סידור תפלה ישרה וכתר נהורא השלם, כמנהג ספרד, עפ"י נוסח האר"י. כרוך עם ספר תהילים. [דפוס יפה. פערנוולד, תש"ו 1946 בערך – מהדורת צילום של מהדורת פשמישל תרפ"ט, עם הוספות והשמטות קלות. חלק התהלים צולם ממקור אחר]. שער נפרד לספר תהילים ולספר "קונטרס נתיב מצותיך".
סידור כל-בו, עפ"י נוסח ספרד של "סדור ראדוויל", עם פירושים רבים והוספות עפ"י הקבלה ומנהגי החסידות.
הסידור והתהילים בו היה מתפלל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר בביתו במשך זמן ארוך. בבטנת הכריכה מכתב עדות מאחד ממשמשיו של הרבי, שבימי בחרותו היה משמש בביתו ("הויז בחור") במשך כשנתיים, וקיבל במתנה את הסידור לפני חתונתו: " זה הסידור התפלל בו רבינו הקדוש זצ"ל בביתו זמן ארוך, ואמר תילים[!]  ב כל בוקר בזה, וזכיתי לשמוע ממנו אמירת תילים בהשתפכות הנפש כשהיתי משמש בקודש בערך שתי שנים, וקבלתי זה הסידור מבית רבינו הקדוש לפני חתונתי סוין[!] תש"כ לפ"ק. הק' יואל גאנץ".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל.
(חסר השער הראשון משני השערים). [2], 5-18 עמ', [2], 36 עמ', 5-464 עמ', 24, [1] עמ'; 88, 40 עמ'. 20.5 ס"מ. נייר שביר. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים. קרעים חסרים בכמה דפים (עם שיקום בהשלמת נייר), עם חסרונות משמעותיים בטקסט – הדפים הפגומים נמצאים בעיקר במקומות דלהלן: סדר תיקוני שבת, סעודה שלישית וסדר הבדלה; פרק קז בספר תהילים. כריכה חדשה.

ספר חדושי שני המאורות, חידושים על דברי הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות, מאת רבי שניאור פייביש ב"ר מנחם מבולחוב. קושטא, [תק"ט 1749].
בראש עמוד השער – רישום בכתיבה ספרדית. השוליים העליונים נחתכו והשורה הראשונה של הרישום חסרה. בשורה השניה נכתב: "אברהם גרשון קוטבר יצ"ו". כפי הנראה, הספר היה שייך לרבי אברהם גרשון מקיטוב (קיטובר), גיסו הנודע של הבעש"ט ומגדולי המקובלים. יתכן והוא ניתן לו על ידי המחבר, רבי שניאור פייביש מבולחוב, מחכמי העדה האשכנזית בירושלים ושד"ר העדה בתקופת רבי גרשון מקיטוב (ראה להלן).
רבי אברהם גרשון מקיטוב (נפטר אדר תקכ"א), גאון ומקובל, מגדולי דורו ומחכמי הקלויז בברודי. גיסו הנודע של הבעש"ט, ומראשוני העולים לארץ ישראל שהשתייכו לתנועת החסידות. בספר "שבחי הבעש"ט" מסופרים סיפורים מופלאים על יחסיו עם גיסו הבעש"ט. תחילה לא הכיר בגדולתו של הבעש"ט וחשבו לאדם פשוט ובור, ולבסוף דבק בו בכל נפשו והצטרף לחבורתו. הבעש"ט גילה לו סודות גדולים והראה לו כיצד מעלים נשמות בתפילת מנחה של ערב שבת. רבי אברהם גרשון התגורר בעיר ברודי ושם נמנה על חכמי הקלויז הנודע, שם אף שימש כשליח ציבור קבוע ושם החלה ידידותו עם ה"נודע ביהודה", שנמשכה לאורך שנים. לאחר הפרשיה בברודי שבעקבותיה ברח מהעיר (בשנת תק"ד; ראה על כך באריכות קטלוג קדם 63, פריט 13), שהה רבי אברהם גרשון על שולחן גיסו הבעש"ט במז'יבוז', כשנתיים, אז לימד את בנו של הבעש"ט – רבי צבי. בשנת תק"ו החל רבי גרשון את מסעו לארץ ישראל. יש המייחסים את עלייתו לשליחות גיסו הבעש"ט, שקיווה להפיץ את תורת החסידות גם בארצות המזרח. המכתבים בין הבעש"ט לגיסו רבי אברהם גרשון מתקופת שהותו בארץ ישראל מעידים באופן מיוחד על הקשר הנפשי והרוחני העמוק ביניהם. מפורסמת היא איגרת הבעש"ט ששלח אליו, בה סיפר לו על תשובת המשיח: "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". תחילה התיישב רבי גרשון מקיטוב בחברון, אך בסביבות שנת תקי"ד עבר לירושלים והיה לאחד מגדולי חכמי העיר ולראש העדה האשכנזית המתחדשת. רבי אברהם גרשון נמנה עם חכמי ישיבת המקובלים "בית אל", ולמד בה אצל גדול המקובלים – הרש"ש. מידידיו הקרובים היה אז רבי יצחק זרחיה אזולאי – אביו של החיד"א.
