מכירה פומבית 98 ספרים עתיקים, חסידות וקבלה, דפוסי ירושלים, מכתבים וכתבי-יד, חפצי קודש
- (-) Remove letter filter letter
- and (164) Apply and filter
- ירושלים (81) Apply ירושלים filter
- jerusalem (81) Apply jerusalem filter
- דפוסי (75) Apply דפוסי filter
- ספרים (75) Apply ספרים filter
- כרוזים (75) Apply כרוזים filter
- חתומים (75) Apply חתומים filter
- וקונטרסים, (75) Apply וקונטרסים, filter
- ומכתבים (75) Apply ומכתבים filter
- הראשונים (75) Apply הראשונים filter
- וקונטרסים (75) Apply וקונטרסים filter
- book (75) Apply book filter
- booklet (75) Apply booklet filter
- booklets, (75) Apply booklets, filter
- earli (75) Apply earli filter
- in (75) Apply in filter
- print (75) Apply print filter
- proclam (75) Apply proclam filter
- sign (75) Apply sign filter
- יד (60) Apply יד filter
- וכתבי (60) Apply וכתבי filter
- manuscript (60) Apply manuscript filter
- רבנים (47) Apply רבנים filter
- וכתבי-יד (47) Apply וכתבי-יד filter
- וכתבייד (47) Apply וכתבייד filter
- חשובים (47) Apply חשובים filter
- מכתבי (47) Apply מכתבי filter
- by (47) Apply by filter
- import (47) Apply import filter
- rabbi (47) Apply rabbi filter
- מכתבים (42) Apply מכתבים filter
- חסידות (30) Apply חסידות filter
- מליובאוויטש (17) Apply מליובאוויטש filter
- וקונטרסי (17) Apply וקונטרסי filter
- חב (17) Apply חב filter
- חבד (17) Apply חבד filter
- חלוקות (17) Apply חלוקות filter
- מהרבי (17) Apply מהרבי filter
- חב"ד (17) Apply חב"ד filter
- "חלוקות" (17) Apply "חלוקות" filter
- chabad (17) Apply chabad filter
- chalukkot (17) Apply chalukkot filter
- from (17) Apply from filter
- lubavitch (17) Apply lubavitch filter
- pamphlet (17) Apply pamphlet filter
- rebb (17) Apply rebb filter
- the (17) Apply the filter
- chassidut (13) Apply chassidut filter
- document (12) Apply document filter
מכתב ארוך על גבי גלויית דואר (הכתובה משני צדדיה), בכתב ידו של הגאון הצדיק רבי יצחק הוברמן (שלימים נודע כ"הצדיק מרעננה"), בתקופת כהונתו אב"ד מחנה העקורים וצלר בגרמניה. כסלו, שנת "מחיית עמלק לפ"ק" [תש"ח 1947].
נשלח ללונדון, אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, שכיהן אז כראש הרבנים ואב"ד לונדון, בדרישה כי ישיבנו דבר הלכה על השאלות ששאל ממנו בדיני אישות החמורים ובהיתר עגונות של ניצולי השואה: "...ובאחרונה עלה בידי לשלוח... וקבלתי מכ'[תב] ממנו שמסר המכ' לכגת"ה וגם עתה לא השיב. הזה דרך התורה? בטח ידוע לכגת"ה מצב רבני המחנות שאפי' קש"ע אין לנו, וכל ההוראה מהזכרון, ובהלכה החמורה דנשואין אזרחיים שעוד קודם המלחמה עסקו בה בעלי תריסין איך נוכל להחליט דבר בלי ספרים, וכגת"ה שאתו המדע[?] וגם ספרים הנחוצים, הלא עליכם מוטל החוב ליקח חבל בזה ולברר ההלכה ולהשיב לשואלו דבר ה' זו הלכה ברורה, ואם לא ימצאו ד'[בריי] חן בעיני כגת"ה ג"כ החובה עליו להעמידיני על האמת, והרי לא כ' ד' [כתבתי דבריי] בהלכה מוחלטת כ"א כתלמיד השואל לפני רבותיו...". בהמשך הוא שואל שאלות בנושאים נוספים, בהם בנושא התרת אשה שהתקבלה עדות על מיתת בעלה בלא בנים, ואחי-בעלה נעלמו במחנות ההשמדה ללא כל ידיעה על גורלם, האם אפשר להתירה להנשא ללא חליצה.
המקובל החסידי הגאון רבי יצחק הכהן הוברמן (תרנ"ו-תשל"ז), "הצדיק מרעננה". תלמידם של האדמו"ר בעל ה"שם משמואל" מסוכוטשוב, רבי יעקב מרדכי זילברמן מבילגוריי, רבי מנחם שכנא רוטשבול בעל שו"ת "שם עולם", ורבי צבי הירש גליקסון מווארשא (חתן הגר"ח מבריסק). נודע בהתמדתו ובגאונותו. היה מקורב לאדמו"רי חסידות גור, וקשור לאדמו"רי חסידות חב"ד ולתורתה. לאחר השואה, כיהן מספר שנים ברבנות העיר וצלר בגרמניה, בה עסק גם בהתרת עגונות ניצולות שואה. עלה לארץ ישראל בשנת תש"י והתיישב ברעננה. נודע לצדיק ופועל ישועות ורבים נהרו לפתחו לקבל את ברכתו, שמו נקרא בפי כל "הצדיק מרעננה". האדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל" היה משכים לפתחו, והגרא"מ שך כותב עליו בהסכמה לספרו "בן לאשרי": "המפורסם למלא דעת בנגלה ובנסתר". מחבר הספר "בן לאשרי – ברכה משולשת", ג' חלקים.
