ספר תורת זבח, הלכות שחיטה, כיסוי הדם, טרפות הריאה וניקור, מאת רבי שלמה גנצפריד בעל "קיצור שולחן ערוך". למברג, [תר"ט] 1848. מהדורה ראשונה.
עותק בעל שוליים רחבים, שהיה שייך למחבר. בראש השער מתנוססת חתימת יד-קדשו: " שלמה גאנצפריד". בשולי הדפים תיקונים והגהות בכתב-ידו של המחבר.
על פי העותק שלפנינו עם התיקונים בכתב-יד המחבר נדפסה המהדורה השלישית של ספר זה, באונגוואר תרכ"ט, בה נכתב בשער: "נדפס מחדש בתיקונים מאת המחבר נ"י". במספר מקומות נותרו סימנים המעידים על השימוש בעותק שלפנינו בבית הדפוס: כתמי דיו רבים; חיתוכים מכוונים בחלק מהדפים; בדף לט (משני צדיו) נרשם המספר 24 – מיספור המתאים לתחילת קונטרס 24 במהדורה השלישית [ראה חומר מצורף].
בנוסף, נכרכו בספר זה (בין הדפים ה-ו) שני דפים (4 עמודים כתובים) של טיוטה מוקדמת של החיבור בכתב-יד המחבר, עם הוספות ותיקונים רבים בשוליים ובין השורות. בדפים אלה מופיע החיבור מסוף סימן ט עד תחילת סימן טז, בנוסח שונה מהנדפס. בראש סימן יד (בדפים בכתב-יד) הוסיף המחבר: "צריך סידור אחר".
הגאון רבי שלמה גנצפריד (תקס"ד-תרמ"ו), בן רבי יוסף (שהיה דיין ומו"ץ באונגוואר). בהיותו בן שמונה שנים מת עליו אביו, וחינוכו עבר לידי הרב צבי הירש הלר [ר' הירשלי חריף] מחבר הספר הידוע "טיב גיטין" (חברו לספסל הלימודים אז היה האדמו"ר רבי צבי הירש פרידמן מליסקא בעל "אך פרי תבואה"). ספרו הראשון "קסת הסופר" על הלכות כתיבת סת"ם יצא לאור בשנת תקצ"ד בעיר אפען, הספר זכה להסכמת מרן ה"חתם סופר" אשר כתב דברים נלהבים בשבח הספר ["עיינתי בו... מרישא לסיפא... והנה כלך יפה רעיתי מום אין בך! מכוון להלכה על דרך האמת..."] וציווה כי לא יתנו קבלת סופר לתלמידים עד שיהיו בקיאים בספר הזה. החתם סופר אף עיטר את הספר בהגהותיו. בראשית דרכו נמנע מלכהן ברבנות והתפרנס ממסחר, אך כשירד מנכסיו נעתר לקבל את רבנות העיר ברעזעוויץ, ומשנת תר"י כיהן כראב"ד אונגוואר עד לפטירתו בשנת תרמ"ו. עמד בראש מערכות הרבנות האורתודוקסית בהונגריה.
חיבר עשרות חיבורים חשובים, בהם הספר "תורת זבח" שלפנינו, אך עיקר פרסומו בא בשל ספרו המפורסם "קיצור שולחן ערוך", אשר זכה למהדורות רבות מאז שיצא לראשונה באונגוואר בשנת תרכ"ד [ב"אוצר ישראל", ניו יורק תרס"ט, נכתב שעד זמנו יצאו לאור כחצי מיליון טפסים מספר קיצור שו"ע, ועל פי ד"ר יצחק ריבקינד הופיעו ממנו עד שנת תש"כ למעלה ממיליון טפסים].
גם הספר "תורת זבח" הפך לספר יסוד וזכה למספר רב של מהדורות. מלבד המהדורה הראשונה שלפנינו, נדפס פעם שניה בלבוב תר"כ, ובפעם השלישית (עם תיקונים על פי העותק שלפנינו) באונגוואר תרכ"ט. לאחר מכן נדפס בזיטומיר תר"ל, לבוב תרל"ט, מונקאטש תרנ"ג, ועוד.
[1], מו, [4] דף (ארבעה הדפים עם תשובה מרבי שלמה קלוגר ועוד, מופיעים במקור בראש הספר. בעותק שלפנינו נכרכו בסוף ושלא כסדרם. יש לציין כי במהדורה השלישית מופיע תוכן דפים אלה בסוף הספר) + [2] דף (4 עמודים כתובים) בכתב-יד. חסר חציו התחתון של דף יט. 26 ס"מ. שוליים רחבים. מצב בינוני. כתמים, כתמי דיו, בלאי, פגעי עש, קרעים וחיתוכים, עם פגיעה בטקסט בחלק מהמקומות. רבים מהדפים שוקמו באופן מקצועי. כריכת עור חדשה מפוארת, עם הטבעה מוזהבת.

