ספר צרור המור, ביאור על התורה, על דרך הפשט ועל דרך הסוד (קבלה), מאת רבי אברהם סבע ממגורשי ספרד. ונציה, תשרי ש"ו [1545]. דפוס מארקו אנטוניו יושטיניאן. מהדורה שניה.
העותק של האדמו"ר הראשון מגור רבי יצחק מאיר אלטר בעל "חידושי הרי"מ". רישומים וחתימות נכדיו האדמו"ר מגור רבי אריה ליב אלטר בעל ה"שפת אמת" והאדמו"ר מפילץ רבי פנחס מנחם יוסטמן בעל ה"שפתי צדיק".
בדף המגן הקדמי, רישום בעלות בחתימת ה"שפתי צדיק": " חנני ד' מעזבון אדמו"ר זקני זצ"ל זי"ע הכ"מ, פנחס מנחם מענדיל במהרב"א מפה גור" [כיתוב זה נכתב כנראה בתוך השנה הראשונה לפטירתו של החידושי הרי"מ, בה רגילים לכתוב "הכ"מ" – הריני כפרת משכבו]. חותמתו מופיעה בראש הדף הראשון של פרשת בראשית: " פנחס מנחם בהרב"א יאסטמאן מגור" (חותמת זו מופיעה גם בסוף ספר שמות). בפינת הדף הראשון של בראשית, רישום בעלות נוסף בחתימת ה"שפת אמת": " חנני הש"י הק' ארי' ליב". רישומי בעלות, חתימות וחותמות של החסיד רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז' [חתן ה"שפתי צדיק"], שקיבל את הספר מהאדמו"ר מגור [מה"שפת אמת", או מבנו ה"אמרי אמת"] בחליפין על ספר אחר: "ח נני הש"י בזה הס'[פר] היק ר שקבלתי ממרן שי' לאיט"א בחליפין על ס'[פר] אחר, אברהם אבא באהמאץ פ"ק גור – מלאדז" [כפי הנראה קיבל ה"שפתי צדיק" את הספר בחלוקת ירושת סבם האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור, ואח"כ העבירו לגיסו רבי אריה ליב בעל ה"שפת אמת". לאחר כמה שנים קיבל חתנו רבי אברהם אבא בומאץ' את הספר בחזרה מהאדמו"ר מגור].
בדפים הראשונים, חתימות וחותמות נוספות (חלקן עתיקות), בהן חתימה וחותמות של רבי מרדכי מאטיל כ"ץ זילברשטיין מקאליש. בדף הריק שמול השער: רישום "קוויטל" של "ראובן ישראל בן חנה הלוי מקאליש", שכנראה העניק את הספר למורו ורבו בעל "חידושי הרי"מ". [רבי ראובן ישראל פרנקל מקאליש, בנו של החסיד הקוצקאי רבי שמואל פרנקל מקאליש, וחתנו של הנגיד רבי יהודה ליב קושמירק מקאליש].
בדף ז/1 הערה למדנית בכתב-יד. בגליונות הספר מספר תיקוני מילים, מכמה כותבים [התיקונים בדף לה/2 דומים לכתב ידו של ה"חידושי הרי"מ". ראה חומר מצורף להשוואה]. מחיקת צנזורה בסוף פרשת תזריע (דף צז/2). בדף השער חותמות צנזורה וחתימת צנזור בשולי הדף.
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר, האדמו"ר הראשון מגור בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות, ב', עמ' תיג-תכג). מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. בילדותו גדל בביתו של המגיד מקוז'ניץ והיה תלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. בשנת תרי"ט, נתמנה רבי יצחק מאיר כממלא מקומו של הרבי מקוצק ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. חיבוריו בשו"ת, הלכה ואגדה נקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" (=רבי יצחק מאיר), שהפך גם לכינויו.
