מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, עם "חותם בד"צ... בריסק דליטא". בריסק, טבת תרנ"ה [1895].
נשלח אל רבי אברהם דוד [שכפי הנראה שימש כרב או כמו"צ]. בדבריו מתפלא הגר"ח על הרב השואל, מדוע הוא לא סומך על עצמו לעשות כהוראתו: "הגיעני מכתבו ויפה הורה כדין וכהלכה, ואתפלא על מעכתר"ה שדעתו ישרה בהוראה ואינו עושה מעשה עד שמע [אזן], למה זה ירך לבבו אח"כ, ואברך בכ"ט וברכה... נאם חיים הלוי סאלאווייציק". בשולי המכתב מוסיף הגר"ח: "אל יתרעם מעכת"ר עלי שלא הארכתי בדברי הלכה, יען כי העת לא יתנני לזה".
מכתב זה שנכתב בראשית ימי כהונתו של הגר"ח כאב"ד בריסק, נכתב כולו בכתב-ידו, שלא כמו המכתבים מתקופה מאוחרת יותר, שנכתבו בדרך כלל ע"י סופריו ואנשי ביתו של הגר"ח מבריסק.
הגאון רבי חיים הלוי סולובייציק אב"ד בריסק (תרי"ג-תרע"ח), מגדולי גאוני ליטא וממנהיגי דורו. אבי שיטת ההבנה והלמדנות של עולם הישיבות בליטא. בנו של הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" וחתן רבי רפאל שפירא ראש ישיבת וואלוז'ין חתן הנצי"ב. לאחר נשואיו החל לכהן כראש ישיבה שלישי בישיבת וואלוז'ין. עם סגירת הישיבה עבר לכהן כרב בבריסק על מקום אביו שנפטר בשנת תרנ"ד, והמשיך בהרבצת תורה לקבוצה קטנה של תלמידים מובחרים שהתקבצו לקבל תורה מפיו. נודע במלחמתו הבלתי-מתפשרת בתנועת הציונות [הגר"ח היה רגיל לומר כי מטרתה העיקרית של תנועת הציונות, היא עקירת האמונה וקיום התורה מעם ישראל]. ממקימי "אגודת ישראל". עם כל פעילותו הרבה בענייני חסד ועניני ציבור, לא פסקה מחשבתו מללמוד ולחדש בדברי תורה, ועסק בתורה בעיון רב עד כלות כל הכוחות. מקבץ קטן מחידושי תורתו נדפס כעשרים שנה לאחר פטירתו בספר "חידושי רבינו חיים הלוי" על הרמב"ם, שנדפס ע"י בנו הגרי"ז סולובייצ'יק אב"ד בריסק (בריסק, תרצ"ו - בהקדמת בני המחבר הם כותבים, כי ספרו זה נכתב במשך שנים רבות ועבר בירור אחר בירור "עד מאה פעמים"). חידושי תורה רבים נפוצו בשמו "מפי השמועה" ברחבי ישיבות ליטא, והועתקו ע"י כותבים רבים, איש מפי איש, מהם הודפסו "חידושי הגר"ח" במהדורת סטנסיל [בשנים האחרונות נדפסו כמה ספרים ממחברות הטיוטות של הגר"ח, עם חידושים המתאימים בחלקם לחידושי הגר"ח מפי השמועה].
[1] דף. כ-13X22 ס"מ. מצב בינוני. פגעי בלאי קשים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים במילוי נייר מקצועי.
מעבר לדף, רישומי חידושי תורה בדיני טריפות [כנראה בכתב-ידו של רבי אברהם דוד מקבל המכתב - על כתב-יד דומה ראה: קטלוג קדם, מכירה 65 פריט 265].

מכתב וקונטרס חידושי תורה בכתב-ידו וחתימתו של רבי זאב וואלף טורבוביץ, החותם "זי"ו טו"ב בעהמ"ח ס' ראש פינה חפ"ק קראז". [קרוז, ליטא, תרמ"ט 1889].
נשלח אל הראי"ה קוק בתקופת כהונתו כאב"ד זיימל, כתגובה על הקובץ "עיטור סופרים" [שיצא לאור בעריכת הראי"ה, בשנת תרמ"ח], בו פורסם מאמר הלכתי מאת הנצי"ב מוולוז'ין, עם היתר הלכתי חדש לקרוא עיתונים בשבת. רז"ו מגיב על כך בחריפות רבה ומצרף קונטרס עם תשובה הלכתית נגד ההיתר הזה, על מנת לפרסמו בקובץ עיטור סופרים. מאמר זה שלפנינו לא נדפס בשעתו בקבצי "עיטור סופרים" [שהופעתם פסקה בשנת תרמ"ט], אך נדפס בספר השו"ת של רז"ו (תפארת זיו, סימן יג), ולפני כמה שנים נדפס עם המכתב המקדים שלפנינו בקובץ התורני "מוריה" (גליון רנה-רנו, טבת תשנ"ט, עמ' נד-ס). יתכן והרב קוק בחר שלא להדפיסו בקובץ 'עיטור סופרים' משום שראה בכך פגיעה ברבו הנצי"ב שנהג כך הלכה למעשה (ראה להלן).