ספר מגיד דבריו ליעקב, ליקוטי אמרים, מאת המגיד רבי דוב בער ממעזריטש. קוריץ, [תקמ"ד 1784]. מהדורה שניה, עם תוספות מהמחבר.
במהדורה זו נוספו (בששת העמודים האחרונים) יותר מעשרה מאמרים חדשים מאת המחבר, שלא נדפסו במהדורה הראשונה.
בשער הספר: "ספר מגיד דבריו ליעקב (אותיות אלו מודגשות בשער, והם סופי תיבות של שם המחבר רבי דוב), והוא לקוטי אמרים... אמרות טהורות... שמעו דבר המלך... מדי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, ה"ה הרב הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר, גאון תפארת ישראל, האלקי חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, גולה עמוקים... כבוד מו' דוב בער זללה"ה, שהיה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש ושארי קהלות...".
הספר, בשתי מהדורותיו, הובא לדפוס על ידי רבי שלמה מלוצק (מחבר ספר "דברת שלמה"), תלמידו המובהק ושאר בשרו של המגיד ממעזריטש. בתחילת הספר כתב רבי שלמה מלוצק שתי הקדמות יסודיות ומפורסמות בעולם החסידות. בראשונה שבהן מספר על רוח הקודש ששרתה על רבותיו - הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, ועל רום השגותיהם ומדרגותיהם; וכך כותב על רבו המגיד ותורתו: "...ובדבריו הקדושים רמוזים הבנת כמה מאמרים מעץ חיים ומכונת האר"י ז"ל ומזוהר, כידוע לכל שומע אמרותיו הנעימים למאות ולאלפים מגדולי עולם, ונכנסו דבריו בלבם כאש בוערת ונתלהב נפשם לעבודת הבורא... יום ליום יביע אומר... בקדושה ובטהרה ובפרישות... תפלתו ודבורו הי' נשמעת, והקב"ה גוזר והוא מבטל... עינינו ראו ולא זר גודל השגת מדרגתו גבוה מאד...".
בהמשך הקדמתו מספר את ששמע מהמגיד על רבו הבעש"ט: "שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעש"ט זלה"ה למד אותו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו', וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים, וגם ספר מעין חכמה למד אותו, ואמר לו פירוש על כל תיבה, וגם הראה לי בספר רזיאל אותיות וכתב מלאכים ואמר שלמד אותו כל זה... וגם הראה לי בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים, ואמר לי ממש שע"י שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן, בכל שנה, איזה ממונים ממנים על העולם, בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו...".
בהמשך ההקדמה מספר המו"ל את התלבטויותיו לגבי הדפסת הספר, ועל חילופי דברים עם רבו בעניין: "שאל אותי אדומ"ו זלה"ה למה אין אני כותב מה שאני שומע, והשבתי לו... ראיתי כותבי כתבים ומקצרים מאד מכוונת אדומ"ו... וכותבים לפי הבנתם. ואמר לי אעפ"כ איך שיהיה נכתב, הכל טוב...".
הקדמותיו אלו חזרו ונדפסו בספרו "דברת שלמה" (זולקווה, תר"ח). בהסכמה שנתן ה"חוזה" מלובלין לספרו מתייחס להקדמות אלה וכותב: "כבר יצא טבעו בעולם על ידי הקדמה שעל ספר לקוטי אמרים של מורינו ורבינו הגדול והקדוש מהו' דוב בער ז"ל".
פרטים על עריכת הספר שלפנינו מופיעים אף הם בהקדמה הראשונה. ע"פ המובא שם, הספר נכתב "מכמה כותבים, והעיקר מועתק מכתיבת יד הרב המופלג החסיד ועניו הישיש מוהר"ר זאב וואלף מק"ק הראדנא". אמנם, ישנה מסורת שקיבל האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, הכותב לגבי המאמר ד"ה "עולת תמיד" (נדפס במהדורה שלפנינו בדף כה/1): "שמעתי שמאמר זה כתב רבינו ז"ל [=האדמו"ר הזקן בעל התניא] בהיותו אצלו".
בהוספות שנוספו במהדורה זו בסוף הספר, הדפיס המו"ל הרה"ק רבי שלמה לוצקר, שאלה שנשאל המגיד על אחד ממאמריו, ומה שהשיב על כך: "נשאל מן הרב הקדוש בעל המחבר זללה"ה בענין הדרוש שאמר... והשיב הוא זללה"ה...".
