מכירה פומבית 96 ספרים עתיקים, דפוסי ירושלים, חסידות וקבלה, מכתבים וכתבי-יד
- (-) Remove th filter th
- and (43) Apply and filter
- דפוסים (22) Apply דפוסים filter
- שנות (22) Apply שנות filter
- הש (22) Apply הש filter
- עתיקים (22) Apply עתיקים filter
- 16 (22) Apply 16 filter
- 16th (22) Apply 16th filter
- 17 (22) Apply 17 filter
- 17th (22) Apply 17th filter
- book (22) Apply book filter
- centuri (22) Apply centuri filter
- earli (22) Apply earli filter
- print (22) Apply print filter
- חלוקות (21) Apply חלוקות filter
- חסידות (21) Apply חסידות filter
- יא (21) Apply יא filter
- כתבייד (21) Apply כתבייד filter
- יד (21) Apply יד filter
- כתבי (21) Apply כתבי filter
- כתבי-יד, (21) Apply כתבי-יד, filter
- מכתבים (21) Apply מכתבים filter
- חב (21) Apply חב filter
- חבד (21) Apply חבד filter
- ניסן (21) Apply ניסן filter
- וחלוקות (21) Apply וחלוקות filter
- חב"ד (21) Apply חב"ד filter
- י"א (21) Apply י"א filter
- ו"חלוקות" (21) Apply ו"חלוקות" filter
- 11 (21) Apply 11 filter
- 11th (21) Apply 11th filter
- chabad (21) Apply chabad filter
- chaluka (21) Apply chaluka filter
- letter (21) Apply letter filter
- manuscript (21) Apply manuscript filter
- manuscripts, (21) Apply manuscripts, filter
- nissan (21) Apply nissan filter
- of (21) Apply of filter
שני ספרי דרשות – דרשות הר"ן ודרשות המהרשי"ק – שנדפסו בשנת שנ"ד, כרוכים בכרך אחד:
1. ספר שנים עשר דרשות, מאת רבינו נסים ("דרשות הר"ן"). ונציה, דפוס זואן בראגדין בבית זואן דגארה, [שנ"ד 1594]. מהדורה שנייה.
ברוב העותקים מופיע בדף השער: "נדפס שנית בבית זואן דגארה". בשער שלפנינו נשמטה המילה "שנית".
במספר מקומות נרשמה שנת ההדפסה: שנ"ו, על פי פרט השנה שבשער: "ותתענג בדשן [=שנ"ו] נפשכם", אך כפי הנראה שנה זו אינה נכונה, מפני שדבר הדפסתו של הספר שלפנינו מוזכר בהקדמה לספר הדרשות של מהרשי"ק, שנדפס בשנת שנ"ד באותו בית דפוס (וכרוך כאן יחד עמו). לכן סביר שגם דרשותיו של הר"ן נדפסו באותה השנה, ויש לקרוא את פרט השנה כך: "ותתענג בדשן [=שנ"ד] נפשכם" (ראה: א"מ הברמן וי' יודלוב, המדפיס זואן די גארה, לוד תשמ"ב, עמ’ 82 מס’ 164).
חתימה בדף השער: "לאברהם יגל יצ"ו למקנה אדר שנ"ה" [כפי הנראה, חתימת רבי אברהם בן חנניה גאליקי (יגל) ממונטסליצ'ה (שי"ג-שפ"ד), בעל "לקח טוב" ו"גיא חזיון"].
חתימה נוספת בשער: "יעקב ברוך סגרי", ורישום נוסף מחוק בדיו.
חתימה בדף ב: "שמואל סיגרי יצ"ו". רישום בדף המגן: "קניתי ספר זה מאלמנה שמואל סגרי י"ב של חודש אייר שנת התקמ"ה ביד הקצין רבי דניאל לוי".
2. ספר שנים עשר דרשות, מאת רבי שמואל יהודה קאצנלבוגן – מהרשי"ק. ונציה, דפוס זואן בראגדין על ידי זואן דגארה, שנ"ד [1594]. מהדורה ראשונה.
תריסר דרשות מהמהרשי"ק (רפ"א-שנ"ז), בנו של רבי מאיר קצנלבוגן אב"ד פדובה ("המהר"ם מפדובה"). מגדולי דורו, דיין, רב ראשי וראש ישיבה בוונציה. עמד בקשרי מכתבים עם גדולי תקופתו, כגון המהרש"ל והרמ"א (קרובי משפחתו) ורבי יוסף קארו. בנו הוא רבי שאול וואהל, שכיהן לפי האגדה כמלך פולין ליום אחד.
