כתב-יד, חיבורים בפרסית-יהודית [מעשה יוסף וזוּלַיְכ'א, מאת המשורר שועלה; וחיבורים נוספים]. [המרחב הפרסי, המאה ה-19 בקירוב].
כתב-יד בפורמט פנקס (דפים שגובהם גדול מרחבם), על נייר צבעוני, בגווני תכלת, סגול, לבן, צהוב וכתום (כרוכים לסירוגין).
[197] דף (ועוד כ-15 דפים ריקים). גובה הדפים: 22 ס"מ בקירוב. רוחב הדפים: 14 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים, בלאי וקרעים. כריכת קלף עתיקה, פגומה.

כתב-יד, חידושים, דרשות, פיוטים, גורלות, רפואות, סגולות, קמיעות, השבעות ולחשים. [ארצות המזרח, המאה ה-18/19].
כרך ובו מספר קונטרסים בכתב-יד שנכרכו יחד, מכותבים שונים בתקופות שונות, בכתיבה ספרדית ומזרחית.
הכרך כולל: השבעות, סגולות ולחשים למצבים וזמנים שונים, הדרכות לכתיבת קמיעות ונוסחאות קמיעות ("השבעה לקדחת", "לחישה לתינוק", "למהר הלידה", ועוד), סדר "פטום הקטורת" שהובא מצפת, מזלות, סימנים לחזות עתידות על פי תנאי מזג האוויר, חיבור לא מוכר על "תבל ומלואה" (ללימוד לשון הקודש לנוער?); "גורל אמת" (גורלות), "רפיפת האברים", פירושים וחידושים על פרשיות התורה, על מדרשי חז"ל ואגדות הש"ס, ובנושאים שונים; "הלצות" (נוסחאות לכתיבת מכתבים), "סגולות" ("לאהבה", "למגפה", "לנצח אויב", ועוד), סדר תיקון למגפה, נוסח להוצאת דיבוק, השבעה לשאלת חלום, דרושים והספדים ("דרוש לנשים צדקניות", "דרוש למעלת א"י", "דרוש לשבת תשובה", ועוד), מדרשי פליאה, פירושים וחידושים על הגדה של פסח, "תקון הטבילה", "תקון למי שנושא אלמנה", מולדות, סימני "רעמים", ועוד.
[200] דף. 15 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הקונטרסים. מצב כללי בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בחלק מהדפים, עם פגיעות בטקסט. קונטרסים ודפים מנותקים. כריכה ישנה, מנותקת.