החוקר נתנאל לדרברג סבור שלפחות חלקים מהספר נכתבו בידי המגיד בעצמו. לעומת זאת, החוקרת ד"ר רבקה שץ-אופנהיימר סבורה שהכותב המרכזי הוא תלמידו של המגיד, רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ראה: לדרברג, השער לאין, עמ' 311-309).
[ברבות השנים התפתח פולמוס זוטא, בין ה"חתם סופר" לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, על היחס לספר, לגבי הדברים שנדפסו בו על עניין התפלה בנוסח ספרד והאר"י (במהדורה שלפנינו בדף כב/1). החת"ס כותב באחת מתשובותיו (או"ח, סי' טז): "ומה שהעתיק מעלתו מספר לקוטי אמרים, אותו ספר לא נמצא בקהלתינו... דברי הספר הנ"ל כדברי ספר החתום". על כך השיב ה"דברי חיים" באריכות על דבריו (שו"ת דברי חיים, ח"ב, או"ח, סי' ח'): "ובחנם התרעם החתם סופר על ליקוטי אמרים, ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו... ובאמת הראת לדעת דליקוטי אמרים לאו מדעתיה דנפשיה אמרה, רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים..."].
[3], נד דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים במספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. פגם הדפסה בדפים ח, לב, לה ו-לח, עם פגיעה בטקסט. חותמת צנזורה בשער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 325.

ספר נועם אלימלך, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי אלימלך מליז'נסק, עם ליקוטי שושנה ו"אגרת הקודש". סלאוויטא, [תקנ"ד 1794]. [דפוס רבי משה שפירא]. מהדורה שלישית.
המביא לבית הדפוס היה רבי ישראל אברהם אב"ד טשארני-אוסטראה, בנו של רבי זושא מאניפולי, ובן-אחיו של המחבר רבי אלימלך מליז'נסק. מעבר לשער, שלוש הסכמות חשובות מאת גדולי החסידות: הסכמת רבי יעקב שמשון משפיטובקה (המזכיר בהסכמתו את המדפיס רבי משה שפירא: "הרבני המופלג החכם השלם מה"ו משה בנן של קדושים בוצינא קדישא מה"ו פנחס"); הסכמת רבי זושא מאניפולי אבי המו"ל ואחי המחבר (הסכמה זו נדפסה לראשונה במהדורה זו, ואילו בהוצאה הראשונה של ה"נעם אלימלך" שנדפסה בלמברג, רבי זושא אינו נמנה עם המסכימים), והסכמת רבי אריה ליב אב"ד וואלטשיסק.
אחרי ההסכמות נדפסה הקדמת בן המחבר האדמו"ר רבי אלעזר וויסבלום, הכותב בתוך דבריו דברי תפילה וברכה מעניינים: "...למען כבוד שמך הגדול תעשה ותקיים נא כל הברכות אשר תמיד על פה כבוד אבי מ"ו הורגלו להיות מברך ישראל ולמסור נפשו עליהם בכל עת ולבטל מהם גזירות רעות בתפילתו הנאמנה במסירת נפשו..." [הקדמה זו הושמטה בחלק מן המהדורות הבאות. בספר "אהל שלמה" לתולדות האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק (חלק ב', פיעטרקוב, תרצ"ה, עמ' לא), הביא כי הקדמה זו היתה חביבה במיוחד על האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, "כמעט ככל הספר נועם אלימלך". האדמו"ר אף פנה למדפיסים וביקש שידפיסו את הספר עפ"י דפוס סלאוויטא שבו מופיעה הקדמה זו].
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. דברות קודש אלה כתבם בנו הרה"ק רבי אלעזר, אשר הראם לאביו הגדול והסכים להדפיסם. בספר זה הועלו עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: ה"חוזה" מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמיד המחבר רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ אף אמר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה - לאחר פטירתו - אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). בעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם, שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (אהל אלימלך, שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה - ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).