גלויית דואר. 10.5X15 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים.
שני מכתבים ארוכים מאת הגאון רבי שלמה דוד כהנא "אבי העגונות", מרבני ווארשא ורב העיר העתיקה בירושלים. ירושלים, [תש"ו 1946 בקירוב].
4 דפים (הכוללים כ-8 עמודים כתובים) על ניירות מכתבים רשמיים של הרב כהנא. כתיבת ידי-סופר וחתימות ידו. המכתבים עוסקים בענייני התרת עגונות ועגונים מפליטי השואה. שני המכתבים נשלחו אל רבי צבי הירש מייזליש הרב מווייטצען (בעל שו"ת "מקדשי השם"), שכיהן לאחר השואה כרב מחנה העקורים בברגן בלזן ורב ראשי באיזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. הרב מייזליש היה אחראי מטעם רבני לונדון, לפקח ולהורות בעניני אישות ועיגון (ראה בספרו "בנין צבי", התכתבויות שונות בנושאים אלו, עם הרב אברמסקי גאב"ד לונדון ועם רבנים שונים מרחבי העולם).
במכתב הראשון (ללא תאריך), הוא מודה להרב מייזליש על הערותיו על "הקונטרס שלי". רוב המכתב עוסק בדברי תורה בהלכות עגונות, ולאחר מכן בעמוד רביעי כותב הרב כהנא על הפעילות העולמית להתרת העגונות מהשואה: "בגוף הפעולות שלנו לטובת העגונות. מעלתו מציע להדפיס חוברת שיכיל בתוכו כל מה שחדשו גדולי דורינו בזה, גם אנכי חשבתי כזאת ושלחתי קונטרסי להרבה מגדולי הרבנים בארץ וחוצה לה וקבלתי [ג"כ?] קונטרסים ארוכים מהרה"ר הגאון הרצוג שליט"א מלבד הרבה תשובות אודות עגונות פרטיות ומהרה"ר עוזיאל שליט"א... והי'[ה] בדעתי להדפיסם... אבל הסכמתי לדעת ידידי הגאון ר"י אברמסקי שכתב לי התנגדות גדולה להדפסה מפני הנימוק שישתמשו בזה רבנים שאינם מהוגנים...".
הרב כהנא מאריך בתיאור פועלו בנושא העגונות בפולין ובארץ ישראל, וכותב את דעתו כי כל מקרה פרטי של עגונה ראוי שיידון בבית דין לגופו של עניין, ואין ראוי לעכב את הדבר ולחכות להכרעה כללית של גדולי הדור בנושא:
"...אבל בעגונות פרטיות הנני עוסק בארץ וגם עם בית דינו בברגן בעלזען הי'[ה] לי חליפות מכתבים מעונפה על סמך גבי"ע [=גביות עדות] של עשרות עגונות וגם מהמחנות באיטליא ובלגיה שלחו לפה הרבה גבי"ע, ולפי דעתי אין מן היושר לחכות עד שגדולי דורינו יגידו הכרעתם בזה, והרשות ביד חבר הרבנים בארץ להחליט על כל עגונה בהתאם להמאורע של כל אחת כפי דעתם דעת תורה... ורוב גדולי הגאונים בארץ המה מרביצי תורה בישיבות ומסתייגים בעצמם מהלכה למעשה! וכן במלחמה הקודמת טפלו במרץ בעניני עגונות בפולין הגאונים רח"ע זצוק"ל ור' אליהו קלצקין זצ"ל האדמו"ר מאוסטראווצא זצוק"ל והגאון המנוח מייזליס מלאסק... והי'[ה] לי הכבוד להיות עמם בחליפות מכתבים בהרבה שאלות עגונות בשם הרבנות בורשה ובשם אגודה"ר [=אגודת הרבנים] בפולין, וקודם נסיעתי מורשה בשנת ת"ש והיו אז בורשה בתור פליטים מאות גדולי הרבנים ונעשה אז החלטה באספה גדולה שכל הרבנים יטפלו באסיפת החומר וגבי"ע של העגונות וההיתרים יצאו מהארץ ע"ש קיום מציון תצא תורה, אבל לדאבוננו וצערינו ואבלנו הרב לא זכינו לקיום החוזה הזה הי"ד...".
במכתב השני, מתאריך פורים דפרזים תש"ו, כותב לו הרב כהנא, בענין התרת עגונים [שנשותיהם נעלמו בשואה]: "מכתבו קבלתי, ונעים הי'[ה] לראות כי עוד לא אלמן ישראל מרבנים גדולי תורה הדואגים לטובת בני עדתם... למצוא מזור ותרופה לכבלי העיגון של אנשים ונשים. אבל לדעתי מעלתו הפריז על המדה להצריך מאה רבנים...". ולאחר אריכות דברים בדרכי ההיתר, הוא כותב: "...וכבר כתבתי חוות דעתי לרבנים ששאלו ממני בנדון זה כמו הרב שוחטמן מנהל ועדת העגונות של אגוה"ר [אגודת הרבנים] בארה"ב ולהרב פראטו ברומא, שאין לב"ד אלא מה שעיניו רואות... והנה מעלתו אף שלא היה לי הכבוד להכירו פא"פ [פנים אל פנים] אבל שמוע שמעתי שמך מפארים בעתונות וכן מאישים פרטים, והנני נותן לו הסכמתי המלאה לטפל בעגונים ע"פ האופנים המבוארים בהצהרתו, אך לא בתור אחד מהמאה רבנים...".
בהמשך המכתב הוא מגיב על הצעת הרב מייזליש להדפיס ולפרסם קונטרס בהלכות אלו: "...בנוגע לקונטרסו עפ"י העגונות שרוצה מעלתו להדפיס ואשר כבודו רוצה שאשום עיני עליו, הטיב מעלתו לעשות כן, כי הענין צריך זהירות גדולה הן בצדדי החומרא והן בצדדי הקולא, והקונטרס זה שהנני שולח לו כבר המצאתי אותו לגדולי דורינו בארץ וחוצה לה וכבר יש לי תשובות בזה מהרבנים הראשיים ועוד, וידידנו הרב הגאון אברמסקי במכתבו אלי מבקשני שלא נמהר בהדפסה עדיין מפני שחושש לרבנים שאינם ראוים שישתמשו בזה שלא כהוגן".
הרב כהנא מבקש מהרב מייזליש להכין תשתית לבירורים שתסייע להתרת העיגון של ניצולי השואה הרבים: "...בנוגע לעגונות הרבות הנמצאות בהמחנה אבקשו לקבל עדות מכל אחת מהן ולשלוח גם אלי, וזכותה של ארץ ישראל תעמוד לנו להאיר עינינו באור תורתו שלא נכשל בדבר הלכה ולמצוא פתח לפתח חרצובות העגונות, כי גם כאשר נפרדתי מחבריי הרבנים – שביניהם היו גם כמה מאות רבנים פליטים שהתגוררו אז בורשה – בשנת ת"ש, נדברנו אז שכולנו, המה בחוצה לארץ ואני בארץ, נסדר גבי"ע [גביות עדות] ונאסוף ידיעות מהנפטרים וההיתר הסופי אחר הבירור ההלכותי יצא מארץ ישראל לקיים כי מציון תצא תורה... כן אבקשו להודיעני אם נמצא אצלם רשימה מנפטרי המלחמה הן ע"י גבי"ע והן ע"י הפנקסים של הצוררים הנמצאים כעת תח"י... כי גם אנכי אספתי בארץ במשך שנות המלחמה ידיעות מהמהגרים שבאו למשרדי, וכן מהודעות ממשלתיות ובצלב האדום ומכתבים פרטיים מכמה ניצולים, כל זה נאסף ונרשם ועולה לערך ליותר מכ"ה אלפים...".
הגאון רבי שלמה דוד כהנא "אבי העגונות" (תרכ"ט-כסלו תשי"ד), מרבני וורשא, חתנו וממלא מקומו של רבי שמואל זנוויל קלפפיש מראשי הרבנים בוורשא. לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה אחראי בשעתו מטעם הרבנות הראשית בווארשא לעניני התרת עגונות, והוא התיר בשעתו עשרות-אלפי עגונות מנשות החיילים שהפכו נעדרים במלחמה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, וההרוגים הרבים בערי פולין בהפצצות מטוסי האוייב (עוד לפני ההשמדה ההמונית של הנאצים), ראה הרב כהנא את הנולד, והתחיל להיערך להתרת עגונות המלחמה. בהמשך הוא הצליח להימלט לארץ ישראל (אל בנו שמואל זנוויל, הנודע בשם ד"ר שז"ך כהנא, לימים מנכ"ל משרד הדתות ומקים "מרתף השואה" בהר ציון), ומונה לרבה של העיר העתיקה בירושלים. באותה תקופה הוא הקים בירושלים את "המשרד לעניני עגונות", מטעם "איחוד הרבנים יוצאי פולין" בארץ ישראל. מקצת מתשובותיו הרבות נדפסו לאחרונה בספרו "נחמת שלמה" (בהוצאת "מכון ירושלים", ירושלים, תשפ"ב).
[4] דף (כ-8 עמ' כתובים). 28 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט.
תלמוד בבלי – סט שלם. מינכן-היידלברג, תש"ט [1948]. "יוצא לאור ע"י ועד אגודת הרבנים באזור האמריקאי באשכנז".
עם סיום מלחמת העולם השנייה והתקבצות שרידי היהודים במחנות עקורים, נוצר מחסור בגמרות וספרי קודש שישמשו את הפליטים. החל משנת 1946 החלה "אגודת הרבנים" בגרמניה, בסיוע הצבא האמריקאי והג'וינט, במבצע הדפסת הש"ס עבור הניצולים. תחילה נדפסו מסכתות בודדות בפורמטים שונים. בשנת 1948 נדפסה לראשונה מהדורת הש"ס במלואה, וזו המהדורה שלפנינו. בכל כרך שני שערים. השער הראשון עוצב במיוחד לציון מאורע הדפסת הש"ס על אדמת גרמניה החרוכה, בראשו איור עיירה יהודית והכיתוב "משעבוד לגאולה מאפלה לאור גדול"; בתחתית השער איור גדרות תיל ומחנה עבודה, ומתחתיו הכיתובים: "מחנה עבודה באשכנז בימי הנאצים"; "כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך" (תהילים קיט).