לאחרונה חשף הרב יחיאל גולדהבר במחקריו את פעילותו הענפה של רבי אברהם גרשון מקיטוב בארגון ושיקום העדה האשכנזית בירושלים (לאחר חורבנה וגירוש האשכנזים מן העיר בשנת תפ"א) ואת מעמדו הרם כאיש הקשר בין הקהילה בירושלים ובין "פקידי קושטא", שהיו אחראיים על כספי התמיכה לעניי ארץ ישראל, וכמגשר בין עדות האשכנזים והספרדים בירושלים. במחקריו של הרב גולדהבר התברר כי רבי אברהם גרשון היה מהדמויות המשפיעות ביותר בירושלים בשעתו. הוא היה איש אמונם של הספרדים והאשכנזים כאחד. עמד בקשרי ידידות הדוקים עם "פקידי קושטא" ועם המרכז בברודי, בו רוכזו התרומות שהגיעו מארצות אשכנז ופולין עבור עניי ארץ ישראל. במסגרת זו פעל במשותף עם חברו ה"נודע ביהודה" ועם חכמי ברודי. בראש אחת מתשובותיו שעסקו בפרשיה בברודי (שו"ת נודע ביהודה קמא, אה"ע, עג), כותב ה"נודע ביהודה" לרבי אברהם גרשון: "מחמד עיני וחמדת לבי... חכם עדיף מנביא, ליש ולביא, ה"ה כבוד אהובי ידיד נפשי וחביבי... הרבני המופלא ומופלג בתורה וחסידות, לו עשר ידות, שושן סודות, החכם השלם והכולל... כבוד מוהר"ר אברהם גרשון... קבלתי מכתבו הטהור ושמחתי בשלומו ובכבודו... גם שמחתי כי פקד ה' את עמו... והעמיד בן המנוח הגביר המפורסם ר' דוד זונאנו על משמרת אביו...". תשובה זו נשלחה אל רבי אברהם גרשון בהיותו בקושטא, שם פעל לבסס את קשריו ההדוקים עם פקידי קושטא לטובת הקהילה האשכנזית בארץ ישראל, וזאת בשיתוף עם ידידו ה"נודע ביהודה".
מחבר הספר שלפנינו, רבי שניאור פייביש מבולחוב, היה קשור אף הוא בפעילותו של רבי אברהם גרשון לטובת העדה האשכנזית בירושלים. רבי שניאור פייביש היה מגדולי החכמים בירושלים, חכם מופלג בנגלה ובנסתר. הוא עלה לירושלים בשנת תק"ט ובדרכו לארץ ישראל הדפיס את ספרו שלפנינו. כחמש שנים לאחר עלייתו ארצה, בשנת תקי"ד, נשלח כשד"ר מטעם העדה האשכנזית בירושלים לארצות אירופה. היה זה במסגרת מאמציו של רבי אברהם גרשון לבסס את התמיכה בקהילת האשכנזים בירושלים. כאמור, יתכן והספר ניתן לרבי אברהם גרשון ע"י המחבר רבי שניאור פייביש בעצמו.
חתימה מסולסלת בשער: "הצעיר שלמה חליגואה" (רישום שמו באותיות לטיניות, בעמוד האחרון).
