מכירה פומבית 97 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
- book (31) Apply book filter
- earli (23) Apply earli filter
- דפוסי (21) Apply דפוסי filter
- print (21) Apply print filter
- ישראל (20) Apply ישראל filter
- jewish (18) Apply jewish filter
- manuscript (15) Apply manuscript filter
- palestin (15) Apply palestin filter
- ceremoni (14) Apply ceremoni filter
- עתיקים (13) Apply עתיקים filter
- חפצים (12) Apply חפצים filter
- art (12) Apply art filter
- letter (12) Apply letter filter
- יד (11) Apply יד filter
- כתבי (11) Apply כתבי filter
- ירושלים (10) Apply ירושלים filter
- חתימות (10) Apply חתימות filter
- הראשונים (10) Apply הראשונים filter
- hebrew (10) Apply hebrew filter
- jerusalem (10) Apply jerusalem filter
- ודפוסים (9) Apply ודפוסים filter
- חסידות (9) Apply חסידות filter
- ערש (9) Apply ערש filter
- chassidut (9) Apply chassidut filter
- incun (9) Apply incun filter
- והגהות (8) Apply והגהות filter
- העותמאנית (8) Apply העותמאנית filter
- הרצל (8) Apply הרצל filter
- הרצל, (8) Apply הרצל, filter
- מדינת (8) Apply מדינת filter
- חתימות, (8) Apply חתימות, filter
- כתבי-יד (8) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (8) Apply כתבייד filter
- מאנית (8) Apply מאנית filter
- בעלות (8) Apply בעלות filter
- העות (8) Apply העות filter
- מיוחסים (8) Apply מיוחסים filter
- ארץ (8) Apply ארץ filter
- העות'מאנית (8) Apply העות'מאנית filter
- gloss (8) Apply gloss filter
- herzl (8) Apply herzl filter
- herzl, (8) Apply herzl, filter
- import (8) Apply import filter
- inscript (8) Apply inscript filter
- israel (8) Apply israel filter
- ottoman (8) Apply ottoman filter
- ownership (8) Apply ownership filter
- rabbin (8) Apply rabbin filter
- signatur (8) Apply signatur filter
- zionism (8) Apply zionism filter
קערית שתייה ("ג'אמטאס"). [אפגניסטן או פרס (איראן), שנות ה-30-40 של המאה ה-20].
כסף חקוק; הזהבה חלקית.
קערית קטנה אשר שימשה בקרב יהודי אפגניסטן ופרס לשתייה בשמחות ובחגים. בחלקה הפנימי עיטורים עשירים וכתובות. במרכז עיטור מוזהב של מגן דוד ובתוכו הכתובת: "מ"ד" [מגן דוד]; מעליו רצועה היקפית של שמונה מסגרות מקושתות עם עיטורי דגים ועופות-מים, טווס ואיילה, שולחן ערוך בכלי שתיה, זרי פרחים ואגרטלים, ודגם סטראוטיפי של הכותל-המערבי ומבני הר-הבית (עם הכתובות: "כותל" / "מערבי"). כתובת הקדשה מעל המסגרות: "לחיים בשמחת ירושלים מזכרת אהבה לכבוד מ"ו אקאגאן יעקבאף בצל, מאתי אקאגאן פלטיאף". בקרב יהודי אפגניסטן ופרס היו נפוצים שמות המשפחה "יעקבוף" ו"בּצל", כמו גם כינוי הכבוד "אקאג'אן" (=מר/אדון בפרסית).
ראו: זהר הנגבי וברכה יניב, אפגניסתאן, בית הכנסת והבית היהודי. המרכז לאמנות יהודית והאוניברסיטה העברית בירושלים, 1991. עמ' לח, פריטים 72-74.
קוטר: 9 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים.
מגילת אסתר, נתונה בנרתיק כסף מעוטר. [האימפריה העות'מאנית, כנראה יוון, שלהי המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20].
דיו על קלף; כסף יצוק, חרוט ומולחם; פיליגרן, גרנולציה.
מגילה בפורמט מיניאטורי, כתובה בכתיבת סת"ם ספרדית, עם תגים על אותיות שעטנ"ז ג"ץ, על גבי שש יריעות קלף, 26 עמודות טקסט, 15 שורות בכל עמודה.
המגילה נתונה בנרתיק גלילי עשוי פיליגרן וגרנולציה המעוטר בדגמים צמחיים, בסגנון ובטכניקה המופיעים בפריטים דומים מיוון (יואנינה). מוט גלילה ארוך וכפוף, בסגנון האופייני אף הוא לאימפריה העות'מאנית ולארצות הבלקן. עיטור תלתני מולחם לפס הכסף התפור לתחילת המגילה ומשמש כידית.
להשוואה, ראו: המרכז לאמנות יהודית (CJA), פריטים 40969, 22044; המוזיאון היהודי, ניו יורק, פריט F 6544.
גובה הקלף: 9 ס"מ. גובה הנרתיק: 17.5 ס"מ, כולל הידית והעיטור בראשו: 33.5 ס"מ. תיקוני טקסט במספר מקומות. כיפופים ופגמים קלים בפיליגרן.
דף קלף עם "ברכות המגילה" הנאמרות בפורים עם קריאת המגילה. מסגרת תחריט איכותית, צבועה ביד, מעשה ידי החרט אנדראה מרלי (Andrea Marelli). [רומא, 1570-1572 בקירוב].
דף קלף עם "ברכות המגילה", כתובות בכתב יד נאה במיוחד. המסגרת נעשתה בידי הצייר והחרט האיטלקי אנדראה מרלי, אשר פעל ברומא בשנים 1567-1572 בקירוב. המסגרת מעוטרת בתחריט עדין ואיכותי בו מופיעות שתי דמויות חשופות חזה, שתי דמויות ילדים (פוטי) שרועות ושתי דמויות פוטי האוחזות בידיהן ארנבות. בין הדמויות משולבות מסגרת ארכיטקטונית, וילונות, זרי פרחים ופירות ומסכות גרוטסקיות, בסגנונו האופייני של מרלי.