19 כרכים. 39 ס"מ בקירוב. מספר כרכים נדפסו על נייר יבש. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים. קרעים, בהם קרעים לאורך דפי השער של מסכתות גיטין וקידושין, עם פגיעה באיור שבשער. חסר דף השער של מסכת ראש השנה. קמטים. כריכות מקוריות. פגמים בכריכות, וקרעים בעיקר בשדרות, משוקמים בנייר-דבק ובבד-דבק שחור.
אישורי בית דין וטופסי גביית עדויות, מאת רבני קיוב ומינסק. תרמ"ד [1883-1884].
• דף בכתב יד, אישור בחתימת וחותמת רבי שמריה לוריא, על פטירת רבי חיים ב"ר מנחם נחום מייזל, בבית החולים בקיוב בחודש תמוז שנת תרמ"ג. קיוב, ט' טבת תרמ"ד, 1884.
בשולי אישור זה, אישור קבלת "עדות ה"ר שמרי' המפקח על החולים בביהח"ו ליהודים אשר פה", בחתימת רבני העיר רבי אהרן זאב וואלף ווייל ורבי "מנחם מענדיל מו"צ דקיאב". קיוב, ט' טבת תרמ"ד, 1884.
מעבר לדף, אישור בית הדין בסלוצק, על הכרת כתב ידו וחתימתו של הרב מקיוב רבי אהרן זאב וואלף, בחתימת הדיינים: רבי "יוסף זונדל מסלאנט ד"צ דפה"ק" [מדייני סלוצק בזמן ה"בית הלוי" ורבי מאיר פיימר; כנראה קרוב משפחה של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, שנפטר בירושלים בשנת תרכ"ו]; רבי "דוד במו"ה שאול סגל זללה"ה ד"צ דפה"ק"; ורבי "יוסף אהרן ב"ה הילל הכהן גערשענאוויץ ז"ל". סלוצק, ט"ו שבט תרמ"ד [1884].
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אהרן זאב וואלף ווייל הרב מקיוב, אל "הרב הגאון הגדול... מוהר"ר מאיר נ"י" [כנראה רבי מאיר פיימער אב"ד סלוצק], עם גביית עדות חוזרת באותו ענין: "...היום נסעתי לבית החולים דפה ועשיתי גב"ע כרצון כת"ר הלא הוא מעל"ד...". מעבר לדף נוסח גביית עדות מפי "הר' שמרי' ב"ר מנחם נחום לוריא ממאהלוב המפקח על בית החולים יהודים פה" על מחלתו ופטירתו של רבי חיים מייזל מעיר ראמאנאווע, בבית החולים בקיוב, בראש חודש תמוז תרמ"ג. בחתימות הדיינים רבי אהרן זאב וואלף הנ"ל, רבי מאיר יעקב בן יצחק צבי הכהן ורבי אברהם בן משה. קיוב, ט"ו שבט תרמ"ד [1884].
[2] דפים, כ-21 ס"מ. כתובים משני צדדיהם. מצב טוב עד בינוני-טוב. כתמים, קרעים וסימני קיפול.
אוסף של למעלה משישים וחמשה מכתבים שנשלחו אל הגאון רבי חיים ברלין אב"ד מוסקבה, קוברין, יליסבטגרד וירושלים, מאת רבנים ותלמידי חכמים, גבאי-צדקה ונדיבי-עם מרחבי תבל. רוסיה, אנגליה, ארה"ב, ומדינות שונות, [שנות התר"מ-התר"נ, עד שנות התר"ס-התר"ע].
האוסף כולל מספר מכתבים בדברי תורה ושו"ת בשאלות הלכתיות וציבוריות, מאת: רבי צבי הירש קאפשטיק אב"ד שדה לבן (פלך קיוב); רבי חיים יעקב שעפטל, המדפיס מקיוב; רבי משה חיים טריוואקס מהעיר מזריטש; רבי מנחם מנדל בהרב שניאור זלמן גולדשטיין מהעיר דיננבורג (דווינסק, לטביה); רבי משה ווייסקופף רב דחברת ש"ס בפאריס (צרפת); ועוד.
מרבית המכתבים הינם מתקופת כהונתו כנשיא ה"ועד הכללי" בירושלים, [בשנות התר"ס-התר"ע בקירוב], ועוסקים בענייני ציבור ומגביות כספים לקופות ארץ ישראל, בהם מכתבים מאת: רבי משה זבולון מרגליות רב בניו יורק (ארה"ב); רבי גדליה סילברסטון אב"ד "אגודת הקהלות" בוושינגטון (ארה"ב); רבי יהודה ליב זלצר אב"ד פטרסון (ארה"ב); רבי יואל הלוי הרצוג רב בלידז' (אנגליה); רבי יעקב דוד לוריא רב בהאל (אנגליה); רבי יצחק מאיר יאסעלזון אב"ד דבלין (אנגליה); רבי יהודה ליב לווין, רב בדטרויט (ארה"ב); רבי דוב בער אברמוביץ אב"ד ס' לואיס (ארה"ב); רבי אברהם חיים איפ, הרב בסן פרנציסקו (ארה"ב); רבי אפרים עפשטיין, אב"ד ביהמ"ד אנשי זאמוט ניו יורק (ארה"ב); רבי דובער היילפרין אב"ד נוארק (ניו גרז'י, ארה"ב); רבי שמואל ראפופורט אב"ד ספרינגפילד מסצ'וסטס (ארה"ב); רבי אברהם יוסף וויינער, "שו"ב וש"ץ, מוהל ומסדר קידושין", ברנסבורו, פנסילבניה (ארה"ב); רבי משה הלוי ליפשיץ (בן רבי יעקב ליפשיץ מקובנא) שו"ב בפילדלפיה (ארה"ב); רבי אליהו זלמן ווידרין ממוסקבה (רוסיה); רבי אליהו ירוחם וויסברום ממוסקבה; ועוד מכתבים רבים.