מחצית מהדרשות הם הספדים על חכמי דורו, ביניהם הספדים על פטירת קרובו רבי משה איסרליש – הרמ"א, ורבי יוסף קארו – מחבר השולחן ערוך.
מעבר לעמ' האחרון, חתימת הצנזור Luigi da Bologna, משנת 1599.
צ דף; סה, [1] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים בחלק מהדפים. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. כריכת קלף עתיקה, מקורית, מנותקת בחלקה (רישום בחזית הכריכה עם שמות הכותרים). פגמים וסימני עש בכריכה.
ספר החיים, דברי מוסר, דרושים והנהגות ישרות, מאת רבי חיים בן בצלאל מפרידברג, אחי המהר"ל מפראג. קראקא, דפוס יצחק בן אהרן מפרוסטיץ, [שנ"ג 1593]. מהדורה ראשונה.
בדפים ב/2 – ג/1 הקדמת המביא לדפוס, רבי יצחק הכהן כ"ץ, חתן המהר"ל מפראג.
בראש השער מופיעה הבקשה (מתוך תפילות הימים הנוראים): "כתבינו בספר חיים טובים".
החיבור מחולק לחמשה חלקים: "ספר זכיות", "ספר חיים טובים", "ספר פרנסה וכלכלה", "ספר סליחה ומחילה" ו"ספר גאולה וישועה".
רישומי בעלות עתיקים משנת תל"א בדף האחרון. הרישום הראשון: "מודה אני ח"מ שקנה צבי בר יעקב מולהזין במדינת בומברג מהמלמד שלי כהר"ר יעקב חתן ליב קסוויץ מפראג פה ערלינגא יום ו' י"א תמוז תל"א לפ"ק נאום אברהם בן הר"ר שמואל יעקב זצ"ל הכ"מ פה ערלנגן". רישום נוסף [קצוץ מעט]: "קנית[י] זה ספר ממהר"ר יעקב חתן ליב קסוויץ מפראג בק"ק ערלינגא יום ו' י"א תמוז שנת תל"א לפ"ק... [צבי בר] יעקב שליט ממגורשי אייזן שטאט...".
הגהה ותיקון קטן בכתב-יד בדף ג/2. חתימה בדף לד/2: "דוד בן לא"א מהור"ר משה ישעי' אלחנן זצ"ל".
נא, [1] דף. 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי שעווה ודיו כהים במספר דפים. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. כריכה חדשה.
ספר תפארת ישראל, על מעלת התורה והמצוות, מאת רבינו יהודה ליווא – המהר"ל מפראג. ונציה, דפוס דניאל זאניטי, [שנ"ט 1599]. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר.
רישום בכתב-יד בדף השער: "לה' הארץ ומלואה מרדכי במהרי"ל ז"ל מלבוב". חתימה בדף השני: "אנשיל הירץ ברלין ר"ח אב תקמ"ט...". חתימה נוספת בדף זה נפגעה כתוצאה מקרע חסר בשוליים.
מספר הגהות בכתיבה אשכנזית עתיקה.
סה דף. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש מעטים, עם פגיעות בטקסט. קרע חסר בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער, משוקם בהדבקת נייר. שולי השער קצוצים, עם פגיעות במסגרת המאויירת (השוליים התחתונים מקופלים ומודבקים בחלקם לדף). קרע חסר בשולי הדף השני. כריכה ישנה עם שדרה ופינות מעור, עם פגמים. תו-ספר.
החיבור היחיד מחיבוריו של המהר"ל שנדפסו בחייו, אשר נדפס בעיר ונציה. שאר חיבוריו נדפסו ברובם בעירו פראג, ושניים מהם בעיר קראקא. הספר הובא לדפוס על ידי רבי יעקב ב"ר גרשון ב"ק (מאבות משפחת ב"ק), שהדפיס בוונציה כשנה קודם לכן את הספר תנא דבי אליהו, וקודם לכן את מדרש תנחומא בוורונה, בשנת שנ"ה. מאוחר יותר הקים בית דפוס עברי בעיר פראג.
בעותק שלפנינו נמצא דף סה, החסר בעותקים רבים. בראש הדף כותרת: "זה שייך בדף מט עמוד ד שיטה כה, שנשמט משם".