הגאון הקדוש רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (תר"ז-תרס"ה, אנצ' לחסידות, ב', עמ' ח-טז) בעל "שפת אמת", האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות גור. מגדולי אדמו"רי החסידות ומנהיגי היהדות בדורו, אשר תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה והמשפיעה ביותר בפולין. בשנת תרכ"ו, בהיותו בן 19, נפטר סבו החידושי הרי"מ, ועל פי צוואת סבו הוא נתמנה תחתיו לרב העיירה גור. החסידים ביקשו למנותו גם לאדמו"ר, אך הוא סירב בתוקף והצטרף לחסידי גור שקבלו את הנהגתו של רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר (מתלמידי הרבי מקוצק), והיה נוסע אליו בכל שנה. הרבי מאלכסנדר, שהיה אז זקן מופלג, כיבד מאד את האברך הצעיר, היה מצפה לבואו ומושיבו בראש. בשנת תר"ל נפטר הרבי מאלכסנדר, ושוב חזרו החסידים ובקשו להכתירו כאדמו"ר. לאחר הפצרות הסכים לקבל על עצמו את התפקיד, אך סירב לשבת בראש השולחן, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו. עד מהרה הפך האדמו"ר רבי אריה ליב מגור לאישיות מרכזית בחיי היהדות בפולין. למרות שסירב בתחילה לשמש כאדמו"ר, נכנס לתפקידו בכל כובד האחריות, והשקיע את גאונותו וחכמתו העמוקה לגדל ולרומם את אלפי חסידיו, לייעץ ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות. שמו הלך והתפרסם ומכל קצוות פולין והמדינות הסמוכות החלו לנהור אליו אלפים ורבבות. בתוך זמן קצר צמחה חסידות גור לשיא גדולתה, והיתה לחסידות הגדולה והמרכזית בפולין. כמאה אלף איש מכל רחבי רוסיה ופולין היו מגיעים אליו מדי שנה בשנה. בשנת 1899 נחנך קו רכבת מיוחד בין גור לוורשא, כדי לשמש את אלפי החסידים שזרמו לגור. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה. מתורתו נדפסו ספריו "שפת אמת" על התורה, על הש"ס וענינים נוספים. הספר "שפת אמת" על התורה נודע בעמקותו ובמקוריותו, והפך לנכס צאן ברזל בין ספרי החסידות על התורה. הוא כנראה הספר החסידי הנפוץ ביותר שהתקבל בכל חוגי היהדות, גם בקהילות שאינן נמנות על הציבור החסידי, כגון בעולם הישיבות הליטאי וקהילות נוספות. גם חידושיו על הש"ס נודעו בייחודיותם ועמקותם והתקבלו בכל בתי המדרש.
האדמו"ר רבי פיניה'לה מפילץ – רבי פנחס מנחם יוסטמן (תר"ח-כסלו תרפ"א), גאון וקדוש, מגדולי החסידות, ממנהיגי היהדות החרדית בפולין וממייסדי "אגודת ישראל". בנו של רבי בנימין אליעזר חתן ה"חידושי הרי"מ", וחתנו של דודו רבי אברהם מרדכי בן ה"חידושי הרי"מ". התגורר בעיירה גור והיה מגדולי החסידים של גיסו בעל ה"שפת אמת". לאחר פטירת ה"שפת אמת" רצו החסידים להכתירו לאדמו"ר, אך הוא סירב ועבר לכהן כרב בעיירה פילץ, [אחיינו ה"אמרי אמת" סירב לנהל "שולחנות" ולקבל "קוויטלאך" – כל זמן שדודו רבי פנחס יוסטמן התגורר בגור]. לאחר שעבר לפילץ נהרו אליו חסידים רבים וביקשו להכתירו לאדמו"ר. לאחר תחנונים רבים הסכים לקבל עליו אדמו"רות, אך הוא נשאר נאמן וכפוף להנהגתו של אחיינו האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", ופעל עמו בצוותא בכל ענייני הציבור. מחיבוריו: "שפתי צדיק" על התורה, ועוד. חתנו הגדול היה רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז', שקנה אח"כ את הספר מאת האדמו"ר מגור [ראה לעיל].
[2], ג-קסה דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. דף השער מוכתם מאד ופגום, עם פגיעות בשולי הדף (דף השער מודבק על גבי נייר לשימור). פגיעות בשולי הדפים האחרונים (משוקמות בהדבקות נייר). חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.

ספר פרי חדש, על שו"ע יורה דעה, מאת רבי חזקיה די סילווה. סדילקוב, תקצ"ה 1835.
העותק של ה"דברי יחזקאל" האדמו"ר הראשון משיניווא, ובנו האדמו"ר הראשון מסטרופקוב. בשער הספר חותמות בעלות של האדמו"ר בעל "דברי יחזקאל": "יחזקאל שרגא הלברשטאם – חופ"ק שינאווא יצ"ו", ורישום בכתב-יד המעיד שהספר שייך לו, וחותמות בעלות של בנו האדמו"ר "הק' שלום הלברשטאם בן א"א מו"ר הרה"צ משינאווע זצ"ל" [שהספר עבר אליו בירושה]. מעט תיקונים בכתב-יד.
