שלושה ספרים שנכרכו יחד: • מכילתא, מדרש הלכה לספר שמות. ונציה, ש"ה [1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה שניה. • "זה הספר ספרא", מדרש הלכה לספר ויקרא. ונציה, ש"ה [1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה שניה. • ספרי, מדרש הלכה לספר במדבר וספר דברים. ונציה, [ש"ו 1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה ראשונה.
כרך מוגה, עם מאות הגהות בכתב-יד בספרים 'ספרא' ו'ספרי', ממספר כותבים. העותק שלפנינו הוגה במסגרת מפעל ההגהות של ישיבת "חכמי מצרים" במפנה המאות ה-16 וה-17 (ראה מסגרת), אשר בראשו עמד רבי בצלאל אשכנזי בעל "שיטה מקובצת", ובו השתתפו גם האר"י הקדוש ותלמידים אחרים של רבי בצלאל אשכנזי. המגיהים שכתיבתם זוהתה בוודאות הם רבי חיים חברייא – תלמידו של רבי בצלאל אשכנזי ואחד מכותבי ה"שיטה מקובצת" – ורבי מנחם די-לונזאנו בעל "שתי ידות". מלבד הגהותיהם מופיעות לפנינו הגהות מכותבים נוספים שלא זוהו.
מאות הגהות, מתוכן עשרות רבות של הגהות בכתיבתו של רבי חיים חברייא (בהשוואה לכתיבת ידו הידועה). בספר 'ספרי', דף ח/2, חתומה אחת ההגהות בשמו: "חברייא" (כפי שנהג לחתום – ראה להלן).
בדפים לח/2 ו-מו/2 מספר 'ספרא' ובדפים כב/1, לא/2, לב/1, נה/1, נו/1 ו-נז/1 מספר 'ספרי' – הגהות בכתב-יד שזוהה ככתיבת ידו של רבי מנחם די-לונזאנו.
תוכן ההגהות תואם לסגנון ההגהות של חכמי מצרים, והוא כולל שינויי נוסחאות, תיקונים והוספות, על פי כתבי-יד מדוייקים שהיו לפניהם. בהגהותיו של רבי חיים חברייא מופיעים גם פירושים מקוריים משלו.
מלבד שני הכותבים הנ"ל, לפנינו הגהות מכותבים נוספים, מרביתם מכותב אחד שלא הצלחנו לזהות (באחת ההגהות נכתב: "...אמר הכות'[ב] כן כתו'[ב] בא"א [=באות אמת] אבל אני אומ'[ר]...". על ספר "אות אמת" - ראה מסגרת).
בדף לו/1 של ספר 'ספרי' הגהה ארוכה, חתומה בסופה: "הצעיר יהודה ן' מרעלי", בתוך הדברים מובאים דברים בשם רבי אישתרוק שאנג'י: "...אמנם שמעתי מפי קדוש יאמר לו הרב כמה"ר אשתרוק ן' שאנג'י ז"ל מתרץ בזה..." [רבי אישתרוק אבן שאנג'י, נולד ש"ל בערך, תלמיד מהרש"ך בשאלוניקי. בסביבות ש"נ החל לכהן כרבה של סופיה ובשנת ת' בערך עלה לארץ ישראל, הוא התיישב בירושלים ושם נפטר בשנת ת"ג. תשובותיו בהלכה נדפסו בספר 'שאלות ותשובות רבי אישתרוק ב"ר דוד אבן שאנגי', מהדורת משה עמאר, רמת גן תשמ"ב]. שתי הגהות ארוכות נוספות מכותב זה בדפי הספר.
בשער ה'ספרי' רישום בעלות: "ישיבת גי' אברהם הלוי נר"ו מ"כ". ב'ספרא', דף כג/1, בתחילת פרשת שמיני, רישום בעלות: "גי' אברהם הלוי נרו יאיר לעד אמן" [כפי הנראה, הכוונה לישיבתו של רבי אברהם הלוי בעל "גנת ורדים", רבה של מצרים].
רבי חיים חברייא, מחכמי מצרים במאה ה-17, תלמיד מובהק של רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת". רבי חיים למד בישיבתו במצרים וכתב את שיעורי רבו, והשתתף למעשה בכתיבת ה"שיטה מקובצת". רבי חיים אף היה גדול בחכמת הקבלה, והעתיק דרושים בקבלת האר"י (ראה: אביב"י, קבלת האר"י, לפי מפתח האישים).
ידועים מספר חיבורים שכתב, ביניהם ספר הדרשות שלו, המכיל דרשות מהשנים שס"ח-שע"ב, ומהווה תיעוד יוצא דופן של מרכז התורה במצרים בימי ה"שיטה מקובצת" והאר"י ושל חכמי המקום. ידוע כי עסק במדרשי ההלכה, וכתב פירושים על הספרא והספרי, וכפי שכותב בהקדמה לפירוש על הספרא: "וקריתי לפירוש שעשיתי על 'ספרי' - 'ספר חיים', ולפירוש זה הספר שעשיתי על 'ספרא' - 'חבר כהנים', ולפירוש שעשיתי על ההפטרות וקצת פסוקים מהתורה - 'חבר הקיני', ולפירוש שעשיתי על מקצת מאמרים וקצת פסוקים - 'עץ חיים'..." (מובא בספר 'המעלות לשלמה', בערכו). את חיבורו 'חבר הקיני' ראה החיד"א והוא מזכירו בספרו 'שם הגדולים' (מערכת ספרים, אות ח'). כתב היד של החיבורים הנ"ל היה בידי רבי אברהם גדיליא, ומובאות ממנו נדפסו בפירושו לילקוט שמעוני. חלק מחיבורים אלה לא שרדו וחלקם נותרו בכתב-יד וטרם נדפסו.
בספר "שיטה מקובצת" למסכת חולין, בהוצאת אהבת שלום (ירושלים תשס"ג, כרך ב'), פורסמו שרידים מחידושים שכתב רבי חיים חברייא על מסכת כתובות, בעת לימודו בישיבת רבי בצלאל אשכנזי. שם נשמר גם הקולופון שכתב: "אשבח לאל שזיכני לקרות בישיבת מורי הרב בצלאל אשכנזי נר"ו ריש סידרא דמצרים, מיציאת סוכות עד פ' אשה כי תזריע, ולא בטלתי אלא יום א' באונס...", "זה הקונטרס של הצעיר חיים חברייא שחיברתי אותו ממה שקריתי בישיבת מורי הרב בצלאל אשכנזי נר"ו מאור הגולה". תוכן החידושים שבשרידים אלה מופיע בשינויים ב"שיטה מקובצת" הנדפסת למסכת כתובות, ומכך עולה שרבי חיים נטל חלק בכתיבת ה"שיטה מקובצת" (ראה על כך: מבוא ל"שיטה מקובצת", מהדורת אהבת שלום הנ"ל, מאת ר' אלעזר הורביץ).
בקובץ 'בית אהרן וישראל', עט (שנה יד, א; תשרי-חשון תשנ"ט, עמ' ה-ח) נדפסו דברי תורה מכתב-ידו של רבי חיים חברייא, שם חותם: "זה נ"ל חברייא", בדומה לחתימה על אחת ההגהות שלפנינו.
רבי מנחם די-לונזאנו (ש"י?-לפני שפ"ו; מכונה בקיצור: רמד"ל), מגדולי החכמים והמקובלים בתקופת האר"י. נולד באיטליה ונדד רבות בחייו. בשנת של"ה הדפיס את חיבורו "דרך חיים" בקושטא, וסמוך לאותו זמן עלה לארץ ישראל, שם נפגש והתיידד עם תלמידי האר"י. תחילה התיישב בירושלים, לאחר מכן עבר לצפת. בשנת שמ"ז הדפיס בה את הספר "מדרש אגור" (מדרש שלשים ושתים מדות) אשר ההדיר. בהמשך שהה במצרים, לאחר מכן חזר לירושלים, משם הגיע לדמשק, ולאחר מכן חזר לאיטליה. בסוף ימיו חזר לירושלים ובה נפטר. בשנת שע"ח הדפיס בוונציה את חיבורו הכולל "שתי ידות", המאגד עשרה מחיבוריו (כנגד כל אצבע שב"שתי ידות"). ביניהם: אור תורה, מעריך, עבודת המקדש, דרך חיים, טובה תוכחת, ועוד. בשל חוסר תקציב לא השלים להדפיס את כל עשרת החיבורים באותה עת. במהלך השנים נדפסו חיבוריו הרבים במספר מהדורות, אך כמה מהם נותרו בכתב-יד (ראה פירוט חיבוריו במבוא לספר 'דרך חיים', הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשע"ב).
רמד"ל יגע רבות בבירור הנוסחאות המדויקות על פי כתבי-יד קדומים, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, ועל כך בנויים כמה מחיבוריו. ספרו "אור תורה" המגיה את נוסח המסורה הפך לאחד מספרי היסוד לנוסח כתיבת ספר התורה. כמו כן, הגיה וההדיר כמה מן המדרשים ואת ספר הזוהר, וכתב הגהות על חיבורים נוספים.
רמד"ל היה מקובל וכתב מספר חיבורים בקבלה. בהיותו בארץ ישראל נפגש וקיבל מגורי האר"י, כפי שכתב בהגהותיו על הלבוש (הובאו בספר 'מצת שימורים' לרבי נתן שפירא), בהתייחסו לעשיית קשר התפילין: "קשר זה נעלם מעיני רבים ובבחרותי הוקשה לי... ולא נתקרר דעתי עד שעליתי לארץ ישראל ועשו לי תלמידי האר"י ז"ל קשר כצורת דלי"ת כפולה...".
זמן מה שהה הרמד"ל במצרים, כנראה בסביבות שנת ש"ע, אז העתיק דרושים בקבלת האר"י. באחד המקומות מספר על ויכוח בחכמת הקבלה שהיה לו עם רבי חיים כפוסי, מגדולי חכמי מצרים, ומעתיק דברים מרבי ישראל בנימין, אף הוא מחכמי ומקובלי מצרים באותם ימים. על שהותו במצרים נמצא תיעוד נוסף: רבי יוסף סמברי כותב בספרו 'דברי יוסף' (מהדורת אהבת שלום, עמ' נג) כי מצא הגהה בכתב-ידו של רמד"ל (על ספר תקון יששכר, ונציה של"ט), ובה מספר רמד"ל כי בהיותו בקהיר הלך לבית כנסת אלשאמיין, ובדק שם בעצמו את ספר התורה המיוחס לעזרא. בספרו "אור תורה" מזכיר נוסחה שמצא במצרים (בפרשת וארא: "וכ"מ [וכן מצאתי] במצרים"), במקום אחר כותב: "...וכ"מ [וכן מצאתי] גם ברמב"ם של דפוס שהוגה במצרים" (שם, פרשת יתרו).
שלושה ספרים שנכרכו יחד. מכילתא: ב-לז דף. שער קרוע וחסר ברובו. ספרא: נט דף. ספרי: סג דף. גודל דפים משתנה, 29.5-28.5 ס"מ. מצב משתנה: הספר הראשון במצב בינוני-גרוע, עם כתמים רבים, קרעים עם חסרון ופגעי עש. שני הספרים האחרים במצב בינוני-טוב. כתמים ועקבות רטיבות קלים. סימני עש. דפים וקונטרסים רבים מנותקים. כריכה ישנה ופגומה, מנותקת.