שני ספרים מדפוסי שנות הש' כרוכים יחד:
• ספר פרקי רבי אליעזר. [ונציה, דפוס זואני זאניטי, שס"ח 1608].
קולופון בדף האחרון: "ותשלם כל המלאכה מלאכת שמים, יפה וברה מזוקקת שבעתים, פה ויניציאה העיר הגדולה אשר תחת ממשלת השררה יר"ה, בשנת שס"ח לפ"ק ע"י זואני זאניטי...".
• ספר לחם דמעה, פירוש על מגילת איכה, עם הפנים, מאת רבי שמואל די אוזידה. [ונציה, דפוס דניאל זניטי, ש"ס 1600]. מהדורה ראשונה.
בסוף הספר מופיעים מפתחות הפסוקים, מאת המגיה, רבי יצחק גרשון, המתייחס בהערתו גם לטעויות דפוס בספרים, כי "מדרך הפועלים לעשותם, ובפרט בעלים הנדפסים ביום השבת".
במספר מקומות בשני הספרים, חתימות ורישומי בעלות של רבי משה ב"ר שלום אבוזאגלו (בכתיבה מרובעת, בינונית ועם עיטורים מסולסלים): "משה א"א שלום אבוזאגלו נר"ו ס"ט"; "מקנת כספי אני עבד משה השם בהל"א [=ברוך הוא לעולם ועד], משה א"א שלום אבוזאגלו נר"ו ס"ט, בעשרים מוזונאת [=שם מטבע] ממסיר"ה [=ממטבע מולאי סלימאן ירום הודו], פה ארבאט [רבאט] יע"ה שנת התנ"ח ליצירה". מסתבר שהוא הגאון המקובל רבי משה בוזאגלו, אביו ורבו המובהק של המקובל רבי שלום בוזאגלו בעל "מקדש מלך". ראה בהקדמת רבי שלום לחיבורו "מקדש מלך", בו מזכיר בחתימתו את שמו ואת שם אבותיו: "שלום בוזאגלו בן יכבד אב ורבו מובהק למד ולימד... הרביץ תורה בישראל... והשאיר אחריו... חברת תלמידים אשר אור תורתם זורח היום במבצר מתא סאלי... כבוד אדוני אבי רכב ישראל ופרשיו כמהור"ר משה זלה"ה... בן לאותו צדיק חסיד ישר ונאמן... כמהור"ר שלום זלה"ה בן בנו של אותו זקן שקנה חכמה.... הדיין המצויין כמהור"ר משה זלה"ה..." [רבי שלום בוזאגלו בעל "מקדש מלך" נולד בשנת ת"ס בסאלי הסמוכה לרבאט. על אביו רבי משה ראה: מלכי רבנן, דף צו].
בשער ובראש מגילת איכה מופיעות חתימות "ע"ה יעקב בוזאגלו".
שתי הגהות [קצוצות] בכתיבה מערבית.
פרקי רבי אליעזר: נ דף. דף מה נכרך במהופך. לחם דמעה: ב-קיט, [1] דף. חסר דף השער. 17.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, הספר הראשון ותחילתו של הספר השני במצב בינוני, רובו של הספר השני במצב טוב-בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי ועקבות רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי מספר דפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. הדבקות נייר מעבר לדף השער של הספר הראשון. חיתוך דפים על גבול הטקסט, עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. כריכה חדשה.
ספר בית נאמן, דרשות בענייני "תורה ועבודה וגמילות חסדים", מאת רבי יצחק ביגה. ונציה, דפוס פייטרו ולורינצו בראגאדיני, בבית ייואני קאיון, "שנות השלום לפ"ק" [שפ"א] 1621. מהדורה יחידה.
המחבר, רבי יצחק ביגה, מחכמי שאלוניקי, כיהן כדרשן ומרביץ תורה בעיר ניקופולי (כיום: ניקופול, בולגריה; בה פעל מרן רבי יוסף קארו בטרם עלותו ארצה). המחבר מספר את קורותיו בהקדמתו. הדרוש הראשון בספר הוא "לבנין בית הכנסת ובית המדרש והקדש לעניין שבנו כאן בעיר ניקופולי".
