- scholar (8) Apply scholar filter
- torah (8) Apply torah filter
- ארץ (7) Apply ארץ filter
- palestin (7) Apply palestin filter
- ותפלות (6) Apply ותפלות filter
- הגדות (6) Apply הגדות filter
- דפי (6) Apply דפי filter
- גניזה (6) Apply גניזה filter
- ארצות (6) Apply ארצות filter
- אמריקנה (6) Apply אמריקנה filter
- ותפלות, (6) Apply ותפלות, filter
- סידורים (6) Apply סידורים filter
- americana (6) Apply americana filter
- books, (6) Apply books, filter
- genizah (6) Apply genizah filter
- haggadot (6) Apply haggadot filter
- leav (6) Apply leav filter
- prayer (6) Apply prayer filter
- siddurim (6) Apply siddurim filter
- 16 (5) Apply 16 filter
- 16th-17th (5) Apply 16th-17th filter
- 17 (5) Apply 17 filter
- bibl (5) Apply bibl filter
- centuri (5) Apply centuri filter
מהדורה שנייה של סידור "סדר תפלה" מאת הרב הרפורמי ליאו מרצבכר; המהדורה המתוקנת הראשונה שנערכה בידי הרב שמואל אדלר. כולל תפילות לכל ימות השנה, בעברית ובאנגלית, עמוד מול עמוד. נפתח מימין לשמאל. בדפי הבטנה של שני הכרכים רישומים בכתב-יד, בהם מזמור ליום חנוכת בית הכנסת עמנואל בקוראסאו (ראו להלן).
סידור "סדר תפלה" הנו הסידור הרפורמי הראשון שנדפס בארה"ב ושהופיע בו לצד הנוסח העברי תרגום באנגלית (במקום התרגום בגרמנית שהיה נהוג בקרב קהילות יוצאי גרמניה הרפורמיות). הסידור חובר בשנת 1855 על ידי הרב ליאו מרצבכר, הרב הראשון של בית הכנסת "עמנואל" בניו יורק. על אף שסידורו של הרב מרצבכר שמר במובנים מסוימים על נוסח התפילה המסורתי, ונשמטו ממנו, כדבריו, רק התפילות שיש בהן "חזרה, אי-הלימה או שיבוש ברור" – גזר הרב האורתודוכסי רבי יששכר בר (ברנרד) אילווי (Illowy) חרם על כל המתפלל בסידור זה (Response to Modernity, a History of the Reform Movement in Judaism. דטרויט, 2019. עמ' 337).
המהדורה שלפנינו, שנערכה, הוגהה ותוקנה בידי הרב שמואל אדלר, יורשו של הרב מרצבכר ברבנות בית כנסת "עמנואל", רחקה עוד יותר מהנוסח המסורתי של התפילה ואימצה שינויים רדיקליים וקיצוניים במבנה ובנוסח הסידור (על אף שבשער מהדורה זו מצוין שהיא "מהדורה שניה", העריכה של הרב אדלר יצרה למעשה גרסה חדשה של הסידור, הרחוקה מן הנוסח המקורי של הרב מרצבכר). "סדר תפלה" בעריכתו של הרב אדלר התקבל כנוסח הרשמי של בית הכנסת "עמנואל" עד להופעת נוסח סידור התפילה הרפורמי האחיד "סדר תפילות ישראל" (Union Prayer Book) ב-1895. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, נדפס הסידור במספר מהדורות.
על גבי דפי הבטנה של כרך א' רשומים דברי הספד על הדוויג רוזנבאום (Hedwig Rosenbaum, כפי הנראה מחברי קהילת "עמנואל"), עם ציון תאריך הפטירה – ז' אלול תרכ"ג, 22 באוגוסט 1863 (אנגלית).
בסוף כרך ב' נכרכו 16 דפים מתוך מהדורת 1864 של הסידור, עם מזמורים בגרמנית, וארבעה דפים נוספים עם מזמורים באנגלית; בדף הבטנה האחורי נוסף בכתב-יד "מזמור ליום חנוכת בית הכנסת עמנואל בקוראסאו [מדינה בדרום הים הקריבי] ב-12 בספטמבר 1867".
כרך א: XVII, 181 עמ'. כרך ב': [2] דף, 397 עמ'; [6], 32, [1] עמ'. 17 ס"מ בקירוב. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב. קמטים וקרעים קלים בשולי מספר דפים. קרעים חסרים בדפי הבטנה של כרך א' (ללא פגיעה ברישום); דפים אלה מנותקים חלקית. כתמים. נייר כהה בכרך ב'. אחד מדפי המזמורים שבסוף כרך ב' קרוע בשוליו ומחוזק ברצועות נייר דבק.
נדיר. כרך א' אינו מופיע ב-OCLC ובקטלוג גולדמן.
סינגרמן 1667. דיינארד ("קהלת אמעריקא") 966-968. ראה גודלמן 48 (מהדורה שלישית מ-1864).
קהילת "אהבת חסד" נוסדה בשנת 1846 בשכונת לואר איסט סייד שבמנהטן על-ידי מהגרים מבוהמיה. הקהילה דוברת הגרמנית שגשגה והתרחבה, עברה למרכז מנהטן, ובשנת 1872 חנכה שם את משכנה החדש. בשנת 1898 השתלבה עם קהילת "שער השמים", ומשנת 1917 היא ידועה בשם Central Synagogue.
