ספר דגל מחנה אפרים, על סדר התורה בדרך החסידות, מאת רבי משה חיים אפרים אשכנזי אב"ד סדילקוב, נכד הבעש"ט. קוריץ, תק"ע [1810], מהדורה ראשונה.
הסכמות גדולי החסידות: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המגיד רבי ישראל מקוזניץ, רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ ה"חוזה" מלובלין, רבי אברהם יהושע העשיל אב"ד אפטא ובעל ה"באר מים חיים". בסוף הספר "לקוטים" מהבעש"ט וכן "החלומות שנמצא בכ"י הרב הקדוש זללה"ה".
מספרי החסידות המוקדמים. ספר זה הוא מן המקורות הראשוניים והמוסמכים ביותר של תורת הבעש"ט, אותה ינק ישירות מפיו המחבר הקדוש רבי משה חיים אפרים מסדילקוב (נפטר בתק"ס), שהיה נכדו – בן-בתו הצדקנית מרת אדל. על נכדו זה כתב זקנו הבעש"ט באגרתו הידועה לגיסו רבי גרשון מקיטוב בשנת תקי"ב: "נכדי החתן החשוב כ' אפרים עלוי גדול בתכלית הלימוד". גדולי החסידות הפליגו בדבר קדושתו של הספר ובסגולתו לעורר את הקורא בו ליראת שמים, וכפי שכתב רבי לוי יצחק מברדיטשוב בהסכמה לספר: "מובטחני שעל ידי החיבור הלז יתלהב לבב אחינו בני ישראל לעבודת הבורא ברוך הוא וברוך שמו".
כל כותבי ההסכמות מדגישים את ייחוסו של המחבר כ"נכד הבעש"ט", וכי הספר מלא מיסודותיו של סבו הבעש"ט. מחותנו ה"באר מים חיים" כותב בהסכמה על המחבר וספרו: "בוצינא קדישא... נכד של האיש אלקי אשר לו דומיה תהלה הרב ר' ישראל בעש"ט, ובפרט שבפעם נמצא דברי הריבש"ט מעורב בהן, אשר ניצוץ אחד שלו מתפשט לכמה ניצוצין ושבילין דאורייתא... וה' יזכינו לראות הספר הנאה הלז בהדפסתו, ולקרות בו שתים ושלש דלתות כדי להנות מזיו הוד המתחדש בעולם...".
ספר זה זכה אח"כ למהדורות רבות. אחת המהדורות של הספר נדפסה בזמן השואה (סיגט תש"ב), ובה כותב הגאון רבי שלמה זלמן עהרנרייך אב"ד שמלויא בהסכמתו: " ...עם בני ישראל מתאוים שיהיה להם הספר הקדוש הזה בביתם ולהביט בו וללמוד ממנו... מצוה גדולה להדפיסו ולעיין בו כי הוא מחזק האמונה בלב האדם, ובימי חושך האלה אשר אנו בהם צריכין חיזוק ביותר...". בהמשך דבריו הוא מצטט את דברי המחבר בפרשת בראשית על גילויי רוח הקודש המופלגים שראה בעיניו אצל זקנו הבעש"ט, ועל כך הוא כותב: " וכל מי שרואה ומתבונן בזה ידע ויראה שהיה זה לא כביר איש שהיה כנביא ממש, כאשר העיד הרב הקדוש המחבר הזה שראה זאת בעיניו ממש, והוא עד נאמן... והרואה זאת תתחזק אמונתו ויבטח בד' שגם בעתים האלה ימי חושך ואפילה, גם כן יוכל לקום איש צדיק וקדוש וישלחהו השי"ת להושיע את ישראל. ומצוה רבה לכל מי שיגיע הספר הקדוש הזה לידו שיביט בדברי קדשו של המחבר הק' האלו, כי אין זה ספר מעשיות... אבל הוא אמת גמור נכתב בספר מאיש אמת ואי אפשר להכחישו".
[2], קיד דף. 21 ס"מ. נייר ירקרק. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות ועקבות כתמי פטריה. מספר פגמים עם פגיעות קלות בטקסט. במספר דפים סימני עש קלים. חורים בשוליים הפנימיים של הדפים, כתוצאה מכריכת הספר. חותמת צנזורה בדף השער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 128.

ספר סידורו של שבת, חלקים א-ב, עניני קדושת השבת על דרך הקבלה והחסידות, ושו"ת בהלכה, מהאדמו"ר רבי חיים מטשרנוביץ. מאהלוב (מוהילב על נהר דנייסטר), [תקע"ג 1813]. מהדורה ראשונה.
