אוסף ספרים מספריית הגאון רבי ישראל וועלץ ראב"ד בודפסט:
• שו"ת ברכת יעקב, רבי יעקב יוקל הירש. לבוב, [תרל"ט] 1879. • ספר קול סופר, על המשניות. שני חלקים. רבי חיים סופר. מונקאטש, תרמ"א-תרמ"ב 1881-1882. מספר הגהות בכתב-יד בשולי הגליונות. • ספר חידושי סוגיות נטע שורק, רבי שרגא צבי טענענבוים. מונקאטש, תרנ"ח 1898. • ספר אבני זכרון, שמות גיטין. רבי שמואל מוודיסלאב. לבוב, תר"ס [1899]. • שו"ת שדה יהושע, רבי יהושע העשל ווללערשטיין. לבוב, תרס"א 1900. • שו"ת גבול יהודה, רבי יהודה ליב צירלסאהן. פיעטרקוב, תרס"ו 1906. • ספר פתחי שערים, חידושים על זמנים ודרשות, רבי פתחיה הורנבלאס. ורשה, תר"ע 1909. כרוך עמו: ספר שו"ת שי למורא, רבי משה יואל האגרמאן. פיעטרקוב, תרע"ב 1911. • שו"ת באר חיים מרדכי, רבי חיים מרדכי ראללער. חלק ראשון. קלוז', תרפ"ד 1924. • ספר כבוד שמים, על התורה, רבי אברהם שטערן. גאלאנטא, תרפ"ז 1927.
הגאון רבי ישראל וועלץ (תרמ"ז-תשל"ד. אוצר הרבנים 11910), רב בטיניע וראב"ד בבודפשט; עלה לארץ ישראל בשנת תש"ו, בה נודע כאחד מגדולי הרבנים, השתתף בעריכת והנהלת "אוצר הפוסקים" ועוד. בעל "חק לישראל".
סה"כ 11 ספרים בתשעה כרכים. גודל ומצב משתנים. בכל הספרים מופיעות חותמות של הרב מתקופות שונות.

דף בכתב-יד, ובו הסכם מפורט של סדרי הלוויתו של רבי זלמן מירלש. שנפטר ביום רביעי ה' מרחשון תקנ"א, עם חלוקת תפקידי נשיאת המיטה בין "ח"ק דג"ח" [חברה קדישא דגומלי חסדים], לבין "חברא קדישא דקברנים". פרנקפורט דמיין, [תקנ"א 1790].
"הגאון וצדיק בדורו מוהר"ר זלמן חסיד זצ"ל, אשר נקרא שמו בישראל ר' זלמן מירלש - שהיה יושב ועוסק בתורה ובחסידות כאן... בבית ר' מיכל גייגער יותר משלושים שנה. שפרש מכל תענוגי עוה"ז והיה מתבודד בתפילות ותחנונים בקדושה ובטהרה, ולא פסיק פומיה מגירסא. חבל על דאבדין ולא משתכחין".
בראשית הדף מסופר על החביבות הרבה שנהגו בו בני העיר, ולאחר מכן מפורטים ההכנות להלוויתו. בדף מסופר כי מיד לאחר פטירתו, שלחו הח"ק דקברנים להגבאים דח"ק דגומלי חסדים "בבקשה לכבדם ולזכותם גם כן בנושאי המיטה דהחסיד הנ"ל". לאחר דיונים עם כל אחד ואחד מבני הח"ק דג"ח, הסכימו כולם כי מפתח ביתו עד סוף "פאק אייפען" ישאו את המיטה הגבאים הישנים דחברא קדישא גומלי חסדים. ומשם עד שער בית העלמין ישאוהו הגבאים החדשים דח"ק דגומלי חסדים, ומהשער עד בית הטהרה ישאו את המיטה הח"ק דקברנים, "ויכבדו ויזכו זה לזה כחפצם וכרצונם. וכן נעשה רק להוראות שעה מפני כבוד ושלום וכו' ולא לדורות...".