האדמו"ר הראשון משיניווא – הגאון הקדוש רבי יחזקאל שרגא הלברשטם אב"ד שיניווא (תקע"ה-תרנ"ט), בעל "דברי יחזקאל". בנו בכורו של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, וחתן רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי" (חתן רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה"). גדול בתורה, בנגלה ובנסתר, בהלכה ובחסידות. עוד בחיי אביו הגדול נחשב לאחד מגדולי הרבנים והאדמורי"ם בדורו. אבי שושלות אדמו"רים חשובות, וכבר בחייו כיהנו עשרות אדמו"רים מבניו ונכדיו ברבנות ואדמו"רות בערים שונות. קדוש וטהור מנעוריו, שימש את גדולי האדמו"רים ונחשב לתלמידם החשוב. נודע גם כבעל-מופת ופועל-ישועות, והיה נותן לפונים אליו מחפציו, כסגולה ל"שמירה" ולישועה.
בנו חביבו – רבי (אברהם) שלום הלברשטאם (תרט"ז-ת"ש) – האדמו"ר הראשון מסטרופקוב, בעל "דברי שלום". אביו הקדוש חיבבו ביותר והיה אומר עליו "נשמתו קדושה מאד גבוה מעל גבוה", "והוסיף לומר כי אפשר לפעול ישועות אצלו" (רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' קצ). כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרופקוב והיה האדמו"ר הראשון בשושלת אדמור"י סטרופקוב. חצרו היתה הומה תמיד בחסידים רבים. אלפים נהרו לקבל את ברכותיו ונתפרסם במעשי מופת (ראה חומר מצורף). האריך ימים על פני כל אחיו הקדושים, ולאחר פטירתו נבנה "אוהל" על ציונו בקאשוי (Košice), ורבים פקדו את ציונו לתפילה ולישועה.
[2], פו; כ, קה-קיד דף. 37.5 ס"מ. מצב בינוני. נקבי עש רבים (משוקמים), עם פגיעות בטקסט. שני הדפים הראשונים משוקמים בהדבקה על נייר. כתמים ובלאי. כריכת עור חדשה.

ספר דברי חיים, ב' חלקים, על דיני גיטין ועל דיני מקוואות, מאת "אחד מהתלמידים" [האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז]. זולקווא, [תרכ"ד] 1864. מהדורה ראשונה.
בהקדמה כותב המחבר "שמי לא רשמתי מטעם הידוע". ספרו הראשון של ה"דברי חיים" שיצא בדפוס (ספר השו"ת "דברי חיים" יצא לאור לאחר 11 שנה, בשנת תרל"ה). במהדורה השניה של הספר (מונקאטש תרנ"ב), כותב רבי ברוך מגארליץ בן ה"דברי חיים" את שם אביו המחבר, והוא מספר כי "זה החיבור... נתן לי... אאמו"ר הכ"י במתנה... והדפסתיו בק"ק זאלקווא בשנת ס'פ'ר' ד'ב'ר'י' ח'י'י'ם' [תרכ"ד] לפ"ק... ואשר הרהבתי בנפשי עוז עתה לבאר ולפרש שם... מחברו, יען כי הקול נשמע ממילא מי המחברו, וביותר בהקדמה מס[פר] דברי חיים על התורה מבואר שגם זה החיבור יסדו כ"ק אאמו"ר, לכן כתבתי בשער בפירוש... ברוך האלברשטאם אבדק"ק גארליץ".
בעותק שלפנינו מופיעה בראש השער הקדשה (מעט קצוצה) מרבי דוד וועבר תלמיד ה"דברי חיים", שקיבל את הספר ל"דורון דרשה" מיד רבו האדמו"ר המחבר, בחודש חשון תרכ"ח (1867), וכך הוא כותב: "ז ה הספר... אדמו"ר הרב הג[און] הקדוש מצאנז שליט"א, מידו הקדושה לידי ממש עבור דרשה [---] י"ב חשון שנת תרכ"ח לפ"ק. הק' דוד ווע[בער]". רישום נוסף, מבנו של רבי דוד וועבר: " ואאמו"ר נתן לי עבור דורן דרשה מבר מצוה, בנו ליפא זלמן וועבר".
הרה"צ רבי דוד וועבר מאדא-ירושלים (תרי"א בערך-תר"ץ), בנו של הרב מאדא רבי מרדכי אליעזר וועבר, וחתנו של רבי אהרן זעליג ליפשיץ ראב"ד ווישניצא (נפטר תרל"ח, בנו של האדמו"ר מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי"). בשנת תרל"ה עלה לירושלים יחד עם אביו והיה מהרבנים הממונים של "כולל שומרי החומות". אביו רבי מרדכי אליעזר היה מגדולי תלמידי ה"דברי חיים", ואף הוא היה מהמסתופפים הקבועים ("היושבים") בחצר הקודש בצאנז.
