חמשה דפים (9 עמודים) בכתב-ידו של רבי אלעזר לנדא נין הגר"א - דפים מיומן המכתבים שלו, עם העתקות מכתבים ממנו ומכתבים שנשלחו אליו, בהם חומר היסטורי רב ערך לתולדותיו, לתולדות הדפסת פירוש הגר"א לירושלמי סדר זרעים, ועוד.
ביומן המכתבים שלפנינו מתגלים פרטים לא ידועים על תולדות חייו של הכותב - רבי אלעזר לנדא, מצאצאיו החשובים של הגר"א שעלה לארץ ישראל בזקנותו. במכתבים משתקפת דמותו כאיש רב פעלים ששימש כמגיד מישרים, חיזק את לימוד התורה בעיירות רוסיה ופעל כעסקן ותומך נלהב של ישיבת וולוז'ין. כמו כן, חושפים המכתבים פרטים חדשים על תולדות הדפסת פירוש הגר"א לירושלמי סדר זרעים (ראה להלן). המכתבים שהועתקו ביומן שלפנינו הם מהשנים תרכ"ו-תרכ"ט. רוב מכתביו של רבי אלעזר נכתבו בעת שבתו באומן (לאחר שעזב את רבנות סלונים) ושניים מהם נכתבו לאחר עלייתו לארץ ישראל.
פרטים חדשים על תולדות חייו של רבי אלעזר לנדא
ביומן המכתבים שלפנינו מתגלים פרטים חדשים על תולדות חייו של רבי אלעזר לנדא. מתברר כי לאחר פטירת אשתו הראשונה (פטירתה בשביעי של פסח שנת תרכ"ו מתועדת במכתבים שלפנינו) נשא רבי אלעזר אשה שניה בעיר שערשאב. כפי הנראה, אשתו זו לא הסכימה לעלות עמו לארץ ישראל ולכן עלה רבי אלעזר בגפו. לפנינו מכתב משנת תרכ"ט ששלח רבי אלעזר לנדא אל רבי בן ציון שטרנפלד, שכיהן אז כרב בשערשאב, וביקש שידבר על לב אשתו שתקבל ממנו גט: "כאשר באתי לפה עה"ק ירושלים... ואני גלמוד פה, אבקש את מעכת"ה [מעלת כבוד תורתו הרמה] לרחם עלי, ולקרוא את אשתי חוה שיינע ולדבר על לבה שתתרצה לקבל ג"פ [גט פיטורין], כי מה בצע לה שתעגן אותי...". אל מכתב זה צורף מכתב מ"הגאונים הרבנים" בירושלים אל רבי בן ציון שטרנפלד, בו מבקשים ממנו לטפל בעניין הזה: "הננו להעתיר בעד האי גברא יקירא הרב ר' אלעזר לנדא בן הרב הג' הצדיק ר' יעקב משה מסלאנים זצ"ל נכד הגר"א זצ"ל אשר בא לשכון כבוד בארצינו הק' ואשתו נשארה בחו"ל...".
במכתבים אף מתגלה פעילותו של רבי אלעזר לחיזוק התורה באומן ובסביבתה. במכתב מאת רבי אברהם ב"ר מאיר ממינסק, שבא למלא את מקומו של רבי אלעזר כמגיד מישרים ור"מ באומן, כותב לו רבי אברהם: "אשר כבודו יסד אבן הראשה ונטע כרם ד' צבאות ת"ת דרבים בק"ק אומען...". רבי אלעזר משיב לו על כך: "...יכלה הדיו והקולמוס והנייר, כי זה כל מגמתי וכל חפצי, יומם לא אנוח ולילה לא אשקוט, מלהתודע בהענין הנכבד אשר זכיתי לעשות באומען, והיה לי ב"ה מסירת נפש ע"ז ובכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי עבדתי לחדש הענין הגדול והנורא ת"ת דרבים באומען...".
פרטים חדשים על פעילותו למען ישיבת וולוז'ין
כמו כן, מתגלית בהעתקות המכתבים שלפנינו פעילותו של רבי אלעזר לנדא לטובת ישיבת וולוז'ין בסביבות העיר אומן שבאוקראינה, בשיתוף ה"משולח" של וולוז'ין - רבי דוד הויפענבערג ששהה אז בקייב (ובהמשך נעשה חתנו).
באחד ממכתביו לרבי דוד הויפענבערג מבקש רבי אלעזר "למחול לבקש ע"י מכתבים לכל השבעה עיירות שכתבתי עליהם ע"ד [=על דבר] החזקת ת"ת דוולאזין המעטירה, שיעתיקו את מכתביי בפנקס שלהם אות באות, למען יזכרו ויעשו כבקשתי ולמען יעמדו ימים רבים...". במכתב אחר הוא מבשר לרבי דוד כי "מנהיגי אנשי ליטא" בעיר באלטע כתבו לו "שכבר עשו פושקעס [=קופות] הרבה על וולאז'ין וחילקו אותם ביניהם...". במכתבו אל הנצי"ב מוולוז'ין הוא כותב כי על אף פטירת אשתו ימשיך להתמסר לפעילותו לטובת הישיבה: "והנה אף כי ד' ענה בי וגו' אעפ"כ על משמרתי אעמודה להתחיל בעסק אה"ק ולעשות מקומות חדשות לעסק וואלאזין ג"כ, במקורות אשר לא דרך עדיין כף רגל משולחו מוהר"ד [=רבי דוד הויפענבערג] ולחזק המקומות הישנים...". במכתב אחר לרבי דוד הויפענבערג הוא כותב: "...ת"ל אשר מכתבי לב"ד [=לברדיטשוב] עשה ב"ה פעולה גדולה לטובת וואלאזין...".