המחבר, האדמו"ר רבי חיים טִירֶער מטשרנוביץ (ת"ק בערך-תקע"ח), מגדולי החסידות, תלמידו של המגיד מזלוטשוב, כיהן ברבנות בערים קריפץ, מוהילוב-פודולסק, בוטשן, קישינב וטשרנוביץ. נודע כאיש אלוקים קדוש וסיפורי פלא מתהלכים אודותיו, במסורת החסידית ידוע עליו שלאחר טבילתו בערב שבת הייתה משתנית צורתו וקומתו גבהה בטפח. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל בשנת תקע"ג והתיישב בצפת, בה חיבר את ספרו "שער התפלה" ושם מקום מנוחתו. ספריו היסודיים "סידורו של שבת", "שער התפילה" ו"באר מים חיים" מיוחדים הן בהסברתם הכובשת והבהירה, והן ברגש החסידי הנלהב השופע מהם. ספריו נפוצו ונדפסו במהדורות רבות והם אבני יסוד בתורת החסידות.
ספר זה שלפנינו הוא היחיד שהדפיס המחבר בחייו, טרם נסיעתו לארץ. הספר נתקבל כאחד מספרי היסוד של תורת החסידות, ועד היום נאמרים בו שיעורים תמידין כסדרן. חסידים ואנשי מעשה תמיד קבעו וקובעים בו שיעורים כהכנה לשבת, כדברי המחבר הכותב בהקדמתו לספר: "כל ההוגה בחיבור הזה יהיה כוונתו רצויה ללמוד על מנת לעשות ולקיים... בכל שבת בשבתו יקבעו ללמוד לימוד אחד בחיבור הזה...".
כבר בשנים הראשונות לצאת הספר נתפרסם ונתקבל מאד. הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ (בנו של המגיד מזלוטשוב) כותב בהסכמה לספרו "שער התפלה": "וכבר יצא לו מוניטין בספרו ספר סידורו של שבת כרך הנורא אור פני מלך חיים, כל הוגה בו שפתים ישק מנופת צוף ומטעמי החיים". רבי יהושע מאוסטרובה אמר על הספר: "לשונו הקדוש של רבינו מפתה כל יהודי ויהודי לעבודת השי"ת" (אור יקרות לרש"ח פרוש, ב, קעה).
[6], ע, ע-קח, [1]; יב, סד דף. 20 ס"מ. נייר ירקרק. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי קל. כתמי רטיבות. נזקי עש במספר דפים בשוליים הפנימיים. קרעים משוקמים במילוי נייר בדף השער, עם פגיעה וחיסרון בטקסט ובמסגרת השער (משוחזרים בצילום). קרע משוקם בדף השער של החלק השני, בחלקו העליון, עם פגיעה קלה במסגרת השער. קרעים ופגמים קלים משוקמים באמצע הספר ובשלושת הדפים האחרונים (מרביתם ללא פגיעה בטקסט). כריכה חדשה.
ארבעת הדפים בסוף חלק ב' (מאמר לסיום הספר והמפתחות) נדירים ביותר, ואינם נמצאים בהרבה עותקים.
סטפנסקי חסידות, מס' 422.

ספר ליקוטי מוהר"ן תנינא, מאת רבי נחמן מברסלב. מאהלוב (מוהילב על נהר דנייסטר), תקע"א [1811]. מהדורה ראשונה.
ב"ליקוטי מוהר"ן תנינא" נדפסו תורותיו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, מהשנים תקס"ח-תקע"א, כלומר, ה"תורות" שהתגלו על-ידי מוהר"ן מיום שיצא לאור החלק הראשון של "ליקוטי מוהר"ן" (אוסטרהא תקס"ח), עד לפטירתו בסוכות תקע"א (1810). הספר נכתב והובא לדפוס בקיץ תקע"א, על ידי תלמידו המובהק הרה"ק רבי נתן מברסלב (מוהרנ"ת), בתוך שנת האבל על פטירת רבו.
בהקדמתו לספר כותב רבי נתן: "ואלה דבריו האחרונים אשר הוסיף לחדש ולגלות אחרי אשר נגמר ספר הנ"ל. ואת אשר נשמע לאזנינו מפיו הקדוש מיום ההוא והלאה עד הסתלקותו, נכתב בספר הזה".
רבי נתן מספר בזכרונותיו ב"ימי מוהרנ"ת" בהרחבה על הדפסת הספר שלפנינו. כבר בימים הראשונים לאחר צאת החלק הראשון מהדפוס, אמר רבי נחמן: "צריכין לחבר עוד ספר אחד, שיהיה נאה ויפה עוד יותר מהראשון", ולאחר שגילה תורה חדשה, אמר רבי נחמן למוהרנ"ת: "זה יהיה לך על הספר השני". בהמשך מאריך מוהרנ"ת לספר על כל התלאות וה"מניעות" שהיו לו בהדפסה, "עד שגמרתי בקיץ הזה [תקע"א] כל הדפסת ספר לקוטי מוהר"ן תנינא... והבאתים בשלמות לקהלת קדש אומין על ראש השנה הראשון אחר הסתלקותו. רבים ראו וישמחו וישרים יעלזו".
