מכתב בכתב-ידו, חתימתו וחותמתו של הגאון רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג, בעל "דעת סופר". ירושלים, טבת תשי"ד [1953].
המלצה לעזרה כספית ליהודי חולה "נצר ממשפחת רבנים וגדולים". הרב מפרשבורג מבקש "...מאחב"י הרחמנים שיחוסו עליו ויקרבו בימין צדקם כראוי לבן טובים ובשכר זה י[ת]ברכו ממעון הברכות ובכט"ס [ובכל טוב סלה]... הק' עקיבא בהג' מהרשב"ס זצ"ל".
הגאון מפרשבורג - רבי עקיבא סופר (תרל"ח-תש"כ) בעל "דעת סופר", בן רבי שמחה בונם בעל ה"שבט סופר", בנו של ה"כתב סופר". כיהן 33 שנה ברבנות העיר פרשבורג, ובראשות הישיבה מאז פטירת אביו בשנת תרס"ז. בשנת תרצ"ט נסע לשוויץ, ובתקופת השואה עלה לירושלים, בה הקים מחדש את ישיבתו וקהילתו. מראשי "מועצת גדולי התורה".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. כ-20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי, קרעים חסרים קטנים בשולי הדף.

אוסף מכתבים ומסמכים מבולגריה, שנות התר"מ-תר"ע:
• תעודה בכתב-יד, סמיכה לשוחט רבי רחמים ב"ר ישראל ברכה, בחתימת רבי עוזיאל אשר ן' משה ורבי אשר ב' עוזיאל (כנראה אב ובנו - שימשו כשוחטים ובודקים בסופיה). סופיה (בולגריה), תרמ"ה [1885]. בחציו התחתון של הדף אישור מבית הדין בסופיה, חתום ע"י רבי גבריאל אברהם אלמושינו [אב"ד סופיה] ורבי יצחק יוסף באקיש.
• רשימת נדוניה "שהכניסה הכלה מרת דבורה... בת הח' השלם כה"ר רחמים ב' ישראל ברכה נ"י להחתן הנעים כה"ר שמואל ן' מרדכי קונפורטי...". [בולגריה], תרנ"ו 1896. בסופה חתימת רבי רחמים ברכה הנ"ל.
• שטר מינוי שליח לקידושין, בו ממנה החתן נסים ן' שלמה קונפורטי את דודו מרדכי ן' משה קונפורטי לקדש לו את ארוסתו בעיר דופניצה. קייוסטנידיל באנייאה (סָפָּרֶבָה בניה, בולגריה), תרנ"ט [1899]. בין החתומים: "רחמים ב' ישראל ברכה". בשולי השטר רישום על קיום הקידושין, בחתימת שני עדים מהעיר דופניצה.
• שטר מינוי שליח לקידושין, בו ממנה החתן שבתי ן' יעקב קונפורטי את חמיו אברהם הלוי לקדש עבורו את בתו המאורסת לו בעיר דופניצה. קייוסטנידיל באנייאה (סָפָּרֶבָה בניה, בולגריה), תרס"א [1910]. בין החתומים: "רחמים ב' ישראל ברכה". בשולי השטר רישום על קיום הקידושין: "בפנינו עדים ח"מ בא המורשה אברהם ב' יאודה הלוי הי"ו אבי' של הכלה עשה שליחות וקידש את בתו הכלה...". 
• שרידי דפים (שהוצאו מ"גניזת כריכה") עם רשימות רבות של שמות, חשבונות ונדבות (בכתיבה ספרדית). בראש אחד מהם נכתב: "ק"ק אשכנזים יע"א". [בולגריה, המאה ה-19 בקירוב].
• שלוש גלויות דואר. באחת מהן מכתב בעניין מכירת אתרוגים מאת רבי נפתלי דאסקאלי שו"ב ורב ברוסג'וק, אל ראשי העדה בקארונבאט. רוסג'וק (רוסצ'וק; רוּסֶה, בולגריה), תרע"ה [1915]. שתי האחרות בלאדינו.
• דף בכתב-יד (עם מסגרת מודפסת), שיר הוקרה "למזכרת נצח" מאת ד"ר צמח ראבינער. סופיה, תרע"ח [1918]. באקרוסטיכון השיר - שמו של המקבל: רחמים נחמן קאראקו (הדף פגום מאד).