פירוט העתקות המכתבים ביומן שלפנינו:
• ארבעה מכתבים שכתב רבי אלעזר לרבי דוד הויפענבערג (לימים חתנו), שהיה משולח מטעם ישיבת וולוז'ין ושהה בקייב. המכתבים נכתבו בשנת תרכ"ו והם עוסקים בנושאים שונים, בהם העמדת קופות מיוחדות לישיבת וולוז'ין בעיירות שונות ברחבי אוקראינה ועוד.
• מכתב מ"מנהיגי אנשי ליטא" בעיר באלטע (באלטה, כיום באוקראינה; חותמים: "חברא חיי אדם דפה ק"ק באלטע") המבקשים מרבי אלעזר שימצא להם רב ומורה דרך לקהילתם.
• מכתב מרבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין, המודה לרבי אלעזר על פעילותו בעיר באלטע לטובת ישיבת וולוז'ין. אדר תרכ"ו.?• מכתב הנצי"ב לאנשי באלטע.
• מכתב מאת רבי אלעזר אל הנצי"ב. אייר תרכ"ו.
• מכתב מאת רבי גרשון אמשטרדם מווילנא המבקש מרבי אלעזר לטפל בעניין עגונה.
• מכתב מאת רבי גרשון אמשטרדם לבעל המעגן הנ"ל.
• מכתב ששלח רבי אלעזר בעניין העגונה הנ"ל לעיר וויניץ.
• מכתב מאת רבי אלעזר אל בת דודתו מרת מירל, אשת הגביר רבי שמריה צוקרמן (מרת מירל מוזכרת גם במכתבים אל רבי דוד הויפענבערג).
• מכתב מאת רבי אלעזר אל רבי העשיל שפירא המדפיס מזיטומיר, מיום י' סיון תרכ"ז, בעניין הדפסת פירוש הגר"א על תלמוד ירושלמי סדר זרעים (ראה על כך להלן).
• מכתב מאת רבי אברהם ממינסק "ראש ישיבה דשם בקלויז של קצבים", הנוסע לכהן כמגיד מישרים במקומו של רבי אלעזר בעיר אומן. נשלח אל רבי אלעזר לשערשאב. ר"ח חשון תרכ"ח.
• מכתב תשובה של רבי אלעזר אל רבי אברהם הנ"ל.
• מכתב מאת רבי אלעזר, לאחר עלייתו לארץ ישראל, אל רבי בן ציון [שטרנפלד] משערשאב. מבקש שישכנעו את אשתו לקבל ממנו גט.
• מכתב מרבני ירושלים אל רבי בן ציון בעניין הנ"ל. ר"ח חשוון תרכ"ט.
רבי אלעזר לנדא
הגאון רבי אלעזר לנדא (תקע"ב-תרל"ד), בן רבי יעקב משה מסלונים (תק"מ-תר"ט), בן רבי אברהם בן הגר"א מווילנא (שם משפחתו היה לנדא על שם משפחת אמו). רוב שנותיו כיהן על מקום אביו כרב בסלונים והמשיך במפעלו של אביו בהפצה והדפסה של חיבורי הגר"א מכתבי-יד. הוא העתיק וערך חיבורים מתורת הגר"א, ובין היתר עשה מאמצים גדולים להדפסת ביאור הגר"א על ירושלמי זרעים (ראה להלן). בסביבות שנת תר"כ עזב את סלונים ונסע לאומן שבאוקראינה (על פועלו שם ראה לעיל). בשלהי שנת תרכ"ח עלה לארץ ישראל, שם זכה לכבוד גדול והיה לאחד מנכבדי קהילת תלמידי הגר"א בירושלים.
בספר "בטוב ירושלים", זכרונותיו של המגיד הירושלמי רבי בן ציון יאדלר, מסופר על נסיעתו של אביו לארץ ישראל: "ביצאו מעיר זו [=אודסה] הזמין לו הקב"ה אנשים מכובדים, שדרכם גם היתה לא"י, ובתוכם הישיש ר' אליעזר[!] לנדא בן ר' יעקב משה בנו של רבי אברהם בן אדמו"ר הגר"א מוילנא זיע"א, והיה אאמו"ר שמח שמחה גדולה, ונתן תודה להקב"ה שהזמין לו לעלות לא"י יחד עם נכד הגר"א, שהיה הראש והראשון שעורר לעלות לא"י... אנשי ירושלים קבלו פניהם בשמחה רבה ועצומה ובמגדנות לרוב, וגבאי בית המדרש 'מנחם ציון' שבחורבת רבי יהודה החסיד מינו את הישר ר' אליעזר לנדא למגיד שעורים ומלמד מוסר, כי היה נודע לבעל כח גדול בדרוש והקב"ה ברך אותו בבן-זקונים לעת זקנותו, והיה הדבר לשמחת כל הישוב בירושלים...".