הגאון המפורסם רבי חיים ברלין (תקצ"ב-תשרי תרע"ג), מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוולוז'ין. שימש כרב הראשי של מוסקבה, והשפעתו התורנית התפרסה במרחבי רוסיה. כיהן תקופה כראש ישיבה ואב"ד וולוז'ין, וברבנות קוברין ויליסבטגרד. עלה לירושלים בשנת תרס"ו, ועד מהרה הוכר במעמדו וסמכותו כאחד מגדולי רבני העיר. כבר בהיותו בחו"ל עסק רבי חיים ברלין במגביות ועזרה לקופות ארץ ישראל, ועם עלותו לירושלים הוא עמד בנשיאות ה"ועד הכללי", לצידם של רבני העיר רבי שמואל סלנט ועוד.
כ-70 פריטי נייר, רובם מכתבים חתומים. גודל ומצב משתנים.
אוסף ענק של למעלה מ-220 מכתבים מרבנים, גבאי-צדקה ונדיבי-עם מרחבי תבל: ארה"ב, אירופה, דרום-אפריקה ומדינות שונות. [שנות התר"נ-התר"ס בקירוב].
המכתבים נשלחו אל הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. חלקם ממוענים גם אל הרבנים הנוספים שעמדו לצידו בניהול קופות הצדקה בעיר: רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת), רבי יצחק בלאזער הרב מפטרבורג, רבי חיים ברלין הרב ממוסקבה, ורבנים וגבאים נוספים מראשי "הועד הכללי" ומוסדות נוספים בעיר.
הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), עלה בשנת תר"א (1841) מהעיר סלנט לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. חותנו הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט עלה לירושלים באותה תקופה. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.
למעלה מ-220 מכתבים. גודל ומצב משתנים.
אוסף גדול ומגוון של למעלה ממאה מכתבים שנשלחו אל הנגיד רבי בנימין (וילהלם) פוזן מפרנקפורט דמיין ובני משפחתו, מאת רבנים, דיינים ותלמידי חכמים, מחברי ספרים ומדפיסים, ידידים ובני משפחה. ירושלים, פראג, וינה, פרנקפורט, גרמניה, ליטא, איטליה, אנגליה, ניו יורק ומקומות נוספים [שנות התר"מ-תר"פ בקירוב]. עברית וגרמנית.
בין הכותבים: רבי חנוך העניך ערזאהן מזגערש בעל "גן רוה" ומו"ל ספר "חנוכת התורה"; רבי מאיר וואלף ראטה [מתלמידי ה"דברי חיים" מצאנז, ה"כתב סופר" ורבי הלל ל"ש]; רבי חיים הירשנזון (הירשענזאהן) – שהו"ל את הספר "אור זרוע" יחד עם רבי בנימין פוזן; רבי אברהם ביק מירושלים ופרשבורג; רבי זאב וואלף פריעדמאנן "אבד"ק איזביץ וכעת חפ"ק טארנא"; רבי צבי אלימלך טייכער מקראקא בעל "שערי עזרה"; רבי דוד זאלער מירושלים בעל "מגן דוד" [נכד אדמו"רי לעלוב]; רבי משה מוראנסקי מסלוצק בעל ספר "על שמשא"; רבי אברהם זינגער אב"ד ווארפאלאטא; רבי ישראל נתן טאיץ אב"ד ליגום; רבי מרדכי יוסף וילדמאן אב"ד מיזאטש בעל "מי מעין"; רבי שמחה שמעון אונא [בן-בתו של רבי יצחק דב במברגר אב"ד וירצבורג]; רבי אברהם אליהו בורנשטיין מירושלים [בעל "אשל אברהם", בן רבי יחיאל מיכל בורנשטיין אב"ד טרעסטינא בעל "לחם שערים"]; רבי יעקב יוסף פרידמאן מדרהוביטש (סופר כולל גליציה); רבי חיים מאיר הלוי הורוויץ מפפד"מ [מתלמידי וולוז'ין ותלמיד רבי עזריאל הילדסהיימר, אספן ומומחה לכתבי יד עתיקים ולספרים נדירים]; רבי מנחם אהרן דונאט [סביו של הרב בנימין זאב בנדיקט]; רבי אברהם ארלנגר מלוצרן; רבי יהודה אידל מאניש יודלביץ מירושלים (אביו של רבי שמעון אלעזר יודלביץ); המשכיל חיים דוד ליפא, בעל "אסף המזכיר" ומוכר ספרים בווינה; ומכתבים נוספים מאת ידידים ומכרים שונים, ומאת בני משפחה ואליהם (רובם בגרמנית, בהם אחיו הדיין רבי יעקב פוזן מפרנקפורט, ובני משפחת ארנפלד הרב הראשי בפראג).
