שרידי כתב-יד עתיק שהוצאו מ"גניזת כריכות". שיר מוסר בלאדינו. [כתיבה ספרדית בינונית, המאה ה-16/15].
שיר ארוך בלאדינו. שני טורים לעמוד, משורטטים בדיו אדומה. סימן מים, בריקט 3452 (שנת 1494).
שני דפים (21 ס"מ בקירוב) ושלשה קטעי דפים. מצבי פגיעה משתנים כתוצאה מהכריכה, קרעים ופגעי עש, כתמים ופגיעות אחרות.

כתב יד, ספר מבא שערים, "ונחלק לכמה שערים, וכל שער נחלק לכמה חלקים. והוא מן מהרח"ו [רבי חיים ויטאל] זלה"ה, שקבל מהרי"ל [מהרב יצחק לוריא] זלה"ה - והוא הקדמה כוללת לכל האצילות ופתח שער להיכנס לדרך עץ החיים". מרחווא חדשה (Mrachva - כיום: Staraya Murafa. פודוליה, עיירה סמוכה לפולטובה), תקל"ה (1774-1775).
כתב יד שלם, עם שער ומפתחות. העתקה נאה ומסודרת, הגהותיהם של מהר"י צמח והרמ"ז נכתבו בחלונות. כתיבה אשכנזית נאה, שער מאוייר, עם ציורי דמויות ואריות. ושם הסופר רבי גדליה ב"ר יצחק אייזק. בסוף כל אחד מפרקי הספר קולופון עם תאריך הכתיבה [מחודש חשון תקל"ה (1774) עד חודש אדר תקל"ה (1775), עם חתימות הסופר: רבי "גדליה בן רבי יצחק אייזק שפיץ".
בדף המפתחות רישום בעלות: "שייך [לר'] יהודה ליב מסניטקוב" (Snitkov, פודוליה).
[3], קנט דף. 21 ס"מ. מצב טוב, כתמים. פגמים עם חסרון (משוקמים בשחזור מקצועי) בשער ובדפים הראשונים. כריכה מחודשת נאה, עם שדרת עור עתיקה.
ספר מבוא שערים הוא המהדורא בתרא של הקדמות חכמת הקבלה, מכתביו של מהרח"ו שנמצאו בגניזה ונערכו על ידי המקובל רבי יעקב צמח. הספר נדפס לראשונה בקוריץ שנת תקמ"ג ושוב בשאלוניקי תקס"ו על פי כתב יד אחר. כתב היד שלפנינו קודם למהדורת הדפוס בכשמונה שנים, ויש בו שינויים מהנדפס. כתב היד נכתב באזור פודוליה, בתקופת כתיבת כתב-היד (אמצע המאה ה-18) התפשט מאד לימוד הקבלה, באזור פודוליה, מכוחם והשפעתם של תלמידי הבעל שם-טוב, שהתגוררו ופעלו באזור זה.

כתב-יד הגאון המקובל רבי מסעוד הכהן אלחדאד, שאלות ותשובות אשר נשאל המחבר בתורת האר"י ותלמידו מהרח"ו ב"עץ חיים" ו"שמונה שערים" וכן בכוונת התפלות שבסדור הרש"ש. ירושלים, שנות התר"ס-תר"ע בערך.
רובו של כתב היד הוא אוטוגרף בכתב-יד וחתימת המחבר עצמו, החותם ברוב התשובות את שמו בסוף התשובה בראשי תיבות: "מ"ך אנכי מערכי" [מ"ך= מסעוד כהן]. חלק קטן מכתה"י הינו בכתב -יד תלמידו ממלא-מקומו המקובל רבי שלום הדאיה, שערך את הספר לדפוס והוציאו לאור עולם בשם "שמחת כהן", ירושלים, שנת תרפ"א.
כתב היד שלפנינו, הינו מהעריכה הראשונית, עם השאלות והתשובות המקוריות, כפי שנכתבו לפני עריכתן מחדש לדפוס, ויש בו שינויים רבים מהספר הנדפס, שינויי לשון ושינויי תוכן. מתוך הדברים ניכר כי חלק מהדברים נכתבו כאן בכתיבתן הראשונית, עם מחיקות והוספות תוך כדי חיבור הספר. כתה"י אינו שלם, הוא מתחיל באמצע שאלה ו', הנמצאת בספר הנדפס סי' ל"א. השאלה הבאה שאלה ז', נמצאת בספר הנדפס סי' ע"ד.