במכירת קדם מס' 4 (אפריל 2009) הוצע למכירה דף בכתב-ידו של רבי אלעזר לנדא, שהיה, ככל הנראה, חלק מהיומן שלפנינו. בדף זה הופיע קטע ממכתב ובו זכרונות שכתב רבי אלעזר מעלייתו לארץ ישראל ("סדר נסיעתי לאה"ק"): "...בבואי ליאפו שהוא התחלת ארצינו הקדושה נשקתי את אבני ועפרות המקום ההוא, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה". בהמשך הוא מתאר את הגעתו לירושלים וכותב בין היתר: "...באו אלי לקבל פני גדולי ירושלים כמו רבי שמואל סאלאנט, ור' אהרן משה מסלאנים, ור' מאיר לוצינער ממינסק ור' דניאל מהורודנא ור' יאשע בונע מסלאנים... וקבלו אותי לבהמ"ד הנקרא מנחם ציון שמה מתנהגים כל מנהגי אא"ז הגר"א ז"ל, ונתנו לי מקום במזרח... והנה בבואי סמוך לעיר הקודש קרעתי את בגדי כדין ואח"כ בבואי סמוך למקום המקדש הוספתי לקרוע בהבגד כדין וכנהוג...". על הכותל המערבי הוא כותב: "שם מצאתי אנשים ונשים וטף המתפללים שמה מקירות לבם מאוד, ושמה מתפללים ומבקשים רחומים כאו"א [כל אחד ואחד] בבכיות גדולות...". בהמשך כותב על הכותל המערבי: "שמתפללים שמה כל היום, וממש אין רגע אשר לא נשמע בשם קדושה, או ברכו, או אמן יהא שמיה רבא, כללו של דבר שמו הגדול מתקדש שם תמיד...". לאחר מכן כותב: "ביום א' צום גדליהו תיכף אחר תפלת שחרית התחלתי לקבוע שיעור פרשה חומש ברבים בבהמ"ד מנחם ציון...".
בירושלים נישא רבי אלעזר (ביומן המכתבים שלפנינו מתברר שהיו אלה נישואיו השלישיים) לבתיה בריינה בת רבי זאב וולפנזון (מחשובי קהילת תלמידי הגר"א בירושלים). בשנת תרל"ד נפטר לפתע רבי אלעזר, כשהוא מותיר אחריו את אשתו ואת בנו רבי אליהו לנדא, שהתייתם בגיל חצי שנה (על רבי אליהו לנדא ופועלו, ראה פריט 65).
בכתב-יד של תולדות צאצאי הגר"א שכתב רבי אליהו לנדא, המוצג במכירה זו (ראה פריט 65), בערך על רבי יעקב משה סלונים וצאצאיו, כותב רבי אליהו על אביו: "...רוב שנותיו היה בסלאנים ומשם נסע לעיר אומען אוקערינע ערך 8 שנים, ולזקנותו בח' מנ"א תרכ"ח שם פעמיו ללכת ירושלימה, ובא בחודש אלול תרכ"ח ירושלימה. כבוד גדול נעשה לו בבואו, ונשא אשה הדורה מיו"ח של הגח' ר' סעדי' תלמיד הגר"א צעירה לימים בת ערך כ"ה שנים בליל מוצאי יוהכ"פ תרל"ג, וביום ב' דר"ח אדר תרל"ד נלב"ע [נפטר לבית עולמו] פתאום בהיותו בבית ש"ב הר' נתן גרינגאהרט מיו"ח של מהר"א אחי הגר"א על סעודת מצוה, ובתוך הזמן ביום כ"ד תמוז תרל"ג נולדתי ונשארתי עזוב ויונק על שדי כבן ז' חדשים שלוקח עט"ר אבי המנוח... ואמי מורתי ע"ה אלמנת ישרה על עטרת בעלה ולא נשאה לשום איש באמרה 'כלי שהשתמשה בקודש אל תשתמש בחול'...".
פנחס גראייבסקי מספר על פטירתו של רבי אלעזר לנדא (זכרון לחובבים הראשונים ו, עמ' 22-23):
"ביום הרביעי ר"ח אדר תרל"ד גוע וימת לפתע פתאום, ויגדל המספד בירושלים על מות האיש היקר הזה, אחד השרידים בפליטת ישראל אשר בירושלים, ויקוננו עליו "הוי חסיד! הוי עניו! מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה שבמדתו אחז ויהי מכניס אורחים בתוך ביתו ודאג למחסורם. כבוד גדול עשו לו במותו, אהלי המסחר סוגרו, עובדי עבודה שבתו מעבודתם ולא שלחו יד במלאכה. כולם נהרו אחרי מטתו וילוהו לבית עולמו, לרבים מהם היה אב ופטרון ואח לצרה...".

[5] דף (9 עמודים כתובים). 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני עש, עם פגיעה קלה במספר אותיות.

