אוסף גדול של למעלה ממאה ועשרים מכתבים ומסמכים חתומים (רשימות ודו"חות תורמים), שנשלחו מרבנים ואדמו"רים, גבאי צדקה ותורמים שונים, אל "כולל שומרי החומות – כולל אונגארן". הונגריה, טרנסילבניה וארצות שונות, שנות התר"נ-התר"צ בקירוב.

בין הרבנים החתומים באוסף שלפנינו:
• האדמו"ר רבי נפתלי טייטלבוים אב"ד ניר-באטור (2 מכתבים). • רבי מוזס חיים ליטש-רוזנבוים אב"ד קליינוורדיין. • רבי מרדכי פארהאנד ראב"ד נייטרא. • רבי ירחמיאל הכהן קצבורג אב"ד אזד. • רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר. • האדמו"ר רבי אליעזר ליפא הלוי זילברמן מראצפרט – בן הרה"ק רבי משה מראצפרט ונכד הרה"ק רבי הירצקא מראצפרט (4 מכתבים). • רבי חיים הלוי זילברמן (3 מכתבים). • רבי יוסף מאיר משה הכהן שטיינר אב"ד אילאק – חתן רבי הילל ל"ש מקולומייא (2 מכתבים). • רבי ישראל הילל יצחק הכהן שטיינר אב"ד אילאק (4 מכתבים). • רבי יונתן הכהן שטראסער דומ"ץ ראאב (5 מכתבים). • רבי אשר אנשיל שיק, סיקסא. • רבי מאיר שיק אב"ד טימישאארא. • רבי יעקב שמואל שרייבר ורבי מנחם ברוין מרבני שאלגוטאריאן (4 מכתבים). • רבי משה חיים גרינפלד אב"ד סנפטר (6 מכתבים). • רבי שלום צבי אדלער אב"ד דיוסג (2 מכתבים). • רבי משה טננבוים אב"ד מילדוי סעפשי. • רבי מרדכי ליב פישר אב"ד נאדי-קאטא (2 מכתבים). • רבי משה בונם קרויס אב"ד באדען (3 מכתבים). • רבי יצחק יעקב בלום דומ"ץ בברטי אויפאלו (בן ה"בית שערים"). • רבי גבריאל געשטעטנער דומ"ץ סאמבאטהלי. • רבי אברהם ברוין מקראלי (4 מכתבים). • רבי יקותיאל יהודה גרינוואלד אב"ד קאלומבוס, אוהיו. • רבי זאב צבי קליין, בואנוס איירעס. • ועוד מכתבים רבים.

126 מכתבים וגלויות, חלקם הגדול על נייר מכתבים רשמי. גודל ומצב משתנים. חלקם עם קרעים חסרים ופגעי אש (ניצלו משריפה), עם פגיעות בטקסט.

כרך גדול, פנקס לכתיבת חידושי תורה, שהיה שייך לאדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים. ללא מילוי בכתב יד.

כרך עבה עם מאות דפים. כל הדפים ריקים. בראש הכרך חותמתו של האדמו"ר מתקופת כהונתו כאב"ד קראלי (תרפ"ו-תרצ"ד): "יואל טייטלבוים, אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א".

מאות דפים (ריקים). 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים ובלאי. כריכה מקורית, עם פגמים (הכריכה שוקמה, ודפי הבטנה הוחלפו).

מכתב ארוך בכתב יד קדשו וחתימתו של הרה"ק רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים (לימים האדמו"ר מסאסוב), ומכתב מאת רעייתו הרבנית חיה רויזא בת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. [ירושלים, תש"ו]. עברית ויידיש.

המכתב נשלח אל קרוב-משפחתם המשב"ק ר' יוסל אשכנזי, זמן קצר לאחר הצלתו מהשואה יחד עם אביהם האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר ברכבת קסטנר, והגעתם לשווייץ. בצדו האחד של הדף מכתב רבי חנניה יו"ט ליפא, ומעברו השני מכתב אשתו הרבנית חיה רויזא [הרבנית חיה רויזא הייתה בתו היחידה של האדמו"ר מסאטמר שנותרה בחיים לאחר השואה – שתי אחיותיה נפטרו קודם בחו"ל, בשנת תרפ"א ובשנת תרצ"א. בתקופת השואה עלתה יחד עם בעלה לירושלים, כשנה לפני שאביה האדמו"ר מסאטמר הגיע לירושלים. בהמשך עברו כולם יחד להתגורר בארה"ב].