12 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי "יחזקאל בערשטיין", ראש ישיבת "אור ישראל" בסלבודקה-קובנא. [סלבודקה], כ"ג אדר תרפ"ה [1925].
מכתב מעניין לתולדות "אור ישראל" - הישיבה ה"אמצעית" לצעירים בסלבודקה. נשלח לרעו רבי משה פינקל, שכיהן לפניו כראש הישיבה, ועלה באותו חורף לארץ ישראל כדי לכהן כר"מ בסניף ישיבת סלבודקה בחברון, שנוסד באותה שנה.
רבי יחזקאל ברשטיין שהיה אז ר"מ בישיבת "אור ישראל" בסלבודקה, מדווח לרבי משה על המצב בישיבה: "המצב הרוחני... הוא בטוב ב"ה לומדים בהתמדה גם כיום [כלומר, בימי "סוף הזמן"] ומכינים עצמם על הבחינות אשר יהיו בשבוע הבעל"ט...". הוא מדווח לו על מצבם של בחורים שונים, ומספר על הבחינות אשר נעשו בביתו של רבי משה בסלבודקה - "בבית הו"ג" [הוד גאונו], ומוסיף בחיבה: "רק הכסא של הו"ג היה פנוי...". בהמשך המכתב מופיעים עוד ענינים הנוגעים לניהול הישיבה, ובין היתר כותב רבי יחזקאל על כניסת רבי יוסף פרבר לישיבה "בגזרת אדמו"ר שליט"א... בשם 'ר"מ ומנהל', כרצון הו"ג מאז ומקדם..." [לאחר תקופה קצרה, עלה רבי יוסף פרבר לארץ ישראל וכיהן כראש ישיבת "היכל התלמוד" בתל אביב, ורבי יחזקאל נאלץ לקבל על עצמו את ראשות הישיבה ה"אמצעית" בסלבודקה].
המכתב נכתב על גבי נייר מכתבים רשמי של מקבל המכתב: רבי "משה פינקעל - מנהל ור"מ דישיבה הקדושה 'אור ישראל' קובנה-סלבודקה, רחוב שקערדיקלא 2".
הגאון רבי יחזקאל ברשטיין (תרמ"ט-חשון תש"ב, נספה בשואה), מגדולי תלמידי ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, וידידם של רבי ראובן גרוזובסקי ורבי דניאל מובשוביץ שלמדו בתקופתו בישיבה. בשנת תרע"ג נישא וגר בוואבוליוניק (Vabalninkas, צפון-מזרח ליטא), שם התקרב אליו תלמידו הגדול, הבחור אלעזר מן שך, מבני העיירה [לימים בעל ה"אבי עזרי" וראש ישיבת פוניבז', שהחשיב את עצמו לתלמידו המובהק]. למד ב"כולל" של ישיבת סלבודקה וגלה עם הישיבה לקרמנצ'וג, ובשובם לסלבודקה התקרב אליו מאד תלמידו הבחור יצחק הוטנר מווארשא [בעל ה"פחד יצחק"].
בשנת תרפ"ג הקים "הסבא מסלבודקה" יחד עם בנו הגאון רבי משה פינקל, את ישיבת "אור ישראל" בסלבודקה [שהייתה "ישיבה אמצעית" - בה נקלטו בוגרי ישיבות קטנות, ולאחר לימודם שלש שנים בישיבה ה"אמצעית" עלו לישיבה הגדולה "כנסת ישראל"], רבי יחזקאל התמנה אז לר"מ, ובהמשך עמד לבדו בראשות הישיבה. ספרו הלמדני "דברי יחזקאל" שנדפס בקיידאן בשנת תרצ"ה, הוציא לו שם-עולם בעולם התורה. ספר זה זכה למהדורות רבות, בהיותו אחד מספרי היסוד של עולם הלמדנות הישיבתי.