השתלשלות הדפסת ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי סדר זרעים
מיד לאחר פטירת הגר"א פרסמו רבני ווילנא כרוז האוסר על הדפסה של דברים בשם הגר"א ללא אישור מפורש. בראשית חודש אדר תקנ"ט אשרו בתי הדין בווילנא את הדפסתם של שבעה חיבורים מאת הגר"א, ביניהם נמנה "פירוש ירושלמי זרעים" (ראה הקדמה לקטלוג). ארבעה מתוך שבעת החיבורים נדפסו בין השנים תקנ"ט-תק"פ, שניים נוספים נדפסו מעט מאוחר יותר, ואילו הדפסתו של החיבור האחרון – ביאור הגר"א על ירושלמי זרעים – התעכבה במשך חמשה דורות. כתב היד התגלגל במשך שנים רבות וכמעט שנאבד מן העולם, ורק בשנת תרפ"ב, כמאה ועשרים שנה אחרי פטירת הגר"א, נדפס ביאור הגר"א במהדורת תלמוד ירושלמי של "האלמנה והאחים ראם" בווילנא.
כתב היד של החיבור היה תחילה בידי רבי אברהם בן הגר"א, וממנו עבר לבנו – רבי יעקב משה מסלונים, וממנו – אל בנו רבי אלעזר לנדא. כשנדפס החיבור בווילנא כבר לא היה רבי אלעזר בין החיים, אך בראש הביאור נדפסה הקדמה ממנו, שכתב בשנת תרכ"ח, ובה מתאר רבי אלעזר את נסיונו להדפיס את החיבור קודם לכן כחלק ממהדורת תלמוד ירושלמי שהדפיסו בני משפחת שפירא מסלאוויטא בדפוסם בזיטומיר: "והנה החיבור הלז בא לידי מכבוד אא"מ הרב המאוה"ג מו"ה יעקב משה זצלל"ה מסלאנים והנה זה כבר נכספה וגם כלתה נפש בני עמינו... שיצא הכת"י הלז לאור הדפוס, וכשמעי שמדפיסים בזיטאמיר תלמוד ירושלמי עם כמה פירושים, אמרתי עת לעשות לד' להוציאו במשבחת הדפוס, ומסרתי הכתי"ק הנ"ל להמדפיסים דשם, אבל לא עלתה בידי להדפיס שמה מטעם הכמוס עמדי" (בספריה הלאומית נמצא כתב היד המקורי שמסר רבי אלעזר למדפיסי זיטומיר [כת"י ירושלים 5893] והעתק שלו שנעשה בזיטומיר עבור המדפיסים שם [כת"י ירושלים 5900]. בהעתק זה מופיעה הקדמתו של רבי אלעזר בנוסח מלא יותר. ראה: הרב דוד קמינצקי, כתב יד קדשו של רבנו הגר"א [ג], ישורון יז, עמ' תשס, הערות 15-16).
כאמור, רבי אלעזר כותב כי ביאור הגר"א לא נדפס בזיטומיר "מטעם הכמוס עמדי". היו שניסו להעלות השערות שונות בעניין (ראה ישורון, שם, הערה 17). היומן שלפנינו חושף לראשונה פיסת מידע חשובה ששופכת אור על הסיפור. לפנינו מופיעה העתקת מכתב שכתב רבי אלעזר לנדא אל רבי יהושע העשיל שפירא, המדפיס מזיטומיר, ביום י' סיון תרכ"ז, ובו מתברר כי רבי אלעזר הופתע מכך שהמדפיסים בזיטומיר החליטו שלא להדפיס את ביאור הגר"א. במכתבו זה הוא כותב בין היתר: "הן בעת שמכרתי לכ"ה את הכת"י של אא"ז הגר"א ז"ל אשר על הירושלמי סדר זרעים בזמן כ"א תמוז שנת תרכ"א, והתחייב א"ע... ואמר אשר בשנה ההוא יודפס, ועתה עברו זה ששה שנים אשר הוחלתי עד אשר יודפס הירושלמי חלק זרעים – ועתה כאשר נדפס ויצא לאור עולם גם החלק הזה, למה לא הדפיס את ביאורי הגר"א ז"ל הנ"ל, האם מכרתי לו על אופן שלא יודפס חלילה...".
במכתב אחר ביומן שלפנינו – שנכתב אל רבי דוד הויפענבערג (מיום ו' סדר משפטים תרכ"ו) – כותב רבי אלעזר: "...גם להודיעני מה היתה תשובת ר' ליב בעל מגיה מזיטאמיר...". על מעורבותו של רבי דוד בעניין הדפסת ביאור הגר"א אנו למדים גם מרישום המופיע בהעתקת כתב היד שנמסרה למדפיסי זיטומיר (ונמצאת כיום בספריה הלאומית): "לעדות ואות אמת הנני להעיד אשר בהיותי בבית המדפיסים מזיטאמיר העתקתי את ההעתק הזאת וגוף כתב היד הנ"ל הנמצא בידי הנוכחי ה"ה המופ' מוהר"ר דוד האפענבערג והכתב יד הנ"ל נמסר להמדפיסים מיד הרב ה"ר אלעזר נכד הגר"א זצ"ל..." (ישורון, שם, הערה 16).
