מכתב בחתימת רבני ומנהיגי "ועד הכללי" של הקהילה האשכנזית בחברון: רבי שמעון מנשה חייקין, רבי בנימין ריבלין ורבי מאיר צבי הרשלר. חברון, "אדר תרנ"ן" [תר"נ 1890].
נשלח אל הנהלת פקוא"מ באמשטרדם. דיווח על השימוש בכספים לתרופות ומזון עבור החולים במגיפה "בימי המחלה הנוראה ר"ל". מעבר לדף רשימת חשבונות מפורטת על ההכנסות וההוצאות "לעזר המחלה ר"ל לא תקפ"ץ" [רחמנא ליצלן, לא תקום פעמיים צרה].
הגאון החב"די רבי שמעון מנשה חייקין (תקל"ז-תרנ"ג), מחשובי תלמידי האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר בעל "צמח צדק". עלה מסלוצק לארץ ישראל בסוף שנות התק"ע, שימש למעלה משבעים שנה כרב ומנהיג קהילת חב"ד בחברון, האריך ימים כ-116 שנה. בזמן חתימתו על המכתב שלפנינו היה בגיל 113 [!].
רבי בנימין ריבלין (נפטר תרע"ב), בן רבי אליהו יוסף מדריבין בעל "אהלי יוסף", וחתן רבי יעקב כולי סלונים. מראשי הקהילה החב"דית בחברון.
רבי מאיר צבי הרשלר (נולד תרט"ו בהונגריה ועלה לירושלים בשנת תרכ"ה), התגורר באותם השנים בחברון מקום מגורי חותנו רבי יונה זאב מנדלזון מאנשי חב"ד. עם התייסדות קהילה אשכנזית נוספת בחברון וריבוי הסכסוכים בין הקהילה החב"דית לקהילה האשכנזית החדשה, נתמנה רבי מאיר צבי למפשר ומתווך הוגן בין שתי הקהילות במסגרת "הועד הכללי" לקהילות האשכנזים בעיר, שהוקם ביזמתו (ראה אודות כך בספר תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק "קהלה אשכנזית נוספת בחברון", עמ' קיד-קיז).
נייר מסמכים רשמי, 29 ס"מ. הדפסה בדיו זהובה, עם איור "מערת המכפלה". מצב טוב. כתמי רטיבות בשוליים השמאליים של המכתב.

שלשה מכתבים מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש - הרבי מחב"ד, שנשלחו אל רבי מרדכי אלפרט ["האברך העוסק במלאכת שמים"] מפתח-תקוה, בין השנים תשכ"ה-תשמ"ו [1964-1986].
המכתבים מודפסים במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי. אחד מהם חתום בחתימת ידו של הרבי ובו דברי תורה על חודש הסליחות וברכת "כתיבה וחתימה טובה". שני המכתבים האחרים חתומים בחתימת המזכיר הרב ש.מ. סימפסון.
3 דפים. מצב טוב. כתמים, סימני קיפול.

ספר בנימין זאב, שאלות ותשובות ופסקים בהלכה, מאת רבי בנימין זאב ב"ר מתתיה. [ונציה, רצ"ט 1538]. דפוס דניאל בומברג.
עותק מוגה, עם הגהות בכתב-יד המחבר, ועם הגהות ותיקונים נוספים.
הספר הובא לדפוס ע"י המחבר רבי בנימין זאב ב"ר מתתיה מארטה, מגדולי הפוסקים בדורו, והוא ספר השו"ת הראשון שנדפס ע"י מחברו וביוזמתו. ספר זה עורר התנגדות חריפה בשל כמה פסקי הלכה שנתפרסמו בו ואשר עמדו במרכז פולמוס עם כמה מגדולי איטליה שהתנגדו בנחרצות לפסקים אלו. בעקבות הפולמוס על פסקיו הודח רבי בנימין זאב מרבנותו בעיר ארטה. תוך כדי הדפסת הספר נעשו שינויים בהדפסה. בין היתר, הושמטו הסימנים רנה-רנו "מפני דרכי שלום" ובמקומם נדפסו שני דפים ובהם טקסט חדש. מלאכת ההגהה של הספר נעשתה ע"י רבי בנימין זאב לבדו, כפי שהעיד בקולופון שבסוף הספר, ומשום הטורח הרב נפלו טעויות בהדפסה. גם לאחר סיום ההדפסה חזר ותיקן בכתב-ידו טעויות בחלק מהטפסים.