מעבר לשער נדפסו "חרוזים מכת"י רבינו זצוק"ל".
חלקו הראשון של חיבורו נדפס בחיי רבי נחמן, שדיבר רבות על ספרו והסגולה שבו להשפיע על הלומד בו קדושה וטהרה, ובין היתר אמר כי "יכולין להיות נעשה בעל מוח גדול על ידי ספרו, כי יש בו שכל גדול ועמוק נפלא מאד...", וכי "יכולין להיות נעשה בעל-תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמז, שמט). לתלמידו רבי נתן אמר: "מעט אתה יודע מעוצם מעלת גדולת הספר וקדושתו, ויותר מזה ראוי לך להאמין בעוצם גדולת הספר" (חיי מוהר"ן, שסט). רבי נחמן אף דיבר על החשיבות הגדולה שיש בקניית ספרו: "ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו, ומי שאין לו במה לקנות וכו', ימכור כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמט), וניבא כי בעתיד יהיה הספר מבוקש מאד ויודפס פעמים רבות: "ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד, ויבקשוהו ויחפשוהו מאד, ויודפס ויחזור ויודפס כמה וכמה פעמים, ויהיה חשוב מאד..." (שם). בנוסף, אמר רבי נחמן שעצם החזקת ספריו בבית יש בה סגולה לעשירות: "ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו, כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה, כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמור גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות" (חיי מוהר"ן, שנה), וזירז בפועל עשירים לקנות את ספרו כדי שתישמר עשירותם, וכפי שמסופר (שם): "והזכיר אז עשיר אחד, שהיה יודעו ומכירו, ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו, כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקיים עשירותו".
[2], נח דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בדף השער, עם פגיעה בטקסט. פגעי בלאי קלים במספר דפים נוספים. נקבי עש עם פגיעות בטקסט. חתימות בדף השער ובדף שלאחריו של "אהרן דוד ווידעסלאווסקי". כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 286.

ספר אהבת שלום, מאמרי חסידות על פרשיות התורה, מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר מקוסוב – אבי שושלת אדמו"רי ויזניץ וקוסוב. למברג, [תקצ"ג 1833]. מהדורה ראשונה.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר (תקכ"ח-תקפ"ו, אנציקלופדיה לחסידות, ב, צח), נולד לאביו רבי יעקב קאפל חסיד, מבני חבורתו ושליח הציבור בבית מדרשו של הבעש"ט. תלמידם של גדולי החסידות, רבי אלימלך מליז'נסק ורבי צבי הירש מנדבורנה. בשנת תקס"ב החל להנהיג עדה, לאחר פטירת רבו הקדוש רבי צבי הירש מנדבורנה.
בהקדמה לספר כותב חתן המחבר רבי גרשון מראזדיל, שרוב דבריו נסובו על שלשה ענינים: "בקדושת שבת קודש... ובנתינת צדקה... ובתיקון אות ברית קודש... ועפ"י הרוב בשלשה דברים האלה שם לידידיו סוד דתו...". הספר נכתב על ידי תלמיד המחבר, רבי חיים נתן נטע מלאנטשין המספר בהקדמתו: "אלה הדברים הנאמרים שמעתי מפי קדשו בליל שבת קודש ובשבת קודש בשעת סעודת שחרית, ובשעת שהיה נפטר אדם ממנו מתוך דבר הלכה והיה מדבר עמו אהבה אחוה וריעות, וזעיר שם זעיר שם אשר שמעתי מפה קדשו בשעת סעודת זעיר אנפין קדישא (סעודה שלישית)... והארכתי במענית לשוני בלישנא קלילא... כאשר הייתי מסופק באיזהו מקומן בתוכן כוונתו... יגעתי וכתבתי בלשון המשתמע לתרי אפי, והשומע ישמע כדרכו...".
חתימות ורישומים בשער ובדפי המגן.
[4], קלא דף. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמים כהים במספר דפים. בלאי בחלק מהדפים. נקבי עש בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכת עור מקורית קרועה ובלויה.
סטפנסקי חסידות, מס' 18. בשער נדפס פרט השנה: למברג, תקס"ד 1802, אך אין זה אלא זיוף. ראה: אברהם יערי, בית דפוסה של הרבנית יהודית ראזאניש בלבוב, קרית ספר (יז, ת"ש, עמ' 107).

ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק שני, על חודשים תשרי-אדר, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד מונקאטש ודינוב. [זולקווה, תר"ו 1846]. מהדורה ראשונה.