הגאון הקדוש רבי משולם זלמן מירליש - חסיד, נולד במנהיים והיה רע נאמן של הגאון הנודע רבי ישעיה ברלין-פיק מברסלוי. מגדולי חכמי העיר פפד"מ, ראש ישיבה וצדיק פרוש וקדוש. על מצבתו נכתב ש"היה נוהג פה בחסידות ובפרישות ובהתמדה גדולה בלימוד התורה ימים ולילות סמוך לארבעים שנה והעמיד תלמידים". דברים דומים נכתבו בפנקס היזכור של הקהילה: "נשמת הרב הגאון החסיד המפורסם כמהור"ר משולם זלמן בן מוהר"ר שמריה זצ"ל ...וישב באהלו אהל קבע לתורה ותעודה, למד ולימד לאחרים והעמיד תלמידים הרבה... וילאה כל פה לספר שבחו מרוב פרישותו מאהבת המקום. וכל ימיו סיגף את עצמו בסיגופים רבים...".
החתם סופר בילדותו למד בישיבתו והיה מתלמידיו. ראה אודות כך בספר חוט המשולש, לתולדות החתם סופר (בהערה, עמ' יד-טו במהדורות החדשות, דף ג' במהדורה הישנה). תלמידו החתם סופר מספר (בשו"ת שלו, יו"ד סימן ר"ז), כי למורו ורבו רבי זלמן חסיד היה מקוה טהרה בתוך בית הקיץ שלו, ששימש כבית מדרשו.
דף 23 ס"מ. נייר איכותי דק, מצב טוב-בינוני, סימני קיפול, נקבים ופגיעות קלות (מחומצת הדיו). נתון במעטפה קטנה עם כיתוב בכת"י ישן "ח"ק דק'" [חברא קדישא דקהילתנו].

מכתב ארוך ומרתק בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי נפתלי אמשטרדם, אל ידיד נפשו הגאון רבי איצל'ה בלזר אב"ד פטרבורג. הלסינגפורס, פינלנד. [תרל"א בערך 1871].
בתחילת המכתב כותב רבי נפתלי בהתרפקות על התקופה שעברה, בה חסו יחד בצל רבם הגדול רבי ישראל מסלנט, וכלשונו במכתב "בהלו נר על ראשינו", וכך הוא כותב: "אזכיר לו את הדברים הנשכחים מבני האדם בטבע... טוב מאד לפני האדם לשמור את אלה הרגעים, אשר יעמוד האדם בתכונה הטובה, כי ידוע אשר אין האדם עומד על תכונה אחת - זולת העומדים במעלה העליונית כדוגמת החסיד ר"ל" [= רבי ליב חסיד מקעלם]. בהמשך המכתב הוא מציע לרבי איצ'לה שימצא לעצמו איזה מקום להתבודד: "ותיכף כאשר האדם מרגיש את העתים והרגעים הטובים האלו, יראה להתבודד בדידת הנפש, וגם בדידת הגוף אם יוכל ויראה שיעשה רשימה גדולה באלו הרעיונות אשר זכינו מאז בהם, בהלו נר על ראשנו" [=בתקופה בה שהו שניהם בצילו של רבם הגדול הגרי"ס].
בהמשך המכתב שו"ת בהלכה בענין פדיון הבן לילד שאביו עובד בעבודת הצבא במקום רחוק ואין ביכולתו לבא לפדות את בנו וגם אין בידו את הכסף חמשה סלעים, האם אפשר לפדות ע"י שליח וכו'.
בסיום המכתב מספר רבי נפתלי, על אשתו ובני ביתו, אשר עדיין לא מוכנים לעת-עתה לבוא לגור בפינלנד, "כי יריאה ומפחדת שלא יהיה כמו בעיר נאווגאראד, וגם מפני אשר הודעתי להם כי אין רשות לשום איש יהודי מארצנו לסחור פה במדינה זו, כאשר האמת כן הוא. לבני העיר לא גיליתי עודנה שלא תבא, אולי באמת יוכל כת"ר להתחכם בזה ולהתייעץ עם היודעים עבורי...".