חתימות ורישומי בעלות בדף השער ובדף המגן של "דוד ניצה" (מחוקות) ושל "שלמה אשכנזי יצ"ו". רישום בכתב-יד בדף המגן: "מנת חלקי על פי הגורל, אדר התקפ"ח, משה בכמ"ר יאשע חי מונטאלציני".
קיח דף. 27 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה בדפים האחרונים. קרעים, בהם קרע חסר עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. סימני עש עם פגיעות בטקסט. שני דפים מנותקים. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. כריכת עור עתיקה, עם פגמים.
ספר "עין יעקב" – חלק ראשון "עין ישראל" (כולל ספר בית לחם יהודה), וחלק שני "בית ישראל", מאת רבי יעקב ן' חביב. ונציה, דפוס פייטרו אלויסי ולורינצו בראגאדיני בבית ייואני קאליאוני, שפ"ה 1625. שלשת הספרים בכרך אחד.
בראש הספר הקדמת המגיה, רבי יעקב ב"ר משה יוזביל סג"ל, המשבח את מעלות המהדורה שלפנינו.
בסוף החלק הראשון, כו דף עם שער מיוחד: ספר בית לחם יהודה, מפתחות לספר עין ישראל, מאת רבי יהודה אריה ממודינא. ונציה, שפ"ה 1625. דפוס פייטרו אלויסי ולורינצו בראגאדיני בבית ייואני קאליאוני. מהדורה ראשונה.
ספר "עין יעקב", המקבץ את אגדות חז"ל שבתלמוד בבלי (ומעט מתלמוד ירושלמי), עם ליקוטים מפירושי הראשונים, נתחבר על ידי הגאון רבי יעקב ן' חביב, מחכמי ספרד בדור הגירוש. רבי יעקב עזב את ספרד עם המוני הגולים והתיישב בשאלוניקי, שם הרביץ תורה לרבים. הוא הספיק להדפיס את החלק הראשון של החיבור, אך לא זכה להשלימו עד שנפטר. את החלק השני השלים והדפיס בנו – הגאון מהרלב"ח. ספר עין יעקב עלה על המוקד בשריפת התלמוד באיטליה (בשנים שי"ג-שי"ד). לאחר השתדלות הותר ליהודים להדפיס את הספר, אך בשינוי שמו ל"עין ישראל". החלק הראשון על מסכתות ברכות-חגיגה נקרא "עין ישראל", והחלק השני על מסכתות יבמות-עוקצין נקרא "בית ישראל". הספר זכה לתפוצה רחבה, הפך לספר יסוד ונדפס במאות מהדורות. במהלך הדורות הוקמו בקהילות ישראל קבוצות מיוחדות ללימוד הספר (שכונו על פי רוב "חברת עין יעקב"), וחיבורים רבים נכתבו עליו.
רישומי בעלות בדף השער של החלק הראשון: "קנין כספי מאת – יהושע כצ"י מאסטי – אני יצחק פואה בכ"מ שלמה פואה". חתימה בדף המגן הקדמי: "יחזקאל אליעזר באקי".
בדף [2], רשימה של שמות אנשים, עם הכותרת "חברים מקשיבים".
חלק ראשון: ד, קצה, כו דף. חלק שני: קצ דף. מצב כללי בינוני. כתמים רבים, בהם כתמים כהים, וכתמי ועקבות רטיבות עם סימני עובש. קרעים חסרים גדולים בדף השער של החלק הראשון וקרעים קטנים בדף השער של החלק השני, עם פגיעות רבות במסגרות השער המאויירת בחלק הראשון (דף השער של החלק הראשון הודבק על נייר לחיזוק וחלק מהמסגרת הושלמה ביד), וקרעים במספר דפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה ישנה ובלויה, עם שדרה קרועה ומנותקת.
מקור: אוסף פרופ' אליה שמואל הרטום.
דף שער עם מסגרת מאויירת בחיתוך עץ נאה, לכל אחד מהחלקים. כריכה מקורית נאה, עץ מחופה עור, מעוטר בדמויות וקישוטים.
רישומי בעלות בדף השער: "שמעון בר יוסף ז"ל מש'[ארי?] הר"ר יוקב אופנבורג אבגקאפט [=נקנה]"; "יעקב בן לא"א יהודא ז"ל ניושא[?]"; "דער לבוש קערט [=לבוש זה שייך] שלומה ב"ר שמואל בלאך מק"ק הייגרלאך". רישומים נוספים.