הפנקס שלפנינו מכיל תיעוד נרחב של נישואין ופטירות בקהילת "אהבת חסד" במחצית השניה של המאה ה-19, ובכך מהווה מקור יחיד במינו לתולדות קהילה זו ולתולדות יהדות ניו יורק בכלל. בשנות ה-50-80 של המאה ה-19 מנו יהודי ניו יורק כמה עשרות אלפים בלבד – קרוב ל-4000 מהם מתועדים בפנקס שלפנינו. במקרים רבים מהווה הפנקס מקור יחיד למידע על יהודי ניו יורק באותה תקופה. במקרים אחרים הוא חושף אי דיוקים בתיעוד הקיים [כך למשל, אחד הרישומים בפנקס (עמ' 125) מתעד את מותה של חנה בלומינגדייל, אמם של מייסדי רשת חנויות הכלבו "בלומינגדיילס" בארה"ב, ומציין את תאריך הפטירה המדויק ואת גילה בעת הפטירה – 62. במקורות אחרים לא נרשמו פרטים אלה ולעתים נרשם גילה בעת הפטירה כ-63].
עיון בפנקס מאפשר להתחקות אחר התפתחותה של קהילת "אהבת חסד" לאורך השנים וחושף פרטים על חבריה ומנהיגיה ועל פעילותה. בעמ' 56 נזכר מעבר הקהילה בשנת 1872 למשכנה החדש ב-Lexington Avenue פינת 55th Street (מרכז מנהטן), המשמש את הקהילה עד היום.
הפנקס מתעד בני משפחות יהודיות-גרמניות בולטות, בהן: אופנהיים ואופנהיימר, בלומנטל, גוגנהיימר, וייל, ורטהיימר, לאוטרבך, לב, שוואב, שיף, ועוד, ושופך אור על פעילותם של רבנים ומנהיגים רוחניים בקהילה. בין היתר נזכרים בו רבני הקהילה, ד"ר אדולף היבש (Huebsch; הרב הקבוע הראשון של הקהילה) וד"ר אלכסנדר (חנוך יהודה) קוהוט (Kohut). בעמ' 76 מתועדים נישואיו של הרב הרפורמי יצחק מאיר וייז.
תוכן הפנקס:
עמ' 1-118: רישומי נישואין בין השנים 1849-1886.
עמ' 119-137: רישומי פטירות בין השנים 1874-1896.
עמ' 138-164: רישומי נישואין בין השנים 1886-1900.
עמ' 165-211: רישומי פטירות בין השנים 1849-1874.
הרישומים בפנקס כוללים צירופים שונים של הפרטים הבאים: שם (כולל שם נעורים), גיל, הורים, בן/בת זוג, תאריך נישואין או פטירה, שם הרב המסדר, מקום הקבורה וסכום הכסף ששולם. ברישומים המוקדמים יותר מצוין לרוב מקום המוצא של היהודים (בעיקר עיירות בבוואריה או בוהמיה). חלק קטן מהרישומים מתעד נישואין שהתקיימו מחוץ למנהטן. מרבית הפנקס נכתב בגרמנית; רישומים בודדים (החל מ-1897) נכתבו באנגלית וחלק מהתאריכים נכתבו בעברית.
[211] עמ' כתובים (ועוד כמה עשרות עמודים ריקים), 31.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, מעט קמטים וקרעים בשוליים (ברובם קלים). רצועת נייר מודבקת לאורך שולי הדף הראשון, בצדו האחורי (חלק). כריכה עם הטבעה מוזהבת. בלויה ומשופשפת, מנותקת חלקית.
למידע נוסף על תוכן הפנקס וחשיבותו ראה חומר מצורף (אנגלית).
הספר "מסע דרך ספרי הקודש", מאת הכומר, התיאולוג והקרטוגרף הגרמני היינריך בינטינג (Heinrich Bünting, 1545-1606), מתאר את מסעותיהן בארץ ישראל של דמויות מרכזיות בתנ"ך ובברית החדשה. הספר ראה אור לראשונה בשנת 1581, והיה עם צאתו לתיאור השלם והמקיף ביותר של הגיאוגרפיה המקראית. מאז נדפס במספר מהדורות ותורגם לשפות רבות.
הספר מלווה תריסר מפות (חיתוכי עץ), רובן כפולות (מודפסות על שני עמודים), ובהן שלוש מפות פיגורטיביות שצוירו בידי בינטינג. הראשונה והמוכרת ביותר היא המפה המתארת את העולם בצורת תלתן תלת-עלי (התלתן מופיע בסמלה של העיר הנובר, עיר הולדתו של בונטינג). שלושת עלי התלתן מייצגים את שלוש היבשות של "העולם הישן" – אסיה, אירופה ואפריקה, ובפינה התחתונה נראית פיסה של "העולם החדש" – יבשת אמריקה. במרכזו של התלתן, ולפיכך במרכז העולם, מופיעה העיר ירושלים. המפה השניה מציגה את יבשת אסיה בדמות פגסוס (סוס מכונף מן המיתולוגיה היוונית). בשלישית מצוירת יבשת אירופה בדמות מלכה הלובשת גלימה ועונדת כתר (מייצגת את הנסיכה הפיניקית אירופה).