[1], לה דף. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, בעיקר בשוליים. קרעים ופגמים במספר דפים, לעתים עם פגיעה קלה בטקסט. השוליים הפנימיים של דף השער ושל מספר דפים נוספים שוקמו בנייר דבק. חסרון ופגיעה בכותרות העמודים – כתוצאה מחיתוך השוליים העליונים. פגיעה בטקסט שמעבר לעמוד השער – כתוצאה מחיתוך השוליים התחתונות. כריכת עור חדשה.
ספר זה נדפס על ידי המחבר במספר וואריאנטים. ראה פירוט ההבדלים ביניהם ברשומת הספר במפעל הביבליוגרפיה. בעותק שלפנינו מופיע נוסח ברכה לגבירים האחים ר' יהושע ור' משה צונצין, לגביר ר' יוסף ב"ר יהודה מירושלים, והושאר מקום ריק לרישום שם נוסף בכתב-יד. הקדמת המחבר (מעבר לשער) מסתיימת במילים: "וכעת אתרחיש ניס"ע לארץ מולדתי, לא מנעתי את ידי מלשלח מקמא דמטי לידי מן הדפוס היום" (ללא שמו של המחבר, כפי שמופיע בחלק מהעותקים). הדף האחרון (דף לה) מלא כולו בטקסט, ומסתיים: "הוצרכתי לסיים... ואקוה לה' שדבר ה' יצא מירושלם במה שבדעתי לגמור בעהי"ת".

ספר צרור המור, ביאור על התורה, על דרך הפשט ועל דרך הסוד (קבלה), מאת רבי אברהם סבע ממגורשי ספרד. ונציה, תשרי ש"ו [1545]. דפוס מארקו אנטוניו יושטיניאן. מהדורה שניה.
העותק של האדמו"ר הראשון מגור רבי יצחק מאיר אלטר בעל "חידושי הרי"מ". רישומים וחתימות נכדיו האדמו"ר מגור רבי אריה ליב אלטר בעל ה"שפת אמת" והאדמו"ר מפילץ רבי פנחס מנחם יוסטמן בעל ה"שפתי צדיק".
בדף המגן הקדמי, רישום בעלות בחתימת ה"שפתי צדיק": " חנני ד' מעזבון אדמו"ר זקני זצ"ל זי"ע הכ"מ, פנחס מנחם מענדיל במהרב"א מפה גור" [כיתוב זה נכתב כנראה בתוך השנה הראשונה לפטירתו של החידושי הרי"מ, בה רגילים לכתוב "הכ"מ" – הריני כפרת משכבו]. חותמתו מופיעה בראש הדף הראשון של פרשת בראשית: " פנחס מנחם בהרב"א יאסטמאן מגור" (חותמת זו מופיעה גם בסוף ספר שמות). בפינת הדף הראשון של בראשית, רישום בעלות נוסף בחתימת ה"שפת אמת": " חנני הש"י הק' ארי' ליב". רישומי בעלות, חתימות וחותמות של החסיד רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז' [חתן ה"שפתי צדיק"], שקיבל את הספר מהאדמו"ר מגור [מה"שפת אמת", או מבנו ה"אמרי אמת"] בחליפין על ספר אחר: "ח נני הש"י בזה הס'[פר] היק ר שקבלתי ממרן שי' לאיט"א בחליפין על ס'[פר] אחר, אברהם אבא באהמאץ פ"ק גור – מלאדז" [כפי הנראה קיבל ה"שפתי צדיק" את הספר בחלוקת ירושת סבם האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור, ואח"כ העבירו לגיסו רבי אריה ליב בעל ה"שפת אמת". לאחר כמה שנים קיבל חתנו רבי אברהם אבא בומאץ' את הספר בחזרה מהאדמו"ר מגור].
בדפים הראשונים, חתימות וחותמות נוספות (חלקן עתיקות), בהן חתימה וחותמות של רבי מרדכי מאטיל כ"ץ זילברשטיין מקאליש. בדף הריק שמול השער: רישום "קוויטל" של "ראובן ישראל בן חנה הלוי מקאליש", שכנראה העניק את הספר למורו ורבו בעל "חידושי הרי"מ". [רבי ראובן ישראל פרנקל מקאליש, בנו של החסיד הקוצקאי רבי שמואל פרנקל מקאליש, וחתנו של הנגיד רבי יהודה ליב קושמירק מקאליש].