שני החלקים בכרך אחד. לבוש הבוץ וארגמן: קח דף. לבוש עיר שושן: קצב דף. 31 ס"מ בקירוב. נייר מעט כהה. מצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמים גדולים במספר דפים. בלאי רב. סימני עש גדולים בחלק מהדפים, עם פגיעות בטקסט. קרעים, בהם קרעים חסרים (כולל בדף השער של חלק עיר שושן), עם פגיעות בטקסט. כריכה עתיקה, עץ מחופה עור, עם עיטורים ושרידי אבזמים. בלאי ופגמים בכריכה.
מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת פראג שס"ט-ש"ע.
ספר מעבר יבק, הנהגת "יום הפקודה" [יום הפטירה], וידויים ותפילות, דברי מוסר וענייני קבלה, מאת הגאון המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה. מנטובה, דפוס יהודה שמואל מפרושה ובנו, [שפ"ו 1626]. מהדורה ראשונה.
הספר נחלק לד' מאמרים: "שפתי צדק", "שפת אמת", "שפתי רננות" ו"ענן הקטורת" (המאמר הרביעי כולל ג' חלקים: "סדר פטום הקטורת", "קרבן תענית" ו"מנחת אהרן"). מעבר לשער: "חידה על המיתה".
מעבר לשער רישום באיטלקית, הקדשה לעילוי נשמת נפטר משנת תצ"ט. בדף לט ובדף מג, הוספות ארוכות בכתיבה איטלקית מרובעות, בשולי הדפים (קצוצות בחלקם).
המחבר, המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה בעל "מעבר יבק" (נפטר שצ"ט 1639), מגדולי המקובלים והמנהיגים הרוחניים באיטליה. תלמידם של המקובלים רבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו ורבי ישראל סרוק. על גדולתו וקדושתו של בעל ה"מעבר יבק" כותב החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (בערכו): "ושמעתי שהיה לו מגיד, ושמעתי ענינים רבים עזוזו ונפלאותיו זי"ע".
רבי אהרן ברכיה ממודינה נודע בתיקון סדרי תפילות ומנהגים שנתקבלו בכל תפוצות ישראל. חיבוריו הרבים, על הזוהר וחכמת הקבלה, נותרו בכתב-יד, אך הוא נודע לדורות בספרו "מעבר יבק" שנתקבל בכל תפוצות ישראל. הספר נדפס בחייו והוא המקור העיקרי והחשוב לסדרי הנהגת האדם בימי חוליו ופטירתו, סדרי ההשכבה, הטהרה והקבורה, סדרי תפילות על הקברים, ועוד. ספר יסודי זה נדפס בעשרות מהדורות עד ימינו, נעשו ממנו קיצורים והוא מצוטט אינספור פעמים בספרי ההלכה והמנהג.
התקבלותו של הספר "מעבר יבק" בכל קהילות ישראל החלה כבר בחייו, וכפי שהוא עצמו מעיד (בהקדמתו ל'מגן אהרן', שם): "ובכל גלילות איטלייא שנתראה ספר 'מעבר יבק' קבלו עליהם לשמור לעשות הרבה ממה שכתוב בו...". גם חכמי ומקובלי צפת סמכו את ידיהם על הספר, כפי שהוא כותב: "וממה שנכתב אלי מצפת תוב"ב מהרבה שלמים... העידו והגידו כי מעלות הבית דין משם קיימו וקבלו עליהם לשמור ולעשות כל דברי ומנהגי 'מעבר יבק'...".
מ דף, מא-נה עמ', נז-פד דף; א-קמו, קמט-קסב, קנה-קעב דף. דף טז מהספירה הראשונה חלק.
19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות כהים, ועקבות רטיבות עם סימני עובש רבים. בלאי. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. הדבקות נייר בשולי הדפים במספר מקומות. מספר דפים וקונטרסים רופפים ומנותקים. חותמת. כריכה ישנה ובלויה, רופפת, ללא שדרה.
ספר כנף רננים, זמירות בקשות ופיוטים למועדים שונים, עם ביאורים, מאת רבי יוסף ידידיה ב"ר בנימין יקותיאל קרמי. ונציה, דפוס ייואני קאליוני, שפ"ז 1626.
ספר כנף רננים מכיל תחינות ופיוטים שנועדו לאמירה באשמורת הבוקר – בימי חול, שבת ומועדי השנה. הפיוטים חוברו על ידי רבי יוסף ידידיה קרמי, רב מקובל ופייטן, מחכמי מודנה שבאיטליה. עוד קודם שנדפס הספר, התעורר פולמוס גדול נגד פיוטי תפילות אלו, שנפוצו בכתבי יד בין חכמי איטליה. ראש המתנגדים היה גיסו של המחבר, המקובל הנודע רבי אהרן ברכיה ממודנה בעל "מעבר יבוק", ששלל את עצם הרעיון שבן דורו יחבר תפילות משלו, ובפרט שאינם מכוונות על פי קבלת האר"י.
למרות הפולמוס קיבל הספר הסכמות נלהבות מחכמי איטליה (ראה: מ. בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה, ירושלים תשל"א, עמ' 105-103). בהקדמה השנייה לספר, מאריך המחבר לספר את תולדות הפולמוס, ומסביר את נימוקי וטענות שני הצדדים, ותשובתו בצדו. בין הדברים מביא עדות: "שמענו שאחד מתלמידי תלמידיו ה"ה הגאון [הרמ"ע] מפאנו זצוק"ל מאז ראה ופשפש ומצא בוידוי הכנף רננים דברים טובים, ולא זז מחבבו".
בדף האחרון, מעבר ללוח הטעות, מופיע אישור הרשויות בפדובה להדפסת הספר (בלטינית), משנת 1626.
יב; קז, [11] דף. ספירת דפים משובשת. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, בהם קרע קטן בדף השער עם פגיעה במסגרת השער. דפים וקונטרסים רופפים. רישומים. כריכת עור עתיקה, עם אבזמים לסגירה. בלאי ופגמים בכריכה.
שנים מספרי רבי יהודה אריה ממודינה – מהדורה ראשונה ושנייה של ספר גלות יהודה, עם מהדורה ראשונה של ספר פי אריה:
• ספר גלות יהודה, מילון עברי-איטלקי על סדר התנ"ך ופרקי אבות, "והוא פשר דבר מכל מלה זרה או צריכה פתרון מכל העשרים וארבע שבמקרא", מאת רבי יהודה אריה ממודינא. ונציה, דפוס Giacomo Sarzina, שע"ב 1612. מהדורה ראשונה.
[10], 9-40; 42-43, 46-62, 64-106, [103]-112, [2] דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו בדף השער. סימני עש בשולי מספר דפים. קרע חסר קטן בדף השער, משוקם בהדבקת נייר. חיתוך דפים עם פגיעה בחלקה העליון של מסגרת השער. כריכה ישנה ובלויה, מנותקת.
• ספר גלות יהודה. פדובה, דפוס Giulio Crivellari (לבקשת יוסף פואה מפדובה), ת' 1640. כולל בסופו: ספר פי אריה (עם שער מיוחד), הוספות למילון ו"ביאור תבות שנשתמשו בהם החכמים והמפרשים והמחברים בכל חכמה", מאת רבי יהודה אריה ממודינא. ונציה, דפוס Gioanni Calleoni, ת' 1640. מהדורה שנייה של ספר גלות יהודה, ומהדורה ראשונה של ספר פי אריה.
רישומי בעלות במקומות שונים. בדף המגן: "קניתי הספר הלז אני יא"פ [=יעקב אברהם פולייסי?] היום יום [נותר מקום ריק] לחדש נ[!] התקצ"ב [תוקן לתקצ"ג] מאת דוד בר' שמואל ויטאלי יצ"ו"; "וביום הזה קניתי אני אליעזר דוד הרטום". חתימה בדף השער: "שלי אליהו פיאצצא יצ"ו". חתימות נוספות שלו (עברית ואיטלקית) בדף 34 ובדף האחרון של ספר פי יהודה. מעבר לדף האחרון של ספר גלות יהודה רישום בעלות באיטלקית משנת תקס"ד, של משה אלעזר (או אליעזר) ויטאלי, מאליסנדריה; ורישום על קניית הספר מהנ"ל בשנת 1832 על ידי משה פולייסי; ורישומים נוספים.
בדף השער חתימת הצנזור Antonio Francesco Enriques, אליסאנדריה, משנת 1688.
[8], 9-40, 42-43, 46-62, 64-114; 14, [3] דף. בספר גלות יהודה חסרים שני דפים לאחר דף השער. שלושה דפים אחרונים של ספר גלות יהודה, עם מפתח השמות, נכרכו בסוף הכרך (לאחר ספר פי יהודה). 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. סימני עש עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה ישנה ופגומה (קרעים גדולים ושדרה מנותקת).
"תורת של אדונינו... המאיר ענינו להורו' לעם ה' את הדרך אשר ילכו בה", כרך כתב יד ("ביכל" חב"די). "שנת כ'ח מע'ש'יו ה'גי'ד לעמו לתת' נ'חלת גוי'ם" [=תקע"ה]. דף שער מאויר בראש הכרך.
העתקה מוקדמת של כשלושים אגרות, מאמרים ודרושי חסידות מאת רבי שניאור זלמן מליאדי האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. ההעתקה נעשתה כשנתיים בלבד לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן (כ"ד טבת תקע"ג), וכוללת הוספות, השמטות ושינויי נוסח רבים בהשוואה לנוסח הנדפס בספרי המאמרים ואגרות הקודש של אדמו"ר הזקן.
בראש כתב-היד נעתקה מהדורא קמא של "אגרת התשובה" שבתניא (נוסח זה לא היה לנגד עיניהם של עורכי ספר מהדורא קמא של התניא, ברוקלין תשמ"ב); ולאחריה נעתקו שתי אגרות קודש שכתב אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ט, לאחר שחרורו מהמאסר בפטרבורג: "אין ישראל נגאלים אלא בצדקה" ו"קטונתי מכל החסדים" (אגרת ב ואגרת ד בחלק "אגרת הקודש" שבתניא; אגרת עג ואגרת לז באגה"ק שלו, מהדורת תש"מ). בסוף אגרת "אין ישראל נגאלים", לאחר מילות הסיום "או״נ דש״ת בלונ״ח", נעתקה דמות חתימת אדמו"ר הזקן: "שניאור זלמן בא"א מו"ה ברוך זללה"ה".
בהמשך הכרך נעתק מאמר ד"ה "וארא אל אברהם באל שדי" ("דער פרומער וארא" של שנת תקנ"ד), ולאחריו עשרים וארבעה מאמרי חסידות שנאמרו ע"י אדמו"ר הזקן בשנות התק"נ-תק"ס, הן בתקופת ליאוזנא והן בתקופת ליאדי. לקראת סיום הכרך (דף סא ע"ב) נעתקו שתי אגרות קודש נוספות שכתב אדמו"ר הזקן בחורף תקס"ג – "מודעת זאת מה שארז"ל כל הרגיל לבוא לבהכ"נ" ו"פותחין בברכה לברך ולהודות לה'" (אגרת ל ואגרת א בחלק "אגרת הקודש" שבתניא; אגרת פד ואגרת פב באגה"ק שלו).
בדף ס"א ע"א, נעתק מאמר ד"ה "עסקתי בתורה בעשר אצבעות ולא נהנתי" למגיד ממזריטש ("מגיד דבריו ליעקב", מהדורת תשס"ה, אות פג, עמ' 30). למיטב בדיקתנו, מאמר ד"ה "להבין ענין נפש ורוח", שנעתק בכתב היד שלפנינו בדפים נט ע"א – סא ע"א, לא הובא מעולם בדפוס.
בסוף כתב היד, לאחר דף ס"ד, נכרכו בתקופה מאוחרת יותר כארבעים דפים ריקים. בדף הראשון, בכתיבת יד שונה, העתקת אות א של מאמר ד"ה "מה טובו אוהליך יעקב" (נדפס בספר מאמרי אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, חלק ט עמ' א'תקפט). בשני הדפים האחרונים נעשו מפתחות למאמרים ואגרות המועתקים בכתב היד.
רישומי לידות ורישומי בעלות משנות התק"פ-תק"צ בקירוב, בעמוד האחרון: "זה הספר שייך לה"ה הרבני הראש הקצין המופלא ומופל' יוסף ישראל כץ נ"י"; "יוסף יצחק אייזיק..."; ועוד. חותמות "ביקור חולים האספיטאל – בית החולים הגדול לכל קהילות ישראל" בירושלים.
[1], ב-סד דף (שתי עמודות בכל עמוד בכמחצית הדפים) + [40] דף ריקים (בעמוד הראשון העתקת מאמר אדמו"ר האמצעי, ובדפים האחרונים מפתחות ורישומי בעלות). דף נה קרוע וחסר ברובו. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי קל. קרעים חסרים גדולים בשוליו של דף השער, משוקמים בהשלמת נייר עם פגיעה במסגרת המאוירת. קרעים כתוצאה מחריכת דיו, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט בכמה מקומות. סימני עש עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה, בלויה מעט.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.007.
ה"ביכל" החב"די
באחד ממאמריו, החוקר והביבליוגרף החב"די ר' חיים ליברמן מספר על דרכי היווצרותו של ה"ביכל" החב"די, ועל תפוצתו בעיירות בלארוס (רוסיה הלבנה):
"...יצרה חב"ד שיטה של מעתיקים או 'כותבים' ('שרייבער' בלשון חסידי חב"ד). לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב"ד, אחרי כן בליאדי, שלשם העתיק מייסד החב"ד, ר' שניאור זלמן, את משכנו. מאוחר יותר – בליובאוויטש... ישבו מעתיקים, שהעתיקו את תורותיו של הרבי, שנאמרו קודם לכן בעל-פה לפני החסידים. הסדר בזה היה כך: בשבתות וימים טובים, ובהזדמנות גם בימות החול, היה הרבי אומר תורה לפני החסידים. אחר שבת ויו"ט היה הרבי מוסר תורה זו גופא, כתובה בכתב-ידו, למעתיק הראשי. הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי, והשאיר לעצמו את העתקתו, שממנה עשה אח"כ מספר העתקות, בכתב ידו שלו, ומכרם לחסידים. אם לא הספיק לו הזמן למלאות את כל הדרישות לרכישת העתקה, והחסידים היו נחפזים לחזור לעריהם, היה מוסר העתקה למעתיקי מישנה. הללו גם הם עשו העתקות ומכרו לכל הרוצה. חסיד שלא השיגה ידו לקנות העתקה, התכבד, ישב וטרח והעתיק בעצמו מאחת ההעתקות שהשיג. את החסיד שחזר לביתו ותורה חדשה בתיקו, פגשו החסידים דמתא [=מבני עירו], שהמתינו לשובו, וכמובן נאלץ, לאפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו... חסיד, שנתקבצו אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות מסרם לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל', ובדרך זו אצר לו כל חסיד, במרוצת השנים, ספרייה של מאמרי חסידות..." (אהל רחל, ג, עמ' 26).
זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שמקורו בבית חב"די, הקדיש בזכרונותיו פרק מיוחד לספרייה בבית אביו, וכך כותב:
"ספריתו של אבא ספרייה רגילה היתה, ספרית בעל-בית תורני, אבל הספרים שהיו בביתו לא מקריים היו ולא רק לנוי. ספרי חיים היו הם לאבא, ונחוצים לו, ספר ספר בזמנו, וספר ספר וערכו... ולמעלה, על הארון, בתכריך מיוחד נשמרו קונטרסים בלתי מכורכים של דא"ח (דברי אלהים חיים). אלה היו קונטרסים של דברי חסידות, כתובים בידי המעתיקים, שסבא היה מביא מבית הרבי בשובו מליאדי, או 'החוזר' היה מביאם שנה בשנה בבואו לביקורו המסורתי. וסבא היה נוהג ללמוד מהם עם אבא, כשאני יושב ומאזין. מה נחקקו בלב האותיות המעוגלות המזהירות כפנינים והרצות על פני השורות המקומרות כקשתות..." (כוכבי בקר, "ספריתו של אבא", עמ' 9-16).
מכתב "שנה טובה" מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. וורשא, י"ט אלול תרצ"ה [1935].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של אדמו"ר הריי"ץ, וחתום בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק".
נשלח אל ראש ישיבת "תורת אמת" בירושלים, הגה"ח ר' משה אריה לייב שפירא: "לקראת השנה החדשה... הנני מברך אותו ואת ביתו יחיו... בכתיבה וחתימה טובה על שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
הגאון החסיד רבי משה אריה ליב שפירא (תרמ"ט-תשל"ב), ראש ישיבת "תורת אמת" ורב ומו"צ בשכונת בית ישראל בירושלים. נמנה על מלוויו של אדמו"ר הריי"ץ בעת ביקורו בירושלים בשנת תרפ"ט. מחבר הספרים "נימוקי מלבי"ם" ו"טבעות זהב" על קצות החושן.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול, קמטים ובלאי קל.