• ספר שיירי כנסת הגדולה, חלק אורח חיים, מאת רבי חיים בנבנישתי. ליוורנו, [תקנ"ג] 1792.
בדף השער חותמות שושלת הרבנים צאצאי החכם "אור שרגא": חותמת "הצעיר משה בן מאור" – בנו של ה"אור שרגא", חתימה וחותמת בנו: "הצעיר יצחק בכ"ר משה", חותמת נכדו: "הצעיר משה בכר יצחק ס"ט" (מולא אג'בבא), ומספר חותמות נוספות. מספר הגהות.
• ספר תורה אור, חמשה חומשי תורה, עם תרגום ומפרשים. ליוורנו, [תרכ"ג 1863].
בשער: חותמות רבי רפאל ב"ר משה "נכד להמאור" (מולא רפאל), ושני רישומים בכתב-יד: האחד, קינה על פטירת רבי משה ב"ר יצחק ("אדמו"ר משה שפיר"א זצוק"ל"; מולא אג'בבא) בחודש שבט תרע"ג, שכתב בנו (כנראה מולא רפאל, שחותמותיו מופיעות בשער); והשני קינה על פטירת מולא רפאל, בחודש חשוון תש"ג, שכתב בנו רבי משה. חותמת של רבי משה האחרון בדף שאחרי השער. חותמות וחתימות נוספות. מספר הגהות.
• ספר מלל לאברהם, דרושים, מאת רבי אברהם סתהון. ליוורנו, [תר"ג 1843]. כרוך עם: ספר דברי משה, מאת רבי משה סתהון. ליוורנו, [תר"ד 1844].
חותמות רבי רפאל ב"ר משה "נכד להמאור" (מולא רפאל). הקדשה עצמית בשער: "קניתי אותו לעבודת קוני קנין כספי ע"ה אברהם חלואה ס"ט", ורישום נוסף: "זה הספר מכרתי אותו למע' ח' מנחם יאודא הכהן ה"יו מתושבי עה"ק טבריא ת"ו כ"ד השד"ר מעה"ק ירושת"ו ע"ה אברהם חלואה ס"ט" (אביו של מולא רפאל, רבי משה ב"ר יצחק – מולא אג'בבא, הסכים על ספרו של השד"ר רבי אברהם חלואה – ספר מנחת אברהם). רישומים וחותמות של רבי משה ב"ר רפאל שרגא.
• ספר אדרת אליהו, דרושים, מאת רבי יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". ליוורנו, [תרכ"ד 1864]. חתימות וחותמות של רבי משה ב"ר רפאל שרגא. חתימה נוספת: "הצעיר יוסף בן... יהודא הכהן זלה"ה בעיר טהראן... תרס"ד". רישום בעלות נוסף. מספר הגהות.
משפחת "אור שרגא" מיזד, צאצאי המקובל "מולא אור שרגא", מגדולי רבניה של יהדות פרס. מולא אור שרגא כיהן ברבנות במשך עשרות שנים, ומכוחו נשארה יהדות יזד דבקה בלימוד התורה ובקיום מצוות, למרות ריחוקה ממרכזי היהדות. הוא וצאצאיו הנהיגו את יהדות פרס במשך כמאתים שנה. לפי המסופר הגיע הרב אור שרגא לעיר יזד לפני כמאתים וחמישים שנה מהעיר איספאהן, בה היו עשרה רבנים גדולים בתורה שהמלך גזר להורגם. שבעה מהם נהרגו על קידוש השם, ושלשת האחרים הצליחו לברוח ולהנצל. אחד מן השלשה היה מולא אור שרגא שהגיע ליזד. מעברו לעיר גרם לפריחתה של היהדות בעיר והפיכתה למרכז תורני. יהודי יזד היו גם מן הראשונים שעלו מפרס לירושלים, והקימו בה את קהילת ה"יזדים" המפורסמת. הרב אור שרגא וצאצאיו היו נערצים על יהודי פרס. ביניהם נודע במיוחד החכם רבי משה ב"ר יצחק, המכונה "מולא אג'בבא", שהיה רבה של יזד ונחשב כדמות פלאית (ראה אודותם: יוסף שרגא, מיזד לארץ הקודש, עמ' 157 ואילך).
4 ספרים. גודל ומצב משתנים.

"איש יהודי היה בשושן" – לוח קיר לחג הפורים, כתוב ומאוייר ביד. [כורדיסתאן הפרסית, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20].
דיו וצבע על נייר.
מסגרת צבעונית מאויירת בפרחים, עלים ואגרטלים. בתוכה מסגרת טקסט: "איש יהודי היה בשושן הבירה... ומרדכי יצא מלפני המלך...". במרכז הדף שתי עמודות, בהן נכתב הפיוט "תנו שירה וזמרה עם סגולה לאל עליון וקראו המגילה / ידידים ברכו פועל גבורות...", אותו נהגו לשיר יהודי כורדיסתאן לפני קריאת המגילה. בסוף הפיוט נכתבו ברכות המגילה.
על לוח דומה מספר הביבליוגרף והחוקר מנשה רפאל ליהמן בקובץ "סיני" (גליון צח, תשמ"ו, עמ' עד-עה): "הפיוט 'ידידים ברכו פועל גבורות'... לא היה ידוע עד עתה. הוא נרשם, במקומות שונים, על פני לוח קלף לחג הפורים המצוייר בצבעים מרהיבים בפסקאות מן המגילה. את הלוח רכשתי לאחרונה מידי מוכר ערבי בעיר העתיקה בירושלים". לפנינו נוסח מתוקן יותר מזה שפרסם ליהמן.
[1] דף. 43 ס"מ. נתון במסגרת 32X46 ס"מ. כתמים וסימני רטיבות, קרעים ובלאי. לא נבדק מחוץ למסגרת.
ראה: קטלוג התערוכה "אורות וצללים, סיפור איראן והיהודים" (בית התפוצות, מוזיאון העם היהודי, תל-אביב, 2010), עמ' 48-49.