הנגיד הנדיב רבי בנימין וילהלם ב"ר שמעון יקותיאל פוזן (פוזנא; תרי"ט-תרפ"ג), נכד הדיין רבי יעקב פוזנא (תקל"ב-תר"ט; דיין בפרנקפורט דמיין, שכיהן עוד בבית דינו של בעל ה"הפלאה" ובנו בעל "מחנה לוי"). מתלמידי הרש"ר הירש ומעמודי התווך וממנהיגיה של הקהילה היהודית בפרנקפורט דמיין. עסק בהוצאת והדפסת חלקים ג-ד של ספר "אור זרוע" (ירושלים, תרמ"ז-תר"נ). בהסכמותיהם לספר "אור זרוע" מפליגים גדולי הדור בשבחיו של רבי בנימין. היה חובב ספרים וביבליופיל נודע, חלק מן המכתבים באוסף שלפנינו עוסקים בענייני רכישת ספרים ובענייני סיוע להוצאת ספרים מכתבי-יד והדפסתם. הדפיס כמה קונטרסים עם מנהגי קהילת פרנקפורט, והחליף מכתבי שו"ת עם גדולי הדור. עסק בצרכי ציבור ונודע כבעל צדקה וכמכניס אורחים גדול.
למעלה מ-100 מכתבים, רובם על גלויות דואר (לא מחולקות). גודל ומצב משתנים; מרביתם במצב כללי טוב.
כתב יד (4 עמודים), דרשה ומכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון "רידב"ז" – רבי יעקב דוד (וילובסקי) אב"ד סלוצק. [סלוצק, שנות התר"נ בקירוב].
דרשה על הפטרת "שוש אשיש". בכותרת העמ' הראשון: "התעורר[ו]ת". בסיום הקונטרס מכתב אל חתנו רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי [שנתמנה באותה תקופה לרבנותו הראשונה בעיר אורלא], וכה הוא כותב לו: "רציתי לכתוב הרבה אך גיסך הרב דהלוסק [רבי אברהם יצחק הלוי צימרמן, חותנו של רבי ברוך בער ליבוביץ] בא כעת אצלי ומוכרחני להפסיק, ובע"ה בעש"ק אשלח עוד חידוש הלכה קטנה... ונפלא מאוד מחובר בדרוש. ולמעה"ש [ולמען השם] התעוררת הזו תחזור היטב על זארגאן [=תרגום ליידיש מדוברת] ותכתוב אותו ולעורר העם... הי' בחו"ש [היו בחיים ושלום] והקב"ה ימלא משאלותיך. אביך רידב"ז".
הגאון הרידב"ז – רבי יעקב דוד וילובסקי אב"ד סלוצק וצפת (תר"ה-תשרי תרע"ד), גאון מפורסם שכבר מימי צעירותו נודע כאחד מגדולי דורו. כיהן ברבנות בכמה מקומות, בהם בעיר סלוצק, בשיקגו ובצפת. היה רגיל לחתום בכינוי רידב"ז [שבתחילה היה פתרונו: "רינת יעקב דוד בן זאב", אך לאחר שחלה ונוסף לו השם רפאל, הרי פתרונו בראשי תיבות כפשוטו: "רפאל יעקב דוד בן זאב". ראה בהקדמתו לספרו שו"ת בית רידב"ז]. חיבר ספרים רבים אך פירושו המקיף על תלמוד ירושלמי הוא החשוב שבכולם, והוא מצורף מאז לרוב מהדורות הירושלמי.
חתנו מקבל המכתב, הגאון רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד אורלא ואייהומן (תר"כ-תרע"ז), בנו של הצדיק הקדוש רבי יעקב משה דירעקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט; גאון מתלמידי וולוז'ין ו"בעל מופת" מפורסם). בשנת תרל"ב שלחו אביו לארץ ישראל (יחד עם שמש מיוחד), כדי שיחוג את הבר מצוה שלו בירושלים להתבשם מקדושתה ולהתברך מפי חכמי ירושלים (על שם כך החליף מאז את שם משפחתו, והיה חותם מאז: "יש"י ירושלימסקי", או "יש"י איש-ירושלים"). למד בישיבת וולוז'ין, ובשנת תרמ"ט נשא את בתו של הגאון הרידב"ז רבי יעקב דוד וילובסקי אב"ד סלוצק. בשנת תרנ"ב התקבל לאב"ד אורלא (הסמוכה לגרודנה) ובשנת תרס"ב נתמנה לאב"ד אייהומן (פלך מינסק). לאחר פטירתו בדמי ימיו, אמר עליו רבו הגר"ח סולובייציק אב"ד בריסק, כי "אינני מכיר בדור הזה עוד שני רבנים משיעור-קומתו בכל רחבי רוסיה ופולין" (סורסקי, מלך ביפיו, עמ' 49). חתנו הוא הגאון המפורסם רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, בעל ה"חזון יחזקאל".
דף כפול, 4 עמודים. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול וקרעים קלים.
"קונטרס הלכה למעשה – בדין פירות שביעית שנתגדלו בעבירה... קבוצת מכתבים מכבוד... מרן יעקב דוד רידב"ז שליט"א ששלח לחכמי ורבני ירושלם..", מאת הגאון הרידב"ז – רבי יעקב דוד (וילובסקי) אב"ד סלוצק וצפת. ירושלים, שנת השמיטה [תר"ע 1910].