לצד המפות הללו מופיעות גם מפות סטנדרטיות יותר: מפת עולם, מפת אגן הים התיכון, מפת יבשת אפריקה, ארבע מפות של ארץ ישראל וסביבותיה, מפת ירושלים ושרטוט של בית המקדש.
[7] דף, 240 [צ"ל 241], [7] עמ'; [3] דף, 30, 30-41, 43-102, [8] עמ' (העמוד השמיני חלק); [1], 34 עמ'; [6], 15, [2], 14-21 עמ'. חסרים שלושה דפים: דף אחד בתחילת הספר (שירים) ושני הדפים האחרונים. מספור עמודים משובש. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וקרעים (חלקם חסרים) במפות ובדפים נוספים, רובם משוקמים. בכמה דפים ומפות תיקונים בהדבקת נייר ובנייר דבק (חלקם ישנים). קרע משוקם בהדבקת נייר במרכז מפת התלתן. במפת אירופה בדמות מלכה ובמפת אסיה בדמות פגסוס קרעים מחוזקים בהדבקת נייר דבק. שוליים קצוצים בכמה מפות. דף השער קרוע בשוליו, עם פגיעות קלות בטקסט; הודבק על נייר לשיקום ולחיזוק. אחד הדפים בתחילת הספר (מפת ארץ ישראל) הודבק על נייר לחיזוק. נקבי תילוע בכמה דפים. רישומים בודדים בכתב-יד (תוספות בדיו אדומה על גבי מפת ירושלים). כריכה מקורית נאה, מחופה קלף (עם עיטורים מוטבעים), עם פינות מתכת ואבזמים לסגירה. פגמים קלים ובלאי בכריכה. אחד האבזמים חסר.
מפת ארץ ישראל, משני עברי הירדן, מחולקת לנחלות השבטים. קו החוף נמתח בין צידון בצפון למצרים בדרום. בצדה השמאלי העליון של המפה קרטוש מעוטר. מצדו האחד ניצב יהושע, האוחז בידו האחת בדגל השבטים, ומצביע בידו השנייה לעבר השמש, מעליה הפסוק "שמש בגבעון דום". מצדו השני ניצב אלעזר הכהן לבוש בגדי כהונה וחושן המשפט. מעל לקרטוש איורים של עמודי האש והענן שליוו והדריכו את בני ישראל במסעותיהם במדבר. בשולי המפה מופיעים קנה מדה ושושנת הרוחות, וכן מקראה לערי מלוכה, ערי מקלט, ערי הלוויים וערי ישראל.
התחריט מעשה ידי Gottfried Prixner (חתום בדפוס), על פי מפת ארץ ישראל מאת הקרטוגרף והמו"ל הגרמני Tobias Conrad Lotter (איור הקרטוש בשתי המפות כמעט זהה). שתי המפות מבוססות על מפת ארץ ישראל של הקרטוגרף ניקולס סנסון (Nicolas Sanson), בספרו "גיאוגרפיה קדושה" (Geographia Sacra).
דף: 40X48.5 ס"מ. מצב בינוני. נייר כהה. כתמים (בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות). רישום בשוליים. קמטים ופגמים. נקבי עש וקרעים, חלקם עם חסרון, משוקמים בהשלמת נייר וצבע (מרביתם בשוליים). המפה מודבקת כולה על נייר דק נטול חומציות; נתונה במסגרת.
לאור 884.
תרגום לעברית של יומן המסע שכתבה אשת השתדלן והנדבן משה מונטפיורי, יהודית, בעת מסעם המשותף מלונדון לארץ ישראל דרך גרמניה, צרפת ואיטליה (1 בנובמבר 1838 – 10 באוגוסט 1839). התרגום נעשה כ-15 שנים לאחר מותה של יהודית מונטפיורי. בפתח הספר שתי הקדמות (בעברית ובאנגלית), וכן שיר קצר מאת המתרגם, ובסופו מספר מכתבים אל משה מונטיפיורי בנושא ההתיישבות בארץ ישראל ומכתב אחד ממנו.
בגב דף הבטנה הקדמי מופיעה חתימת ידו של משה מונטפיורי, באנגלית, לצד הרישום (באנגלית וגרמנית): "Herrn David Schifman… in Tiberias, Care of Signor Moise Yedid Halevi in Beyrut Syria " ["האדון דוד שיפמאן בטבריה, אצל האדון משה ידיד הלוי בבירות, סוריה"]. בחזית דף הבטנה הקדמי הקדשה עצמית בכתב-ידו ובחתימתו של שיפמן: "מנחה היא שלוחה לי ע"י הפאסט [הדואר] מאת השר הגדול בישראל ובלאומים סיר משה מונטיפיורי שיחי'".
בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית תווית עם סמלה של משפחת מונטפיורי ואיור של משה ויהודית מונטפיורי – "צורת הגבירה ואישהּ". תחת חתימתו של שיפמן, תווית מתכת דקה עם סמל משפחת מונטיפיורי (מודבקת במהופך).
הרב דוד שיפמן (תרי"ב-תרפ"ז), נולד ברוסיה ועלה בצעירותו לטבריה. נמנה על גדולי החכמים האשכנזים בעיר ופעל כדיין ומו"ץ. מחבר ספר "הביכורים והראיון" (ירושלים, תרל"ט).