זיהויה הוודאי של המסגרת כעבודתו של מרלי מתבסס על השוואה למסגרת מעשה ידיו, המופיעה בספר "Il perfetto scrittore" שנדפס ברומא בשנת 1570 (ראו חומר מצורף, וכן ראו מאמרה של פרוימוביץ, להלן).
ידועות שלוש מגילות אסתר בלבד שבהן מסגרות תחריט מאוירות בידי מרלי, והן נחשבות למגילות אסתר המוקדמות ביותר המעוטרות בתחריט: אחת באוסף היברו יוניון קולג' באוהיו, השנייה באוסף הספרייה הבריטית, לונדון, והשלישית באוסף ד"ר דוד וימימה יסלזון בציריך. מבין שלוש המגילות הללו, רק השלישית כוללת גם דף-ברכות תואם. דף ברכות נוסף מתועד ב-Jüdisches Lexikon (ברלין, 1930), אך מיקומו העכשווי אינו ידוע.
דף הברכות שלפנינו מצטרף אפוא לשני דפי-הברכות האחרים הידועים, אך הוא נבדל מהם בעיצובו, ומהווה דוגמה חדשה ובלתי-מוכרת לדף-ברכות של מרלי. לפי עיצובו (ולפי סגנון צביעתו) ייתכן כי במקור ליווה את המגילה השמורה באוסף הספרייה הבריטית.
דף קלף עם "ברכות המגילה" הנאמרות בפורים עם קריאת המגילה. מסגרת תחריט איכותית, צבועה ביד, מעשה ידי החרט אנדראה מרלי (Andrea Marelli). [רומא, 1570-1572 בקירוב].
דף: 17X24.5 ס"מ. תחריט: 16X21.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים בשוליים ושני נקבים. קמטים. שאריות דבק בצדו האחורי של הדף (כתוצאה ממסגור ישן).
ספרות:
1. Mendel Metzger, the Earliest Engraved Italian Megilloth. Bulletin of the John Rylands Library, Vol. 48, no. 2, 1966, pp. 381-432.
2. Eva Frojmovic, The "Perfect Scribe" and an early engraved Esther scroll. The British Library Journal, Vol. 23, no. 1, Spring 1997, pp. 68-80.
להשוואה: המרכז לאמנות יהודית, פריט 39632; אוסף הספרייה הבריטית, פריט Or 13028; Hebrew Union College, Cincinnati, Klau Library, item no. IX. 6; כריסטי'ס אמשטרדם, מכירה 2537, 18 ביוני 2022, פריט 389.
מקור: אוסף ריצ'רד לוי (1930-2019), פלורידה.
כתב-יד על קלף, סדר תפילת הדרך, עם קידוש לבנה וקריאת שמע שעל המטה. לונדון, תק"ד [1744].
פורמט כיס. דיו על קלף. כתיבה אשכנזית נאה, מרובעת ובינונית, מנוקדת בחלקה. כריכת עור מקורית, עם עיטורים פרחוניים נאים.
שער מאויר בדיו כחולה, בסגנון פיתוחי הנחושת המופיעים בספרים שנדפסו באמשטרדם ובמקומות אחרים – משני צדי השער דמויות משה ואהרן, מעליהן זוג אריות אוחזים מגינית.
בשער נכתב: "סדר תפלת הדרך עם סדר קדוש הלבנה ותיקן קריאת שמע בלילה, כפי שנדפס בתפילה של הגאון מוהר"ר ישעיה הורוויץ ז"ל בעל מחבר ספר של"ה, הכל כתיבת יד על קלף, בשנת ת'ק'ד' לפ"ק, בעיר לונדין המהוללה".
סופר כתב-היד הוא כפי הנראה שמחה פיהם סג"ל ממנהיים, סגנון הכתיבה ואיור השער תואמים לכתבי-היד שהעתיק, כולם בדרך כלל מן הסוג שלפנינו – ספרונים בפורמט קטן, עם סדר ברכת המזון, או קידוש לבנה, וכדומה. ידועים מספר כתבי-יד שהכין (בהם כת"י המוזיאון היהודי בלונדון, 15; כת"י הרוזנטליה באמשטרדם, 698; כת"י גרוס, GR.012.004; וכת"י טרינטי קולג', 12 30 F), כולם הועתקו במנהיים, חלקם בשנת תק"ג, וחלקם בשנת תק"ה. זהו כתב-היד היחיד ממנו שנכתב בלונדון, בשנת תק"ד.
רישומי בעלות בדף הבטנה הקדמי, בדף הראשון והאחרון, חלקם מחוקים, של "כ"ה אברהם זאלצבאכער".
[19] דפי קלף. 10.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים במספר מקומות. מספר דפים מנותקים חלקית. כריכת עור מקורית, עם פגמים קלים.
תודתנו לפרופ' אמיל שרייבר, על עזרתו בזיהוי הסופר.
כתובה מאוירת על קלף לנישואי החתן יוסף כליפא מעתוק, עם הכלה כתון בת ראובן ששון. סינגפור, ה' תמוז תרנ"ט [13 ביוני 1899].
דיו וצבע על קלף.
יריעת קלף, עם איורים בצבעים עזים בגוני ירוק, אדום, ורוד וכחול, ומסגרות מעוטרות בזהב, ערוכה ומעוצבת בדומה לכתובות של עדת הבגדאדים בכלכותה (קולקטה), הודו. המסגרת העליונה מעוצבת כמשולש בעל פינות קטומות וכתובים בה פסוקי ברכה באותיות מרובעות. המסגרת התחתונה מלבנית ומופיע בה נוסח הכתובה, בכתיבה ספרדית (השמות והמספרים באותיות מרובעות). שוליים רחבים מעוטרים בדגם צמחי הכולל פרחי שושנים וביניהם ציפורי שיר צבעוניות; בשוליים התחתונים צמד דגים השוחים זה לקראת זה (מוטיב האופייני אף הוא לכתובות של עדת הבגדאדים מכלכותה).
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימות החתן והעדים: "הצעיר עזרא מאיר אברהם שלום סלימאן", "הצעיר אהרן שלמה יוסף אלייאו". תחת החתימות מופיע אישור בכתב-ידו וחתימתו של "אלייאו יוסף שרידא" – רב בסינגפור, עם חותמתו וחותמת רשמית של "ק"ק סינגאפור יע"א – מגן אבות". לצד אישורו של הרב שרידא נוסף אישור באנגלית, על מקוריות חתימתו של הרב, משנת 1921, חתום בכתב-יד, עם חותמת מוטבעת של ה-Colonial Secretary הבריטי. בשוליים השמאליים בול וחותמת מס.
ראשוני היהודים אשר הגיעו לסינגפור בעשורים הראשונים של המאה ה-19 היו סוחרים ממוצא בגדאדי, אשר הגיעו בעיקר מהודו, מעיראק ומאיראן. בשנת 1840 נרשמו כ-22 תושבים יהודים באי. בית הכנסת "מגן אבות" נחנך בשנת 1878 ונחשב לבית הכנסת הוותיק ביותר בדרום-מזרח אסיה; בתקופה בה נחנך מנתה הקהילה היהודית כ-172 חברים.
ידועות כתובות אחדות מסינגפור, בהן שתיים באוסף מוזיאון ישראל (מהשנים תר"ם ותרצ"ח, פריטים B05695 ו-B00.0652 בהתאמה) ושלישית לפנים באוסף ששון (משנת תרל"ט, אהל דוד, מס' 432, עמ' 383).
47X30 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים. קמטים וקפלים.
· אל הכתובה מצורף:
דף נייר גדול, מודפס במכונת כתיבה, עם הוספות בכתב-יד – Abstract of Marriage Document [תקציר חוזה נישואין], מסמך רשמי שהונפק עבור הרשויות הבריטיות בסינגפור, הכולל תרגום מקוצר של הכתובה הנ"ל. סינגפור, [1899]. אנגלית.
לפי המסמך, נישואיהם של בני הזוג (Joseph Khaliffa ו-Khatoon Reuben Sassoon), נערכו ב-13 ביוני 1898 [צ"ל 1899], בבית הכנסת "מגן אבות" ברחוב ווטרלו, סינגפור.
במסמך מצוטטים דבריו של החתן לכלה במהלך טקס הנישואין, בהם פירוט התחייבויותיו כלפיה על פי ההלכה היהודית. כן, מצוטטת התחייבותה של הכלה כלפי החתן למלא אחר הדרישות ההלכתיות מאישה נשואה. על פי המסמך, טקס החתונה נערך על ידי הרב שרידא, ומצוינים בו שמות העדים הנ"ל. בשולי מסמך זה מופיעה חתימת הרב (בעברית: "אלייאו יוסף שרידא"), חותמתו (באנגלית), וחותמת בית הכנסת "מגן אבות" בסינגפור (בעברית).
בראש הדף ובתחתיתו הודבקו שני בולי מס (בהם נקובים הערכים 1 דולר ו-5 דולרים), ומופיעות שתי חותמות רשמיות (בהטבעה ודיו).
בצד חתימת הרב נוספו מספר שורות ובהן אישור על נכונות הדברים, חתום בידי שופט שלום בריטי מקומי (Justice of Peace).
בתחתית הדף אישור בכתב-יד על מקוריות חתימתו של הרב שרידא, משנת 1921, חתום בכתב יד, עם חותמת הטבעה של ה-Colonial Secretary הבריטי.
בגב הדף, חותמת דיו עם מילוי בכתב יד (הולנדית), ולצדה חותמת רשמית של הקונסוליה ההולנדית בסינגפור (אישור על רישום הנישואין?).
33.5X40 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי הדף.
תעודה משפטית בכתב יד על קלף: פסיקת הקרדינל ג'וזפה רנאטו אימפריאלי, לטובת הקהילה היהודית בעיר אנקונה, בדיון שהתנהל בעניינה. רומא, 1710 [ת"ע]. לטינית.
מסמך רשמי המתעד את פסיקתו של הקרדינל ג'וזפה רנאטו, בתביעה שהתנהלה בין נציגי העיר אנקונה ובין הקהילה היהודית בעיר. נערכה ברומא, ביום 19 ביולי 1710, חתומה בחותם שעווה רשמי ובחתימת ידו של נוטריון.
העיר אנקונה (מחוז מארקה, איטליה) סופחה במאה ה-16 למדינת האפיפיור. בעיר פעל נמל חשוב שהיה למוקד סחר עם ארצות האימפריה העות'מאנית, והתקיימה בה קהילה יהודית מגוונת, אשר רוכזה בגטו בכוח צו אפיפיורי. על יהודי אנקונה הוטלו מיסים שונים, תקנות ומגבלות, אך לצד זאת, נודעה להם השפעה חשובה על כלכלת העיר בזכות קשרי המסחר שקיימו דרך נמל העיר עם ארצות הלבנט.
על פי התעודה שלפנינו, בשנת 1652 קבע נציג ה-Congregazione del Buon Governo (גוף מנהלי של הכס הקדוש אשר פיקח על התנהלותן הכלכלית של רשויות מקומיות בשטחי מדינת האפיפיור) שבכל מקרה בו יעברו חיילי צבא האפיפיור בשטחי העיר אנקונה, יישאו רשויות העיר בעלות אחזקת החיילים בשיעור של שלושה רבעים מעלות אחזקתם הכוללת, ואילו הקהילה היהודית המקומית, במסגרת המגבלות והמיסים המיוחדים שהוטלו עליה, תישא בעול בשיעור של רבע אחד מהעלות הכוללת, בכסף או בסחורות.