בדף המגן מכתב הקדשה ארוך מהגאון המחבר, אל הרב שלמה מַאננֶעס אב"ד שוואבאך, בו הוא מבקש ממנו להיות לעזר ללומדי התורה בישיבת צפת. הרידב"ז מספר לו על מלחמתו לקיום מצוות השמיטה בשנה העברה (שנת השמיטה תר"ע) נגד החלוצים מחללי קדושת הארץ: "יקבל הקונטרוס הזה, ויבין היגיעה שלנו להחזיר השמיטה לארצינו הק', ללחום מלחמה כבידה עם עמלק, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] נתלקטו פה בא"י רשעים ופושעים מפליטי רוסיא וראמאניע – שאין כמותם בכל התבל, ות"ל שעמדנו בפרץ, והשי"ת הצליח בידינו, ותקוותינו שהשמיטה תוחזר לארצינו בעזה"י, ומן השמים ראינו כי אצבע אלוקים היא שבשנה הזאת נשלח מארה בהתבואות, ומי שחילל את השמיטה נתדלדל עד הדיוטא התחתונה, ועל כת"ר לדעת כמה הערך של המצוה להחזיק התורה בארצינו הק', כי ח"ו אם לא הי'[תה] כאן ישיבה ותלמוד תורה לתשב"ר, אז כבר הי' מארץ ישראל ארץ כנען וכמו ערי צרפת ממש...".
כפי הנראה המכתב עצמו הוא בכתב ידו של הרידב"ז, אך החתימה היא בחותמותיו (חותמת אחת בדמות חתימת ידו, והחותמת השניה חותמת רשמית בעברית ובאותיות לטיניות).
הגאון הרידב"ז – רבי יעקב דוד וילובסקי אב"ד סלוצק וצפת (תר"ה-תשרי תרע"ד), גאון מפורסם שכבר מימי צעירותו נודע כאחד מגדולי דורו. כיהן ברבנות בכמה מקומות, בהם בעיר סלוצק, בשיקגו ובצפת. היה רגיל לחתום בכינוי רידב"ז [שבתחילה היה פתרונו: "רינת יעקב דוד בן זאב", אך לאחר שחלה ונוסף לו השם רפאל, הרי פתרונו בראשי תיבות כפשוטו: "רפאל יעקב דוד בן זאב". ראה בהקדמתו לספרו שו"ת בית רידב"ז]. חיבר ספרים רבים אך פירושו המקיף על תלמוד ירושלמי הוא החשוב שבכולם, והוא מצורף מאז לרוב מהדורות הירושלמי. בעל נכדתו הוא גאב"ד לונדון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה"חזון יחזקאל".
לקראת שנת השמיטה תר"ע יצא הרידב"ז במלחמת מצוה לחיזוק שמירת השמיטה בארץ ישראל, אך דבריו לא התקבלו אצל אנשי העליה השניה, שרבים מהם היו מנותקים משמירת הדת, מלבד ההשפעה הרעה של הפקידים הצרפתים נציגי הברון רוטשילד והברון הירש, שעשו הכל על מנת להפר ולחלל את שנת השמיטה במושבות החדשות.
[2], ז דף. 22.5 ס"מ בקירוב. נייר יבש ושביר מאד. מצב בינוני-גרוע, קרעים חסרים בשולי הדפים. כל הדפים והכריכה מנותקים זה מזה, ונתונים בתיקיית ניילוניות.
תצלום מכתב ההקדשה שלפנינו מופיע בספר "מלך ביפיו", עמ' 66.
מכתב על גבי גלוייה, בכתב ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין הרב מדווינסק. [רוסיה], י"א אדר ב' תרפ"א [1921].
נשלח לרבי יצחק גינזבורג. הוא פותח בדברי תודה על התמיכה ששלח לו בחבילות מזון, וממשיך בברכת: "...ונזכה לשמוח בשמחת הפורים בטוב לב... משמחי לב...", תוך שהוא משלב את הברכה בדברי תורה, וממשיך כדרכו לפלפל בגאוניות מעניין לעניין בנושאים שונים: שמחת התורה ופלפולה, שימוש תלמידי חכמים, סנהדרין, מרדכי ואסתר, ועוד נושאים.
המכתב שלפנינו נדפס עם הערות וביאורים, בשו"ת צפנת פענח החדשות (מודיעין עילית תשע"ב, חלק ב', מדור מכתבים ואגרות, אגרת יב, עמ' תמו-תמח).
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח" (תרי"ח-תרצ"ו) – הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'ובר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק.
במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותה ובגאונותה המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות.
גאונותו האגדית של הרוגוצ'ובר זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.\
[1] גלויית דואר. 21 ס"מ. כתובה בצפיפות משני צדיה. מצב טוב. כתמים ובלאי.
מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, "ז' תשובה" [ז' תשרי] תרצ"ד [ספטמבר 1933].
נשלח ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים (עוד מתקופת לימודיו של רבי יחזקאל בישיבת ראמיילעס בווילנא, ומתקופת כהונתו כרבה של סלוצק). המכתב עוסק בעניינים שונים. בראש המכתב כותב רבי חיים עוזר על חזרתו מהנופש בדרוגז'ניק (עיירת-קיט סמוכה לווילנא) ועל ה"עגמת נפש" הגדולה אשר סבל בחודש האחרון "וביחוד מהסתלקות מרן הגאון הצדיק אשר לא הניח אחריו במותו כמותו, החפץ חיים זצלה"ה, ובדור יתום זה, אין לנו מי שינחמנו ויחזקנו".