בנו, הרה"צ רבי יום-טוב ליפא יקותיאל זלמן וועבר (תרל"ו-תש"ד), מגדולי התורה והחסידות בירושלים. חתן הרה"צ רבי יצחק אשכנזי מאלסק-סטניסלאוו. בתקופת מלחה"ע הראשונה נסע לחו"ל וכיהן כאדמו"ר מווישניצא בעיר פרנקפורט. בתחילת שנות התר"צ עלה חזרה לירושלים וכיהן כראש ישיבת "כתב סופר". כאשר האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר ביקר בירושלים בשנת תרצ"ב, הוא עלה לבקר בבית הגאון החסיד רבי ליפא זלמן הנ"ל, שהיה קרוב-משפחתו, כצאצא לבעל ה"אריה דבי עילאי" חתנו הגדול של רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה". גם האדמו"ר רבי אהרן מבעלז כשעלה לארץ ישראל בשנת תש"ד, רצה מאד לבוא לבקרו, אך לא אסתייעא מילתא ורבי זלמן וועבר הסתלק לבית עולמו באותו שבוע (ראה: עלי זכרון, כו, עמ' סט-עא).
חותמת בעלות של האדמו"ר מוויעלפולי-ירושלים-פילדלפיה הרה"צ רבי משה'לי ב"ר דוד אריה ליפשיץ (תרנ"ח-תשל"ה) – "נכד הרה"צ ר' נאטאלי זצלל"ה מוויעליפאל – נכד הרה"צ ר' חיים אורי זצ"ל מריישא – נכד הרה"צ ר' משה טייטעלבוים זצ"ל מאוהעל", וחותמת בעלות של בנו רבי חיים אורי ליפשיץ (תרע"ג-כסלו תשס"ג) – שאף הם היו מצאצאי האדמו"ר מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי".
[3], לד, [1], לג-מד, א-כז דף; [1], כג, [1] דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי. בדף האחרון פגמים עם חסרון טקסט (משוקמים בהדבקות נייר ישנות). כריכת עור חדשה.

ספר התמונה, מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ולרבי ישמעאל כהן גדול, "עם פירוש ממקובל גדול". לבוב, תרנ"ב 1892. מכתב הסכמה מעניין מהאדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם משיניווא, אודות מחבר הספר. מכתבי הסכמות נוספים מרבני ואדמו"רי הדור.
העותק של הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר. בראש דף השער רישום בעלות: " שייך להה"צ מו"ה ישעי' שטיינער שליט"א ב' קערעסטר יצ"ו".
הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (ר' ישעיה'לה קרעסטירר; תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממשיך דרכו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל שלוש ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר שימושו היה אצל רבי צבי הירש מליסקא והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם בחותמתו ובמכתביו: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, בהם האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות. עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מֵי באר ישעיהו".
חותמות בעלות של האדמו"ר רבי משה פרישרמן מטומשוב-לובלין. עם מספר הגהות בכתב-ידו[?] – האדמו"ר רבי משה'לי פרישרמן מטומשוב (תר"ע בערך-תשל"ד, אנצ' לחסידות, ג', עמ' שא; אנצ' לחכמי גליציה, ד', עמ' 250), מנכבדי האדמו"רים בארה"ב. חתנו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי ברוך רובין מגערלא. תלמיד האדמו"רים מהרי"ד מבעלז ורבי אריה ליבוש מצעשינוב. לאחר השואה, בה נספו אשתו וילדיו הי"ד, הגיע לארה"ב ושימש כאדמו"ר מטומשוב בניו יורק.
[2], עה דף. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב בינוני. קרעים בדף השער ובדפים נוספים, כמעט ללא פגיעה בטקסט. חותמות שונות. כריכת עור חדשה.
ללא דפים עו-פב עם רשימת מנויים קוני הספר. דפים אלו נמצאים רק בחלק מן העותקים (ראה עותק ב"אוצר החכמה" ללא רשימת המנויים, ועותק ב"היברו בוקס" עם רשימת המנויים).

ספר חידושי טיב גיטין, על מסכת גיטין, מאת רבי צבי הירש הלר אב"ד אובין ישן. זולקווא, תר"ד [1844]. מהדורה ראשונה.
