כתב-יד, מכתבו של הגאון רבי מאיר אשכנזי אב"ד קאנסטנטין, בנו הגדול של רבי יעקב עמדין, אודות ירושת אביו היעב"ץ שנפטר בניסן תקל"ו, ודין ודברים שהיה לבני המשפחה, עם אלמנת אביו, הרבנית צביה. [קונסטנטין-ישן (Konstantino-grad, ווהלין - כיום: Krasnohrad, אוקראינה), כסלו תקל"ז 1776].
טיוטה לא שלימה של המכתב, אוטוגרף לא-חתום בעצם כתב יד-קדשו של הגאון רבי מאיר בן היעב"ץ (מצורף צילום כתב-ידו להשוואה, מתוך "בית אהרן וישראל", קובץ כ"ד), עם הוספות רבות שאינן מופיעות בנוסח הסופי של המכתב. המכתב המקורי היה בידיו של הרב צבי הורביץ אב"ד דרזדן, שהדפיסו בספר "כתבי הגאונים" (פיעטרקוב תרפ"ח, עמ' 122-127) ושם הוא כותב (עמ' 129) "אצלי נמצא תשובה ארוכה בעצם כתב יד קדשו, מה שהשיב לבד"צ... בענין עזבון אביו. ועל תשובתו זו כתב לו... הגאון רבי שאול אב"ד אמשטרדם תשובתו הנדפסת בספר "מים חיים" סימן ל"ה, ובסימן ל"ו נדפסה שם תשובת הגאון אליו". בהשוואה של כתב היד שלפנינו, עם המכתב הנדפס בספר "כתבי הגאונים", מתברר שהוא כנראה אותו המכתב הראשון עם שינויים רבים וקטע שלם (כ-20 שורות), שלא נדפס שם וכנראה לא נשלח לבסוף.
בקטע זה המתובל בדברי מליצה חריפים [כדרך כתיבת אביו היעב"ץ], הוא כותב לחברי הבי"ד כי הם "יַרבו כבודה מכבוד שמים, ואמרו כי יראים לנפשם מריב אלמנה. כאן הבן שואל, הכי אשתנה מנהג עיר ואם בישראל, מתפוצות ישראל. לא שמענו ולא ראינו ותזון כל ימיה... וכמה סילוקי אלמנה ראינו...".
הגאון רבי מאיר אשכנזי אב"ד קאנסטנטין (תע"ז-תקנ"ח) - בנו בכורו של היעב"ץ. נולד בעיר ברודא בשנת תע"ז וגדל על ברכי אביו שהרעיף עליו מאוצר תורתו, חכמתו ויראתו, אביו העיד עליו בספרו מגלת ספר שיש לו "שכל טוב ומהיר וזריז ביותר". בשנת תצ"ג נשא את בת רבי משה פרנס מליסא [שהיה גם חותנו של רבי שלמה אב"ד חלם בעל "מרכבת המשנה" על הרמב"ם]. משנת תק"ג בערך אב"ד בעיר קונסטנטין הגדולה (באזור פולטובה-ווהלין) הנקראת גם קונסטנטין-ישן, שם כיהן ברבנות למעלה מארבעים שנה, היה נחשב ל"גדול הדור" במדינת ווהלין, ואליו פנו בשו"ת מכל רחבי המדינה. ידועה ההתכתבות בינו לבין הבעש"ט הקדוש וגיסו רבי גרשון מקיטוב, שפנו אליו בענין שאלת ריאה שהתעוררה בעיר מז'יבוז' (ראה שו"ת מים חיים חלק יו"ד סי' כ"ז - כאשר בתשובתו אל הבעש"ט הוא כותב לו במליצה ובהערכה על פרסומו כ"פועל ישועות" ועל חבורת תלמידיו הקדושים: "אלוף ביהודה ובישראל עושה חַיִל... ממציא מזור ותֶּרֶף לגבר אין-אַיִל... הרב המופלג המפורסם בש"ט [בעל שם טוב] מו"ה ישראל נר"ו ומן חברייא, כולהו רבנן רחימי... כולם יעמדו על הברכה עליונה"). הסכמותיו מופיעות בספרים שונים, מהם ספר "מאיר נתיבים - אור עולם" לתלמיד הבעש"ט, רבי מאיר מרגליות. קשר הערצה-רבה היה בינו לבין הבעש"ט ותלמידיו. כשהגיע הבעש"ט לקונסטנטין הלך לבקר בביתו של הרב והיה אומר "כי הולך הוא לקבל את פני ארון ספרי הקודש". רבי מאיר בתחילה היה מהמתנגדים להבעש"ט, אך לאחר מעשה-שהיה הפך להיות אחד מגדולי מעריציו, וכפי הניכר במכתב המצוטט לעיל. במקורות חסידיים מובאים עליו מעשיות-פלא נוראות, על גילוי אליהו הנביא, ועל פחדם של גדולי תלמידי הבעש"ט מרוממות קדושת נשמתו - ראה חומר מצורף.
חתניו הם הגאון רבי דוב בעריש רפופורט אב"ד מז'יבוז' ורבי צבי הירש מסאטנוב שמילא את מקומו ברבנות קונסטנטין. מצאצאיו הוא האדמו"ר בעל "דברי חיים" אב"ד צאנז, שהיה מחשיב את יחוסו זה ביותר.
רקע למכתב שלפנינו: הגאון היעב"ץ נשא לעת זקנתו את בת-אחיו הרבנית צביה, ממנה נולדו להם בן ובת, הבן נפטר בינקותו ונותרה רק הבת, אשר היעב"ץ זכה להשיאה בשנה האחרונה לחייו [לרבי לייבוש בנו של בן-דודה רבי שאול אב"ד אמשטרדם]. עפ"י כתובת נישואיהם ועפ"י צוואת היעב"ץ נותרה קרן-כספית המיועדת למזונות אלמנתו. אך עקב הירידה הדרסטית של שערי הריבית באותה תקופה, לא הספיקה הקרן לפרנסתה. בני היעב"ץ מאשתו הראשונה היו מפוזרים בארצות שונות, ועל כן פנו אליהם בית הדין בבקשה להקצות סכום נוסף מהעזבון לדאוג לפרנסת אלמנת אביהם. במכתבו זה שלפנינו מתקיף רבי מאיר את הבקשה הזאת, לקבלת "מזונות" מעבר לקבלת ה"כתובה", ובתוך הדברים הינו גם מאשים את אלמנת אביו [שהיתה גם בת-דודו רבי אפרים מבראד], בהתנכרות לאחיותיו בני אשתו הראשונה של היעב"ץ: "אף כי בת-דודי היא, כאחר דמיא... בנות-אמי כנכריות נחשבו...". כתגובה למכתב זה קיבל רבי מאיר מכתב מבן-דודו ומחותנם הגאון רבי שאול רבה של אמשטרדם [הנדפס בשו"ת מים חיים, זיטומיר, תרי"ז, אבן-העזר סי' ל"ה], המצדיק את הבקשה, ומסביר לרבי מאיר את בעייתה של האלמנה להתפרנס. ועל כך השיב לו רבי מאיר במכתב בו הוא התנצל על חריפות דבריו "אפשר פלטה קולמוסי יותר מדי..." [ראה שם, סימן ל"ו].
[2] עמ', 21 ס"מ. מצב בינוני. פגעי בלאי, עם חסרון טקסט.

ספר עמק ברכה, לבאר עניני החרם יסודו וכחו ומשפטו, ומשפט מי שהכח בידם להשתמש בו, ותנאי שמושו, מאת רבי דוד איש-שלום (פריד-מאן) אב"ד דק"ק קארלין. עם קונטרס קרני רא"ם ומבוא הערות והגהות מהמביא לביה"ד [ר' יחיאל מיכל פינס]. ירושלים, תרמ"א-תרמ"ב [1881-1882].
בירורים הלכתיים בדיני חרמות. נדפס כתגובה ל"חרם" שהטילו רבנים מגדולי ירושלים על גיסו רבי יחיאל מיכל פינס, שהיה משכיל, גאון ותלמיד חכם.
הגהות רבות בכתב יד. הגהות אלו על מבואו של ר' מיכל פינס, נכתבו ע"י גיסו המחבר רבי דוד מקרלין, רובם בכתב יד מרובע [כתיבת סופרו רבי שמואל נח גוטליב], וחלקן בכתב יד המחבר רבי דוד מקרלין.
לאחר שמספר עותקים מהספר הגיעו מירושלים לרוסיה, ראה המחבר רבי דוד מקרלין את מבואו של גיסו המו"ל ר' מיכל פינס, עליו היו לו השגות חריפות מאד. הגיה רבי דוד את הספר שוב ושוב, ונתן לסופרו הרב גוטליב להעתיק את ההערות בכל העותקים שהיו ברשותו, לבל יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. חלק מן ההערות נתפרסמו בדפוס ע"י הרב בצלאל דבליצקי, קובץ "בית אהרן וישראל", (גליון קכב, שנה כ"א, עמ' קפ). וחלק נוסף פורסם במאמרו של הרב איתם הנקין [ה' יקום דמו], במאסף "ישורון" (כרך כד, עמ' קמד-קנא).
ההגהות שנכתבו בכתב יד משתנות מעותק לעותק. כפי הנראה, לאחר העתקת הסופר רש"נ גוטליב את ההגהות לעותק נוסף, עבר רבי דוד מחדש והוסיף והגיה את ההערות. בעותק הבא העתיק הסופר את ההגהות עם ההוספות לעותק שלישי ולאחר מכן עבר רבי דוד, ושוב הגיה והוסיף. לפי בדיקתנו התברר שהעותק שלפנינו, הינו עותק הגהות מאוחר ומורחב, בו נוספו שינויים והגהות נוספות שאינן מופיעות בשני הפרסומים הנ"ל. שתיים מן ההגהות הנוספות הן בעצם כתב ידו של רבי דוד מקרלין.
[1], 12, טו, יד דף. 23 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב. קרעים קלים. כריכה ישנה. תו-ספר משנת 1947 [עם תמונת רבי דוד פרידמן מקרלין לומד תורה - עפ"י ציורו הידוע של ליליאן. אודות ציור ותמונה זו המכונה "מאור הגולה", ראה: בלוג "נוטריקון", אוקטובר 2011, מאמר "ליליאן מצייר רבנים"].
ש' הלוי, מס' 377.

ספר תורת גיטין, על שולחן-ערוך הלכות גיטין, וחידושים על מסכת גיטין. מאת רבי יעקב [לורברבום] אב"ד ליסא, בעל המחבר: "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט". פרנקפורט דאדר, תקע"ג [1813]. מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי הגאון המחבר.
חתימה ורישומי בעלות של הגאון רבי "שלמה זלמן פוזנר" [באותו הזמן היו בפולין כמה גאונים מפורסמים בשם זה: הגאון רבי שלמה זלמן מפוזנא בעל "חמדת שלמה", רבה של ווארשא, נפטר תקצ"ט / רעו הגביר רבי שלמה זלמן פוזנר, מגאוני פולין, נפטר בשנת תר"ח באחוזת קאכאר ליד נאשלסק].
[1], קכט דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי ודפים מנותקים. כריכה מקורית, קרועה ומנותקת.