ספר מסורת המסורת – "להבין ולהורות... דרך בעלי המסורות...", חיבור בענייני דקדוק, כללי וסימני המסורה, מאת רבי אליהו בחור-אשכנזי. ונציה, [רצ"ח 1538]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה ראשונה.
העותק שלפנינו היה שייך לנכדו של המחבר, המומר ויטוריו אליאנו, ששימש כמגיה מפורסם בדפוסי איטליה ואף סייע לסבו המחבר בהגהת המהדורה שלפנינו. בראש עמוד השער רישום בעלות בכתיבה איטלקית: " שלי זה הספר נאם ויטורייו נכדו של ר' אליה הלוי המדק[דק]". תחת רישום זה מופיע רישום נוסף: " קנין כספי אנא גברא קטינא מכו'[נה] ו יטורייו הנקרא לפני'[ם] בישראל יוסף בר יצחק".
בחלקו התחתון של השער רישום נוסף: " שלי זה ספר מסורת המסורת וטוב טעם וספר בחור נאם ויטורייו הנקרא לפנים בישראל יוסף בר יצחק [--] נכדו של המדקדק הגדול מחבר אלו הספרים הר"ר אליהו סג"ל ז"ל שנפטר שנת ש"ט כ' פיברארו בויניצייא".
רישום נוסף: "אני גרשון בכמ"ר משה הכהן רפא". השמות בכל הרישומים נמחקו בדיו, אך ניתן לקרוא או לשער את מה שנכתב תחת המחיקה. שני רישומים נוספים מחוקים בצורה שאיננה ניתנת לקריאה.
בדפי הספר, הגהות רישומים ותיקונים רבים (בהם כאלה שאינם מופיעים ב"לוח התיקונים"). בדף פז רישומים ארוכים בכתב-יד (בכתיבה איטלקית) המתייחסים לשיר האחרון, המונה את מנין האותיות שבתורה. מספר הגהות בלטינית. ההגהות ממספר כותבים.
בסוף הספר צורפו שני דפי "לוח התיקונים". בהקדמה לתיקונים אלה כותב המחבר כי קרא לנכדו יוסף שיעזור לו בהגהת הספר. נכד זה הוא המומר ויטוריו שהעותק שלפנינו היה שייך לו: "אמר המחבר בהיות כי מחוק מלאכת הדפוס קרוב לנמנע... להמלט מבלי שיפלוט טעיות... ואני זקנתי ושבתי ועיני החלו כהות... אכן אח"כ קראתי לעזרתי נכדי יוסף הוא השלי"ט...". לצד המילים "נכדי יוסף" מופיעה הגהה בכתב-יד, שנמחקה לאחר מכן בדיו וקשה לקריאה. נראה שכתוב בה: "ועתה נקרא ויטורייו ג--[ם/ן?] משיחנו[?] ישו ו--' כ"ח אוטוברו אלף תקמ"ח לגאלנו".
ויטוריו אליאנו (נולד בשנת רפ"ח), ששמו בישראל היה יוסף, היה בנו של ר' יצחק ב"ר יחיאל פיהם מבוהמיה, חתנו של רבי אליהו בחור. קרוב לפטירת סבו המיר יוסף את דתו, ומספר שנים לאחר מכן המיר את דתו גם אחיו שלמה רומאנו ושמו הנוצרי היה יוהנוס באפטיסט. שני האחים היו לכמרים קתוליים ופעלו לרעת היהודים בגזירת הספרים. שמו של יוהנוס באפטיסט נזכר לגנאי בין המומרים שגרמו לשריפת התלמוד בשנת שי"ד, ואילו שמו של אחיו ויטוריו נזכר בין הגורמים לשריפת הספרים היהודיים בקרימונה (ראה על כך: בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, עמ' 95-99; בניהו מסתפק האם ויטוריו היה אכן קשור לגזירה על הספרים ומה בדיוק היה חלקו בה). במקביל, הפך ויטוריו אליאנו לאחד העוסקים הידועים במלאכת הדפוס העברי באיטליה, בשמשו בו זמנית כמגיה וכצנזור. תחילה פעל בדפוס בקרימונה (בשנים שי"ז-ש"כ), לאחר מכן בדפוסי ונציה (ש"כ-שכ"ז) ולאחר מכן ברומא. בקולופונים לספרים שהגיה נהג להתפאר בייחוסו לסבו המדקדק. כך לדוגמה, בקולופון לספר מהרי"ל, שנדפס בקרימונה בשנת שי"ז, נדפס: "ע"י ויטוריו אליאנו נכד המדקדק הגדול הח"ר אליהו בחור סג"ל זצ"ל...". בספר ציוני, שנדפס בקרימונה בשנת שי"ט, נדפס בקולופון: "והוגה ברוב העיון על ידי הבחור ויטוריו אליאנו נכד ראש המדקדק הח"ר אליהו בחור אשכנזי סג"ל זצ"ל" (ראה ספרים נוספים שהגיה ברשימת הספרים שנדפסו בקרימונה, אצל בניהו, שם). ויטוריו אף היה בין המגיהים של הזוהר, במהדורתו הראשונה שנדפסה בקרימונה בשנים שי"ט-ש"כ.
בביטוי "הנקרא לפנים בישראל" (המופיע ברישומים בספר שלפנינו) נהגו המומרים להשתמש כשהיו מציינים את שמם היהודי שלפני ההתנצרות.
בהקדמה ה"חרוזית" של הספר שלפנינו, מופיע משפט מפורסם שבו מתייחס רבי אליהו בחור למגיה הידוע יעקב בן חיים ן' אדוניהו, עורך המקראות גדולות בדפוס בומברג בוונציה: " אכן המסורת מהארבע ועשרים הנדפסות הנה... סדרם אחד מהנבונים, היה שמו לפנים, בישראל נקרא יעקב, תהי נשמתו צרורה בצרור נקוב...". ממשפט זה (וממקור נוסף) הסיקו שיעקב בן חיים ן' אדוניהו המיר את דתו (ראה חומר מצורף). בעותק שלפנינו נוספה כאן הגהה בכתיבה איטלקית המתייחסת לכך: "נראה מזה שמחבר מקרא גדולה המיר וכך שמעתי מפי זקנים".
יב, טו-פז עמ', [2] דף (ללא [1] דף ריק שנמצא בחלק מהטפסים בין עמוד יב לעמוד טו). הדף האחרון, המופיע לאחר לוח התיקונים לספר מסורת המסורת, הוא לוח התיקונים לספר טוב טעם (שנדפס במקור יחד עם הספר שלפנינו). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש בחלקם העליון של הדפים, ללא פגיעה בטקסט. רישומים. כריכה חדשה.

שרידי דפים ממסכת שבת של התלמוד הבבלי, שנדפסה בעיר שונצינו, על ידי גרשום שונצינו, [רמ"ט 1489 בערך]. מן המהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי שבאה בדפוס.
שרידי דפים שהוצאו מ"גניזת כריכה", כארבעים קטעים ממסכת שבת (קטע מפרק ראשון [מקביל לדף ד, עמ' א-ב]; קטע מסיום פרק חמישי ותחילת פרק ששי; קטעים מפרקים ג, ד, ז; קטעים רבים מפרקים טו-יט; ועוד).

שרידים של מסכת זו נמצאים בכמה ספריות בעולם, אך הקטע המקביל לדף ד' שלפנינו הוא למיטב ידיעתנו יחידי בעולם ולא שרד במקום אחר.
דפים מן ההדפסה הראשונה של התלמוד שהדפיסו בני משפחת שונצינו, נדירים במיוחד, וזאת מכמה סיבות עיקריות: א. ההדפסה נעשתה בהיחבא עקב חשש המדפיסים מפני השלטונות הנוצריים, וזאת לאחר גזירות האפיפיורים על שריפת התלמוד במאה ה-13 (בשנת ד"א תתקצ"ט – 1239, ובשנת ה'כ"ד – 1264). מסיבה זו אף לא הושלמה הדפסת כל הש"ס ע"י משפחת שונצינו (ראה: רנ"נ רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, עמ' ח-ט). ב. עותקים רבים שנמכרו לספרד ופורטוגל אבדו בעת הגירוש והשמד בשנים רנ"ב-רנ"ז (1492-1497). ג. עותקים רבים נשרפו לאחר מכן בגזירת שריפת התלמוד באיטליה בשנים שי"ג-שי"ד (1553-1554) (ראה: רנ"נ רבינוביץ, שם עמ' טו). ד. עותקים רבים התבלו ואבדו עקב השימוש הרב שנעשה בהם ללימוד התלמוד (מאחר והיתה זו המהדורה היחידה של התלמוד בדפוס במשך עשרות שנים).
במהדורה זו נקבעו לראשונה "התוספות" כחלק אינטגרלי מדף הגמרא לצד פירוש רש"י (להבדיל מדפוסי ספרד שבהם נדפס רק פירוש רש"י בצד הגמרא. ראה: שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך גמרא). גם סוג ה"תוספות" שצורפו לכל מסכת נקבע אז לדורות (ברובם תוספות רבי אליעזר מטוך. על בחירת סוג התוספות לכל מסכת ע"י בני משפחת שונצינו ראה: שם הגדולים לחיד"א, מערכת ספרים, ערך תוספות שאנץ). לעומת זאת, "צורת הדף" (ומספור הדפים) בדפוס זה שונה מהמקובל בימינו, שכן זו נקבעה רק במהדורת בומברג שנדפסה אחריה.
משפחת שונצינו, משפחה יהודית שבניה היו מראשוני המדפיסים העבריים, נקראה על שם העיר שונצינו (סונצ'ינו) שבצפון איטליה, בה התיישבו בני המשפחה והקימו את בית דפוסם הראשון. שם החלו להעלות את מסכתות התלמוד הבבלי על מזבח הדפוס (במקביל להם החלו להדפיס מספר מסכתות בספרד). המסכת הראשונה, מסכת ברכות, נדפסה בשנת רמ"ד (שנת "גמר"א"). בשל קשיים וצרות שהתרגשו עליהם, נאלצו בני שונצינו לנדוד יחד עם כלי הדפוס, והתגוררו בערים שונות ברחבי איטליה, כשבכל אחת מהן המשיכו במלאכתם והדפיסו ספרים עבריים חשובים.
כארבעים קטעים (בהם למעלה מעשרה קטעים גדולים, הקרובים לגודל הדף המקורי או רובו). גודל משתנה. מצבי פגיעה משתנים כתוצאה מהכריכה.

סט שלם בשנים עשר כרכים, ממהדורת התלמוד שהדפיס רבי ליב ב"ר יוסף שמואל. אמשטרדם ופרנקפורט דמיין, [תע"ה-תפ"ב 1715-1722].
הדיין רבי יהודה אריה ליב בן רבי יוסף שמואל מקראקא החל להדפיס באמשטרדם מהדורת תלמוד בבלי בשנת תע"ד. הוא הדפיס 16 חלקים, עד מסכת כתובות, אך אז נאלץ להפסיק את ההדפסה בשנת תע"ז. בשנת ת"פ החל להדפיס בפרנקפורט דמיין (בדפוסו של יוהאן קעלנר) את המשך המהדורה, ממסכת קידושין ואילך. לאחר שסיים את הדפסת כל הש"ס, חזר והדפיס שוב את המסכתות שכבר הדפיס באמשטרדם (ראה: רנ"נ רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים תשי"ב, עמ' קט-קיא). לפנינו סט המורכב מכרכים שהדפיס באמשטרדם ומכרכים שהדפיס בפרנקפורט דמיין (לפנינו כל הכרכים שהדפיס באמשטרדם, למעט כרך ברכות שהוא מההדפסה החוזרת שהדפיס בפרנקפורט, עם כל כרכי ההמשך של המהדורה שהדפיס בפרנקפורט). באחד הכרכים נכרכו יחדיו המסכת האחרונה שהדפיס באמשטרדם (כתובות) עם המסכת הראשונה שהדפיס בפרנקפורט (קידושין).
בדפי השער מודה המביא לדפוס לרבי יששכר בערמן סג"ל מהלברשטט על כך שנתן לו רשות להדפיס את הש"ס הנוכחי למרות שעדיין לא כלה זמן האיסור על הדפסה חדשה, שאסרו הרבנים בהסכמה למהדורת הש"ס שהביא לדפוס רבי יששכר בערמן עצמו (נדפסה בפרנקפורט דאודר תנ"ז-תנ"ט). בדפי השער של הכרכים שנדפסו בפרנקפורט מודה המו"ל גם לגביר הנודע רבי שמשון ווערטהיים (וורטהיימר) מווינה, אשר סייע לו "סך רב ועצום" לצורך ההדפסה.