העותק של בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק ובניו רבי צבי מאיר ורבי אברהם בעל ה"חסד לאברהם" וצאצאיו.
בשער הספר ובדפים נוספים חותמות בעלות (בעברית ובפולנית) של רבי " שלמה הכהן אב"ד דק"ק ראדאמסק – S. Rabinowicz Rabin Mias. Radomsk". בשולי השער חתימה (בעפרון, מעט מחוקה) של בנו רבי " צבי מאיר הכהן ראבינאוויטש". בראש השער חתימת ידו של בנו האדמו"ר רבי " אברהם ישכר הכהן". במרכז השער חתימת ידו של הנכד רבי "שלמה הכהן ראבינאוויטץ מק"ק על[קוש]" [בנו של רבי אברהם ישכר], שחתימותיו וחותמותיו מופיעות גם בדף המגן הקדמי.
בדף האחורי רישומים רבים של דברי תורה, רישומי בעלות, וחתימות שונות: "... שהספר הלז שייך להרב... קדוש וטהור, בוצינא קדישא, חסידא ופרישא... מו"ה אברהם ישכר הכהן ראבינאוויץ מק"ק רדאמסק... הכותב הק' שלמה זלמן... בהרב דק"ק יאנוב... שנת אות הברכה [תרל"ט] לפ"ק"; רשימת דבר תורה בשם רבי שמעלקי מניקלשבורג, חתום בסופה הכותב "אליעזר צבי מפרשעדבור[ז]"; חתימת "יחיאל ב"ר יעקב אהרן גרויסמאן מרדאמסק" ורישומים נוספים.
האדמו"ר הראשון מראדומסק – הגאון הקדוש רבי שלמה הכהן רבינוביץ, בעל "תפארת שלמה" (תקס"ג-תרכ"ו), מגדולי אדמור"י פולין בדורו. גאון מופלג ואיש קדוש. אביו היה מתלמידיו של "החוזה מלובלין" ו"היהודי הקדוש", והוא עוד זכה לנסוע עמו אליהם בילדותו. בשנים מאוחרות נעשה רבי שלמה לתלמיד מובהק לתלמידיהם של ה"חוזה" ו"היהודי הקדוש", רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים", רבי בער מראדושיץ ורבי בונם מפשיסחא. בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב העיר ראדומסק ומאות חסידים החלו לבוא לשמוע את דברי תורתו. בתחילה ניסה לשלחם מעל פניו, אולם עם השנים נכנע לעול הציבור, והיה מגדולי מנהיגי החסידות בדורו. כאשר נסע רבי משה מלעלוב לארץ ישראל, ציוה לעדת חסידיו בפולין להתקרב אל האדמו"ר מראדומסק, שעיקר עבודתו היתה ב"אהבת ישראל" ונודע בחכמתו ובפעולותיו לטובת הכלל והפרט, באופן סגולי ובאופן מעשי. מורו ורבו של "החסיד מהמבורג" רבי אהרן מרקוס [מחבר ספר "החסידות"], אשר הגיע מגרמניה לפולין כדי להתקרב אליו ולהסתופף בעולם החסידות (רבי אהרן מרקוס מתאר אותו בספרו: "צדיק נפלא זה היה לו כח משיכה גדול, למרות אופיו הנוקשה והקפדני למראית עין... ההתרשמות שנתקבלה... עד שהדמיון הצטרף להכרה כדי לקבוע כי כך ולא אחרת היה מראה של הכהן הגדול...").
בנו, הרה"ק רבי צבי מאיר הכהן רבינוביץ (תר"א-תרס"ב), צדיק ומקובל, גאון מופלג. מילא את מקום אביו כאב"ד ורב העיר ראדומסק.
בנו הצעיר, הרה"ק רבי אברהם יששכר הכהן רבינוביץ – האדמו"ר השני לשושלת ראדומסק (תר"ג-תרנ"ב, אנצ' לחסידות, א', עמ' קיג-קיד), נודע בצדקותו ובגדלותו בתורה. מילא את מקום אביו כאדמו"ר לאלפי חסידים באחת החסידויות המפורסמות בפולין. מחבר הספר "חסד לאברהם" על התורה והמועדים. בנו הרה"ק רבי שלמה הכהן רבינוביץ מעלקוש, חתן הרה"ק רבי חיים מאיר עפשטיין מניישטט.
[1], נד, נג-נד, נז-עח דף. 37 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. בלאי רב ומעט קרעים. פגמים בשולי דף השער, עם פגיעה במסגרת השער (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
ראה: סטפנסקי ספרי יסוד, עמ' 37.