לאחר שנכשל ניסיון ההדפסה בזיטומיר וקודם עלייתו של רבי אלעזר לנדא לארץ ישראל מסר רבי אלעזר את כתב היד של החיבור לרבי דוד הויפענבערג, שבאותה תקופה נעשה חתנו, על מנת שישתדל בהדפסתו. בראש העתקת כתב היד הנ"ל כתב רבי אליעזר: "הנה המדפיסים דזיטאמיר לא הדפיסו החיבור הלז בדפוס שלהם כידוע לכל, והחזירו הכת"י קודש הנ"ל לידי בחודש תמוז תרכזיין [תרכ"ז] לפ"ק, ועתה בהיותי בק"ק בריסק בנסעי לאה"ק למז"ט ובא לפה חתני הרבני המופלג היקר כ"ש מו"ה דוד נ"י הויפענבערג מסרתי הכי"ק הנ"ל לידו להדפיסו בקרוב אי"ה, וידו כידי לכל דבר...".
בספריה הלאומית השתמר פנקס "פרענומעראנטן" שהיה ברשותו של רבי דוד הויפענבערג (כת"י ירושלים 735) ובו החתים רבנים ונדבנים מרוסיה כמנויים-מראש על הוצאת ביאור הגר"א לירושלמי זרעים. בפנקס זה מופיעות חתימות מהשנים תרכ"ח-תרמ"ו, וחתומים בו גדולי רבני ליטא, כדוגמת רבי צבי הירש אורנשטיין אב"ד בריסק, רבי שמואל שטראשון – הרש"ש, רבי בצלאל הכהן מווילנא, רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי ישראל סלנטר ואחרים (ראה: הרב דוד קמינצקי, הערכה והשתוקקות לביאורי הגר"א בדורות האחרונים, ישורון ו, עמ' תשעב-תשפ). משום מה, על אף שרבי דוד הויפענבערג אסף חותמים במשך שנים רבות, הוא לא הצליח להביא את החיבור לדפוס.
כאמור, ביאור הגר"א נדפס לבסוף רק בשנת תרפ"ב, בדפוס האלמנה והאחים ראם בווילנא. בהקדמה לביאור הגר"א במהדורה זו כותבים מדפיסי ווילנא: "האור הגנוז הזה נתגלגל כמה גלגולים זה חמשה דורות, וכמה הרפתקאות עדו עליה! נתגלגל מיד ליד וממקום למקום, אף שֻׁדד על ידי שודד מאלדואני בעלוֹת השודדים על כמה ערי ישראל בשנת תרמ"ב-מ"ג ובזכות רבינו החסיד נעשה לו נס ונפדה על ידי איש ישראל, אבל לא בא גם אז אל המנוחה ואל ההדפסה ויתגולל עוד ימים רבים, ולמרבה הפלא, כי מכל שבעת החיבורים שנתבררו לפני בי דינא רבא שהמה סולת נקי... כבר יצאו לאור ששה חבורים ורק החבור הגדול והנפלא הזה לא נדפס עד כה...".
פרטים נוספים על הנס שנעשה לכתב היד מספר שמואל שרגא פייגנזון, המכונה "שפ"ן הסופר", מי שהיה מנהלו של דפוס ראם בווילנא במשך עשרות שנים, ואשר היה אחראי בין היתר על הדפסת מהדורת תלמוד ירושלמי שבה נדפס ביאור הגר"א. במאמרו "לתולדות דפוס ראם" (יהדות ליטא, כרך א', תל אביב 1959, עמ' 291) כותב שפ"ן הסופר:
"והנה נקרה מקרה נפלא: כי שודדים שדדו בבאסאראביע בית עברי אחד ממשפחת הגר"א ז"ל ויקרא אחד מהם ליהודי אשר עבר עליו: 'קנה נא מידי שני הספרים העברים האלה במחיר רובל אחד, ולא – אשליכם לאשפה'. וירא האיש כי המה כתובים עברית ויתן לו רובל להצילם מבזיון אבל לא ידע מה המה והמה היו באור הגר"א בכתב-יד ישן והעתקתו בכתב-יד חדש ונתגלגלו מיד ליד עד אשר נקרו לפני אחד המבינים והוא קרא את הודעתנו כי הננו קרבים להדפסת ירושלמי, ויקנם במחיר מועט ויסע ויביאם אלינו, ונקנם מידו במחיר רב בשמחה רבה וברכנו את ה' כי מצאנו את האבדה היקרה הזאת ותתגלגל הזכות על ידנו לזכות בה את הרבים ולעטרה עטרת תפארת לספרותנו הקדושה...".

אוסף מחברות ודפים בכתב ידו של רבי אליהו לנדא, מצאצאי הגר"א מווילנא, מחקר היסטורי וגניאולוגי לתולדות הגר"א וצאצאיו לדורותיהם, ולתולדות תלמידיו וחכמי בית מדרשו. [ארץ ישראל, ראשית המאה ה-20 בקירוב].
האוסף כולל:
• שתי מחברות וגליונות נייר גדולים ובהם רשימות שמיות (בסדר הא"ב) של צאצאי משפחת הגר"א לדורותיה (גברים ונשים) וכן תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיו. ברשימות אלה מופיעים פרטים רבים, כגון תאריכי לידה ופטירה, פרטים ביוגרפיים שונים והפניות לספרי התולדות (עיר ווילנא, קריה נאמנה, ועוד).