-------------------

מפעל ההגהות של חכמי מצרים

במאה ה-16, עם התבססותו של הדפוס העברי, החלו ספרי הדפוס להתפשט בעולם ולדחוק את מקומם של כתבי-היד. תקופת המעבר בין כתבי-היד אל הדפוס הולידה תופעה מעניינת בקרב חכמי המזרח, והיא הגהת ספרי הדפוס מן הטעויות והשיבושים, על פי נוסחאות מדויקות שהיו בכתבי-היד שבידיהם. אחד המפעלים הידועים מאותה תקופה הוא קובץ ההגהות שנדפס תחת השם "אות אמת" בשאלוניקי שכ"ה. ספר זה מאגד מאות הגהות על מהדורות הדפוס של ספרי המדרש שנדפסו באותם ימים, ימי ראשית הדפוס, בקושטא, שאלוניקי ווונציה, בהתבסס על כתבי-יד ונוסחאות מדויקות.

באופן מיוחד עסקו בכך חכמי ארץ ישראל ומצרים, בראשם רבי בצלאל אשכנזי וחבורתו, וביניהם גם האר"י הקדוש. מפעל ההגהות של חכמים אלה פעל בשיטתיות במטרה לתקן את ספרי הדפוס המשובשים. הספרים שנבחרו להגהה היו בדרך כלל ספרי יסוד. במסגרת זו הגיהו חכמים אלה את המהדורות המודפסות של התלמוד הבבלי והירושלמי, המשנה, ספרי הרי"ף והרמב"ם, וכך גם את ספרי המדרשים, מדרשי האגדה ומדרשי ההלכה. בישיבת חכמי מצרים שבראשה עמד רבי בצלאל אשכנזי, ישבו גדולי החכמים, ביניהם האר"י הקדוש, רבי אברהם מונסון, רבי חיים חברייא ואחרים, והגיהו בכתב-ידם את ספרי הדפוס, כשהם מסתמכים על ספריה עשירה של כתבי-יד שעמדה לרשותם. מתוך בית המדרש הזה יצא גם החיבור "שיטה מקובצת", שנכתב בחלקו ע"י רבי בצלאל אשכנזי ובחלקו על ידי תלמידיו, בהם האר"י הקדוש וחבריו. חיבור ה"שיטה מקובצת" הוא קבצים על מסכתות הש"ס, בהם ריכזו החכמים הנ"ל את השיטות השונות בדברי הראשונים מתוך שפע כתבי-היד שעמדו לרשותם. אותה ספריה גדולה של כתבי-יד שימשה גם בסיס למפעל ההגהות. פירות מפעל ההגהות של חכמי מצרים שרדו רק בחלקם. מתוך הגהות רבי בצלאל אשכנזי על התלמוד הבבלי, שבמקור נכתבו על כל מסכתות הש"ס (כפי שמעיד החיד"א בספרו 'שם הגדולים', בערכו של רבי בצלאל), ידועות כיום ההגהות לסדר קדשים, אשר נדפסו במהדורת ווילנא, בשולי דף הגמרא, תחת השם "שיטה מקובצת" [חיבור זה סודר לדפוס על-ידי תלמידו רבי שלמה עדני, שבמקור קרא לחיבור זה "מלאכת שלמה לחכמת בצלאל"]. הגהות על מסכתות נוספות וכן על חיבורים אחרים נדפסו אף הן במספר מקומות, לעתים רק באופן חלקי. הגהות על ספרים שלא הגיעו אלינו מוזכרות בספרי גדולי הדורות, כגון "ספר המוגה" על "משנה תורה" לרמב"ם המוזכר בדברי רבנו יוסף קארו ב"כסף משנה" ("ספר מוגה, הבא ממצרים"), או ההגהות לסדר "מסורת התורה" המוזכרות רבות בדברי ה"כסף משנה" ובספרי מהר"ם די-לונזאנו על עניני "המסורה", ועוד.