תלמוד בבלי, מסכתות גיטין ונזיר, עם הלכות הרא"ש, אלפסי מרדכי ותוספתא, מהרש"א ומהר"ם שיף. זיטומיר, תרכ"ג 1863. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
עותק שעבר בירושה אצל אדמו"רי בית לאדי.
בדף השער השני, חותמת (מטושטשת וקשה לקריאה) של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (מהרחש"ז) מלאדי, בנו של ה"צמח צדק": "חיים שניאור זלמן".
לצד החותמת, שלוש חתימות של בנו, האדמו"ר רבי יצחק דובער שניאורסון (מהרי"ד) מלאדי: "יצחק דובער שניאורססאהן"; "יצחק דובער ש"ס [=שניאורסון]"; "יצחק דובער".
חתימה נוספת של בנו של האדמו"ר מהרי"ד, רבי יהודה ליב שניאורסון אב"ד האמיל וויטבסק: "יהודא ליב ש"ס [=שניאורסון]".
על אוצר ספריו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן, ועל ספרי אביו ה"צמח צדק" שעברו אל בנו מהרחש"ז בירושה, וכן על כרכי התלמוד של מהרחש"ז, כותב בזכרונותיו הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), מבאי ביתו של האדמו"ר מהרחש"ז, כדברים האלה: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו" (שאר חלקי הסט של תלמוד זה, מלבד כרך נוסף בקטלוג שלפנינו, שהיו ברשותו של מהרחש"ז, הופיעו במכירת "קדם", קטלוג 6, פריט 306).
רישום בכתיבה תימנית בדף השער השני: "בחלק אב'[רהם] [ב]ן' אב'[רהם] אלהשאש הי"ו ה' יזכהו להגות בו הו [!] וזרע זרעו עסכ"ה [=עד סוף כל הדורות]".
[2], ב-קכה; כא; כא; קמד-רו; סח, [1] דף. שני דפי שער בתחילת הכרך, הראשון קרוע וחסר בחציו. חלק מהאותיות בדפי השער נדפסו בדיו אדומה. דף שער נפרד למסכת נזיר. מעטפת צבעונית מודפסת בתחילת הכרך ובסופו. 41.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי בחלק מהדפים ובדפי השער. סימני עש בחלק מהדפים, בדפי השער ובמעטפת. כריכת עור חדשה.

במהדורה זו נדפסו לראשונה פירוש מהר"ם שיף והגהות מאיר נתיב בסוף כרכי התלמוד. עד אז הם נדפסו כספרים בפני עצמם (מאמר על הדפסת התלמוד, מאת רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ).

האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן – מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בספר "בית רבי" מתוארת דמותו כך: "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים...". רבי יעקב ליפשיץ מקובנה מספר בזכרונותיו על חייל יהודי, שגויס כקנטוניסט בילדותו והוטבל לנצרות בעל כורחו בהיותו בן שבע, בשנת תרי"ג. אותו חייל סיפר שרק בשנת תרל"ו ניתנה לו לראשונה חופשה כדי לבקר את הוריו. באותה חופשה הלך לקבל ברכה מהאדמו"ר מהרחש"ז מלאדי. מהרחש"ז בירך אותו במשפט קצר במילים ספורות, ומילים אלו חוללו מהפכה בנפשו. לאחר שהשתחרר מהצבא הרוסי חזר ליהדותו למורת רוחם של כל הממונים עליו, והכל מחמת אותו רושם קדוש שנשאר בנפשו מאותו ביקור. וכך סיפר החייל לר' יעקב ליפשיץ בשנת תרע"ו (ארבעים שנה לאחר אותו ביקור קצר): "בגשתו אל כסא הרבי הרגיש בנפשו איזו יראה... יראה גבוהה, יראת הרוממות. הוא הרגיש כי הוא עומד לפני איש הרוח ואב בחכמה, ובברכתו הרגיש מעין תקוה טובה לישועות ונחמות". ר"י ליפשיץ מציין כי "הדבר היה בשנת 1876... והמספר עודנו זוכר בפרוטרוט את כל פרטי הדברים והרשמים, כאלו זה עכשיו ראה אותם... ועד היום הוא מזכיר ברגשי קודש את פגישתו עם הרבי מליאדי" (זכרון יעקב, א, עמ' 206-207). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית, כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו.
האדמו"ר רבי יצחק דובער שניאורסון – מהרי"ד מלאדי (תקצ"ג-תר"ע), היה בנו יחידו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי (בן ה"צמח צדק"). היה תלמיד מובהק של זקנו האדמו"ר ה"צמח צדק", קיבל רבות מתורתו וכל מה ששמע ממנו נחקק בזכרונו. משנת תר"מ לאחר פטירת אביו מהרחש"ז, החל למלא את מקומו בלאדי. כתב רבות בהלכה ובחסידות. מעט מכתביו בהלכה נדפסו בקונטרס המציצה לבעל ה"שדי חמד" וכן בקבצי "יגדיל תורה". חיבורו הגדול הוא "סידור מהרי"ד", שני חלקים, שנדפס רק לאחר פטירתו, בברדיטשוב תרע"ג. סידור זה הוא השלמה ל"סידור עם דא"ח" מאת האדמו"ר הזקן (קאפוסט תקע"ו) שהדפיס זקנו האדמו"ר האמצעי. הוא הוסיף בו פירוש נרחב על מלות התפילה בדרך החסידות על פי יסודותיהם של אביו וזקניו. על חיבורו זה שקד שנים רבות והוא ראה בו את גולת הכותרת של חיבוריו. מאמרי חסידות קצרים שלו נדפסו לאחר פטירתו בספר "לקוטי מאמרים" (פולטובה תרע"ח).
רבי יהודה ליב שניאורסון היה בנו של האדמו"ר מהרי"ד מלאדי וחתנו של רבי לוי יצחק זלמנסון (חתן ה"צמח צדק"). כיהן כרב בערים האמיל וסירוטינה. משנת תרס"ו החל לכהן כמו"צ בוויטבסק, בה תפס מקום נכבד בין רבני העיר. שימש כרב בוויטבסק גם בתקופה הסובייטית (וויטבסק – ספר קהילה, עמ' 189).