ב-13 בפברואר 1710, פנו נציגי העיר אנקונה אל ה-Congregazione del Buon Governo בבקשה להגדיל את שיעור השתתפותה של הקהילה היהודית באחזקת חיילים במקרים כנ"ל, ולהקטין את סכום השתתפותה של העיר. הקהילה היהודית התנגדה לכך והנושא הובא בפני הרשויות. בתעודה שלפנינו נרשמה החלטתו של הקרדינל ג'וזפה רנאטו אשר דן בעניין, בה נקבע: "quo ad utensilia Communitatem teneri pro nunc ad satisfactionem pro tribus ex quatuor partibus", דהיינו, המצב יישאר כפי שהיה עד לאותה עת – העיר אנקונה תמשיך לשאת בשלושה רבעים מעלות אחזקת החיילים הכוללת, והקהילה היהודית ברבע אחד ממנה.
הקרדינל שבפניו הובא המקרה, ג'וזפה רנאטו אימפריאלי (Giuseppe Renato Imperiali, 1651-1737; בתעתיק הלטיני המופיע בראש התעודה: Ioseph Renatus), איש דת בכיר, יליד העיר פרנקווילה פונטנה (ממלכת נפולי), בן למשפחת אימפריאלי הידועה; אספן ספרים נלהב, וממייסדי ספריית אימפריאלי. היה מועמד לכהונה כאפיפיור, והפסיד מינויו לתפקיד על חודו של קול.
35X26 ס"מ. מצב טוב. מספר נקבים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול לאורך ולרוחב.
כתב-יד, סדר ספירת העומר, עם ברכת הלבנה, ברכות ופיוטים לשמחת תורה ולשבת. טורינו (איטליה), [המאה ה-19].
פורמט מיניאטורי. כתיבה מרובעת, מנוקדת. שער מאויר וצבוע בצבעי מים (במרכזו נכתב: "סדר ספירת העומר, בטורינו יע"א"). איורים קטנים ברוב הדפים, של ציפורים ופרחים, צבועים אף הם בצבעי מים, ומספר קישוטים נוספים.
כולל: ברכת ספירת העומר וסדר ספירת העומר לכל יום (לכל אחד מהימים הוקדש עמוד נפרד); מנורת למנצח; סדר ברכת הלבנה; ברכות שונות: להנחת תפילין, לעליה לתורה, ברכת הגומל, ברכת "הרואה את הקשת", ברכת הרעמים; תפלת אנא בכח; ברכות הנהנין; פיוטים לשמחת תורה ולשבת: "שישו ושמחו בשמחת תורה...", "אשריכם ישראל אשריכם...", "התקבצו מלאכים...", "אחד יחיד ומיוחד אל נדרש..."; "שלום עליכם מלאכי השרת..." (ואחריו תפילת "רבון כל העולמים" ו"אשת חיל"), "בר יוחאי נמשחת אשריך...", "יה רבון עלם ועלמיא...".
[45] דף. 7 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים במספר דפים. כריכת עור מקורית, עם פגמים קלים.
מקור: אוסף הרב פרופ' אליה שמואל הרטום
כרך הכולל תשעה פנקסי מוהלים ("מוהל ביכל") מהעיר סגד (Szeged, סעגעדין, הונגריה), מהשנים תקס"ו-תרי"ט (1806-1859).
תשעה פנקסים בכתב-יד, של מוהלים מן העיר סגד, שנכרכו בכרך אחד. הפנקסים מתעדים את פעילותם של מוהלי העיר במחצית הראשונה של המאה ה-19, והם כוללים אלפי שמות של בני הקהילה ופרטים ביוגרפיים ומשפחתיים רבים. לפנינו מקור תיעודי רב ערך לקורות יהודי סגד במאה ה-19.
בראש הכרך רישום (בהונגרית) על החלטה משנת 1850 להעביר לרבה של סגד, הרב ד"ר לאופולד לעף, פנקס מילה. רישום נוסף חתום על ידי בנו וממלא מקומו, הרב ד"ר עמנואל לעף, המציין כי הפנקסים נכרכו יחד בשנת 1880.
על גבי הפנקסים נוספו רישומים (שנעשו בעת איסוף הפנקסים), עם שמות המוהלים, המספור שלהם בכרך, ועוד. בדפי הפנקסים מופיעות חותמות של "Szegedi Főrabbisag 1850" [=הרב הראשי של סגד, 1850] (שנת 1850 היא תחילת תקופת רבנותו של הרב ד"ר לאופולד לעף).
פירוט הפנקסים:
· פנקס של המוהל ר' אברהם שווייגר – כולל 188 רישומים על בריתות בשנים תקע"ז-ת"ר (על רבי אברהם שווייגר, מעסקני העיר, שהיה מעורב בשנת 1847 בפרשת הדחתו של הרב דניאל פיליץ מתפקיד רבה של סגד, בשל תמיכתו בתיקונים בדת, ראו: הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד, קורות התורה והאמונה בהונגריה, בודפשט תרפ"א, עמ' 63).
· פנקס של המוהל ר' ליב פישר ושל בנו ר' יהונתן פישר – כולל כ-80 רישומים על בריתות שערך ר' ליב פישר בשנים תקע"ו-תקצ"ז (בהם גם מילת בנו יהונתן בשנת תקפ"א). בסוף הפנקס רישום על פטירתו של ר' ליב: "תהי' נפשו צרורה... זאת תפילתי עבור חביבי תלמידי היקר הר"ר ליב פישר ז"ל ויעמוד לו זכות מצות מילה, משה גאטיין" (ר' משה גוייטין היה אף הוא מוהל בסגד ופנקסו כרוך אף הוא בקובץ זה, ראה להלן).
בראש הפנקס נוספו כ-15 רישומים על מילות שערך הבן, ר' יהונתן פישר, בשנים תר"ה-תרי"א. לפני הרישום הראשון פסקת פתיחה (מבוססת על תפילה למוהל מספר סוד ה' ונפוצה בפנקסי מוהלים): "...והנני מודה ומשבח לשמו הגדול שנתן לי מתנת חנם שזכיתני להיות אמצעי להכניס בני ישראל תחת כנפי השכינה למול ולפרוע בשר ערלתם, בספר את שמות הילדים הנמולים ע"י, שנת תר"ה לפ"ק". מספר רישומים משפחתיים בדפי הפנקס.
· פנקס של המוהל ר' דוד אויזלענדער, כרוך עם ספר סוד ה' לרבי דוד לידא, [וינה, תקס"א 1801] (חסר דף שער ודף יא). בדף הראשון חתימת המוהל: "דוד אויזלענדער תקע"ט לפ"ק". כולל למעלה מ-470 רישומי בריתות מהשנים תקע"ט-תרי"ב. בדפי המעטפת רישומים מוקדמים יותר של כמה מן הבריתות, שהועתקו לאחר מכן לרישום המסודר בדפי הפנקס.
· שני פנקסים של המוהל ר' יודא פאללאק, הפנקס הראשון כרוך עם ספר סוד ה', וינה, [תקע"ד] 1814; ובו רישומים על כ-90 בריתות מהשנים תקע"ט-תקצ"ג (עם פיסות נייר מודבקות על בריתות מהשנים תקצ"ד ותקצ"ח). בפנקס השני רישומים על למעלה מ-200 בריתות מהשנים תקע"ט-תרי"ג. חלק מן הרישומים חוזרים על עצמם בשני הפנקסים. בין שני הפנקסים דף עם רישומים על ארבע בריתות מהשנים תרי"ד-תרי"ט.
· פנקס של המוהל ר' משה צינר, עם רישומים על 102 בריתות, מהשנים תר"ב-תר"י. בראש הפנקס פתיחה (בנוסח דומה לזה של ר' יהונתן פישר), עם פרט השנה תר"ב. בדף האחרון רישומים ביידיש, בהם נזכרים שמות מוהלים אחרים בסגד (שפנקסיהם מופיעים לפנינו): ר' "יהודא פאלאק", ר' "הרש גויטיין" ור' "דוד אויסלענד".
· שני פנקסים של המוהל ר' משה גויטיין (גאטיין) ושל בנו ר' צבי זאב (הירש וולף) גויטיין, כרוכים בסוף ספר סוד ה', וינה, [תקצ"ז] 1837 (מהדורה שלא נרשמה ביבליוגרפית). חתימה בשער הספר: "שייך לי הק' הרש וואלף גויטיין פה סעגעדין". הפנקס הראשון, של הבן ר' הירש וולף, כולל רישומים על 159 בריתות מהשנים תקצ"ב-תרי"ב. בראש הפנקס פתיחה (בכתיבה מרובעת): "באתי להתיו תיו ולרשום את שמות הילדים אשר יזכני ה' להיות אמצעי להכניס אותם תחת כנפי השכינה ולמול ולפרוע... צבי זאב בן עלא" (מעל השורה נוסף: "[בן] ה' משה"). אחריו מופיע פנקסו של האב, ר' משה גויטיין, ובו רישומים על למעלה מ-500 בריתות מהשנים תקס"ו-תרי"ב. בתוך הרישומים משולבים גם רישומים משפחתיים. במקומות רבים הוסיף המוהל מאוחר יותר על חלק מן השמות הנרשמים בפנקס כי הם "יצאו מהדת", בתוספת קללות נגדם. בסוף שנת תקצ"ט מופיע הרישום: "מחמת טרדותי ומחמת פגעי הזמן אשר פגע בי וגם מחמת שכחה אשר בני אדם עלולים לכך לכן לא התיו שמות הילדים היקרים בשמותם בספר את יום אשר נכנסו בברית קודש מן ח' אב תקצ"ט עד ז' אדר שני ת"ר, אבל המה נרשמים בכתב אצל היקר ר' דוד אויזלענדר נ"י או אצל היקר ר' יהודא פאלאק נ"י או אצל בני חביב ה' הרש וואלף שי'".
בין שני הפנקסים ובסוף הפנקס השני כ-20 עמודים עם ליקוטים שונים: סגולות, רפואות, מליצות, ועוד (ביידיש ובעברית). באחד הדפים מופיעה השבעה נגד עין הרע מהאדמו"ר בעל "ישמח משה". בראשה הכותרת: "לעין הרע מהרב הגאון הגדול וכו' החסיד מו"ה משה טייטלבוים זצ"ל רב מק"ק אוהעל". ההשבעה מתחילה: "משביע אני עליכם עינא בישא..".
· פנקס מוהל, הכולל 29 רישומים על בריתות בשנים תקצ"ד-תר"ו. בראש הפנקס נכתב: "פה אבאני" (Abony, הונגריה). בשני רישומים נכתב "פה קעטשקע" (כנראה קצ'קמט, Kecskemét, שבקרבת אבוני). ברישום אחד נכתב "בכפר קרושאיפל". בעמוד האחרון רישום בעפרון: "פנקס ר' יוסף קליין דיין דפה ק"ק סעגעדין יע"א – Abony".
הרב ד"ר ליאופולד (ליפוט) לעוו (Löw, לב) (1811-1875), היסטוריון וראשון הרבנים הניאולוגים בהונגריה. לעוו נולד ב-Černá Hora (דרום מורביה), התחנך במספר ישיבות ולמד בלשנות, חינוך ותיאולוגיה נוצרית. בשנת 1841 החל לכהן כרב בנאג'-קאניז'א (Nagykanizsa, הונגריה), למד הונגרית והיה הראשון שהשתמש בשפה זו בדרשות בבית הכנסת. החל משנת 1850 כיהן כרבה הראשי של העיר סגד עד לפטירתו. בשנים 1858-1867 ערך כתב-עת עברי בשם "בן חנניה".
בנו, הרב ד"ר עמנואל (אברהם חיים) לעף (1854-1944), חוקר תנ"ך ותלמוד, מגדולי החוקרים בתחום הבלשנות השמית. ממלא מקומו של אביו כרב ראשי בסגד. ממנהיגי היהדות הנאולוגית בהונגריה. פרסם חיבורים ומחקרים מדעיים שונים, בהם "שמות הצמחים בארמית" (Aramäische Pflanzennamen) ו"צמחי היהודים" – מחקר לו הקדיש את מרבית חייו, ושנחשב עד היום לאחד מחיבורי היסוד בתחומו.