המקובל הקדוש רבי מסעוד הכהן אלחדאד (תק"פ-תרפ"ז), זקן המקובלים בירושלים בדורו, נולד במרוקו ובילדותו עלה לארץ ישראל עם הוריו, לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים התמסר ללימודי הקבלה ועסק בה כששים שנה. בשנת תרס"ב נסע כשד"ר לתוניס ולטריפולי, בהיותו שם נתפרסם במעשיו כפועל ישועות ועושה ניסים (ראה עדויות על כך בספר מאמר אסתר, ג'רבה, תש"ו, דפים ז-ט) בשנת תרס"ג התמנה לראש ק"ק חסידים בית אל ועמד בראש הישיבה יותר משלושים שנה. שנים רבות עבר לפני התיבה והתפלל עפ"י כוונות האר"י בסידור הרש"ש. נפטר בזקנה מופלגת בגיל 107.
למעלה מ-100 עמ' כתובים. 23 ס"מ. נייר יבש, מצב טוב-בינוני, קרעים ללא חסרון, לא כרוך.

כתב-יד על קלף, תפילות וברכות הנאמרות בשעת קריאת התורה. אייבניץ (Eiwanowitz, מורביה; כיום: Ivanovice na Hané, צ'כיה), [המחצית הראשונה של המאה ה-18].
כתב מרובע (סת"ם) וכתב אשכנזי-בינוני (כאותיות צו"ר). בראשי הקטעים עיטורים ואיורים של דגמים פרחוניים, רוקיות, ציפורים ועוד.
בשולי עמ' [9] קולופון הסופר: "יד הכותב יוסף במהור"ר הילל שמ[ואל?] סופר סת"ם דק"ק אייבניץ". בשולי עמ' [4] חתימת בעלים עתיקה: "יהודא ליב בן לא"א כהר"ר יצחק אייזק יצ"ו".
כתב-היד כולל תפילות הנאמרות בשבת, לאחר קריאת התורה בבית הכנסת ולפני תפילת מוסף. בראש כתה"י (עמודים [1-2]) מופיעות שתי תפילות "יקום פורקן", וברכת "מי שברך" לציבור שנאמרת אחריהן, ולאחר מכן, מופיעה "ברכת ראש החדש" (נוסח קצר, ללא ה"יהי רצון" שהתקבל בזמן מאוחר יותר).
בעמ' [3] תפילת "מי שברך" למקבלים על עצמם להתענות שני וחמישי (נוסח לא מוכר), ותפילה מיוחדת ל"קיסר רומי המהלל (קאראליס)..." [כפי הנראה הכוונה לקרל הששי קיסר "האימפריה הרומית הקדושה", שמת ב-1740].
בעמודים [4-6]: סדר שינוי השם לחולה [תפילת "מצלאין אנחנו" ו"יהי רצון" לאחר שינוי השם], ברכת "מי שברך" לחולה ["מי שברך אברהם יצחק ויעקב... וחסידים הראשונים ומי שרפא מרים הנביאה מצרעתה והמתיק מי מרה ע"י משה רבינו ע"ה ורפא מי יריחו ע"י אלישע ורפא חזקיה מלך יהודה מחליו ובנימין הצדיק מחליו..." - נוסח דומה מובא מתוך פנקס גרמייזא כ"י, ע"י פרומקין, ב'סדר רב עמרם גאון", ירושלים תרע"ב. ראה חומר מצורף]; ברכה ליולדת [נוסח לא מוכר, בסגנון דומה למובא אצל פרומקין, שם].
בעמ' [7]: תפילה "של מהור"ר ליב מפראג לשני וחמישי" - תפילה נגד המוסרים והמלשינים, "יהי רצון... שתעקר ותשרש... המוסרים המזיקים את ישראל בלשונם והמהרסים המצב מן הקהלות ומיצרים אחיהם מישראל להתגולל עליהם להפילם....". [תפילה זו מוזכרת בספר תקנות מדינת מעהרין על שמו של המהר"ל מפראג, ונשתמרה, בשינויי לשון, בפנקס בית הכנסת של קהילת קרעזמיר. ידוע כי נהגו לומר אותה בקהילת איזנשטט, אך שם ייחסוה למהר"ם א"ש בעל "פנים מאירות". ראה חומר מצורף].
בעמ' [8]: תפילות "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים" של ימי שני וחמישי, ותפלת "אחינו כל בית ישראל", ובעמ' [9]: תפילת "אב הרחמים" למקדשי השם. תוספת בעמוד האחרון [10]: נוסח עירוב תבשילין, כנראה מכותב אחר (עם תיבת פתיחה מעוטרת).
5 דפי קלף, 10 עמ' כתובים. 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי, מספר קרעים. כריכה חדשה.
מצורף מכתב מאת פרופ' גרשום שלום (אנגלית) בעניין התפילה נגד המוֹסרים שבכתב-יד זה.

כתב-יד, "מעשה שמעון הלוי", כרוניקה היסטורית מתקופת גירוש פראג. [וינה?, תק"ח 1748]. עברית ויידיש.