בספר שלפנינו נדפס החלק השני לפני החלק הראשון. החלק הראשון נדפס לראשונה רק בשנת תר"י בזולקווה. תאריך ההדפסה מופיע בקולופון שבסוף הספר: "ותוגמר המלאכה ביום ג' ל"ח למב"י [כ"ג באייר] שנת תר"ו...".
המהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה ללא דף שער, משום שהצנזורה לא הרשתה להדפיס את הספר (ראה להלן). בעותק שלפנינו נכרך דף שער נאה שנעשה בכתב-יד, עם מסגרת מאוירת. הכותב אף חיבר נוסח שער מקורי, עם שנת ההדפסה (שמופיעה כאמור בקולופון): " ספר בני יששכר – יודיע בינה לעתים, מטעמים האלה עשה לנו כבוד הרב הגדול החסיד המפורסם בוצינא קדישא חסידא ופרישא מו"ה צבי אלימלך זצוקלה"ה רבים הלכו לאורו אור תורתו בהיותו אב"ד דק"ק מונקאטש והגלילות ואחר כן [לאורו] נסע ונלך לק"ק דונאוו במדינת פולין... הרואה אומר ברקאי האח חמותי ראיתי אור בשנת תו"ר, נדפס בזאלקווא בשנת תו"ר לפ"ק".
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ובהזדמנות כשרצה לשאול את רבו המובהק, "החוזה" מלובלין, על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז שפעם בראש השנה לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הסיבה שהמהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה ללא דף שער, קשורה אף היא למעשה פלא. מסופר על אברך למדן גדול בשם יוסף טרלר (תקנ"ד-תרי"ד), שמצעירותו התרועע עם ראשי "המשכילים", וספרי מינים היו נושרים מתוך חיקו. פעם אחת יצא לו לשמוע איך ה"בני יששכר" קורא בתורה בהתלהבות את פסוקי התורה המדברים על איסור "גיד הנשה". כששמע יוסף הנ"ל את הפסוקים יוצאים מפיו, מילא פיו בדברי ליצנות וזלזול בקדושת התורה. כששמע ה"בני יששכר" את תוכן דבריו המזלזלים, התבטא: "כך אמר?! מובטחני שימיר דתו...". כששמע יוסף טרלר את ה"פסק" של ה"בני יששכר", נסע אל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ וסיפר לו על כך בלעג. כששמע זאת רבי נפתלי, אמר במליצה: "כך אמר?! נו! נו! מצוה לשמוע דברי חכמים". לימים שימש יוסף טרלר כחוכר הבשר הכשר בלבוב, ובאחד הימים נתפס במעשי זיוף שטרות של אציל פולני. כדי להינצל מעונש הלך והמיר את דתו, מתוך אונס, יחד עם בני משפחתו. לאחר שהמיר את דתו התמנה לצנזור הממשלתי בלבוב. לאחר פטירת המחבר, כשבאו להדפיס את הספר "בני יששכר", באו לבקש רשות מהצנזורה להדפיס את הספר, אך הצנזור המומר יוסף טרלר לא הרשה להדפיס את הספר, ואמר: הרי על פי דבורו הייתי מוכרח להמיר דתי, כלום אתן עוד רשות להדפיס את ספרו?! מסיבה זו נדפסה המהדורה הראשונה ללא שער, על מנת להעלים את מקום ושנת הדפוס (אהל נפתלי, וורשא תרע"א, עמ' 98-99; נפתלי בן מנחם, טמירין, א, עמ' שיג-שטז).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד "החוזה מלובלין", היה גם תלמידם של הרב מאפטא והמגיד מקוזניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, אך בעיקר נודע על שם רבנות העיר דינוב, בה אף הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. כיהן גם ברבנות העיר מונקאטש, בירת רוסיה הקרפטית. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל, הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
בדף השער המעוטר, חתימה: " הנני חותם שמי איש צעיר יעקב קטינא". בדפי הספר שלש הגהות בכתב-יד (בדפים כב/1, כו/1), כפי הנראה בכתב-ידו.
הגאון הקדוש רבי יעקב [קליין] קטינא (נפטר תר"ן), ראש בית דין בחוסט עוד לפני בואו של האב"ד המהר"ם שיק. תלמיד מובהק של האדמו"ר מצאנז בעל "דברי חיים". מחבר הספרים "רחמי האב" ו"קרבן העני" שהוציאם בעילום שם [ספר רחמי האב יצא בעשרות מהדורות].
קטז דף + [1] דף שער כתוב ומאוייר בכתב-יד. 22 ס"מ. דפים בצבע כחלחל. מצב טוב. כתמים. בלאי קל במספר דפים. קרע בדף ט, עם פגיעה במספר אותיות. נקבי עש בודדים. חותמת בדף השער. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 92.