[130] דפים בכתב-יד (מלבד דפי הספרים "סוד ה'"), ועוד דפים ריקים. 17-18 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. חותמות. כריכה מקורית (בשדרתה מודבקת פיסת נייר עם כיתוב בהונגרית: ספרי מילה). בלאי ופגמים בכריכה.
כתב-יד, חיבור בענייני הלוח העברי, מולדות ותקופות. [דמשק או מקום אחר באזור, שנות הת"ק, המאה ה-18 בקירוב].
כתיבה מזרחית, בינונית ורהוטה. כולל העתקה מסודרת של חיבור בענייני הלוח, עם חישובי תקופות, מולדות ומזלות, עם טבלאות ולוחות, וכן דפים עם חישובים שונים. בין הלוחות – "לוח מחזור גדול" שמתחיל בשנת תק"א, ובדפים אחרים לוחות וחישובים לשנים שונות משנות הת"ק, בהן שנת תקט"ו, שנת תקכ"א, שנת תקמ"ה, ועוד. בין הדפים נכרך דף עם חישובים ל"שנת תקמ"ד ליצירה" ובו ציונים לאירועים היסטוריים שונים (בספרות ערביות), בהם: "חתימת משנה", "תלמוד ירושלמי", "גלות צרפת", "ביאת ישמעאלים לסלוניקי", "גלות ספרד", "גלות פורטוגל" ו"גלות נפולי".
בראש אחד הלוחות נכתב: "הלוח זה לדמשק יע"א".
[39] דף. 24 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי כהים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים גדולים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. אחד הדפים מנותק. כריכה חדשה.
כתב-יד, פנקס הכנסות והוצאות של חברא קדישא "מבני העיר הנק' מורישקוס" [המוסתערבים], עם הוספות בכתב-יד ובחתימת רבי יעקב שאול אלישר – ה"יש"א ברכה" וחתימות חכמי ירושלים. תרי"ג-תרי"ז [1853-1857]. עברית ולאדינו.
פנקס בפורמט כיס. כתיבה מזרחית, ממספר כותבים. גדוש במאות רשימות, שמות ופרטים הקשורים לענייני החברה ופעילותה בירושלים, באמצע המאה ה-19. לפנינו מקור תיעודי רב ערך על יהודי ירושלים באותה תקופה.
הפנקס היה שייך לגבאי בשם "חיים דאן המ'[כונה] יעיש". על שדרת הכריכה מופיעה הטבעת שמו: "חיים דאן", ושמו מופיע פעמים רבות בתוך הפנקס. הרישומים נכתבו בידי מספר כותבים, אחד מהם הוא רבי יעקב שאול אלישר – ה"יש"א ברכה" (שכיהן בהמשך כ"ראשון לציון"). בתוך הפנקס מופיעים מספר פעמים רישומים של סיכומי החשבונות שנעשו על ידי כמה מחכמי ירושלים, עם חתימותיהם (ראה פירוט להלן).
בראש העמוד הראשון נכתב: "חש'[בון] דילאס מצות מהחברה הק'[דושה] מבני העיר הנק' מורישקוס יכב"ץ, טהרנו חש'[בון] מר"ח אדר א' משנת התרי"ג... והתחלנו חש'[בון] חדש מי"ח ניסן התרי"ג ואילך". במספר מקומות נוספים מוזכר הביטוי "בני העיר" (כנראה כינוי נוסף למוסתערבים, שהיו תושבי העיר הוותיקים; לדוגמה, בדף 19/א: "חש'[בון] די הוצאה דילה חברה הקדושה הי"ו מבני העיר מש'[נת] התרי"ג מתחיל אין 18 ניסן").
הפנקס כולל רשימות רבות של הכנסות החברה (דפים 1/א-10/א; 22/ב-27/א), בהן רישומים רבים על פטירות אנשים שונים בירושלים, חלקם הגדול נזכרים ללא שמם אלא על שם מוצאם, לדוגמה: "אישכנזי" (או: "אישכנזית"), "מערבי", "מוגראבי", "שאלוניקלי", "איסטאנבולי", "אזמירלי" (לדוגמה, בדף 2/ב: "אזמירלי זקן בישי'[בה] של חר"י הלוי נר"ו"), ועוד.
לעתים נרשמה גם החצר שבה נפטרו (כגון בדף 7/ב: "אישכנזי בח'[צר] רובי ישראל מאדפיז" – הוא רבי ישראל ב"ק המדפיס הנודע בירושלים), או שנפטרו ב"איספיטאל" [בית החולים] ("איספיטאל כשר" [בית חולים יהודי], "אשפיטאל טרף" [בית חולים לא יהודי – ראה חומר מצורף], "אשפיטאל אינגליז" [בית החולים האנגלי]), או ב"הקדש", ועוד. כמו כן, נזכרו חלקות הקבורה: "סאנבוסקי", "בוראק", "זכרייא", "חסידים", "עטיאס".
בין ההכנסות מופיעים גם רישומים על תרומות, לעתים בתוספת שם התורם (כגון: "ע"י הרב ח"ר בכור אלישר יצ"ו מסי' רפאל מדמשק" – דף 22/ב; "מאורח אסכאנדאראני [אורח מאלכסנדריה] ע"י הרב חר"ב אלישר יצ"ו" – דף 23/ב).
בדפים 11/א-22/א מופיעים רישומי ההוצאות של החברה, בהן הוצאות עבור קפה וסוכר, יין, וכיבוד לאירועים שונים ("קונפ'יטיס" [סוכריות], "בוג'ה" [קנקן], "דולסורה" [מיני מתיקה]), שמן לל"ג בעומר, הוצאות על חולים, ועוד.
ברישומים מוזכרים שמות אישים שונים. בין היתר מוזכר כמה פעמים "ח' עט"ר [=עטרת ראשנו] מוהר"ן" (לדוגמה, בדף 11/ב: "בוג'ה לעט"ר מוהר"ן שבת ס' נח [תרט"ו]", ובאותו עמוד: "חברה בבית עט"ר מוהר"ן"; בדף 21/א: "בוג'ה ודולסורה לחתן עט"ר מוהר"ן") – לא התברר לנו למי הכוונה. בדף 14/ב: "...לסי' סי' משה מונטיפ'יורי הי"ו"; בדף 15/א: "בוג'ה לח"ן [לחכם נסים] נבון בנשואין"; "למשה כהן הי"ו בעד שרותו שישה חדשים"; בדף 15/ב: "קאהב"י [=קפה] לח' מורינו נבון נ"י לאבילות בנו"; ועוד. בפנקס נזכרים פעמים רבות חכמים ואישים מבני משפחת פרנס (לדוגמה, בדף 15/א: "בוג'ה לח"ן פרנס הי"ו בשבת ארוסין בנו"; "לבן זכר לאליהו פרנס הי"ו"), משפחת בורלא ומשפחות נוספות של נכבדי הספרדים בירושלים (ידוע כי משפחת פרנס מירושלים היו מוחזקים בתפקידם כקבלני בית העלמין בירושלים במשך יותר ממאה שנה, ראו קטלוג קדם, מכירה 61, פריט 14, שם הופיע פנקס דומה מאותה תקופה, אך בעל ייעוד שונה מזה שלפנינו).
במספר מקומות בפנקס מופיעים רישומים ופרוטוקולים על סיכום החשבונות עד כה ("טיהור החשבון"), בחתימות מסולסלות נאות של כמה מחכמי ירושלים, שעמדו בראש החברא קדישא: בדף 4/א – "טהרנו חש' בליל חנוכת המזבח... מש' התרי"ד...", בחתימות רבי משה מרדכי רפאל מיוחס ורבי יאודה בורלא; בדף 6/ב – רישומי ההכנסות בדף זה נכתבו ברובם על ידי הרב יש"א ברכה (באחד הרישומים הוא כותב: "עוד נדבה מסי' אברהם הכהן... ע"י הכותב יש"א ברכה"), ואחריהם רישום בכתב-ידו המסכם את החשבון ("היום חמישי לח' רחמים מש' תדי"ר ומקודש..."), עם חתימות רבי משה מרדכי רפאל מיוחס, רבי רפאל אברהם יוסף מיוחס והיש"א ברכה; בדף 10/א – רישום ארוך על סיכום החשבון "בבית ח"ר בכור בורלא הי"ו בליל ח' לח' אייר מש' התרי"ו... והיתה לבאר שנשאר קרן קיים סך... ביד ח' חיים דאן המ'[כונה] יעיש הי"ו...", בחתימות רבי יאודה בורלא, רבי אברהם חיים אבישי[?] ורבי מרדכי ביטראן; בדף 26/א – רישום על סיכום החשבון "עם ח' חיים יעיש הי"ו... פעה"ק ירושת"ו... ניסן התרטו"ב [=תרי"ז]...", בחתימות רבי יוסף ש'יב'ילי ורבי מרדכי ביטראן; בדף 22/א – רישום (לא חתום) בכתב-ידו של היש"א ברכה: "היום חמשה לח' רחמים התרי"ד...".
[28] דף כתובים, ועוד דפים רבים ריקים. 11 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים ובלאי. כריכה מקורית, עם קרעים ופגמים.
ספר עבודת הקודש, דינים, הנהגות, סגולות ותיקונים, מאת רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א. ירושלים, דפוס רבי ישראל ב"ק, תר"א [1841]. שני דפי שער. השער הראשון מאויר (בתחריט עץ).
הספר הראשון שנדפס בירושלים. בראש הספר "הקדמת המדפיס" (דפים [2/ב]-[4]). הקדמה זו שלפנינו היא מקור היסטורי חשוב לתולדות ארץ ישראל, הגליל ויהודי דמשק. רבי ישראל ב"ק מספר בה על קורותיו טרם הגיעו לירושלים: עלייתו לארץ ישראל והקמת הדפוס בגליל; רעש האדמה בשנת תקצ"ז בו נהרגו אלפי יהודים; הפרעות בערי הגליל בשנים תקצ"ד-תקצ"ח ע"י שודדים פראיים, שהמשיכו במעשיהם גם לאחר רעידת האדמה, כאשר התנפלו בפראות על פליטי הרעש ובזזו והחריבו את רכושם הנותר. רבי ישראל מספר על פרשיית "עלילת דמשק" בשנת ת"ר, ועל מעורבותו בה. הוא כותב כי עורר את משה מונטיפיורי להתערב בעניין, במכתבים ששיגר אליו ללונדון מהעיר אלכסנדריה בה שהה באותם ימים. בדבריו הוא מזכיר לשבח את חכמי הספרדים והמשקיעים שעזרו לו להקים מחדש את בית דפוסו בירושלים.
בסיום הקדמתו כותב ר"י ב"ק: "...ובכדי לזכות את הרבים, נתתי אל לבי להדפיס בתחלה את הספר היקר ונחמד הנקרא ס' עבודת הקדש, מאדונינו הגאון הקדוש רב חיד"א זללה"ה את כל השבעה ביחד... למען ימצא כל אחד מבוקשו וכל איש ישראל אשר ישאהו בחיקו וילמדו ממנו...".
המדפיס הנודע רבי ישראל ב"ק (תקנ"ז-תרל"ה), תלמידם של גדולי תנועת החסידות האדמו"רים רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מרוז'ין. נולד בברדיטשוב. עסק בענייני דפוס כבר מצעירותו, ובשנת תקע"ה הקים בית דפוס (שני) בעיר ברדיטשוב, בו הדפיס כ-26 ספרים טרם עלייתו ארצה. לפי המסופר הוא גם היה המעצב של אותיות הדפוס בסלאוויטא. לאחר עלייתו לארץ ישראל, בערך בשנת תקצ"א, התיישב בצפת ובה הקים בית דפוס שפעל תקופה קצרה, עד לחורבן העיר ב"רעש" – רעידת האדמה הגדולה בשנת תקצ"ז. בשנת תר"א, הקים ר' ישראל ב"ק את בית דפוסו בירושלים, שהיה בית הדפוס הראשון בירושלים להדפסת ספרים עבריים, והבלעדי בעיר עד אמצע שנות התר"כ (שנות ה-60 של המאה ה-19).
על רבי ישראל ב"ק ובית דפוסו בצפת ובירושלים, ראו: שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים תשל"ו, עמ' טו-כז; מאיר בניהו, בית-דפוסו של ר' ישראל ב"ק בצפת וראשית הדפוס בירושלים, ארשת, ד, ירושלים תשכ"ו, עמ' 271-295.
חתימות בדפי השער: "הצעיר אליהו אהרן שוויכה ס"ט", "הצעיר אהרן שוויכה ס"ט".
[
4], קיא דף. 15.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים זעירים בשולי דף השער הראשון ומספר דפים נוספים. בדף השער השני, שוליים תחתונים מעט חתוכים. כריכת עור חדשה.
הספר העברי הראשון שנדפס בירושלים. ש' הלוי, מס' 1.
ספר עבודת הקודש, דינים, הנהגות, סגולות ותיקונים, מאת רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א. ירושלים, דפוס רבי ישראל ב"ק, תר"א [1841]. שני דפי שער. השער הראשון מאויר (בתחריט עץ).
הספר הראשון שנדפס בירושלים.
לפנינו וריאנט בו מופיע שינוי בהדפסה בדף השער השני: "ספר מורה באצבע... הרב הגאון הגדול המפורסם כמוהר"ר חיים יוסף דוד אזולאי זיע"א". במרבית העותקים נדפס שמו של המחבר בראשי תיבות: "הרב הגאון הגדול רב חיד"א זיע"א", והמילה "המפורסם" נשמטה.
בראש הספר "הקדמת המדפיס" (דפים [2/ב]-[4]). הקדמה זו שלפנינו היא מקור היסטורי חשוב לתולדות ארץ ישראל, הגליל ויהודי דמשק. רבי ישראל ב"ק מספר בה על קורותיו טרם הגיעו לירושלים: עלייתו לארץ ישראל והקמת הדפוס בגליל; רעש האדמה בשנת תקצ"ז בו נהרגו אלפי יהודים; הפרעות בערי הגליל בשנים תקצ"ד-תקצ"ח ע"י שודדים פראיים, שהמשיכו במעשיהם גם לאחר רעידת האדמה, כאשר התנפלו בפראות על פליטי הרעש ובזזו והחריבו את רכושם הנותר. רבי ישראל מספר על פרשיית "עלילת דמשק" בשנת ת"ר, ועל מעורבותו בה. הוא כותב כי עורר את משה מונטיפיורי להתערב בעניין, במכתבים ששיגר אליו ללונדון מהעיר אלכסנדריה בה שהה באותם ימים. בדבריו הוא מזכיר לשבח את חכמי הספרדים והמשקיעים שעזרו לו להקים מחדש את בית דפוסו בירושלים.
בסיום הקדמתו כותב ר"י ב"ק: "...ובכדי לזכות את הרבים, נתתי אל לבי להדפיס בתחלה את הספר היקר ונחמד הנקרא ס' עבודת הקדש, מאדונינו הגאון הקדוש רב חיד"א זללה"ה את כל השבעה ביחד... למען ימצא כל אחד מבוקשו וכל איש ישראל אשר ישאהו בחיקו וילמדו ממנו...".
המדפיס הנודע רבי ישראל ב"ק (תקנ"ז-תרל"ה), תלמידם של גדולי תנועת החסידות האדמו"רים רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מרוז'ין. נולד בברדיטשוב. עסק בענייני דפוס כבר מצעירותו, ובשנת תקע"ה הקים בית דפוס (שני) בעיר ברדיטשוב, בו הדפיס כ-26 ספרים טרם עלייתו ארצה. לפי המסופר הוא גם היה המעצב של אותיות הדפוס בסלאוויטא. לאחר עלייתו לארץ ישראל, בערך בשנת תקצ"א, התיישב בצפת ובה הקים בית דפוס שפעל תקופה קצרה, עד לחורבן העיר ב"רעש" – רעידת האדמה הגדולה בשנת תקצ"ז. בשנת תר"א, הקים ר' ישראל ב"ק את בית דפוסו בירושלים, שהיה בית הדפוס הראשון בירושלים להדפסת ספרים עבריים, והבלעדי בעיר עד אמצע שנות התר"כ (שנות ה-60 של המאה ה-19).
[על רבי ישראל ב"ק ובית דפוסו בצפת ובירושלים, ראה עוד: שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים תשל"ו, עמ' טו-כז; מאיר בניהו, בית-דפוסו של ר' ישראל ב"ק בצפת וראשית הדפוס בירושלים, ארשת, ד, ירושלים תשכ"ו, עמ' 271-295].
רישומים בדף השער השני, ובדף עג/1, משנת תרו"ם [=תרמ"ו], חתומים: "הצב"י ע"ה שלמה ן' זכריא ס"ט", "הצב"י שלמה ן' זכריא אלמליח ס"ט".
[4], קיא דף. 15 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב, דפים אחרונים במצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים בדפי השער, עם פגיעות קלות בטקסט, וקרע חסר לאורך שוליו של אחד מהדפים, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים האחרונים סימני עש עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה.
הספר העברי הראשון שנדפס בירושלים. ש' הלוי, מס' 1.
וריאנט.
מקור: לשעבר אוסף ד"ר ישראל מהלמן (עם רישומים בכתב-ידו בדף המגן הקדמי).