הגאון רבי נפתלי אמשטרדם (תקצ"ב-תרע"ו), נולד בעיר סלנט ועוד בהיותו נער נתקשר בדרכי רבו המובהק רבי ישראל סלנטר, עד שנעשה לאחד מגדולי תלמידיו. הוא נמנה על עשרה בחירי התלמידים הראשונים בכולל קובנה שייסד הגרי"ס בשנת תר"ט. בהוראת רבו הגרי"ס הלך לכהן בשנת תרכ"ז כרב בעיר הלסינגפורס (הלסינקי), בירת פינלנד, ובמשרה זו כיהן עד שנת תרל"ה [בתוך אותו זמן, בשנת תר"ל, נתקבל לרב בעיר נובוגרוד, כיהן שם כשנה ובשנת תרל"א חזר לרבנות הלסינקי]. בשנת תרל"ה חזר לקובנא ושימש בכמה משרות רוחניות, בשנת תרס"ו עלה לירושלים, בה המשיך לעסוק בתורה ובמוסר כעשר שנים, והשפיע מרוח המוסר על כל הציבור התורני בעיר.
רעו, הגאון רבי יצחק בלאזער - ר' איצל'ה פטרבוגר (תקצ"ז-תרס"ז) מתלמידיו הגדולים של רבי ישראל מסלנט. מגדולי גאוני דורו וממפיצי תנועת המוסר. בהוראת רבו הגרי"ס הלך לכהן ברבנות עיר הבירה סט. פטרבורג, שם כיהן בתפקיד רב ואב"ד בשנים תרכ"ב-תרל"ח. בשנת תרל"ח התפטר ממשרת הרבנות ועבר להתגורר בקובנה, ומשנת תר"מ עמד בראש הכולל בקובנא. בשנת תרס"ד עלה לירושלים. מחיבוריו שו"ת פרי יצחק וספר "כוכבי אור" שהוציא יחד עם ספר "אור ישראל" מרבו הגרי"ס.
במכתב זה שנכתב לאחר שנת תרל"א בה חזר רבי נפתלי לפינלנד, יש תוכן רב ומעניין, בשיח צדיקים, בין שני גדולי המוסר, גאונים וצדיקים מופלאים, גדולי תלמידיו המובהקים של מייסד תנועת המוסר רבינו ישראל סלנטר ומפיצי משנתו. המתרפקים על ימים עברו, בהם חסו יחד תחת צל רבם, דנים בדרכי עבודת ה', נושאים ונותנים בהלכה ומתייעצים זה עם זה בכל עניניהם האישיים – דומה שמכתב זה משקף את הלך רוחם וייחודם של תלמידי הגרי"ס בשילוב ההדוק בין הלכה הנהגה ומוסר [בין אדם לקונו, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו].
[2] עמ' 22 ס"מ. כ-35 שורות בכת"י, מצב טוב, סימני קיפול. עם חותמת השעוה בחותמו של רבי נפתלי (הנמצאת כמעט בשלמות).

סמיכה ל"חבר" בכתב-ידו וחתימתו (וחותמתו) של רבי דוד אולמאן. לאקנבאך, תרל"ד [1874].
"וילך ראובן בימי עלומיו בנתיבות ישרים... בחור כארזים... כ' ראובן כ"ץ... ראוי לכבדו ביום ראש שמחתו... ויכונה שמו בשם 'החבר ר' ראובן'... זה שמו וזה זכרו לכל דבר שבקדושה".
הגאון רבי דוד אולמן (תקפ"ג-תרס"א, אוצר הרבנים 4695), מגדולי רבני הונגריה, אב"ד לאקנבאך. בנו של הגאון רבי אברהם אולמן בעל שו"ת "בית אברהם" ונכדו של הגאון רבי שלום "חריף" אולמן. אביו וסבו ישבו על כסא הרבנות בלאקנבאך, ולאחר פטירת אביו הוכתר למלא את מקומם כאב"ד המקום וכראש ישיבה. במשרה זו כיהן למעלה מחמישים שנה. חתנו וממלא מקומו, רבי משה אהרן קראוס, הוציא לאור מקצת מחידושיו, תחת השם "בית דוד", יחד עם ספר השו"ת של אביו (שו"ת בית אברהם, מונקאטש תרס"ט).
דף (נייר מכתבים רשמי). 22 ס"מ. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול.