ספר משנה תורה להרמב"ם, עם פירוש מגדל עוז לרבי שם טוב אבן גאון, עם הגהות מיימוניות. חלק שני. [ונציה, ש"י-שי"א 1550-1551. דפוס יושטינייאן].
בגליונות הספר עשרות הגהות ותיקונים קצרים בכתב-יד תימני עתיק, אשר זוהה ע"י חוקרים ככתיבת יד קדשו של רבינו שלום שבזי - גדול חכמי תימן.
רבינו שלום (שָׁלֵם) שבזי - הרש"ש (שע"ט-תנ"ה), המכונה בפי יהודי תימן "אבא שלום שבזי". גדול משוררי תימן, צדיק בעל מופת, חכם ומקובל, והאישיות הנערצת ביותר על יהדות תימן. נולד בכפר נג'ד אלוליד הסמוך לתעז שבדרום תימן, למשפחת משתא, שנודעה כמשפחה מיוחסת של חכמים וסופרים. בצעירותו נדד לצנעא, שם התוודע לחכמיה ולמד בישיבותיה. לאחר מכן, חזר לעיר תעז ובה חי ופעל עד פטירתו. רבי שלום שבזי היה בקי עצום בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר, בקבלה ובפילוסופיה, והיה מן המחברים הפוריים ביותר בדורו. כמו כן, עסק בקבלה מעשית והיה חכם בחכמת התכונה. בעיקר נתפרסם בשיריו ובפיוטיו הרבים, שהגיעו ליותר מאלף ומהם ידועים כיום למעלה מחמש מאות, אשר בהם טמונים סודות ורמזים עמוקים מחכמת הקבלה. שיריו ופיוטיו מלווים את יהודי תימן בשבתות ובחגים, בסעודות מצוה, ובכל תחנות וטקסי החיים.
בקרב יהודי תימן נפוצים אודותיו סיפורי נפלאות ומופתים. האגדה מספרת כי בכל ערב שבת נעשה לו נס "קפיצת הדרך", והיה מגיע לארץ ישראל לשבות בה, פעם בירושלים, פעם בטבריה, פעם בעכו או בחברון, ובמוצאי השבת היה שב אל ארצו. רבי יעקב ספיר שביקר בתימן כותב כי ראה באחד מחיבוריו של רבי שלום שבזי כי כותב על כך במפורש: "הייתי בירושלים וראיתי מחזה כך וכך, ובצפת כך וכך...". באחד משיריו כותב: "לבי בתימן, רק נשמתי פרחה ארץ צבי, הומה כמו אילת". ידועים מעשי נסים שפעל לישועת הכלל, ועל כוחותיו המופלאים ברפואת חולים, בפקידת עקרות, ועוד. בין היתר כתב ספר בשם "גורל החול" בקבלה מעשית, על מנת שיהודי דורו לא ילכו אחרי עושי נפלאות מקרב הגויים. גם קברו בעיר תעז ידוע כמקום קדוש אליו נהגו יהודי תימן לעלות לרגל מדי שנה בשנה.
עותק חסר בחלקו: שצד-תצד, תצו-תקלד דף (חסרים: דף השער ודפים תקלה-תשסז, [5]). נמצאים הספרים: הפלאה-טהרה, ללא הספרים נזיקין-שופטים. מצב בינוני. כתמים. פגעי עש עם פגיעות בטקסט, וקרעים. מספר דפים ראשונים ואחרונים עם קרעים גסים, חסרון ופגיעה בטקסט. כריכה פגומה ומנותקת.
זיהוי כתב היד ככתיבת ידו של רבי שלום שבזי, הוא עפ"י חוות דעת מצורפת של פרופ' אהרן גימאני והחוקר יואל אושרי מהמחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן.

אוסף שרידי דפים, מכתבים, וחלקי כתבי יד - מחיבורי מוסר והלכה, מדרשים ותרגומי תנ"ך, ספרי משניות וגמרא, תפילות וסידורים, ספרי שירה (דיואן) ופיוטים, קמיעות וסגולות [תימן וארצות המזרח, מתקופות שונות, המאה ה-17 עד המאה ה-20].
בין קטעי המדרשים שמופיעים באוסף: · 3 קטעי דפים מתוך מדרש הבאור לרבי סעדיה בן דוד המכונה אלדמארי. פרשת וירא, פרשת כי תשא, ומהפטרת ראש השנה ויום הכיפורים. · קטע ממדרש מעשה ברב כהנא וסליק בנו - [מובא בבתי מדרשות ח"א עמוד ש"ז]. · דף גדול ממדרש לא ידוע ובו מעשה במלך שנתן לבנו את כל מפתחות הארמון חוץ מדלת אחת, ומעשה בחצי אהוב. · גניזת כריכות - כנראה מדרש בערבית. · קטע ממדרש תהילים פרק ב. · עמוד מפסיקתא רבתי, פרשה ל"ז. · 4 דפים מפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ח, כ"ט ול"ו. · דף ממדרש החפץ פרשת בראשית · דף אחרון ממדרש הגדול, פרשת וזאת הברכה. עם קולופון סופר ובו תאריך מוטעה: "... המדרש הזה בעזרת האל, יום רביעי דהוא תרי עשר יומין בירח אב הפֹך לששון ולשמחה שנת א'תקס"ג שנין ... ספרא חלשא ומסכינא, אהרן בן שלמה בן חלפון בן אביגד אלטוילי" [שנת א' תקס"ג לשטרות היא שנת ה'י"ב ליצירה 1252 לספירה. בתאריך הקולופון ניכרת מחיקה כלשהי, אך בקולופון בעלים נוסף בכתב אחר באותו עמוד, מופיע התאריך "בחודש תשרי שנת א'תקצ"ג שנין לשטרות". שהוא שנת ה'מ"ב ליצירה, 1281 לספירה הרומית. הדבר לא יתכן, שכן הסופר החתום "אהרן בן שלמה טוילי", חי בשנת א'תתקנ"ו לשטרות (ה'ת"ה ליצירה, 1644 לספירה. ראה צילום מצורף מאנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 186) - מסתבר יותר שכתב היד נכתב בשנת א'תתקסג בקירוב 1652, והקולופון השני הינו משנת א'תתקצג 1681].
מכתבים ושרידי שטרות, בהם כמה פריטים, אשר כפי הנראה הם ממקומות אחרים בארצות המזרח: · קטע שטר מהתאריך: "יום שלישי שמנה לאייר, שנת אשמח"ם" (שפ"ט? 1629). · קטע דף מלוח שנה עם חתימות קליגרפיות של רבי "שלמה בן א[אברהם?] לניאדו" ורבי "שמעון מזרחי".
47 פריטים. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף משפחת ששון.