מקבל המכתב: הגאון רבי משה פינקל (תרמ"ד-תשרי תרפ"ו), בנו של "הסבא מסלבודקה" רבי נתן צבי פינקל, וחתנו של ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין. נודע כאחד המופלגים שבעילויי ולמדני ישיבות ליטא. הגר"ח מבריסק ורבי מאיר שמחה מדווינסק התפעלו מלמדנותו והבנתו העמוקה, וצפו לו עתיד מזהיר בעולם התורה. בשנת תרע"ג החל להשמיע שיעוריו בישיבת סלבודקה. בחודש אדר תרפ"ה עלה לארץ ישראל, ונמנה עם ראשי ישיבת "כנסת ישראל - סלבודקה" בעיר האבות חברון. נפטר בחול המועד סוכות תרפ"ו, בשנת המ"ב לימי חייו, ובחיי אביו וחותנו הגדולים.
[1] דף (2 עמ' כתובים). 28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמי רטיבות כהים. בלאי וסימני קיפול.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון הצדיק רבי "יוסף ארי' נענעדיק". קוברין, אלול תרצ"ב [1932].
נשלח לקמניץ אל רעו הגאון רבי יצחק טורעץ. בפתיחת המכתב ברכת "שנה טובה, כי יכתב ויחתם בספשצ"ג [בספרן של צדיקים גמורים] לאלתר לחיים טובים ולשלום".
תוכן המכתב מעניין במיוחד. הרב טורעץ, שכיהן אז כר"מ בישיבת קמניץ (אצל חותנו רבי ברוך בער ליבוביץ), פנה להתייעץ עם רבי יוסף ליב האם כדאי לו לעזוב את קמניץ ולייסד ישיבה חדשה. רבי יוסף ליב מנתח בחכמה עמוקה (על דרך המוסר) את הצדדים לכאן ולכאן, תוך הבעת תובנות חשובות בכוחות הנפש. בתחילה הוא כותב לו: "ידע נא הדר"ג ידידי את דעתי אודות ספקותיו, כי הדבר רק מסור ללב וממנו יפתרו הספקות...". הוא מנתח את הקשיים של הרב טורעץ בתפקידיו בישיבת קמניץ ונותן לו עצות איך להתגבר עליהם. אולם מצד שני הוא מעודד אותו לחשוב ברצינות על האפשרות לצאת לדרך חדשה בהרבצת התורה: "...אך אם מבוקשו אחרת, לְפַתֵּחַ כוחותיו הרוחניים, וְלִזְכּוֹת בעצמו בכתר תורה, וּלְזַכּוֹת הרבים, לפי כוחותיו באמת... כדאי הם הדברים למסירת נפש מעט, ובמסירת נפש אין ספק כי בנקל נזכה לבנות בנין מפואר בע"ה, שישביע מבוקשתינו הרוחנים, וסוף הכבוד לבא גם מבוקשים החומריים...".
הגאון הצדיק רבי יוסף אריה ליב נֶנֶדִּיק (תרל"ה בערך-תש"ג, נרצח בגיטו קובנא), מגדולי המוסר בליטא. נודע בחכמתו ובתבונתו הרבה, הנקיה מכל "נגיעות". בבחרותו למד אצל רבי שמעון שקופ בישיבת טלז, ואח"כ עבר ללמוד אצל "הסבא מקלם". ממייסדי ה"מכינה" [הישיבה לצעירים] בקלם, אשר עמד בראשה יחד עם רעיו רבי ירוחם ממיר ורבי אליהו לופיאן. כיהן כמשגיח בישיבתו של ה"חפץ חיים" בראדין (במקומו של רעו רבי ירוחם ליבוביץ שעבר לכהן כמשגיח בישיבת מיר). לאחר מלחה"ע הראשונה הקים יחד עם הרב כהנמן את ישיבת גרודנה של רבם רבי שמעון שקופ. בתחילת שנת תרפ"א עברו שניהם לפוניבז' והקימו בה ישיבה חדשה. אח"כ עבר לכהן כמנהל רוחני בישיבות קוברין וקלצק. מקצת משיחותיו ומאמריו נדפסו בספרים "רחשי האילן" (ירושלים, תשמ"ד) ו"מוסרי קלצק" (בני ברק, תשע"ה).
[1] דף (כתוב משני צדיו). 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי, עם פגיעות קלות בטקסט.