ספר שפתי דעת, על התורה, מאת רבי שלמה אפרים מלונטשיץ [בעל ה"כלי יקר"]. פראג, ש"ע-שע"א [1610]. דפוס משה בן יוסף בצלאל כ"ץ. מהדורה ראשונה. בדף ג חתימת "הק' דוד דייטש". בדפי הספר מספר הגהות, חלקן ארוכות, בכתב-ידו. הגאון רבי דוד דייטש (תקט"ז-תקצ"א; אישים בתשובות חת"ס, עמ' קיג) בעל "אהל דוד". מגדולי דורו הנודעים. תלמיד המהר"ם ברבי בפרשבורג וה"נודע ביהודה" בפראג. כיהן כאב"ד ביעמניץ, פראונקירכן, וסרדעהלי. משנת תק"ע ועד לפטירתו כיהן כאב"ד ב"עיר חדש" (נאוואמעסטא). מחידושיו על הש"ס נדפסו בספריו "אהל דוד". היה נוהג לכתוב הגהות על ספרים שונים, וחלק מהגהות אלו נתפרסמו. עמד בקשרי שו"ת ענפים עם גדולי דורו, כגון רבו ה"נודע ביהודה", החתם סופר ובעל ה"ישמח משה". החתם סופר כתב בהסכמה על ספרו: "אותו צדיק קדוש ישראל גאון עולם... ראיתי בתוכו דברים נפלאים מסולאים בפז... אשרינו אם זכינו לשיחתו ולאורו... וזכות הצדיק יעמוד לנו להגן בעדנו מכל רע". קו, קח-קכא, קכא-קכב דף. שלושה דפים אחרונים כרוכים באי סדר ובמהופך. 28 ס"מ. מצב בינוני. דף השער ודפים ראשונים פגומים וחסרים (שיקום בהדבקה). קרעים, כתמים ובלאי.

ספר אפי רברבי - שולחן ערוך, אבן העזר, עם חלקת מחוקק ובית שמואל. פיורדא, [תקכ"א 1761]. חתימות של רבי "שמשון סטופאווי", ורישום בעלות בכריכה האחורית: "אם לא יגיד ונשא עונו ע"כ באתי להגיד שהספר שייך להרבני... כש"ת מה"ו שמשון סטופווע נ"י, אני הכותב הק' משה ליב דוייטש מפ"ב" [הגאון רבי שמשון סטופאווי, דיין בסעמניץ בסביבות השנים תקצ"ב-תר"ו, ראה אודותיו: אישים בתשובות החת"ס, עמ' תיא-תיב]. חתימה נוספת בשער: "הק' משה ווייס". בדפי הספר עשרות הגהות, חלקן הגהות ארוכות בעלות-תוכן למדני, בכתב-יד מתקופת ההדפסה, מכותב לא-מזוהה. במספר מקומות מציין הכותב לחיבוריו [לדוגמה, בדף צ/1: "ועין מ"ש בחדושי למס' נדרים דף פ' ע"ב מה שישבתי על קושי' הב"ש"]. חלק מן ההגהות קצוצות. [2], קצב דף. 32 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. סימני עש. דפים מנותקים או רופפים. כריכה פגומה.

תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין ומסכת נדה. ברלין, תרכ"ב 1862. כרוך עם עותק חלקי של תלמוד ירושלמי מסכת שבת, זיטומיר תר"כ 1860. בשער מסכת בבא קמא, חתימה בכת"י: "יוסף זכרי' בלאאמ"ו הרב נתן שטערן זללה"ה". בגליונות הספר ובדפי הכריכה, עשרות הגהות למדניות וארוכות בכתב-ידו. הגאון הנודע רבי יוסף זכריה שטרן (תקצ"א-תרס"ד, אוצר הרבנים 8783), מגדולי חכמי ליטא ופוסקי דורו. חתן הגאון רבי מרדכי גימפל יפה. בגיל 20 [!] נתמנה לרב ביאשינובקה, ומשנת תרכ"א רב בשאוועל (שאוויל, ליטא). לגאונותו המופלגת וזכרונו הפנומנלי לא היה אח ורע. מהירות דיבורו היתה עצומה כשטף המחשבה, גם כתיבתו היתה במהירות לא מצויה, ורוב דבריו נכתבו "ברמז ובסירוגין ובלי סדרים" (כלשון עצמו, ראה חומר מצורף). בשנת תר"ל היתה שריפה בעירו שאוויל ואלפי דפים של כתבי-ידו עלו באש, אך הוא חזר וכתב את רוב הדברים מן הזכרון. בקיאותו הקיפה את כל מקצועות התורה, כל ספר שעבר עליו אף פעם אחת, היה יכול - גם לאחר תקופה - לצטט את דבריו כלשונו אות באות. בעל מחבר שו"ת "זכר יהוסף", "תהלוכות האגדות", וספרים נוספים. [2], ב-ל; [1], כה; [1], כב, לו, ו, כז, כד, כג דף; [2], נב דף. 38 ס"מ. נייר משתנה, כחלחל, לבן וכהה. מצב טוב, בלאי וכתמים. כריכה ישנה עם שדרת עור, פגומה.

שלחן ערוך, אורח חיים, חלק א' (סימנים א-תטז). למברג, [תרנ"ג 1893]. בשער השני חתימת "הק' זאב וואלף טירנויאר, הומנא יצ"ו". בשולי הגליונות למעלה מחמישים הגהות למדניות בכתב-ידו. במספר מקומות הוא מציין ש"בחידושי הארכתי בזה תלית"ש". בהגהות הכותב דן הרבה בדברי גדולי הפוסקים החסידיים ומביא שמועות רבות בתוך דבריו. הגאון הצדיק רבי זאב וואלף הלוי טירנויאר (תרמ"ב-תשי"ט). תלמידו חביבו של הגאון רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סאטמר. כיהן בדיינות בעיר שאמלוי, ולאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן ברבנות לעספעץ (מולדובה), שאץ (בוקובינה), ועוד. לאחר השואה עלה לעיה"ק צפת בשנת תש"י יחד עם חתנו האדמו"ר רבי אהרן לייפער מנדבורנה-באניא, וכיהן בה ברבנות ביהמ"ד "אגודת ישראל". גאון מופלג ואיש קדוש. רבות מהנהגותיו היו עפ"י הקבלה. בסוף ימיו הדפיס את ספרו "טל אורות", על מלאכות שבת, אולם שאר כתביו כמעט ולא נדפסו. רצב דף; כ דף; כב דף. 46 ס"מ. מצב בינוני, בלאי וקרעים. נזקי עש ורטיבות. כריכה בלויה.

שו"ת שב יעקב. מהגאון רבי יעקב כ"ץ אב"ד ור"מ פרנקפורט דמיין. פרנקפורט דמיין, [תק"ב 1742]. מהדורה ראשונה. בשער: רישומי בעלות שונים מתקופות שונות, וחתימות רבות בעצם כתב-ידו של הגאון המפורסם "הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד". בשער חלק ב' ובדף האחרון: חתימות של הגאון רבי "אברהם בנימין קלוגר בהגאון המובהק... מוהרש"ק נ"י". בגליונות הספר רישומים שונים שהספר שייך לרבי שלמה קלוגר, ובדף מא/1 רישום הקדשה מרבי אפרים זלמן אל רבי שלמה קלוגר: "מתנה להרב הגאון הגדול המובהק ... מו"ה שלמה קלוגר, מאת הצעיר אפרים זלמן מרגליות מבראד, יום ו' עש"ק פ' קרח תקפ"ה לפ"ק" [הקדשה זו היא כנראה לא בכתב-ידו של הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות]. הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד (תקכ"א-תקפ"ח) בעל ה"בית אפרים" ו"מטה אפרים". גאון מפורסם, אשר נודע בכל תפוצות ישראל לאחד מגדולי הפוסקים והחליף שו"ת עם כל גאוני דורו. בן דורם של ה"נתיבות המשפט" וה"קצות החושן". בצעירותו שימש ברבנות בעיר אוהניב, לאחר תקופה קצרה עבר לבראד, בה לא נשא משרה רבנית, מאחר והיה עשיר מופלג, ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה מקורב לחסידות ולגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, והסכים על הדפסת ספרי חסידות רבים אולם הוא עצמו לא נחשב לחסיד. יתירה מכך, היו שהאשימוהו כמי ש"צינזר" את דברי המגיד ממזריטש מספר "פנים יפות" על התורה, למחותנו בעל ה"הפלאה". (ראה אודותיו באנצי' לחכמי גליציה ג', עמ' 915-913. בספר דור דעה עמ' קנ-קנד). ספריו בשו"ת ובהלכה הנם מספרי היסוד של פסק ההלכה, וכבר בחייו היו מפורסמים, וכפי שאמר עליו החתם סופר בהספדו: "ובכל יום שמועותיו בבתי מדרשינו מספרים שחיבר" (אישים בתשובות חתם סופר, עמ' עט-פא). הגאון רבי שלמה קלוגר (תקמ"ו-תרכ"ט). מגדולי הפוסקים. כיהן כראב"ד ו"מגיד מישרים" בברודי, והשפעתו היתה רבה בכל קהלות ישראל, הן בפסקי הלכה והן בהנהגת הציבור. בספר "תולדות שלמה" לתולדותיו, מסופר כיצד פעל רבי אפרים זלמן מרגליות שנת תק"פ למנות את רבי שלמה קלוגר למשרת הראב"ד בעיר בראדי, שהיתה אז המרכז התורני הגדול בגליציה. רבי אפרים זלמן שהיה מזקני גדולי הדור התוודע אל הרב הצעיר האלמוני, ולאחר שעסק עמו בדברי תורה, החל לחבבו ביותר, ובעודו שוהה בביתו במשך כמה שבועות, פעל רבי אפרים זלמן בכל כוחו למנותו למשרה זו. ידידותם הרבה והחיבה היתירה במשך שמונת שנות שבתם יחד בעיר, גרמה לכך ששמו של הרב קלוגר התפרסם בכל תפוצות ישראל. רבי שלמה קלוגר חיבר למעלה ממאה ספרים, בהלכה ובסוגיות הש"ס, שרבים מהם זכו עד היום למהדורות חוזרות. בנו הגאון רבי אברהם בנימין קלוגר (תר"א-תרע"ו), יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור, עמד בקשרי שו"ת עם רבים מרבני דורו מכל הארצות, אשר ייחלו לשמוע פסקיו של אביו הגדול בענינים שונים. [1], קט דף; [1], קלט דף. 30.5 ס"מ. נייר איכותי, מצב טוב, מעט סימני-עש וכתמים. כריכת בד.