בחלק מהעותקים של מהדורה זו נדפסה בשערים הודעה ארוכה בלטינית, על תוכן המסכת ועל כך שנדפסה לפי הצנזורה של מארקו מאריני בדפוס באזל. הודעה זו מופיעה במרבית דפי השער בכרכים שלפנינו.
במהדורה זו תיקונים והוספות רבות: הנוסח תוקן על פי הגהות המהרש"ל והמהרש"א; החיבורים "מסורת הש"ס" ו"עין משפט" הורחבו מאד ונוספו גם במקומות בהם לא הופיעו קודם לכן; נדפסו קטעי תוספות מכתב-יד; ועוד. במסכתות שנדפסו בפרנקפורט דמיין נוספו הוספות חשובות נוספות: "לוח הסימנים למצוא בהרא"ש הדינים", במסכתות קידושין, גיטין ונדרים ובסדר נזיקין; תוספות למסכת הוריות (שנדפסו כאן לראשונה); "חסד אברהם", ביאור לשמונה פרקים לרמב"ם; ציורים רבים השייכים למפרשי התלמוד, בהם צורת בית המקדש השני (בסוף מסכת מידות). כמו כן, פירוש המשניות לרמב"ם נדפס בסוף כל מסכת (ראה פירוט ההוספות והחידושים במהדורה זו אצל רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, עמ' קא-קה; קי-קיא). על מעלותיה של מהדורה זו כתב רנ"נ רבינוביץ: "...ודפוס הזה עולה ביקר ערכו, בהוספותיו והגהותיו על כל הדפוסים שקדמוהו, והוא היה ליסוד מוסד לכל הדפוסים שבאו אחריו..." (רבינוביץ, עמ' קיא).
שנים עשר כרכים, על פי הפירוט הבא:
1. ברכות, ומשניות סדר זרעים, עם המפרשים. פרנקפורט דמיין, [תפ"א-תפ"ב 1721-1722].
2. שבת ועירובין. אמשטרדם, [תע"ה-תע"ו 1715-1716].
3. פסחים. אמשטרדם, [תע"ו 1716]. ביצה. פרנקפורט דמיין, [תפ"א [1721]. חגיגה ומועד קטן. אמשטרדם, [תע"ו 1716].
4. ראש השנה, תענית. אמשטרדם, [תע"ז 1717]. יומא. פרנקפורט דמין, [תפ"א 1721]. סוכה. אמשטרדם, [תע"ז 1717]. שקלים, מגילה. אמשטרדם, [תע"ו 1716].
5. יבמות. אמשטרדם, [תע"ז 1717]. כתובות. אמשטרדם, [תע"ו 1716]. קידושין. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
6. גיטין, נדרים, נזיר, סוטה. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
7. בבא קמא, בבא מציעא. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
8. בבא בתרא, עבודה זרה. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
9. סנהדרין, שבועות, מכות, עדיות, הוריות (עם מסכתות אבות דרבי נתן, מסכתות קטנות, מסכת אבות עם פירוש הרמב"ם ו"חסד לאברהם" והלכות קטנות לרא"ש). פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
10. זבחים. פרנקפורט דמיין, [תפ"א 1721]. מנחות, בכורות. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
11. חולין. פרנקפורט דמיין, [תפ"א 1721]. ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, קינים, תמיד, מדות. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720]. פרט השנה בדף השער של מסכת חולין הוא תפ"ג, אך ככל הנראה נדפסה בשנת תפ"א.
12. נדה, ומשניות סדר טהרות עם שלושה פירושים. פרנקפורט דמיין, [ת"פ 1720].
בדף השער של מסכת ברכות רישומי בעלות וחותמת של: "ר' יצחק היילפרין מלובלין" (בחותמת: "Iźbica Lub." [איזביצה, לובלין]). בדף השער של מסכת בבא קמא מספר רישומי בעלות (חלקם מחוקים), ביניהם: "זה הגמרא שייך להאלוף והקצין כהר"ר גומפיל שי' ויצי[?]"; "גומפיל... מפפ"א [מפרנקפורט דאודר]"; "שייך לאהובי האלוף המרומם ה"ה כ"ה אלעזר קן מהאג...".
סט בשנים עשר כרכים. • ברכות וסדר זרעים: [3], ב-ק; פז דף. • שבת ועירובין: [5], ב-קצא; קיז, קיט-קל דף. • פסחים, ביצה, חגיגה ומועד קטן: קכא, קכא-קלח; נא; כו, כו-כז; מד דף. • ראש השנה, תענית, יומא, סוכה: מא; לה, [1]; צה; סח; יג; לו, לו-לח דף. • יבמות, כתובות, קידושין: קמח; [2], ב-קמה, קנ-קנג; צז דף. • גיטין, נדרים, נזיר, סוטה: קיו; נט, סא-קו; סט; נב דף. חסר דף ס' במסכת נדרים. • בבא קמא, בבא מציעא: קמו; קנח, [1] דף. • בבא בתרא, עבודה זרה: ריט; צז דף. מסכת עבודה זרה ללא דף שער (הרבה מהעותקים של מסכת זו נדפסו ללא שער). • סנהדרין, שבועות, מכות, עדיות, הוריות, מסכתות אבות דרבי נתן, מסכתות קטנות, מסכת אבות עם פירוש הרמב"ם ופירוש "חסד לאברהם" והלכות קטנות של רבינו אשר: קכט; סא; כח; יד; טז, [2]; לג; [1], לח-נב דף. • זבחים, מנחות, בכורות: [2], ב-קכא, קכא-קכו; קיג, [4]; עג דף. • חולין, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, קינים, תמיד, מדות: קעז; לו, [1]; לו; ל, [1]; לו, [1], לז-לח, [2], מא-מג דף. • נדה, משניות מסכת טהרות עם שלושה פירושים: פח; קעח דף.
35-36 ס"מ בקירוב. נייר עבה ואיכותי בכרכים רבים. מצב כללי טוב עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים במקומות שונים, כולל קרעים גדולים בחלק מדפי השער עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים גדולים בחלק מהדפים במספר כרכים (בעיקר בשני הכרכים של סדר נשים, מסכתות נדרים וקידושין), עם פגיעות וחיסרון רב בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במקומות שונים. חותמות רבות ורישומים בכתב-יד. כריכות עור חדשות, אחידות.

כתב-יד מאויר על קלף, סליחות כמנהג הספרדים, מעשה ידיה של מרת מזל טוב פיאנו. [איטליה], תקנ"ג [1793].
פורמט כיס. דיו שחורה וזהובה על דפי קלף דקים. שער מאויר בדגמים גיאומטריים ופרחוניים ובצורת שער ארכיטקטוני. בכל העמודים מסגרת מרובעת, צבועה בדיו מוזהבת.
במרכז השער נכתב: "סליחות", ובצדדים נכתב: " לאין פאר מעשה ידי מרת מזל טוב בת הו"ה כמ"ר יהודה פיאנו יצ"ו" (הביטוי "לאין פאר" הוא ביטוי ענווה. על משקל הפסוק "מעשה ידי להתפאר", היו הסופרים נוהגים לכתוב: "מעשה ידי לאין פאר"). בשוליים נכתב: " שנת התקנ"ג ליצירה".
כתב-יד זה נכתב על ידי מרת מזל טוב פיאנו לשימושה הפרטי. הסליחות הן כמנהג הספרדים. כמה מן הפיוטים נהוגים עד היום במנהג פירנצה.
כריכת עור מקורית עם עיטורים מוזהבים נאים. בחזית הכריכה ובכריכה האחורית מדליון שבתוכו סמל משפחת פיאנו (ראה חומר מצורף), עם ראשי התיבות של הסופרת והבעלים: F.F. (= Fortunata Fiano, מזל טוב פיאנו).
משפחת פיאנו – משפחה יהודית חשובה שמוצאה מרומא (על שם העיירה Fiano Romano, ממנה גורשו היהודים בשנת 1569). בני משפחה זו ישבו בקהילות רומא ואנקונה, והחל מן המאה ה-18 גם בפירנצה.
[17] דף (ועוד שלושה דפי קלף ריקים). 12 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים (מספר כתמים כהים). דהיית דיו במספר מקומות. סימניית בד. כריכת עור מקורית.
על נשים כסופרות ומעתיקות, ראה: א"מ הברמן, נשים מעתיקות, קרית ספר יג (ניסן תרצ"ו), עמ' 114-120. הברמן ערך רשימה של כתבי-יד שנכתבו בידי נשים; כתב היד שלפנינו אינו מופיע ברשימתו.