יריעת בד מפוארת – אבנט לספר תורה, עם פסוקי "אשת חיל". [איטליה], [תקע"ח 1818].
בד; רקמת חוטי זהב; פייטים.
יריעת בד רחבה ומפוארת. לשוליים נתפרו סרטי-בד מקושטים ברקמת חוטי זהב בדגמים גיאומטריים. חלקה המרכזי מקושט עיטורי שושנים בצבעים ירוק, צהבהב ובורדו. מעליהם ומתחתיהם נרקמו כל פסוקי "אשת חיל": האותיות נתחמו (בדיו) בצורה עדינה ועליהן נרקמו פייטים זעירים. בסוף השיר נרקם פרט השנה, "לפרט הטבת חס'דך ה'אח'רון מן ה'ר'אש'ון לפ"ק" [רות ג, י] העולה תקע"ח [1818]. לפי צירוף הפסוקים ופרט השנה, נראה כי האבנט ניתן כנדבה לבית-כנסת על-ידי או לזכר אשה.
גובה: 13.5 ס"מ. רוחב: 320 ס"מ. מצב בינוני-טוב. פרום וקרוע מעט בסופו. בלאי בשולי בד הקטיפה. מלים רבות מטושטשות וחסרות פייטים. חלקו האחורי מחופה בד אדום.

[סדור בית תפלה, תפלות ישרון לכל ימות השנה עם תרגום בשפת רוסית, עם מבוא ארוך כולל עניני מחקר ובקרת על דבר התפלות והברכות... מאת אשר ב"ר אליעזר וואהל]. וילנה, 1902. עברית ורוסית, רובו עמודה מול עמודה.
השער ברוסית בלבד. כריכה נאה מחופה בד קטיפה ירוק. במרכז הכריכה הקדמית תלתן בעל ארבעה עלים (סמל למזל טוב); פינות מתכת ואבזם מוזהבים; בצדו האחורי ארבע רגליות מתכת זעירות.
X, 5-342 עמ', 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כריכה מנותקת חלקית. בלאי בבד הקטיפה. השדרה בלויה מאד, עם קרעים.

טלית קטן של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של "העדה החרדית" בירושלים [תרפ"ו 1926].
בד צמר עבה וכותנה (גימורי הצווארון והכנפות בחיפוי בד כותנה) עבודת-יד, עם שלשה כפתורים.
טלית קטן זו ניתנה על ידי הגרי"ח זוננפלד לרבי יצחק מענדל רוטנברג (תרנ"ה-תשנ"א) כסגולה לשמירה בתקופה בה הסתתר בביתו של הגרי"ח בשנת תרפ"ו מאימת אנשי "הרבנות הראשית".
על אודות כך מסופר הסיפור הבא: בשנת תרפ"ו, בעת סערת הרבנות הראשית, כאשר היהדות החרדית לחמה אז על קיומה העצמאי. רבי יצחק מנדל רוטנברג, תלמיד חכם גדול שהיה מקורב לרבני ירושלים ונודע בחריפותו ובתקיפותו, הקהיל קהילות ודרש דרשות נגד הרעיון הציוני ונגד השתלטות הציונים על מוסדות הציבור. עקב השפעתו הרבה, הצד שכנגד לא טמן ידו בצלחת, קידש נגדו מערכה כבדה והגה תכניות שונות 'להשתיק' אותו. לא אחת נמלט מאימת ידם הארוכה, עד שביום מן הימים נוצר חשש פיקוח נפש וכבר היה מוכרח להסתתר מרוב פחד. מרן הגרי"ח זוננפלד לקח אותו והחביאו בתוך ביתו. יש אומרים כי היה בעליית ביתו של מרן, שם מצא לו פינה שקטה ורגועה להמשיך את סדריו בלימודיו ותורתו, ולא ידע איש את מקומו, ורק רבי יוסף חיים דאג לו לכל צרכיו הגשמיים והרוחניים. - באותם הימים נתן לו רבי יוסף חיים את הטלית-קטן שלו, ל"סגולה ולשמירה מכל צרה" [למידע נוסף, ראה חומר מצורף].
הגאון רבינו יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל "כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כמו כן נודע בצדקתו ובקדושתו, זריז ופעלתן בפקחות רבה בפעילות חסד ובפעולות ציבוריות. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. היה יד ימינו של רבו המהרי"ל גם במלחמתו במיסיון הנוצרי ובתנועות ההשכלה, שאיימו על הישוב הישן בירושלים. עם הקמת "העדה החרדית" נבחר לרבה הראשון בתואר "מרא דארעא דישראל".
70X66 ס"מ בקירוב. סימני שימוש וכתמים.