"...ראיתי ראשית אמרים... פסק הג' הנצי"ב מוואלאזין, ונשתוממתי מאד לשלוח דברים ע"פ [על פני] חוצות לחלוק על הש"ע וכל הראשונים ואחרונים בדברים של מה בכך לבד, ובפרט להקל באיסורי שבת". רז"ו חושש שפרסום ההיתר יביא חורבן של הקלה בהלכות שבת, ובפרט "לכל בני הדור החדש שיפלו על המציאה החדשה הזאת ויקיימוה בלב ובנפש...". הוא כותב שלכן הוא מצרף את תגובתו לאותה תשובה ומבקש לפרסמה: "...מהרתי עצמי וכתבתי כל דברי הנ"ל והנני שולחם לידי כת"ר ואקוה כי יתן להם מקום בספרו במוקדם האפשרי". בהמשך דבריו הוא כותב שלא האמין למראה עיניו "כי אם לא היה שמו של הנצי"ב חתום על דבריו, לא הייתי מאמין שיצאו דברים אלו מפי בן תורה, ומה גם מפי גדול...". הוא מתפלא גם על הראי"ה עורך הקובץ "עיטור סופרים" שפרסם את דברי הנצי"ב מבלי להגיב עליהם: "ונפלאתי על כבודו שנתן להם מקום עוד בראש דבריו, ולא העיר מאומה על זה...".
הגאון רבי זאב וולף טורבוביץ (תר"ו-תרפ"א), מגדולי הרבנים בליטא בדורות האחרונים. גאון מופלג ממשפחה ידועה של חסידי קרלין (עיר מולדתו). כיהן ברבנות בסיסלוויטש, קלעצק ו-וולפא, ולבסוף בקראז - בה כיהן כ-36 שנים בין השנים תרמ"ה-תרפ"א. נודע בחיבוריו בכל מקצועות התורה: הלכה, דרוש וקבלה. מחבר הספרים: ראש פינה על שו"ע יו"ד (ווילנא תרל"ט); תפארת זיו על או"ח (וורשא תרנ"ו); עטרת זיו על התורה (וורשא, תר"נ 1889); שיר ידידות על פרק אשת חיל (ווילנא תרל"ח); זיו משנה על הרמב"ם (וורשא תרס"ד); מגילת שבתי - על תולדות עלילת הדם בדובנא בשנת תקפ"א; ועוד עשרות ספרים שרובם נותרו בכתבי יד ואבדו במשך השנים.
מאמרו של הנצי"ב שעליו נסוב מכתב זה שלפנינו, היכה גלים בשעתו. ידועים דבריו של רבי ברוך הלוי עפשטיין בעל "מקור ברוך" המספר בזכרונותיו על דודו הנצי"ב, שהיה נוהג לעבור על כל העיתונים העבריים שיצאו לאור באותם ימים, וכי בשבת היה מנהגו לקרוא את עיתון "המגיד" שהיה מגיע בדרך כלל בימי שישי: "וזוכר אני כי 'המגיד' היה דרכו להתקבל בכל ערב שבת לפנות ערב, ובלילה לא קרא אותו, מפני שליל שבת היה קודש לו לחזור בעל פה על המשניות ממסכתות שבת ועירובין... וקרא בו (בהמגיד) במשך היום; וכאשר נקרה, שנתאחר 'המגיד' לבוא בזמנו, בערב שבת, היה אומר כי באותו השבת חש הוא כאלו חסר לו דבר מה, כמו שמרגיש ב'שבת חזון' זה הרגיל ללכת למרחץ בכל ערב שבת, ובערב שבת חזון נמענים מזה..." (מקור ברוך, ד, עמ' 1794).
על נושא זה ראה בהרחבה בסדרת המאמרים של הרב אליעזר בראדט, The Netziv, Reading Newspapers on Shabbos, in general & Censorship, שפורסמו בבלוג "The Seforim Blog", בתאריכים 5 במרץ 2014, 29 באפריל 2015 ו-16 ביולי 2015.
[4] דף (8 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב.