Sous le Chapeau Haute Forme, 24 Gravures sur bois. הוצאת Les Ecrivains Reunis, פריז, 1934. צרפתית.
תיקייה הכוללת 24 חיתוכי-עץ מאת ארתור קולניק. עם הקדמה מאת הסופר הנרי ברבוס (Henri Barbbusse). עותק מס' 216 מתוך מהדורה של 305 עותקים. בשנת 1936 ראו אור רפרודוקציות איכותיות של חיתוכי העץ הנ"ל בספר הנושא שם זהה (ראה פריט הבא). [4], 24 לוחות, 32 ס"מ. הלוחות במצב טוב. מעט כתמים. התיקייה קרועה.

1-8. שמונה כרטיסי ברכה מאת ארתור קולניק, 1958-1963: שבעה חיתוכי עץ מקוריים (ארבעה חתומים וממוספרים, אחד חתום אך אינו ממוספר) וכרטיס הנושא ברכת "שנה טובה" חתומה בכתב-ידו של קולניק (בעברית ובצרפתית).
9. Arthur Kolnik, Maximilien Gauthier. הוצאת Editions Quatre Feuilles, פריז, 1967. צרפתית. ספר העוסק ביצירתו של ארתור קולניק, מלווה רפרודוקציות של עבודותיו. נדפס במהדורה מצומצמת בת 500 עותקים. בדף השער הראשון הקדשה חתומה בכתב-ידו של קולניק, בצרפתית.
סה"כ 9 פריטים. גודל ומצב משתנים.

Evžen Morvay, Grafika, 20 původních linoleorytů s úvodem Maxe Broda
[גרפיקה, 20 חיתוכי לינולאום, עם הקדמה מאת מקס ברוד]. דפוס Nekudah, מוקצ'בו (מונקאטש), 1938. צ'כית.
עשרים חיתוכי לינוליאום המתארים את חיי היהודים במונקאטש ובסביבתה, מאת Evžen Morvay. הקדמה מאת מקס ברוד. נדפס במאה עותקים בלבד. Evžen Morvay (1902-1945) היה אמן, מעצב גרפי ומחנך יליד סלובקיה. למד אמנות באקדמיה לאמנות בירושלים ובפראג ועבד כמורה לאמנות בתיכונים בסלובקיה. בשנת 1940 מונה למנהל בית ספר במונקאטש. בזמן המלחמה נרדף ממניעים גזעניים. הוא הוגלה ב-1944 והתאבד ב-1945. 22, [2] דף, 38 ס"מ. מצב טוב מאד. כתמים ופגמים קלים.

Jüdische Graphik Nathan Altmann, [נתן אלטמן, גרפיקה יהודית]. הוצאת "פטרופוליס", ברלין, 1923. גרמנית.
עשר ליתוגרפיות מאת נתן אלטמן, מודפסות על רקע מוזהב. הקדמה מאת מקס אוסבורן. עותק חתום וממוספר, מספר 10 מתוך מהדורה בת 250 עותקים (מתוכם 50 בלבד חתומים וממוספרים). 22, [2], [10] לוחות, [1] עמ', 49 ס"מ. מצב טוב. כתמים בדפי הלוחות. פגמים בכריכה ובשדרה.

מגילת איכה, כתב-יד מאויר על קלף. כתובה ומצוירת בידי שלמה ידידה זילנפריינד. ירושלים, [שנות ה-40/50].
בדף השער מדליון עם הכיתוב "איכה" ואיור העיר ירושלים עולה בלהבות, בצבעים שחור ואדום; מתחתיו: "שלמה ידידיה זֵילנפריינד, ירושלם". בכל אחד מהעמודים הבאים מופיע נוסח המגילה בתוך מסגרת מעוטרת, שאיוריה וכותרתה ממחישים ויזואלית את המתואר בטקסט: בעמוד הראשון איור עין מזילה דמעה, והכיתוב "אין לה מנחם" ("בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם" – פרק א', פסוק ב'); בעמוד השני איור נוסף של ירושלים עולה בלהבות, מלווה בכיתוב "שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי" (פרק א', פסוק י"ג)
כשאותיות המלה "אש" מעוצבות כלהבות אש, ובצדהּ הימני של המסגרת מופיע הכיתוב "כִּי גָבַר אוֹיֵב, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ" (פרק א', פסוקים ט"ז-י"ז), כשאותיותיו כתובות במאונך, אחת מעל השניה, ומאותיות המלה "ציון" עולות להבות. בעמוד השלישי מלווה הפסוק "וַיִּנְאַץ בְּזַעַם-אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן" (פרק ב', פסוק ו') באיור חוֹשֶׁן וכתר מוטלים על הארץ, לצד קוצים וסלעים, וכן הלאה בעמודים הבאים. המגלה מסתיימת במסגרת המעוטרת במשפט "חדש ימינו כקדם" (פרק ה', פסוק כ"א) ובאיורי פרחים ושמש הזורחת בקרניים ארוכות.
שלמה ידידיה (שָלָמוֹן זיֵלֶנפריינד - Seelenfreund Salamon) נולד ב-1875 לדיין אלעזר זאב לָיוֹש (Lajos) הכהן זילנפריינד וללֵני (Léni) לבית וייסבורג (Weiszburg), בעיר סֶנטֶש (Szentes), הונגריה. כשנתיים לאחר מכן, קיבל האב כהונת דיין בקהילת סֶגֶד (Szeged), והמשפחה עברה להתגורר שם. בהיותו כבן 16 יצא מסֶגֶד לבודפשט לבנות את חייו כאמן. למד בבית הספר לאמנויות בעיר ובהמשך למד ועבד בבתי דפוס ובסדנאות שונות לגרפיקה. מאוחר יותר יצא את הונגריה ושהה ברומא, בפריז ובגרמניה בסדנאות למלאכת מחשבת, ללימודים ולהשתלמויות. בשובו להונגריה הקים בית מלאכה, ובינתיים (1898 בקירוב) נשא לאישה את שושנה, גם היא לבית וייסבורג (Weiszburg). כתבי עת בתחום האמנות פירסמו את דבר-מלאכתו ושמו נודע כרב-אמן ומורה לאמנויות. הוזמן לעצב ולבצע את עבודות הדקורציה של בית הכנסת הניאולוגי החדש בסֶגֶד, שנחנך ב-1903. בהמשך קיים תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בסֶגֶד (1910)
ובבודפשט. בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו, התיישב בירושלים והקים בית מלאכה שהיה פתוח לאורחים בימי שבת. בהמשך הצטרפה המשפחה למושב הקטן בית-טולמא, בעמק הארזים (סמוך למוצא, בואכה ירושלים) ובנתה שם את ביתה, לצד חלקת אדמה לגידולי שדה וגן. במאורעות תרפ"ט, ביום שבת, 24 באוגוסט 1929, נשרפו הבית ותכולתו - תוכניות, יצירות גמורות וציוד - וכל הנותר נשדד. המשפחה פונתה מבעוד מועד וניצלה. ב-1940, לאחר נדודים בדירות שכורות בתל אביב, קבעו שלמה ידידיה ובנו, יהודה, את ביתם בשכונת בורוכוב בגבעתיים... ב-1947 עברו שלמה ורעייתו שושנה להתגורר בבית האבות יבנה בתל אביב. עם ראשית קרבות מלחמת השחרור, בהפצצה האווירית המצרית, נפגע חדרם בהיעדרם, ורבות מעבודותיו נפגעו. בשנת 1958 נפטרה שושנה ידידיה. כעבור שלוש שנים (1961) נפטר שלמה ידידיה. (הפרטים הביוגרפיים לקוחים מתוך מאמרה של תמנה רובינגר, שנתפרסם מטעם המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, צפת. במאמר מידע נוסף ורב אודות ידידיה).
[6] דף, 14 ס"מ. כריכת עור מקורית, בלויה מעט, עם סוגר מתכת מעוטר בחריטה. מצב טוב. דפים מנותקים חלקית. נקב עש בודד בכריכה הפנימית, בדף הפורזץ הקדמי ובדף השער.