בפתח במכתבו מתאר רבי חנניה יו"ט ליפא לקרובו ר' יוסל אשכנזי את מאמציו הרבים להשיג עבורו רישיון-עליה (סרטיפיקט) לארץ ישראל. הוא מספר כי נסע לצפת על מנת לאתר מסמכים המעידים שר' יוסל נולד בצפת, אולם ללא הועיל – "לא הי' זה דבר קל כי לא נמצא שום רמז רמיזא בשום פנקס ע"ד לידתך בפה או של אביך... וכל הפנקסים הללו נאבדו ונשרפו במלחמה הקודמת...". הוא מבשר לו כי לאחר השתדלויות רבות נוספות עלה בידו להשיג את הרישיון המיוחל: "בעז"ה כל זה עבר בשלו' כי נגבו עדות בצפת ובטברי' ונתברר האמת לאמיתו. כן יעזור ה' גם הלאה בחו"ר עד שתבא הנה ונוכל להתראות מתוך שובע שמחות והרחבת הדעת עד כי יבוא שילה ונעלה לציון מושיעים בב"א...".

בהמשך המכתב מבקש ממנו רבי חנניה יו"ט ליפא, לכתוב את כל הידוע לו על גורל "אחי יקירי מקירעהאז" [האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (מאייער) מקירלהאזע; תרע"ג-תשמ"ו] ועל יתר בני המשפחה שנותרו מאחור – "אבקשך להחיות את נפשינו תיכך ע"י דילוג-רב [=מברק]". הוא ממשיך ומספר לו על חלום מופלא שחלמה אשתו הרבנית חיה רויזא, בו התגלה לה על הצלתה מהשואה של אחת מקרובותיה: "אכתוב לך פלא גדול – לפני כמה שבועות ראתה זוג'[תי] תחי' בחזיון לילה את אימה ה"ה חמותי הה"צ ע"ה [=הלוא היא חמותי הרבנית הצדקנית עליה השלום; הרבנית חוה טייטלבוים (תר"נ בערך-תרצ"ו) בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ מפלאנטש], ובין כמה דברים אשר אמרה לה הי' ג"כ [=גם כן] אשר חנה'לי מסעליש ניצלה ממחנה ההשמדה אבל צריכה עוד לרחמים עד שתבא חזרה לביתה. ובבוקר עשתה הטבת חלום וסיפרה החלום לכמה מבאי בצל קורתי, ונשתוממתי מאוד בעת בא ההודעה ממך על הצלתה...".

בסוף המכתב רבי חנניה יו"ט ליפא מדווח כי הדואר לרומניה "סגור ומסוגר", ואין ידיעות ברורות ממצב הפליטים והניצולים, "...בזמן האחרון, לפי העתונים דפה, שבו הרבה הביתה ממחנות שונות... נתלקטו להונגרי' הישנה לערך שלש מאות אלף איש, אבל מי יודע מי המה, והשי"ת יעזרינו שנשמע ונתבשר בש"ט [בשורות טובות] ולהתראות בתוך נחת ושמחה – ש"ב הק' חנניו"ט ליפא".

בצדו השני של הדף מכתב ביידיש בכתב ידה וחתימתה של הרבנית חיה רויזא, הכותבת: "...אנו מקווים מאוד להגעתכם הנה בשלום בשעה טובה ומוצלחת ושנוכל לראותכם בתוך נחת ושמחה, יש לי הרבה לשוחח עמכם ולספר לכם, קשה לבטא הכול על הדף, אני מאוד מקווה שתשמע בעזרת השם בשורות טובות ממשפחתך היקרה, העיתונים המקומיים מספרים שהמוני בני ישראל שבים כעת להונגריה, אלא שהצער ועוגמת הנפש שלהם כה קשים שלא ניתן כלל להבין אותם, רק השי"ת יודע כמה זמן עוד המצב הזה יימשך – כ"ד ש"ב המצפה לשמוע מכם בשורות טובות ולהתראות בקרוב בתוך נחת חיה רויזא".