בהמשך המכתב הוא כותב על עזרה ל"וועד הישיבות" ועל ביקורו באנגליה של גיסו רבי יצחק קוסובסקי אב"ד וואלקוביסק, אשר נסע לדרום-אפריקה דרך לונדון, בדרכו לכהן ברבנות ביוהנסבורג. בהמשך הוא כותב על הט"ג [טלגרמה, מברק] ששלח אליו עם "התעוררות לחזק ישיבת חפץ חיים המסובכה בחובות", ולאחר מכן הוא כותב על השתדלויות אצל אנשים וארגונים שונים, לצורך עזרה לרבנים ולישיבות.
בחתימת המכתב מסיים הגרח"ע בברכת שנה טובה: "יודיעני משלומו ושלום ביתו ובניו... יתברך כת"ר בגמר חתימה טובה לשנה טובה ומבורכה כנפשו היקרה ונפש ידידו רצוף אהבה, חיים עוזר גראדזענסקי".
הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.
מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא (שהייתה אז תחת שלטון פולין), מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי (בן-דודה של אשת הרב אברמסקי). כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. במכתב שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות בנושאים אלו. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עזר הרב אברמסקי בכלכלת והצלת הרבנים ובני הישיבות פליטי המלחמה שגלו לווילנא. כמו כן, הם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, והמאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" (בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר).
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 26 ס"מ. 17 שורות בכתב ידו. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים.
שני מכתבים, מאת הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, בעניין הגזירות באשכנז [גרמניה] נגד השחיטה היהודית. ווילנא, ט"ז חשוון / ו' טבת תרצ"ז [1936].
המכתב הראשון כולו בכתב ידו וחתימתו של רבי חיים עוזר, והשני בכתיבת-יד סופרו ובחתימת ידו של הגאון רבי חיים עוזר.
נשלחו ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים [עוד מתקופת לימודיו של רבי יחזקאל בישיבת ראמיילעס בווילנא, ומתקופת כהונתו כרבה של סלוצק]. המכתבים עוסקים בשאלת ה"הימום" חשמלי של בהמות קודם השחיטה [המטריף את הבהמה עפ"י ההלכה היהודית], בעקבות חוקים אנטישמיים שנגזרו במדינות אירופה – גרמניה, שבדיה ופולין, במסגרת המלחמה של ארגוני "צער בעלי חיים" נגד השחיטה היהודית.
במכתב הראשון מספר רבי חיים עוזר על מכתביו לרבי עזרא מונק, "לאסור את השחיטה ע"י ההימום מתחילה", בהם כתב לו כמה פעמים "דברים ברורים ומפורשים" לאסור את הדבר. בהמשך מספר רבי חיים עוזר כי בשנה שעברה הגיעו אליו מברלין "הרבנים הרה"ג מוהר"י וויינבערג נ"י והרה"ג קליין נ"י אודות זה, וטיילנו ארוכות וקצרות ונמלכתי אחרי כן כי ראוי לבוא בדברים עם כמה גדולים. בינתיים עלתה ההצעה מגזירת השחיטה בפולין, וקרוב לתשע מאות רבנים הודיעו דעתם להממשלה מאיסור ההימום, ודבר זה מפורסם". רבי חיים עוזר כותב להרב אברמסקי כי הוא "תמים דעים עם רומעכ"ת שראוי להכריז האיסור עוד הפעם איסור ההימום לפני השחיטה באשכנז". בהמשך המכתב הוא כותב כי הוא מצרף "העתק מה שקבלתי משם" [=מגרמניה], ומוסיף: "והעיקר ראוי לשלוח להם עזרה ולהמציא להם בשר כשר מן החוץ...".
במכתב השני, כותב לו רבי חיים עוזר, בבקשה לפעול נגד הרב ערנפרייז משטאקהאלם (שוודיה), המנסה להתיר את ההימום החשמלי קודם שחיטה, במכתבו אל הרב הראשי לאנגליה הרב ד"ר יוסף הערץ. רבי חיים עוזר כותב לו: "בכל זאת מצאתי לנכון לבקש את רומעכ"ת נ"י לבוא אתו בדברים שיראה להשפיע על הרב ד"ר עהרענפרייז וחבריו שימשכו ידם מזה, ואקוה שדברי הרב ד"ר הערץ נ"י יהיו נשמעים אצלם".
בהמשך הוא מספר להרב אברמסקי על הצעה חדשה לעשות את ההימום החשמלי מיד לאחר השחיטה: "...מהר"ר ישראל זובער נ"י מו"צ ושו"ב ראשי בשטאקהאלם הגיעני מכתב שבו מודיע שיש תקוה לפעול בהמיניסטריון שיסכימו לעשות ההימום ע"י אלקטרי תיכף אחרי השחיטה, ושאלני אם אסכים להתיר בעניין מחשש 'מבליע דם באברים', אשר בנוגע לחשש זה התרתי בשנת תרפ"ז, והשבתי שאם יעשו ההימום אחר השחיטה והבדיקה בסימנים, בודאי יש להתיר, וישתדלו להשיג הסכמת הממשלה על זה...".
הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.
מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (עפ"י מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עזר הרב אברמסקי בכלכלת והצלת הרבנים ובני הישיבות פליטי המלחמה שגלו לווילנא. כמו כן הם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, והמאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" (בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר). במכתבים שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות בנושאים אלו.
2 מכתבים. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. קרעים קלים בשוליים.
המכתב הראשון שלפנינו, נדפס ב"קובץ אגרות – אחיעזר", חלק ב, אגרת רכו, עמ' שסז-שסח.