בדף ז/1 הערה למדנית בכתב-יד. בגליונות הספר מספר תיקוני מילים, מכמה כותבים [התיקונים בדף לה/2 דומים לכתב ידו של ה"חידושי הרי"מ". ראה חומר מצורף להשוואה]. מחיקת צנזורה בסוף פרשת תזריע (דף צז/2). בדף השער חותמות צנזורה וחתימת צנזור בשולי הדף.
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר, האדמו"ר הראשון מגור בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות, ב', עמ' תיג-תכג). מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. בילדותו גדל בביתו של המגיד מקוז'ניץ והיה תלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. בשנת תרי"ט, נתמנה רבי יצחק מאיר כממלא מקומו של הרבי מקוצק ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. חיבוריו בשו"ת, הלכה ואגדה נקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" (=רבי יצחק מאיר), שהפך גם לכינויו.
הגאון הקדוש רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (תר"ז-תרס"ה, אנצ' לחסידות, ב', עמ' ח-טז) בעל "שפת אמת", האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות גור. מגדולי אדמו"רי החסידות ומנהיגי היהדות בדורו, אשר תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה והמשפיעה ביותר בפולין. בשנת תרכ"ו, בהיותו בן 19, נפטר סבו החידושי הרי"מ, ועל פי צוואת סבו הוא נתמנה תחתיו לרב העיירה גור. החסידים ביקשו למנותו גם לאדמו"ר, אך הוא סירב בתוקף והצטרף לחסידי גור שקבלו את הנהגתו של רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר (מתלמידי הרבי מקוצק), והיה נוסע אליו בכל שנה. הרבי מאלכסנדר, שהיה אז זקן מופלג, כיבד מאד את האברך הצעיר, היה מצפה לבואו ומושיבו בראש. בשנת תר"ל נפטר הרבי מאלכסנדר, ושוב חזרו החסידים ובקשו להכתירו כאדמו"ר. לאחר הפצרות הסכים לקבל על עצמו את התפקיד, אך סירב לשבת בראש השולחן, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו. עד מהרה הפך האדמו"ר רבי אריה ליב מגור לאישיות מרכזית בחיי היהדות בפולין. למרות שסירב בתחילה לשמש כאדמו"ר, נכנס לתפקידו בכל כובד האחריות, והשקיע את גאונותו וחכמתו העמוקה לגדל ולרומם את אלפי חסידיו, לייעץ ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות. שמו הלך והתפרסם ומכל קצוות פולין והמדינות הסמוכות החלו לנהור אליו אלפים ורבבות. בתוך זמן קצר צמחה חסידות גור לשיא גדולתה, והיתה לחסידות הגדולה והמרכזית בפולין. כמאה אלף איש מכל רחבי רוסיה ופולין היו מגיעים אליו מדי שנה בשנה. בשנת 1899 נחנך קו רכבת מיוחד בין גור לוורשא, כדי לשמש את אלפי החסידים שזרמו לגור. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה. מתורתו נדפסו ספריו "שפת אמת" על התורה, על הש"ס וענינים נוספים. הספר "שפת אמת" על התורה נודע בעמקותו ובמקוריותו, והפך לנכס צאן ברזל בין ספרי החסידות על התורה. הוא כנראה הספר החסידי הנפוץ ביותר שהתקבל בכל חוגי היהדות, גם בקהילות שאינן נמנות על הציבור החסידי, כגון בעולם הישיבות הליטאי וקהילות נוספות. גם חידושיו על הש"ס נודעו בייחודיותם ועמקותם והתקבלו בכל בתי המדרש.