• מחברת ובה אילנות יוחסין של בני ונכדי הגר"א.
• שתי מחברות, באחת נוסחי מצבות ובשניה ביוגרפיות של אישים שונים, הגר"א וצאצאיו, תלמידי הגר"א וחכמי ליטא.
• רשימות וטיוטות נוספות הקשורות למחקר זה.
כפי הנראה, המחברות והדפים שלפנינו נכתבו כהכנה לספר על תולדות משפחת הגר"א ותלמידיו. חיבור כזה לא נדפס בסופו של דבר.
החומר ההיסטורי שלפנינו מכיל פרטים לא ידועים לתולדות הגר"א ובני משפחתו ולתולדות הדפסת ספרי הגר"א (פרטים מכתב-יד זה הביא הרב שלמה גאטעסמאן, במאמרו "תולדות רבי יעקב משה מסלאנים ז"ל", ישורון, ה, תשנ"ט, עמ' קיח-קלו, ראה שם הערה 5 ולאורך המאמר). ראה פריט 63.
מחברות, דפים ופתקאות בגדלים שונים, הכוללים יחד כ-100 עמ' כתובים. גודל ומצב משתנים. כתמים, קרעים ובלאי.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

רבי אליהו לנדא
רבי אליהו לנדא "נכד הגר"א" (תרל"ג-תש"ו), מצאצאי הגר"א. בן-זקוניו של הגאון רבי אלעזר לנדא מסלונים (תקע"ח-תרל"ד), שעלה לירושלים בשנת תרכ"ח, בנו של הגאון רבי יעקב משה לנדא מסלונים (תק"מ-תר"ט) בן רבי אברהם בן הגר"א. הקים בירושלים מוסדות תורה וחסד ("מדרש אליהו", גמ"ח "עושה חסד", "למען ציון" ועוד). עסק רבות בהדפסת והפצת ספרי הגר"א ומשפחתו. במשך ימי חייו הוציא והדפיס למעלה מחמישים ספרים. אחד ממפעליו הרבים היתה הוצאת ספר תנ"ך מוגה, כתחליף למהדורת המסיון שהיתה אז בשימושם של אנשי ירושלים. הרב חרל"פ כינהו בשל כך: "גואל התנ"ך". עיסוקו במסחר בספרים, תשמישי קדושה ואתרוגים הביא אותו לארה"ב, שם ייסד את "בית המדרש אליהו" ע"ש זקנו הגר"א, אך הוא סירב להשתקע שם וחזר לארץ ישראל. בשנותיה הראשונות של תל אביב ייסד את "בית הכנסת הגר"א" ברחוב הירקון 42 בעיר, בו נהגו כפי מנהגי הגר"א ותלמידיו (ראה אודותיו: וסרמן, מיקירי ירושלים, תל אביב תשל"ג, עמ' 78-80).

ספר מקדש מלך, פירוש על ספר הזוהר, חלק שלישי (ויקרא), מאת רבי שלום בוזגלו. אמשטרדם, [תקי"ב 1752]. מהדורה ראשונה.
העותק של המקובל רבי משה שלמה מטאלאטשין,  תלמיד הגר"א, עם עשרות הגהות קבליות בכתב-ידו. ההגהות נכתבו בשולי הדפים, חלקן ארוכות. הגהות ארוכות במיוחד נכתבו בדפים הריקים שבתחילת הספר (ארבעה עמודים בכתב-יד).  ההגהות שלפנינו לא נדפסו.
כמה מן ההגהות חתומות בראשי תיבות של שמו: "נלמ"ש" = נראה לי משה שלמה.
באחת ההגהות הארוכות שבתחילת הספר מזכיר רבי משה שלמה את רבו הגר"א: " ועיי' בכתבי מו"ר החסיד מוהר"א מווילנא בביאור אעבר וזעיר...".
רבי משה שלמה ב"ר יצחק מטאלאטשין, מגיד בווילנא ומקובל מופלא, תלמיד-חבר של הגר"א בחכמת הקבלה ועורך כתביו בחכמה זו. בהקדמת בני הגר"א לשו"ע אורח חיים, בה מנו את גדולי תלמידי אביהם, הוא מוזכר כ"החמישי": "והחמישי הרב המאה"ג [המאור הגדול] המפורסם מ"ו שלמה ז"ל מטלאטשין מגיד דבריו ליעקב בק"ק ווילנא. כמה חיבה יתירה נודעת לו שלמד אתו זוהר וספר יצירה, וכל דבר הקשה לו בכתבי גורי האר"י ז"ל הסביר לו פנים לפי כחו ותכונת מדעו". שם נכתב כי הגר"א העלים ממנו כמה דברים, אך לאחר פטירת רבי משה שלמה הצטער על כך ואמר: "מדוע כסיתי ממנו דברים הכבושים, הלא בכל כחו היה ירא את ה' מנעוריו...". רבי אברהם דנציג בעל "חיי אדם" כתב עליו: "הגדול והטהור חסידא ופרישא המקובל הרב המאה"ג מהור"ר משה שלמה זלה"ה שהיה מ"מ ומ"ץ פה קהילתינו... שעסק כל ימיו בתורה ועבודה ובתעניתים ובסיגופים... והיה גדול בחכמת האמת עד שמחותני מרנא ורבנא הגאון החסיד ר"א ז"ל העיד עליו שראוי למסור לו סתרי תורה".
רבי משה שלמה היה גדול בחכמת הנסתר עוד קודם הגיעו לווילנא. כאשר זכה להסתופף בצלו של הגר"א, הפך לתלמידו המובהק בעניינים נשגבים אלה וזכה לקבל ממנו דברים הנמסרים מפה לאוזן, עד כי רבי שמואל לוריא שהוציא לאור את ספרו "שער השירים" (וורשא תר"ן), מכנהו "תלמיד חבר של הגר"א בנסתרות". מלבד היותו מתלמידיו המובהקים של הגר"א, נטל חלק חשוב בהפצת תורתו, העתיק את כתבי הגר"א בתורת הסוד מעצם כתב ידו, ערך אותם והוסיף עליהם את הגהותיו, ולמעשה, אין כמעט חיבור של הגר"א בתורת הסוד שאינו מעוטר בהגהותיו.
באחת מהגהותיו על ספר יצירה עם פירוש הגר"א (וורשא תרמ"ד; ראה פריט 79) הוא כותב על דברי הגר"א: "ודנתי לפני מו"ר המחבר ז"ל כלפי לייא... והודה לדברי ואמר שצריך להגיה..." (שם, דף ב ע"ב, הערה ב). בספר תיקוני זוהר עם ביאור הגר"א (ווילנא, תרכ"ז; ראה פריט 78), מובאים ליקוטים מ"הרב החסיד מוהרמ"ש תלמיד הגר"א", ושם כותב רבי משה שלמה: "והנה באתי במגלת ספר... מה שאמר לי פא"פ [=פה אל פה] ונשקני מנשיקות פיהו...". בהמשך שם כותב: "וכן שמעתי מפיו פי' על מאמר בהת"ז...".
אחד מחיבוריו החשובים של הגר"א בקבלה הוא החיבור "הדרת קודש" שנלקט ונערך על ידי רבי משה שלמה, כפי שנכתב עליו ב"עליית קיר": "כרך הדרת קודש (כ"י) חיבור ארוך מסודר מתלמידו הרה"ג רמ"ש ז"ל, וז"ל השער שם ס' הדרת קודש, אחד משבעים חיבורים קדושים שחיבר כו'... וכל הספר העתיק וסידרו תלמידו הגדול המקובל הרב כו' מ' שלמה זצ"ל מטאלטשין...". חיבור זה הוא המקור לענייני קבלה המובאים בשם הגר"א בספרים רבים. לאחרונה נדפס מכת"י על ידי הרב דוד קמינצקי (מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ד; ראה במבוא שם, וראה גם: הנ"ל, תורת הגר"א, עמ' תרה ואילך).
רוב תורתו של רבי משה שלמה נותר בכתבי-יד. ספרו "שער השירים" הנ"ל – שירים לסעודות שבת ומועדים (שהיה חלק מתוך חיבור גדול יותר בכתב-יד שאבד) נדפס בוורשא בשנת תר"ן. כמו כן, נדפס ממנו פירוש על פירוש הגר"א לחד גדיא בסוף הגדה של פסח, ירושלים תרכ"ג (ראה פריט 151). (עוד על רבי משה שלמה מטאלאטשין, ראה אצל: הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, עמ' תשיב-תשיד; הנ"ל, הגאון המקובל רבי משה שלמה מטאלטשין זצ"ל – תלמיד חבר רבנו הגר"א, ישורון, כרך כט, תשע"ג, עמ' תתלא-תתמ).
[1], קפג דף (חסר דף שער ראשון ודף הסכמות) + 4 עמ' בכתב-יד. מצב בינוני. כתמים. דפים וקונטרסים מנותקים (כולל דפי כתב היד שבראש הספר). הכריכה פגומה וחסרה.

ספר מבוא שערים, לרבינו חיים ויטאל. קוריץ, [תקמ"ג 1783]. מהדורה ראשונה.
עותק מבית מדרשו של רבי בנימין ריבלין, תלמיד הגר"א. בשער ובדפים נוספים חותמות בית המדרש (שני נוסחים שונים): "חותם בהמ"ד דהרב ר' בנימין ז"ל שקלאוו", "מבהמ"ד הרב בנימין ז"ל משקלאוו".
רישום בעלות בכתב-יד, שמתמשך על פני דפים רבים בספר: "שייך / לבית / המדרש / של / הרבני / הנגיד / שלמה / מוהר"ר / בנימין / במוהר"ר / זלמן / משקלאב".
רבי בנימין ב"ר שלמה זלמן ריבלין (ריבלעס) משקלוב (תפ"ח-תקע"ב/תקע"ג), בעל "גביעי גביע הכסף". ראש משפחת ריבלין הידועה. ממקורבי הגר"א ובן משפחתו (מצאצאי רבי משה רבקש בעל "באר הגולה"). מגדולי חכמי העיר שקלוב ומעמודי התווך של הקהילה שם. ייסד יחד עם ידידו רבי יהושע צייטלין את "ישיבת העילויים" בעיר, "על ידו נבנתה עיר שקלאב וחכמיה, כי האציל עליהם מאור רבו הגר"א בסדר הלמוד ובמנהגיו בסדר העבודה" (ראה אודותיו בהרחבה להלן).
נכדו, הגאון רבי שלמה זלמן ב"ר הלל ריבלין, בעל "דברי שלמה" (וורשא תרכ"ח-תר"מ), מגדולי חכמי שקלוב וגאוני ליטא, מתלמידי רבי מנשה מאיליא, ורבו המובהק של הגאון רבי דוד פרידמן מקארלין.
[1], קיח דף. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה מנותקת ופגומה.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

רבי בנימין ריבלין משקלוב – "על ידו נבנתה עיר שקלאב וחכמיה"
רבי בנימין ב"ר שלמה זלמן ריבלין (ריבלעס) משקלוב (תפ"ח-תקע"ב/תקע"ג), בעל "גביעי גביע הכסף". ראש משפחת ריבלין הידועה. ממקורבי הגר"א, תלמידו ובן משפחתו (מצאצאי רבי משה רבקש בעל "באר הגולה"). רבי בנימין הפיץ את תורת הגר"א ושיטתו, והיה בין התומכים והמעודדים המרכזיים של עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל. לשם כך הקים גם קרן לתמיכה בעולים לארץ ישראל, שנקראה על שמו "מעות ריבלי'ס". היה מגדולי קהילת שקלוב ומעמודי התווך בה. בשקלוב הקים יחד עם ידידו רבי יהושע צייטלין את "ישיבת העילויים" המפורסמת והעמיד תלמידים רבים. בני הגר"א כותבים על רבי בנימין בהקדמתם לשולחן ערוך אורח חיים, שקלוב תקס"ג: "הרב המופלג בתורה ובעבודה הנגיד המפורסם לשבח, איש חי רב פעלים, פרי קדש הלולים... עלה למרום שבתו [=של הגר"א] לק"ק ווילנא, לעשות נחת רוח ליוצרו, ותדד שנתו מעיניו, וזכה לשמוע מפי הקדוש והטהור בלימודים, ואור תורתו ויראתו נגה עליו מאז בדרכו והנהגתו, וגם על ידו נבנתה עיר התהלה ק"ק שקלאוו על תלה. קימו וקבלו עליהם הרבה מהנהגותיו בדרכי הלימוד...".
בראש מהדורת תרנ"ח של ספרו "גביעי גביע הכסף" הדפיס המו"ל את תולדותיו של רבי בנימין ריבלין. שם מובא תיאור ציורי שלו: "הרב הגדול גדול שמו בשערים המצוינים בהלכה חסידות וחכמה ר' בנימין, הנקרא ר' בנימין זלמן ריבלעס מק"ק שקלאוו ועל ידו נבנתה עיר שקלאב וחכמיה, כי האציל עליהם מאור רבו הגר"א בסדר הלמוד ובמנהגיו בסדר העבודה... הוא היה ארוך בדורו, משכמו ומעלה גבוה מכל העם, איש זקן עוטה מעיל, זקנו יורד על פי מדותיו, מנעלים קלים ברגליו וכובע סאבל בראשו. לא אכל לחם ובשר ולא שתה שום משקה בעולם אף בשבת ויו"ט, ומאכלו זרעונים ופירות ולעתים רחוקות דגים ותפוחי אדמה טבולים בשמן זית, משקהו לצמאון ולכבד אורחיו היה קאפע חזקה בלא דבש וחלב, קרא בשחוק מרה שחורה. היה טובל שחרית וערבית בקיץ ביאור ובחורף תבר גזיזא דברדא מלבד ביום השבת, ולמד כל היום וכל הלילה וקנה העופרת בידו תמיד לרשום את חדושי הגהות על גליון הספרים ומליצלו המורגלת ע"ז [על זה] 'וקנה לך חבר', וכאשר נלאה היו בני בית הגאון מהרי"צ [=רבי יהושע צייטלין] מקרים לפניו והוא הקדימם על פה, שוכב על מטתו הנקיה עד אשר נתנמנם ושפתיו מרחשן, וכאשר נעור נטל ידיו וחזר לתלמודו. תפלתו היתה צלולה ונעימה אבל בלא כוונות ויחודים ולא אמר פיוטים ביום טוב. היה שמח וטוב לב מקבל כל אדם באהבה, משמחו בסיפוריו הנעימים מגדולי ישראל וביחוד מרבו הגאון החסיד רבינו אליהו זצלל"ה, ובכל פעם בהזכירו היה נרעד ונפחד, ועסקן בדברים היה, וידבר על העצים ועל המחצבים ועל כל בהמה ורמש, ומבין בכל מלאכת מחשבת. בקיץ היה הולך לשוח כמה שעות בכל יום ואסף עשבים שרשים ופרחים וייבשם ויעש מהם רפואות כמשפט חכמת הרקוח אשר ידע היטב מספרי חכמי העמים בלשונם, כאשר ידע גם כל חלקי חכמת הטבע, והיה נותן את העשבים והרפואות אשר הכין לכל חולה אשר בא לדרוש בו, כי גם בחכמת הרפואה היתה לו ידיעה גדולה...".