האדמו"ר מסאסוב – רבי חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים (תרס"ו-תשכ"ו), בנם של האדמו"ר רבי חנוך העניך מאייר מסאסוב-קרצקי והרבנית אסתר, בת ה"קדושת יו"ט" מסיגט. בחודש אלול תרפ"ד בעיר אורשיבה, נישא לרבנית מרת חיה רויזא – בת דודו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. לאחר החתונה התגורר בסמיכות לחותנו-דודו והיה יד ימינו בהנהגת הישיבות באורשיבה, קראלי וסאטמר. כיהן במקביל ברבנות סמיהאלי וכראב"ד סאטמר. בתקופת השואה השתתפו החתן והבת במאמצי ההצלה של האדמו"ר מן המלחמה, וכבר בסוף שנת 1943, שלח האדמו"ר את בתו חיה רויזא לבודפשט, להשיג עבור ועבור משפחתו סרטיפיקטים לעליה לארץ ישראל. אולם הדבר לא עלה בידם, הם ברחו דרך רומניה והגיעו לארץ ישראל, ואביהם האדמו"ר הצליח להמלט לאחר תקופה ע"י רכבת ההצלה של ד"ר קסטנר.
רבי חנניה יו"ט ליפא הקים את ישיבת "ייטב לב" בירושלים, ושימש ברבנות בית המדרש "אהל רחל" של חסידי סאטמר בירושלים. בשלהי שנת תש"ו היגר לארה"ב יחד עם חותנו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ביום י"ד חשון תשי"ד, עש"ק וירא, נפטרה אשתו הרבנית חיה רויזא, ללא זש"ק, ונטמנה בבית העלמין בטבריה.
בשנת תשט"ו נישא בזיווג-שני לאלמנת הגה"צ רבי מרדכי פרגמנסקי, והקים מחדש את חסידות סאסוב בארה"ב. בראשית שנת תשכ"ג שב לארץ ישראל ובנה את קריית "ישמח משה"; בה מכהן כיום בנו האדמו"ר מסאסוב רבי יוסף דוד טייטלבוים שליט"א כרב ואדמו"ר.

[1] דף, כתוב משני צדדיו. 20.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק.

מכתב ארוך (כ-25 שורות) בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר משאץ הגאון הקדוש רבי "שלום מאסקאוויץ". לונדון, אסרו חג [הפסח, שנות הת"ש-תש"י בקירוב].

נשלח אל גאב"ד לונדון רבי יחזקאל אברמסקי "להנשר הגדול בעל הכנפיים... הדג הטהור השוטט בים התלמוד, הרב הגאון המפורסם... יחזקאל אברמסקי שליט"א ד' יאריך ימיו ושנותיו". רוב המכתב נסוב אודות חיזוק הצניעות. האדמו"ר מבקש מהרב אברמסקי שיפעיל את השפעתו למנוע את אחד מבתי הכנסיות באנגליה, מלבטל את המחיצה של "עזרת הנשים". האדמו"ר מאריך בחומר האיסור דאורייתא של הסתכלות בנשים ובתכשיטיהן, והוא מבקש מהרב אברמסקי שיפרסם את דעת התורה בזה "שאיסור גמור הוא כן ומצוה גדולה להסיר מכשול".
בהמשך המכתב דן האדמו"ר בשאלה הלכתית בדין קמח חמץ שהתערב בקמח של פסח, ובדיני "ביטול ברוב".