[2], VI, 285, [1] עמ'. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים (מרביתם בדפים הראשונים). 7 הדפים הראשונים מנותקים. קרעים קטנים בשולי דפים ספורים. פיסה גזורה מדף הבטנה הקדמי (1.5X9 ס"מ בקירוב); הדף מנותק – בשוליו רצועת נייר דבק חומצי (סלוטייפ). כריכה מקורית, עם שפשופים ופגמים קלים.
אוסף מרשים של 18 מדליות ומטבעות מזכרת, מרביתם עשויים כסף, שנטבעו לציון ביקורו של קיסר גרמניה וילהלם השני בארץ ישראל. [גרמניה?, 1898 בקירוב].
מרבית המדליות והמטבעות נושאים על צידם הקדמי את דיוקנו של הקיסר (חובש קסדה, רכוב על סוס או לצד דיוקנה של הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה), ועל צדם האחורי דימויים שונים הקשורים במסע (אניית הקיסר, כנסיית הגואל, ועוד) וכתובות המנציחות את הביקור (בגרמנית).
באוסף מספר מדליות ייחודיות, בהן: • מדליה ללא דיוקן, עם הכתובת "מירושלים בא האור לעולם, בזוהר האור התעצם עמנו הגרמני. לא כוח, לא תהילה, לא כבוד, לא נכסי העולם הזה אנו מחפשים פה..." (הופצה, כנראה, על מנת להסיר את החשש שבכוונת הקיסר להשתלט על נמל חיפה; שני עותקים, ממתכות שונות). • מדליית מזכרת לנוסעים מבית הוהנצולרן – דיוקן הקיסר והקיסרית, ובצד השני רשימה של מסעות צליינות שנערכו על ידי בית הוהנצולרן לאורך הדורות (מ-1340 עד 1898).
18 מדליות. משתיים מהן מצויים שני עותקים. גודל ומצב משתנים. חלקן עם לולאות מתכת לתלייה. מדליה אחת עם סרט ענידה מקורי בצבעי דגל הקיסרות הגרמנית. שלוש מהמדליות נתונות בנרתיק פלסטיק של חברת PCGS (Professional Coin Grading Service).
במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ביקר קיסר גרמניה וילהלם השני בערי האימפריה העות'מאנית – ביירות, קונסטנטינופול, ירושלים, חיפה ויפו. מסע זה נחשב לאחד האירועים המרכזיים בתולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים (שם עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו) קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים.
במהלך ביקורו בירושלים, אשר עיקרו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, ברובע הנוצרי, בעירייה, ובמקומות נוספים, ובין היתר, נפגש עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך עם אשתו (הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה), ללא פמליה גדולה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותים בדרגה, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית). רבים הגיעו לירושלים לקראת הביקור ושכרו מקומות על גגות ועל מרפסות בתים ברחובות בהם עתידות היו לעבור התהלוכות.
השקופיות הייחודיות ביותר באוסף מציגות את מהלך ביקורו של קיסר גרמניה, וילהלם השני, בארץ ישראל בשנת 1898: אוניית הקיסר (SMY Hohenzollern) מפליגה מנמל ונציה (על פי ציור מאת הנס בוהרדט, מורה הציור של הקיסר וילהלם השני); מרפסות מקושטות דגלים וזרים בדרך יפו לקראת הקיסר; הקיסר ופמלייתו בהר הבית, לצד שער הרחמים; רכבת עטורת דגלים עות'מאניים ודגלים פרוסיים יוצאת מתחנת רכבת (כפי הנראה – תמונה של הקיסר ופמלייתו עוזבים את ירושלים ליפו); ועוד.
מרבית השקופיות שבאוסף מציגות נופים ואתרים ברחבי הארץ – ירושלים (הכותל המערבי, הר הזיתים, מגדל דוד, כיפת הסלע), בית לחם, יפו (שוק הפשפשים), חיפה וערים נוספות; תושבים בלבוש מסורתי; ועוד.
שקופיות ספורות אינן צבועות. מרבית השקופיות מתוארות וממוספרות בכתב-יד בשוליים על גבי מדבקות (לרוב בגרמנית). השוליים עטופים בנייר.
כ-65 שקופיות. 8.5X10 – 8.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. מצב כללי טוב. פגמים קלים. מספר שקופיות במצב בינוני, עם שברים בזכוכית או פגמים בהדפסה. שקופית אחת עם פינה שבורה, חסרה. נתונות בתיבת עץ.
שלושה תצלומים מרשימים בשחור לבן, מודפסים בפורמט גדול, המתעדים את חיילי הצבא האוסטרלי במערכה לכיבושה של ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. צולמו בידי צלם המלחמה האוסטרלי פרנק הרלי. [1917/1918].
"גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים" (אנזא"ק) הוקמו בשנת 1914 ולחמו לצידן של מדינות ההסכמה. לצד פעילותו בכל רחבי אירופה, זכור כוח אנזא"ק בשל תרומתו המכרעת לניצחון הבריטי במערכה על סיני וארץ ישראל והקרבות הרבים שבהם השתתף: קרב רומני בתעלת סואץ, קרבות סיני, קרב עזה, קרב באר שבע, ועוד. בחודש דצמבר 1917 היו פרשי אנזא"ק הראשונים להיכנס בשערי ירושלים.