המביא לבית הדפוס של מהדורה זו, הרב הקדוש רבי ישראל אברהם אב"ד טשערני-אוסטראה (תקל"ב בערך-תקע"ד). אביו רבי זושא מהאניפולי אמר עליו שהוא נשמת חזקיהו מלך יהודה. חתנו וממלא מקומו של הרב הקדוש רבי זאב וואלף מטשערני-אוסטראה, מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש ולאחר מכן מראשי הישוב החסידי בעיה"ק טבריה. כשעלה חותנו לארץ הקודש, בשנת תקנ"ח, נבחר רבינו כממלא מקום חותנו הקדוש. אחרי פטירתו בגיל מ"ב שנה, המשיכה אלמנתו הרבנית בהנהגת החסידים, ובניהול "שולחנות" כאדמו"ר [כששבת מחותנם רבי מרדכי מטשרנוביל בעירה, הלך לסעודה שלישית שלה]. הרבנית נהרגה ברעש האדמה בטבריה בשנת תקצ"ז ומנו"כ בטבריה סמוך לאביה הרה"ק רבי וואלף מטשערני. בתו היתומה נתגדלה בבית הרב הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל ונישאה לבנו של הרב הקדוש רבי דוד מטולנא. מצאצאיה נסתעפו אדמו"רי בית טולנא. מלבדה הניח אחריו ארבעה בנים, שאחד מהם היה חתנו של הרב הקדוש רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא.
פב, פד-קנ דף (שיבוש בספירת הדפים, ללא חסרון). 18 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. רוב הדפים במצב בינוני או בינוני-טוב. מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כחציו של דף השער חסר ושוחזר בצילום והדבקה. כתמים. בחלק מהדפים: קרעים, פגמים ופגעי עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. כתמים כהים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 376.

ספר אותות השמים – דרישת ארי, על שלחן ערוך, חלק א': הלכות מילה ותפלין, שבת, יו"ט וחוה"מ. חלק ב': הלכות נדה. מאת האדמו"ר רבי אריה ליב הלוי אב"ד סטריזוב. זיטומיר, תקס"ה [1805]. ללא שם מדפיס.
הסכמות מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, מהמגיד רבי ישראל מקוזניץ, ומתלמיד המחבר האדמו"ר רבי משה טייטלבוים (בעל "ישמח משה").
המחבר המקובל הקדוש רבי אריה ליב הלוי (תצ"ו-תקס"ג, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ' נח), מגדולי החסידות, אב"ד סטריזוב וקהילות נוספות. בעל הספרים "דרישת הארי", "אותות השמים" ו"אבן פינה" על שו"ע אבן העזר. המגיד מקוזניץ כותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "...מכירו הייתי לשעבר בהיות פ"ק וראיתי שהיה רב גדול בישראל...". רבי אריה ליב היה רבו המובהק של בן-דודו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה", הכותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "האדם הגדול בענקים... מורי ורבי וש"ב ב"ד הרב הגאון האמיתי החסיד". רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב עליו בהסכמה לספר שלפנינו: "כל ימיו לא מש מתוך אוהל של תורה ושם לילות כימים... ולמד תורת ה' לשמה, וצלל במים אדירים בים התלמוד והפוסקים לאסוקי לשמעתתא אליבא דהלכתא...".
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", כותב בהסכמתו לשו"ת "השיב משה" לבעל ה"ישמח משה": "הוא [=בעל ה"ישמח משה"] היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי על אבן העזר, וכפי הראות ממנו למד נגלה ונסתר, כי הגאון בעל דרישת ארי ז"ל ידיו רב לו עשר ידות בתורה ובחסידות, והגאון הנ"ל כל רז לא אניס ליה, ומשה [=בעל הישמח משה] קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז".
בני המחבר כותבים בהקדמתם על שמו המעניין של החיבור "אותות השמים", שאינם יודעים את טעמו של אביהם המחבר שקרא לספרו כך, אך וודאי עשה זאת מסיבה מסוימת: "ידענו נאמנה שודאי הי' מדייק בשמ'[יה]... ובודאי טעמו של אבינו ז"ל כמוס עמדו ואין אתנו יודע על מה". הם מוסיפים כי שמעו על כך מתלמידו הקדוש בעל ה"ישמח משה" ששמע מפיו כי חיבר את חיבוריו וקרא את שמותיהם על פי תורת הנסתר: "רק זאת באזנינו שמענו מפי תלמידו ה"ה כבוד הרב הגאון בצינא קדישא חסידא ופרישא מו"ה משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי והעיד ששמע מפי אבינו ז"ל שכוונתו בחבורי'[ו] הג' ספרים בסידר[!] חיבוריהם ושמותיהם הכל עפ"י נסתר וכבוד ה' הסתר דבר...".
צג, יח דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים גס במספר דפים, באחד מהם פגיעה קלה בטקסט. חותמת ורישום צנזור בדף ג. כריכה חדשה.
קודם הקמת הדפוס של משפחת שפירא מסלאוויטא בזיטומיר בשנת תר"ז, נדפסו בזיטומיר ספרים בודדים בלבד, בראשית המאה ה-19 (בשנים תקס"ד-תקס"ה), בהם מספר ספרי חסידות. לפנינו אחד מן הספרים הראשונים שנדפסו בזיטומיר.
סטפנסקי חסידות, מס' 36.