האדמו"ר רבי פיניה'לה מפילץ – רבי פנחס מנחם יוסטמן (תר"ח-כסלו תרפ"א), גאון וקדוש, מגדולי החסידות, ממנהיגי היהדות החרדית בפולין וממייסדי "אגודת ישראל". בנו של רבי בנימין אליעזר חתן ה"חידושי הרי"מ", וחתנו של דודו רבי אברהם מרדכי בן ה"חידושי הרי"מ". התגורר בעיירה גור והיה מגדולי החסידים של גיסו בעל ה"שפת אמת". לאחר פטירת ה"שפת אמת" רצו החסידים להכתירו לאדמו"ר, אך הוא סירב ועבר לכהן כרב בעיירה פילץ, [אחיינו ה"אמרי אמת" סירב לנהל "שולחנות" ולקבל "קוויטלאך" – כל זמן שדודו רבי פנחס יוסטמן התגורר בגור]. לאחר שעבר לפילץ נהרו אליו חסידים רבים וביקשו להכתירו לאדמו"ר. לאחר תחנונים רבים הסכים לקבל עליו אדמו"רות, אך הוא נשאר נאמן וכפוף להנהגתו של אחיינו האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", ופעל עמו בצוותא בכל ענייני הציבור. מחיבוריו: "שפתי צדיק" על התורה, ועוד. חתנו הגדול היה רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז', שקנה אח"כ את הספר מאת האדמו"ר מגור [ראה לעיל].
[2], ג-קסה דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. דף השער מוכתם מאד ופגום, עם פגיעות בשולי הדף (דף השער מודבק על גבי נייר לשימור). פגיעות בשולי הדפים האחרונים (משוקמות בהדבקות נייר). חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.

ספר פרי חדש, על שו"ע יורה דעה, מאת רבי חזקיה די סילווה. סדילקוב, תקצ"ה 1835.
העותק של ה"דברי יחזקאל" האדמו"ר הראשון משיניווא, ובנו האדמו"ר הראשון מסטרופקוב. בשער הספר חותמות בעלות של האדמו"ר בעל "דברי יחזקאל": "יחזקאל שרגא הלברשטאם – חופ"ק שינאווא יצ"ו", ורישום בכתב-יד המעיד שהספר שייך לו, וחותמות בעלות של בנו האדמו"ר "הק' שלום הלברשטאם בן א"א מו"ר הרה"צ משינאווע זצ"ל" [שהספר עבר אליו בירושה]. מעט תיקונים בכתב-יד.
האדמו"ר הראשון משיניווא – הגאון הקדוש רבי יחזקאל שרגא הלברשטם אב"ד שיניווא (תקע"ה-תרנ"ט), בעל "דברי יחזקאל". בנו בכורו של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, וחתן רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי" (חתן רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה"). גדול בתורה, בנגלה ובנסתר, בהלכה ובחסידות. עוד בחיי אביו הגדול נחשב לאחד מגדולי הרבנים והאדמורי"ם בדורו. אבי שושלות אדמו"רים חשובות, וכבר בחייו כיהנו עשרות אדמו"רים מבניו ונכדיו ברבנות ואדמו"רות בערים שונות. קדוש וטהור מנעוריו, שימש את גדולי האדמו"רים ונחשב לתלמידם החשוב. נודע גם כבעל-מופת ופועל-ישועות, והיה נותן לפונים אליו מחפציו, כסגולה ל"שמירה" ולישועה.
בנו חביבו – רבי (אברהם) שלום הלברשטאם (תרט"ז-ת"ש) – האדמו"ר הראשון מסטרופקוב, בעל "דברי שלום". אביו הקדוש חיבבו ביותר והיה אומר עליו "נשמתו קדושה מאד גבוה מעל גבוה", "והוסיף לומר כי אפשר לפעול ישועות אצלו" (רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' קצ). כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרופקוב והיה האדמו"ר הראשון בשושלת אדמור"י סטרופקוב. חצרו היתה הומה תמיד בחסידים רבים. אלפים נהרו לקבל את ברכותיו ונתפרסם במעשי מופת (ראה חומר מצורף). האריך ימים על פני כל אחיו הקדושים, ולאחר פטירתו נבנה "אוהל" על ציונו בקאשוי (Košice), ורבים פקדו את ציונו לתפילה ולישועה.
[2], פו; כ, קה-קיד דף. 37.5 ס"מ. מצב בינוני. נקבי עש רבים (משוקמים), עם פגיעות בטקסט. שני הדפים הראשונים משוקמים בהדבקה על נייר. כתמים ובלאי. כריכת עור חדשה.