לפנינו שלושה תצלומים מרשימים, מודפסים בפורמט גדול, שצולמו בידי צלמה הצבאי של אוסטרליה במלחמת העולם, פרנק הרלי:
1. תצלום חיילי הצבא האוסטרלי ניצבים על מדרגות למרגלות כיפת הסלע. 38X29.5 ס"מ בקירוב.
2. תצלום רובאים אוסטרליים בעיצומו של אחד הקרבות (באזור ירושלים?), משתופפים מאחורי סלעים לפני גבעה שממנה מיתמר עשן. 37X13 ס"מ בקירוב.
3. תצלום של יחידת הפרשים האוסטרליים חוצה מישור רחב בשיירה ארוכה. 37X28.5 ס"מ בקירוב.
מצב כללי טוב. פגמים קלים (בעיקר בשוליים). מספר כתמים קלים.
ג'יימס פרנסיס "פרנק" הרלי (1885-1962) היה צלם והרפתקן אוסטרלי, מראשוני הצלמים של הקוטב הדרומי ומצלמי המלחמה הידועים במאה ה-20. צלם רשמי בצבא אוסטרליה בשתי מלחמות העולם.
הרלי רכש את מצלמתו הראשונה בגיל 17, וקנה לעצמו מוניטין כצלם נועז המסתכן על מנת להפיק את צילומיו. בין השנים 1911-1916, התלווה לשתי משלחות מחקר לקוטב הדרומי (משלחתו של דאגלס מוסון ומשלחתו של ארנסט שקלטון), וצילם כמה מתצלומי הצבע הראשונים של אנטרקטיקה. בשנת 1917 התמנה לצלם הצבא האוסטרלי, ובתפקידו זה יצר כמה מהתצלומים המרהיבים ביותר של שדות הקרב וחזיתות המלחמה. בחודש דצמבר 1917 נשלח לארץ ישראל וערך מספר מבצעי צילום חשובים (בהם צילומי הסרטה מהאוויר וצילומי צבע). משום שמרבית הקרבות החשובים הסתיימו לפני שהגיע, ערך הרלי מספר שחזורים של קרבות חשובים (בהם כיבוש ירושלים, עזה ובאר שבע).
![נשים מתפללות בכותל המערבי, תצריב מעשה ידי אפרים משה ליליין (1874-1925). [1913].
חתום בלוח; חתום בעפרון.
חתימה נוספת בדפוס](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/105.jpg "אפרים משה ליליין – תצריב – נשים בכותל המערבי")
חתום בלוח; חתום בעפרון.
חתימה נוספת בדפוס מופיעה ככתובת על אחת מאבני הכותל "אפרים משה בן יעקב הכהן לילין".
תצריב 49X33 ס"מ בקירוב (גיליון הנייר: 50X69 ס"מ בקירוב). מצב טוב. כתמים בשוליים. נתון במסגרת עץ נאה; לא נבדק מחוץ למסגרת.
ראו: Painting With Light, The Photographic aspect in the Work of E. M. Lilien, מאת מיכה ואורנה בר-עם. הוצאת מוזיאון תל-אביב לאמנות והוצאת דביר, 1991, עמ' 138-139 (מצולם, לצד התצלום עליו התבסס התצריב).
כ-90 גלויות הקשורות לפרשת דרייפוס. הוצאות שונות, צרפת, גרמניה, איטליה ומקומות נוספים, סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. מרביתן לא מחולקות.
האוסף כולל גלויות מטעם תומכי דרייפוס וגלויות מטעם מתנגדיו, עם קריקטורות, איורים ותצלומים. ביניהן: דיוקנאות דרייפוס, אמיל זולה, אסטרהזי ודמויות נוספות הקשורות לפרשה; קריקטורות בעלות מאפיינים אנטישמיים; גלויה צבועה ביד ומודפסת על נייר איכותי (ממוספרת: מס' 66 מתוך מאה עותקים); גלויה שנדפסה בגיאנה הצרפתית הסמוכה למושבת העונשין "אי השדים", עם איור כלאו של דרייפוס באי, מצויר ביד; ועוד.
בתקופת פרשת דרייפוס נדפסו גלויות רבות, עם תצלומים ואיורים המתארים את התפתחות האירועים; חלקן צידדו בדרייפוס וחלקן היו נגדו. הגלויות זכו לפופולריות רבה והפכו לכלי תעמולה ולחלק מרכזי בשיח הציבורי סביב הפרשה.
כ-90 גלויות. חלקן במספר עותקים. כ-30 גלויות היו בשימוש. מצב משתנה.
מצורף: כרטיס מודפס עם תעמולה אנטי-דרייפוסית – בצדו הקדמי דיוקנאות של ארבעה ממפלילי דרייפוס במסגרת זהב, ובצדו האחורי פרסומת למשחת שיניים.
אלפרד דרייפוס (1859-1935), קצין יהודי בצבא צרפת שהורשע בבגידה על לא עוול בכפו. החשד לזיוף ראיות, עדויות כוזבות והרשעת שווא עורר סערה ציבורית חסרת תקדים בצרפת, שזכתה לימים לכינוי "פרשת דרייפוס".