האדמו"ר הקדוש רבי שלום מושקוביץ משאץ (תרל"ח-תשי"ח), מגזע האדמו"רים הקדושים רבי מיכל מזלוטשוב ורבי מאיר מפרימישלן. מגדולי האדמו"רים בדור שעבר. בקי מופלא בכל חלקי התורה וגדול בהוראה. בצעירותו נסמך ע"י המהרש"ם מברזאן ואף ישב בביתו תשעה חודשים לשימושה של תורה. עובד השם במסירות נפש, קדוש ומקובל, נודע כפועל ישועות בתפילותיו הנוראות, כבן המתחנן אל אביו. תלמיד האדמו"ר משינווא ואדמו"רי בעלזא.

כיהן ברבנות שאץ משנת תרס"ג והיה מורו ורבו של רבי מאיר שפירא מלובלין מחולל "הדף היומי". משנת תרפ"ז אדמו"ר בלונדון. חיבר ספרים רבים על הש"ס ועל התורה, בחסידות ועוד. גדולתו וקדושתו נודעו ברחבי תבל והיה נערץ ע"י גדולי האדמו"רים בדורותיו. שקדנותו היתה נדירה, היה עוסק בתורה שעות רבות והיה מפסיק רק לאכילה או לדבר מצוה. יחד עם זאת, ביתו בלונדון היה פתוח לרווחה, ואנשים מכל החוגים והשכבות באו להתברך מפיו לשאול בעצתו ולקבל את פסקיו. בצוואתו הבטיח שיעורר רחמים בשמים על כל מי שיעלה לציונו, ידליק שני נרות לעילוי נשמתו ויקבל על עצמו להתחזק במצווה או בלימוד תורה (על פי בקשתו נדפסה הבטחתו זו באוהל הציון בשלוש שפות: עברית, יידיש ואנגלית).
האדמו"ר משאץ היה לוחם מלחמות השם, נגד מפירי הדת ונגד הציונות. בתקופת הקמת מדינת ישראל. פרסם האדמו"ר משאץ קונטרס פולמוס "מכתב גלוי – לממשלת מדינת ישראל יר"ה" (לונדון תש"י), ובו איים על מנהיגי המדינה שיניחו ליהודים החרדים ולמוסדות התורה לשמור על דרכם.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 25.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

מכתב מאת האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (השני) מבאבוב. ברוקלין, ניו יורק, "יום ג' דעשי"ת" [תשרי] תשמ"ב [1981].

כתיבת ידי סופר עם הוספת ברכה בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר: "מברכם בישועה ובגמח"ט, הק' שלמהלברשטאם".
נשלח אל "...ידידי האברך היקר הרה"ח כ' מאיר פעלדמאן נ"י". האדמו"ר כותב לו: "לנכון קבלתי הפתקא ופ"נ... והנני לברך אתכם בברכת חיים ושלו'[ם] בבריאות השלימות והצלחה וסי"ד בכ"ע [וסיעתא דשמיא בכל ענייניכם] ותזכו לגדל בניקל את צאצאיכם מתוך רב נחת...".

האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (השני) בעל "דברי שלמה" (תרס"ח-תש"ס 1907-2000), מגדולי האדמו"רים בדור האחרון. בנו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם בעל ה"קדושת ציון" (בנו של האדמו"ר הראשון מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם, נכד ה"דברי חיים" מצאנז). בשנת תרצ"א עבר אביו הקדוש מבאבוב לטשיבין, ומינה אותו ל"רב הצעיר" על מקומו בעיר באבוב.

רבי שלמה סייע לאביו בניהול רשת הישיבות הגדולה "עץ חיים – באבוב" על עשרות סניפיה בגליציה. לאחר השואה הגיע לארה"ב וקומם מחדש את עטרת תפארת חסידות באבוב. הנהיג את חסידיו במשך למעלה מחמישים שנה. הקים קהילות, ישיבות ומוסדות חינוך בארה"ב וברחבי העולם (בארץ ישראל, בלגיה ואנגליה). חסידות באבוב כיום היא אחת מהקהילות החסידיות הגדולות בעולם, ומונה עשרות-אלפי משפחות. מספריו: "כרם שלמה", "נועם שלמה", "דברי שלמה", "חכמת שלמה", ועוד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26.5 ס"מ. מצב טוב. כתם רטיבות וסימני קיפול.