חיבור ארוך המכיל עדות אישית של רבי שמעון הלוי קוא, מעשירי ופרנסי פראג, על מאורעות הימים והפרעות שקדמו לגירוש היהודים מהעיר פראג בשנת 1745. החיבור הועתק מפיו של רבי שמעון בשנת תק"ח (1748) ע"י הסופר רבי שלמה זלמן ב"ר הירש שפיץ סג"ל, שהוסיף הקדמה משלו בראש החיבור.
החיבור כולל את סיפור הפרעות, ההרג והביזה, שנערכו ביהודים עם כיבוש העיר ע"י הצבא הפרוסי מידי הצבא האוסטרי, ועם חזרתם של האוסטרים. רבי שמעון מתאר בגוף ראשון את שראו עיניו, סוקר את השתלשלות המאורעות, ומזכיר את ההרוגים והפצועים בשמותיהם. הוא מספר כי בעיצומם של הפרעות באו אליו כמה מיהודי העיר ואמרו לו: "למען ה' ר' שמעון קוא הציל את קהלתינו כי אתה תקיף ודבריך נשמעין אצל אנשי הצבא וצייתו לך...". רבי שמעון מפרט את פעילותו בזמן הפרעות, שכללה שתדלנות לטובת היהודים אצל הכובשים הפרוסים, ובעקבות זאת את סיפור מאסרו לאחר חזרת העיר לידי האוסטרים, והפעילות שנעשתה לשחרורו. בסוף החיבור מובאים מכתבי תמיכה והמלצה שקיבל רבי שמעון מדייני פראג ומ"אב"ד מדינת פיהם".
תיאור המאורעות נכתב בעברית, בשילוב קטעים ביידיש-גרמנית עתיקה (בעיקר בציטוט השיחות והדיאלוגים בין הדמויות בסיפור).
כותרת השער: "מעשה שמעון הלוי לפ"ק" [עם הדגשת אותיות לפרט השנה תק"ה 1745 - אז התרחשו המאורעות]. בנוסח השער נכתב: "ובראשונה נכתב כד הווינא בעיר מלוכה ווינא" (המילה "ווינא" מודגשת באותיות גדולות). [חלק מאותיות המילה "ובראשונה", מסומנות בנקודות (השונות מסימון פרט השנה במקומות האחרים), ולא ברור אם היתה כאן כוונה לסימון פרט שנה נוסף, ראשי תיבות, או רמז אחר. כמו כן, לא ברור לנו האם זו ההעתקה הראשונה של החיבור שנעשתה ע"י רבי שלמה זלמן שפיץ, או שזו העתקה נוספת].
כחלק מ"מלחמת הירושה האוסטרית" כבשו חייליו של פרידריך הגדול מלך פרוסיה את פראג, מידי בית הבסבורג, שבראשו עמדה אז הקיסרית מריה תרזה. בימים הראשונים, עם נסיגת חיילי המלכה וכניסתם של הפרוסים לעיר, ערכו התושבים המקומיים פרעות ביהודים, בנימוק שעמדו לימינם של הפרוסים בעת כיבוש העיר. כעשרים יהודים נהרגו ולמעלה ממאה נפצעו, ורוב בני הקהילה ניזוקו, בגוף ובממון. זמן קצר לאחר מכן חזרה העיר שוב לידי חייליה של מריה תרזה ושוב היו נתונים היהודים למתקפה ולפרעות, בשל האשמתם בחוסר ונאמנות ובגידה בזמן המלחמה. האשמות אלה היו הסיבה הרשמית שהביאה את מריה תרזה לחתום על צו מלכותי שגזר גירוש מידי על יהודי פראג. היהודים גורשו מן העיר בחודש ינואר של שנת 1745, בעיצומו של החורף העז, והורשו לחזור אליה רק בסיום המלחמה, כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1748.
רבי שמעון הלוי קוא (נפטר בחודש חשון תקל"ד 1773) מחשובי הפרנסים בפראג ומעשירי העיר, ובין היתר נמנה על חותמי כתב הרבנות של רבי יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה". הקים בית מדרש מפואר בפראג והפריש מהונו קרן קיימת לפרנסת הלומדים בו. על מצבתו נכתב: "ובימי חרפו עשה טובה לכל הקהלה ועל ידי זה בא במאסר וביסורים כבדים, וזכות הרבים עמדה לו להצילו לגדלו ולהושיבו עם נגידים". סיפור המאסר המדובר מובא בכתב-היד שלפנינו בפירוט ובאריכות. ככל הידוע, חיבור זה לא נדפס מעולם ויש בו פרטים היסטוריים לא ידועים.
י דף (20 עמ' כתובים). 25 ס"מ. מצב טוב. נייר איכותי. כתמים. כריכת עור עתיקה, עם הטבעות עיטורים.