דרייפוס נולד בעיר מילוז שבאלזס, ובהיותו בן 11 חזה בכוחות הצבא הגרמני פולשים לעיר. בעקבות זאת, החליט להיעשות לחייל צרפתי ובשנת 1877 התגייס לצבא. דרייפוס התקבל לקורס קצינים בפונטנבלו, טיפס במעלה סולם הדרגות ובשנת 1893 היה לקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צרפת.
מעט לאחר כניסתו למטה, חשף השירות החשאי הצרפתי איגרת סודית שהועברה מידיו של קצין צרפתי לידי הגרמנים, ובה סודות צבאיים שמורים ("הבורדרו"). הממסד הצרפתי מיהר להאשים את דרייפוס, הקצין היהודי היחיד במטה, שנלקח למעצר ונחקר בתנאים קשים מבלי שידע במה נאשם (במהלך החקירה, אף הוצע לו ליטול את חייו כדי להציל את כבודו). לאחר משפט צבאי מזורז שהתקיים בדלתיים סגורות, נידון דרייפוס למאסר עולם וגלות ב"אי השדים". בעת טקס שלילת דרגותיו, זעק דרייפוס: "חיילים, שוללים דרגותיו של אדם חף מפשע. חיילים, משפילים כבודו של אדם חף מפשע. תחי צרפת! יחי הצבא!".
על אף ניסיונות הרשויות בצרפת להעלים את הפרשה מעין הציבור, דלף סיפורו של דרייפוס לעיתונות וחולל סערה רבתי, שקרעה את צרפת לשני מחנות – תומכי דרייפוס ומתנגדיו. המאבק בין המחנות היה חסר תקדים בהיקפו, ובמהלכו נדפסו אינספור מאמרים, כרזות, גלויות וחומרי תעמולה במטרה להשפיע על דעת הקהל הצרפתי. שיאה של הפרשה הגיע בחודש ינואר 1898, עם פרסום המאמר "אני מאשים" מאת הסופר אמיל זולא, מחשובי הסופרים הצרפתים. המאמר נוסח כמכתב לנשיא צרפת, ויצא במתקפה חסרת תקדים על הממסד הצרפתי, בתי המשפט, הצבא ועשרות מעורבים ואנשי ציבור שנתנו את ידם להפללת דרייפוס. עם פרסום המאמר גלשה הפרשה אל מחוץ לגבולות צרפת, התפרסמה בעיתוני העולם ועוררה גל של הפגנות מחאה בבלגיה, אנגליה, איטליה וארה"ב (במספר מקומות, אף נאלצה המשטרה לאבטח את השגרירות הצרפתית).
תחת הלחץ הגובר, החליט נשיא צרפת אמיל לובה להעניק לדרייפוס חנינה מלאה, וביום 19 בספטמבר 1899 חתם על צו החנינה. בשנת 1903, לאחר חילופי שלטון בצרפת, נפתחה חקירה מחודשת נגד כל המעורבים בפרשה, חשפה את ליקויי המשפט והזיופים וזיכתה את דרייפוס מכל אשמה.
![שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום. נשלחו מאושוויץ-בירקנאו (אחת מבלוק העונשין) לאנטוורפן, [1942-1944]; וחמשה תצלומים שלה טרם](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/107_1.jpg "שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום – היהודייה הראשונה שברחה ממחנה אוש")
![שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום. נשלחו מאושוויץ-בירקנאו (אחת מבלוק העונשין) לאנטוורפן, [1942-1944]; וחמשה תצלומים שלה טרם](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/107_2.jpg "שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום – היהודייה הראשונה שברחה ממחנה אוש")
![שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום. נשלחו מאושוויץ-בירקנאו (אחת מבלוק העונשין) לאנטוורפן, [1942-1944]; וחמשה תצלומים שלה טרם](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale78-public/107_3.jpg "שתי גלויות בכתב-ידה של מלה צימטבאום – היהודייה הראשונה שברחה ממחנה אוש")
1-2. שתי גלויות שכתבה מלה צימטבאום באושוויץ-בירקנאו ושנשלחו לידידתה באנטוורפן (כתובות בגרמנית). אחת הגלויות נשלחה מבלוק 11 (בלוק העונשין) במחנה אושוויץ 1, ככל הנראה בשנת 1944, לאחר נסיון הבריחה של מלה מהמחנה, בעת שהמתינה להוצאתה להורג.
במכתביה מדווחת מלה בלשון לקונית על מצבה ושואלת על גורל משפחתה: "זה ודאי משמח אותך לקבל ממני אות חיים… אני בריאה וחושבת עליכם הרבה ומקווה לשמוע מכם חדשות טובות"; "כבר כתבתי להורייך... אך לא קיבלתי תשובה. כתבי לי בבקשה היכן הוריי האהובים". ניכר כי הגלויות נכתבו תחת מגבלות הצנזורה.
הגלויות כתובות בעט ובעפרון ונושאות חותמות-דיו שונות. על אחת הגלויות בול גרמני עם דיוקנו של היטלר.
3-7. חמשה תצלומים קבוצתיים בהם נראית מלה צימטבאום; צולמו לפני שגורשה לאושוויץ.
מלה (מלכה) צימטבאום (1922-1944) נולדה בפולין ובצעירותה עברה עם משפחתה לאנטוורפן. ב-1942, כשנתיים לאחר כיבוש בלגיה בידי הגרמנים, גורשה מלה למחנה המעבר בקסרקטין דוסין (Kazerne Dossin) בעיר מכלן, משם נשלחה לאושוויץ, ולאחר הסלקציה נשלחה למחנה הנשים בבירקנאו. הודות לשליטתה בשפות רבות – גרמנית, פלמית, צרפתית, איטלקית ופולנית – נבחרה לעבוד כמתורגמנית במחנה, תפקיד שאפשר לה חופש תנועה מסוים, ועזר לה לרכוש את אמונם של אנשי האס-אס והאסירים. שלא כמו אסירים אחרים שמונו לתפקידים רשמיים במחנה, מלה לא ניצלה מעמדה לרעה. עדויות על התנהלותה במחנה מספרות על אישה אמיצה ונדיבה, שהשתדלה לסייע לאסירי המחנה ככל יכולתה, תוך נטילת סיכון רב.
כמה מהעדויות אף מייחסות למלה מעורבות בפעילות המחתרתית באושוויץ – הברחת נשק וכסף מ"קנדה" (מרכז מיון החפצים של המחנה) אל המחנה עצמו, ואיסוף מסמכים המתעדים את פעילות ההשמדה על מנת לחשוף לעיני העולם את פשעי הנאצים (כפי שעשו שני אסירים אחרים שנמלטו מאושוויץ בהצלחה – רודולף ורבה ואלפרד וצלר).
ביום שבת, ה-24 ביוני 1944, הצליחה צימטבאום לברוח מן המחנה יחד עם אדוארד 'אדק' גלינסקי (Edek Galinski), אסיר פוליטי פולני עמו ניהלה מערכת יחסים. קיימות גרסאות שונות לסיפור הבריחה, ביניהן עדות מכלי ראשון של רעיה כגן במשפט אייכמן, ועדות משמיעה של פרימו לוי המובאת בספרו "השוקעים והניצולים". הפרטים בעדויות דומים: מלה ואדק ברחו יחד, תוך שהם מתחזים לאנשי אס-אס (קיימת אי-ודאות באשר לשאלה האם הבריחו אל מחוץ למחנה מסמכים המעידים על הרצח ההמוני המתחולל בו). כעבור כשבועיים נתפסו בידי משמר הגבול הסלובקי והוחזרו לאושוויץ. בהגיעם למחנה הושמו בבלוק 11 באושוויץ 1, בלוק העונשין, שם סבלו עינויים קשים. בהמשך הוחזרו שניהם לבירקנאו והוצאו להורג במקביל.
רעיה כגן מספרת בעדותה שבזמן שהמתינה מלה לחקירה, הזדמן לה להתקרב אל הצריף בו הוחזקה ולשאול אותה לשלומה, "בשלווה ובגבורה היא אמרה, בקצת אירוניה׃ אני תמיד חיה בנחת".
במעמד הוצאתה להורג של מלה כונסו האסירות למפקד. מסופר כי מלה הצליחה לשבש את ביצוע גזר הדין: היא הבריחה סכין גילוח, ובעת שהובלה לגרדום החלה לחתוך את ורידיה. כשאיש אס-אס ניסה לעצור בעדה, היא סטרה על פניו בידה המדממת וקראה "אני אמות כגיבורה ואתה תגווע ככלב".
שתי גלויות, 15X10.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים, חלקם חסרים, בשוליים, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים לאורך שתי הגלויות; אחת הגלויות מנותקת לשניים. בלאי. הכיתוב דהוי בחלקו וקשה לקריאה.
שלושה תצלומים בגודל 9X6 ס"מ בקירוב; שני תצלומים בגודל 9X14 ס"מ בקירוב (מודפסים על גבי גלויות). מצב טוב. פגמים קלים.
לפנינו:
"ויזת סוגיהארה": מסמך על שם פרשקר המאשר את אזרחותו הפולנית (כנראה, הונפק על ידי נציגות בריטניה בליטא כתחליף לדרכון), ובו שתי אשרות: אשרת מעבר דרך יפן שהנפיק צ'יאונה סוגיהארה, מתוארכת ליום 5.8.1940, חתומה בחותמת הדיו של סוגיהארה ובחותמות נוספות (כמה סימני-כתב יפניים נוספו בכתב-יד); ואשרת כניסה לשטחי הולנד בדרום אמריקה שהנפיק יאן זווארטנדיק, חתומה בחתימת-ידו ומתוארכת ליום 1.8.1940.
צ'יאונה סוגיהארה (Chiune Sugihara, 1900-1986) היה דיפלומט יפני שכיהן כקונסול בעיר קובנה בתקופת השואה. בין החודשים יולי-ספטמבר 1940, הנפיק למעלה מאלפיים אשרות מעבר דרך יפן, שהצילו את חייהם של המקבלים ובני משפחותיהם (על פי חלק מן ההערכות, ניצלו בזכות האשרות כ-10,000 איש). סוגיהארה הנפיק את האשרות במשך שלושה חודשים, בניגוד להוראת הממונים ובניגוד לתנאי הזכאות, בכתיבה ידנית מרתונית עד למועד סגירת השגרירות. כששהה בקרון הרכבת היוצאת מקובנה, הוסיף להנפיק ויזות מאולתרות וחילקן דרך החלון לקהל שהתאסף ברציף.
כמחצית מהאשרות שהנפיק סוגיהארה נשאו אשרה נוספת, מצילת חיים גם כן, שהנפיק הקונסול ההולנדי בקובנה יאן זווארטנדיק (Jan Zwartendijk, 1896-1976).
אשרות אלה הונפקו עבור יהודים שדרכונם לא נשא אשרת כניסה לארץ שלישית (האשרות היפניות הותירו מעבר דרך יפן בלבד, ולכן נדרשה האשרה הנוספת), ובהן צוין שהבעלים רשאי להיכנס לשטחי הולנד בדרום אמריקה. הנפקת האשרות ההולנדיות אפשרה לסוגיהארה להנפיק את האשרות היפניות עבור היהודים שלא הורשו להיכנס למדינה אחרת. עם סגירת הקונסוליה ההולנדית, השמיד זווארטנדיק את העדויות לפעילותו כדי להסתיר את העזרה שהגיש ליהודים מעיני הגרמנים.
על פעילותם בתקופת השואה הוכרו סוגיהארה וזווארטנדיק כ"חסידי אומות העולם".
עוד בתקופת המלחמה, מסר סוגיהארא לממוניו רשימה של מקבלי האשרות שהנפיק, ובה 2,139 שמות ("רשימת סוגיהארה"). האשרה שלפנינו מופיעה שם תחת מספר 1048.
עשרה מסמכים מהמשך דרכו של פרשקר במזרח הרחוק, שהונפקו ביפן ובסין מטעם הרשויות היפניות, הקהילה היהודית והשגרירות הפולנית: • אישור שהייה ביפן, מודפס על גבי טופס דו לשוני (באנגלית ויפנית) וממולא בכתב-יד ביפנית, שהונפק ביום 3.4.1941. ממוספר 2703. • הודעה רשמית מטעם הקהילה היהודית-אשכנזית בעיר קובה (יפן), ובה נאמר שהוגשו מסמכים למשטרה המקומית לשם הארכת אשרת השהייה. חתומה בחותמת דיו ובחתימת ידו של מזכיר הקהילה. 19.8.1941. (אנגלית). • אישור עם חותמת נדירה של הקהילה היהודית: "הקהלה העברית בקובע (אשכנזים), קובע יפרכיה" – כפי הנראה אישור עבור נסיעה ברכבת מטעם יושב ראש המחלקה לעניינים זרים במחוז היוגו (יפן). • דרכון קונסולרי פולני שהונפק על שם פרשקר בעיר טוקיו, ביום 9.12.1941. עם חותמות של השגרירות הפולנית בטוקיו ובשנגחאי. • אשרת מעבר או אישור תנועה מטעם הרשויות היפניות בשנגחאי, עם תמונת פספורט של פרשקר. • שתי קבלות מטעם ארגון הסיוע Committee for Assistance of Jewish Refugees from Eastern Europe (הוקם בשנת 1938 בידי מנהיגי קהילת הפליטים היהודיים בשנגחאי). יוני-יולי 1942. • ועוד.
שלושה מסמכים המתעדים את בריחתו של פרשקר מאירופה עם פרוץ המלחמה: • אשרת יציאה מהעיר ולוצלאווק (פולין), חתומה בכתב-ידו של מפקד האזור ומתוארכת ליום 5.10.1939 (כחודש לאחר כיבושה של העיר בידי גרמניה הנאצית). • אשרת יציאה מהעיר צ'חאנוב (פולין), חתומה בחתימת ידו של מפקד האזור ובחותמת דיו של גרמניה הנאצית, 14.10.1939. • אישור שניתן מטעם ועד סיוע לפליטים בווילנה (komitet pomocy uchodzcom przy zarzadzie tymczasowym okregu wilenskiego), המודיע שפרשקר נרשם כפליט שמספרו 4474. חתום בחותמת דיו של הקהילה היהודית בוילנה. 26.10.1939.
שישה מסמכים הקשורים למותו של פרשקר ולקבורתו בשנגחאי, בשנת 1944: • טופס מבית החולים Kitchenfund Hospital המאשר שפרשקר אושפז ואובחן כחולה טיפוס (1944). • תעודת פטירה על שם פרשקר מטעם חברה קדישא בשנגחאי, לפיה נקבר פרשקר ביום 15.5.1944 בבית העלמין היהודי Baikal Road Cemetery (1944). • הסכם להכנת מצבה עבור פרשקר (1945). • פתקה בכתב-יד, ובה שני נוסחים לכתובת המצבה של פרשקר (עברית). • ועוד. בחלק מהמסמכים מופיע שמה של הפליטה היהודייה Hinda Milgrom (שם משפחה המופיע גם כן ב"רשימת סוגיהארא"), שהייתה בת זוגו של פרשקר בשנגחאי וטיפלה בסידורי הקבורה שלו.
סך הכול 20 מסמכים. גודל ומצב משתנים.
מצורפים: תצלום ושלושה עשר מסמכים אישיים של פרשקר, מהתקופה שלפני המלחמה (מרביתם בפולנית), וכרטיס זיהוי שהונפק על שם Hinda Milgrom בשנגחאי.