לספר זה נודעה חשיבות רבה בספרות ההלכה, אם כי היו פוסקים שהחרימו את הספר בעקבות ההתנגדות שעורר עליו. מעניין לציין את דברי בן דורו המהרש"ל שהתנגד לפסיקה מספר זה ומתייחס לטעויות שנפלו לדעתו בספר: "ושרי לי מרי [=ימחל לי אדוני] אם הוא צדיק, למה הביא הקב"ה תקלה על ידו? הלא הוא היה הכותב ונתן לדפוס הספר מידו ומפיו". לעומתו, הרמ"א מונה אותו בין גדולי הפוסקים ומסתמך עליו בפסקיו (על הספר והפולמוס שעורר ועל הבדלים בין הטפסים ראה בהרחבה: מאיר בניהו, מבוא לספר בנימין זאב, ירושלים תשמ"ט).
העותק שלפנינו מכיל תיקונים בכתב-ידו בדפים שלז/2, תה/2, תקא/2 והוספה ארוכה בכתב-ידו בדף תנו/2, חתומה במילים "זה נ"ל [=נראה לי] הדיוט" (במטבע לשון זו מרבה רבי בנימין זאב להשתמש בספרו, כשהוא כותב על עצמו).
מלבד הגהות אלו ישנם תיקונים נוספים בכתיבה שונה, מתקופת ההדפסה.
רישומים וחתימות בדפי הפורזץ בכתיבה אחרת, ובהם גם רשימה ארוכה של תיקוני טעויות דפוס בספר, עם הכותרת: "הטעויות הנראות לע"ד [לעניות דעתי] בזה הספר וזה מצד הדפוס שטעה". חתימות: "ממני זה הספר יהודה דלוניל", "ישראל פולייס", "יוסף לאטאש", ועוד.
בדף רצד/2, בסוף הלכות תפילין ציצית ומזוזה, נדפס "אילן ספירות" קבלי.
עותק חסר בתחילתו. רפא-שסז, [2], שעו-שצט, שצט-תקעה דף. חסרים דפים א-רפ. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ומעט בלאי. סימני עש במספר דפים. כריכת עור עתיקה ובלויה, מנותקת ברובה.

הלכות רב אלפס, חלק ראשון (מסכת ברכות, הלכות קטנות וסדר מועד), עם כל המפרשים. סביוניטה, [שי"ד 1554]. דפוס טוביה פואה.
עותק עם הגהות רבות בכתב-יד מכמה כותבים מתקופות שונות. העותק של הגאון רבי שלמה הירשל-ברלין אב"ד לונדון. חתימות החסיד רבי יצחק זעליג פרנקל [מזגירז'], ורישום לידה בכתב-ידו על לידת בתו יוכבד בשנת תקצ"ט [לימים, אשת האדמו"ר רבי ישראל מקוצק-פילוב, ואמו של האדמו"ר רבי יצחק זליג מסוקולוב].
* ציונים, הוספות ותיקונים בספר המרדכי, בכתב-יד אשכנזי עתיק [שנות הש']. תוכנן של חלק מהגהות אלו נדפסו בש"ס וילנא בשם "הגהות ממרדכי ישן", וחלקן לא באו בדפוס [חלק מהגהות אלו מקורם בספר "מרדכי של אושטריך", שנדפס לאחרונה במהדורת ספר המרדכי בהוצאת "מכון ירושלים". ראה לדוגמה: דף שיט/1].
* חתימת בעלים בכת"י עתיק [המאה ה-18 בקירוב]: "מאיר בן ר' איצק ז"ל". הגהות נוספות בכתב-יד מכמה כותבים. הגהות למדניות רבות בכתב-יד אשכנזי [שנות הת"ק, מפנה המאות ה-18 וה-19 בקירוב], יתכן שנכתבו ע"י רבי שלמה הירשל אב"ד לונדון שהספר היה בבעלותו [כמעט ולא מצויים כתבי-ידו של רבי שלמה הירשל, להשוואה].
* בדפים הראשונים חתימות ורישומים מאת רבי דוד טעבלי ברלין (נפטר תרי"ב, ראה עליו חומר מצורף), הכותב שהספר שייך לאביו רבי שלמה הירשל אב"ד לונדון: "שייך לכבוד אדאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] הרב האי גאון הגדול המפורס'[ם] ערוגת הבשם"; "דוד הק' טעבלי בן הרב האי גאון הגדול המפורס'[ם] מוה"ר שלמה אבד"ק לונדון יע"א"; "דוד הוא הקטן טעבלי בהרב הגאון מוה"ר שלמה אבד"ק לונדון והמדינה יע"א"; "David Solomon Hirschel".
