שני מעילים לספר תורה.
1. מעיל המעוטר בפסי טלית כחולים, תוצרת Zion Talis, ניו-יורק, [שנות ה-40 בקירוב].
במרכזו הדפס צבעוני של כיפת הסלע שבראשה מגן דוד ושני דגלים הנושאים את המילים "תפארת" ו-"ציון" משני צדי הכיפה. מעליו ומתחתיו מודפסות הכתובות: "תפארת ציון / אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני / יבנה המקדש". עיטורים פרחוניים. בראש המעיל סיומת סרט ואניצים בגון זהב. גובה: 73 ס"מ, רוחב מרבי: 43 ס"מ. מצב בינוני. בלאי, קרעים וכתמים.
2. מעיל קטן, סרוג, עם בטנת בד, בצבעי תכלת ולבן. [ישראל, אמצע המאה ה-20].
לרוחב המעיל סרוגים שני פסי תכלת, ובחזיתו - מגן דוד. שם הרוקמת סרוג על הפס התחתון: "דיצה בת נח ומרים". גובה: 49 ס"מ, רוחב מרבי: 37 ס"מ. מצב בינוני, בלאי, פרימה וכתמים.
מקור: אוסף ווילי לינדוור.

פרוכת לארון קודש - משפחת כהן-אלפאסיא. [ישראל, המחצית השניה של המאה ה-20].
רקמה על בד קטיפה.
הפרוכת עשויה בד קטיפה בורדו. בחלקה העליון שכבת בד נוספת. בראשה רקמת כתר תורה עם האותיות "כ" ו- "ת" משני צדיו. מתחתיו לוחות הברית ושני אריות ניצבים מצדיו. מתחת לארון רקומה כתובת הקדשה: "לזכרון עולם מאת משה כהן נ"י וזוג' זוהרה אל'פאסיא תחי'". משני צדי הכתובת עיטורים פרחוניים. סרט זהוב תוחם את כלל העיטורים. סרט וגדילים בשולי הפרוכת. בשוליים העליונים לולאות עם חישוקי מתכת. מכפלת בחלקה התחתון.
הפרוכת מיוחסת לזוהרה אלפסיה (1994-1905), זמרת מפורסמת ונערצת במרוקו, שעלתה לארץ בשנות ה-60 של המאה ה-20, עליה כתב המשורר חתן פרס ישראל ארז ביטון בשירו "שיר זוהרה אלפסיה", ש"כאשר שרה / לחמו חיילים בסכינים / לפלס דרך בהמון / להגיע אל שולי שמלתה".
196X196 ס"מ בקירוב. מצב טוב. בלאי, דהייה, כתמי מים בחלקה התחתון.

פרוכת לארון קודש. לונדון, שנות ה-30 של המאה ה-20, הקדשה משנת תרצ"ח [1937].
רקמה על בד קטיפה.
הפרוכת עשויה בד קטיפה ומעוטרת בדגמים צמחיים הרקומים בחוט זהוב, משולבים בעיטורי זהרונים ועיטורים צבעוניים נוספים. בחלקה העליון שכבת בד נוספת (כפורת), המעוטרת במגן דוד בסרט זהוב ארוג והאותיות "כ" ו- "ת" משני צדיו, עם גדילים מחוטי מתכת. בהמשכה, רקמה מובלטת של כתר תורה עם האותיות "כ" ו- "ת" משני צדיו. מתחתיו רקום מגן דוד בסרט זהוב ארוג ומשני צדיו רקומים שני אריות. כתובת הקדשה: "ערב ראש השנה תרצ"ח / Presented to the East Ham, Manor Park & Ilford Synagogue by the Ladies Guild.". רקמת חוטים זהובים צפופה משלושת צדי הפרוכת. בשוליים העליונים לולאות עם חישוקי מתכת.
264X248 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. פרימה ובלאי.

כיסוי למצות. [רומניה], תרל"ח [1878].
רקמת חוטי כותנה על בד; סיומת חוטי מתכת זהובים.
בד מרובע עם פינות קטומות, בעל שלושה תאים, עם שלוש לשוניות רקומות - "כהן", "לוי" ו"[י]שראל". במסגרת החיצונית רקום הכיתוב "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו", ובמסגרת הפנימית - "על אכילת מצה, תרל"ח". במרכז רקומים עיטורים פרחוניים, ומסביב מסגרת ירוקה, עם פרחים נוספים. בשולי הבד רקומים חוטי מתכת זהובים.
46X41 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים (בעיקר בצדו האחורי). חוטים פרומים, עם שיבושים קלים בטקסט ובעיטורים.
מקור: אוסף ווילי לינדוור.

מערכות תכריכים לגבר ולאשה. [גרמניה, העשורים הראשונים של המאה ה-20].
אריגי פשתן וכותנה.
· מערכת התכריכים לגבר כוללת: כובע, כותונת גדולה (sargenes), שקיות לרגליים, שקית לעפר מארץ ישראל, ופיסת בד נוספת.
· מערכת התכריכים לאשה כוללת: פיסת אריג מלבנית לכיסוי הפנים, כותונת גדולה, אפוד הנלבש על הכתפיים, סינר גדול (נכרך כעין חצאית-מעטפת סביב הגוף ונסגר בצד), סינר קטן מעוטר (מונח מעל הסינר הגדול, במרכזו), שקיות לרגליים, צעיף משולש, ושתי פיסות בד נוספות.
גודל משתנה. מצב טוב מאד.
בקהילות ישראל שבמדינות הסן, באדן-וירטמברג ובוואריה (גרמניה), במחוז אלזאס (צרפת) ובשוויץ, היתה נהוגה מערכת תכריכים מיוחדת ואופיינית. התכריכים הוכנו על ידי נשות החברה קדישא, אך את התחרה המקשטת חלקים מסוימים במערכת זו הכינו בעלות התכריכים בעצמן. בעבר נהוג היה להכין את התכריכים לגבר ולאשה לקראת חתונתם, אולם בהמשך נהגו באלזאס להשלים את תכריכי הגברים במשך השנה הראשונה שאחרי החתונה, ואילו האשה הזמינה את תכריכיה בהיותה בת ארבעים בערך. מרגע קבלת התכריכים הם נעשו לחלק מקניינו של האדם וליוו אותו במהלך חייו. חלקים ממערכת התכריכים נלבשו גם בהזדמנויות טקסיות אחרות, כגון ביום הכיפורים. עצם קבלת התכריכים בראשית חייו כמבוגר נועדה להזכיר לאדם שהוא בן-תמותה וכי עליו לכלכל את מעשיו נכונה. (ראה: קורין זאבי-וייל, מערכת תכריכים מאלזאס. בתוך: יהדות אלזאס, קהילה כפרית בין מסורת לאמנציפציה, בעריכת אסתר מוצ'בסקי-שנפר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1991, עמ' 41-45; אוסף מוזיאון ישראל, פריטים B87.1066, B91.0671).