הגאון רבי שלמה הירשל-ברלין (תקכ"א-תר"ג) אב"ד פרנצלוי (פולין) ולונדון, בנו של רבי צבי הירש אב"ד ברלין ונינו של רבי צבי הירש אשכנזי בעל "חכם צבי". כיהן על מקום אביו כרבה של הקהילה האשכנזית בלונדון ומדינת אנגליה, משנת תקס"ב (1802) עד פטירתו בשנת תר"ג (1842). כל צאצאיו נישאו למשפחות המיוחסות שבישראל, ועברו לגור בפולין עפ"י הוראתו מטעם הכמוס שלא יגורו באנגליה (כלילת יופי, דף קלד-קלה).
* חתימות בעלים בדפים הראשונים: "הק' יצחק זעליג פרענקל מלוטועמירסק" (חתום גם באותיות לטיניות) - רבי יצחק זליג פרנקל מלוטמירסק וזגירז' (נפטר תרכ"ב). חסיד נלהב של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק (תקמ"ז-תרי"ט), וחותנו של נכדו האדמו"ר רבי ישראל מקוצק-פילוב (תקצ"ח-תרס"ו). האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק אמר עליו "זעליג איז א שיינער מענטש" [בתרגום חופשי מיידיש: "זליג הינו אדם של צורה"], והאדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר מגור בעל "חידושי הרי"ם" (תקנ"ט-תרכ"ו) אמר עליו "זעליג איז א למדן און א חכם און א גיטער" [=זליג הינו גם למדן, גם חכם וגם איש טוב-לב] (ראה חומר מצורף).
בדף הריק שלפני דף רסה מופיע רישום בכתב-ידו של רבי זליג, על לידת "בתי יוכבד" בעיר זגירז' בחודש תשרי שנת תקצ"ט (1838). בתו זאת נישאה לימים להאדמו"ר רבי ישראל מקוצק-פילוב הנ"ל. הרבנית יוכבד נפטרה בצעירותה, אך ארבעת בניה נודעו לאדמו"רים חשובים בפולין: רבי משה מרדכי מפילוב בעל "מדרש משה", רבי צבי הירש מלוקוב בעל "עטרת צבי", רבי יצחק זליג מסוקולוב בעל "שארית יצחק", ורבי אברהם יוסף מקוצק.
רישום נוסף בכתב-ידו של רבי זליג, על לידת בתו "זלאטע" בעשרה בטבת תקצ"ז (1836), בעיר זגירז' - לימים אשת רבי אברהם הירש גליקסמן [ראה תולדותיו בספר "תפארת אדם"]. רישום לידה נוסף משנת תרמ"ט (1889), לילדה בשם "יוכבד" ממשפחת פרנקל.
צח, צז-קע, [1], קע-רכה, [1], רכה-רכט, [1], רכז-רסז, [1], רסה-תי דף. ספירת דפים משובשת. 39 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ומעט סימני עובש. בלאי וקרעים. שיקומים בהדבקת נייר בדפים הראשונים. חלק מההגהות מעט קצוצות. הגהות רבות שנמחקו בהעברת קולמוס ע"י הכותב עצמו. כריכת עור עתיקה ומעוטרת. פגמים חסרים בשדרת הכריכה.
מהדורה זו של רב אלפס יצאה בעת גזירת ספרי הקודש באיטליה, שהחלה בשריפת התלמוד ברומא בראש השנה שנת שי"ד (1553). באותן שנים נאסרו לימוד והדפסת התלמוד, אך ספרי הרי"ף הותרו בשימוש. עקב כך היה עיקר לימודם של חכמי איטליה באותן שנים, בספרי הרי"ף, כשעליהם ניסו לשחזר את דברי חכמי התלמוד, עפ"י ספרי הראשונים ומקורות שונים. כך הפכה מהדורה זו למהדורה חשובה ושימושית במיוחד (על גזירת ספרי הקודש באיטליה, ראה: מבוא לחידושי רבי משה קאזיס, מכון ירושלים, תשמ"ח; א' יערי, שריפת התלמוד באיטליה; מ' בניהו, הדפוס העברי בקרימונה; ועוד).