דף מתוך דיואן שירי רבי אברהם אבן עזרא. [כתיבה מזרחית, המאה ה-12/13 בקירוב].
כתוב משני צדיו. כולל את השיר "אני באוני אצעקה לדוד יבזה / לקול שאוני יחריש ואיך יחזה..."; ואת תחילת השיר: "אל ישראל נקראת לפנים / היית לאב והיו לך בנים...".

[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר.

שני כתבי-יד – פירושים על התורה, העתקות מוקדמות בכתיבה מזרחית, יתכן ששניהם מכותב אחד:
• מדרש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) לרבי טוביה ב"ר אליעזר, על חומש בראשית. [ארצות המזרח, המאה ה-16/17].
כתיבה מזרחית בינונית. מכיל חלק גדול של חומש בראשית, מאמצע פרשת וירא עד אמצע פרשת ויגש, עם מספר דפים חסרים באמצע.
בשולי העמודים הוסיף הסופר ציונים קצרים המסכמים את התוכן בכל קטע של החיבור. אותיות ל' של השורה הראשונה בכל עמוד, משוכות למעלה.

[33] דף. 31.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכתמים כהים, עם פגיעה בטקסט. בלאי. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט.

• ספר הרמזים לרבינו יואל. [ארצות המזרח, המאה ה-16/17].
כתיבה מזרחית. מכיל חלק גדול ומשמעותי של הפירוש, מאמצע פרשת נח ועד אמצע פרשת כי תצא, עם דפים חסרים באמצעו. בחלק מהעמודים האותיות ל' של השורה הראשונה, משוכות למעלה.
בשולי הדפים הגהות ארוכות, בכתיבה שונה [מזרחית, פרסית], לרוב מכילות מקורות נוספים מחז"ל או פירושים ורמזים מאוחרים, שככל הנראה אינם שייכים לחיבור המקורי. בהגהה ארוכה לפרשת נשא, תוספת פירושים על פי הקבלה לברכת כהנים.
הגהות רבות חתומות בסופן בשם הכותב: "דוד בן יצחק", החותם גם "דוד בן יצחק לאלו".
בהגהה בפרשת מקץ, תוספת פירוש מדרשי: "למה אמר בטנים ושקדים... בשביל שהלך יוסף למצרים ומלך שאומרים לעבד נמכר יוסף, לפיכך עקר את כל שקדים ובטנים... הצעיר מ' שמואל בכה"ר יוחנן ז"ל".
בסוף פרשת נח, חתימה מסולסלת של "הצעיר דוד בכ"ר יצחק". בפרשת בחוקותי ובפרשת קורח, חתימות מסולסלות של "הצעיר שלמה ב"כ יצחק".
קטע נוסף מכתב-יד זה, על פרשיות ויקרא, נמצא באוסף בניהו Ms. K 10, ואף בו הגהות הכותב דוד בן יצחק הנ"ל.
ספר הרמזים, המלקט רמזים ופירושים רבים מחכמי אשכנז הקדמונים, חובר בידי רבי יואל, אשר כל שידוע עליו הוא שהיה מבית מדרשו של רבי יהודה החסיד באשכנז. למרבה הפלא, כתבי היד היחידים הידועים של הפירוש מקורם בתימן, שם עשו בפירוש שימוש רב, העתיקו אותו רבות ואף הוסיפו עליו רמזים. החיבור האשכנזי השתמר אפוא בזכות יהודי תימן. החיבור נדפס לראשונה בשנת תשס"א על ידי רבי יואל קלוגמן (על החיבור ותפוצתו בתימן ראו בהקדמתו של רבי עזרא קורח למהדורה הנ"ל).

[72] דף. 30 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. הדפים אינם כרוכים.

כתב-יד, דרשות והספדים, ממחבר לא מזוהה. [ארם צובא, המאה ה-19].
כתיבה מזרחית.
בדף הפורזץ נכתב בכתיבה מאוחרת: "זה הס' הק' של הרב החכם רבנו הק' בארם צובא י"ע ראש קהילתנו, והוא כתב הדברים בקבלה ולא הספיק בחייו להדפיסו זאת הס' ונכון הוא הדבר לשמר כתב ידו ולהוציא לאור, ויהי המוציא בו הברכה כי עד כה לא יצא הדבר לאור. והוא רמ"ש תע"ש הדף[?]".

[14] דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי הדפים. בכמה מקומות חיתוך הדפים על גבול הטקסט, עם פגיעה בטקסט. כריכה ישנה, מנותקת.

דף (שני עמודים כתובים, כשלושים ושבע שורות) בכתב-יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד, המחצית השניה של המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית, עם תיקונים ומחיקות. קטע מדרשה על הדברים המונעים את הצדיק מלתקן את נפשו בעולם הזה ולקבל את הטובה בעולם הבא. בתוך הדברים מביא ה"בן איש חי" רמזים קבליים על הפסוק "כה תברכו את בני ישראל".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה". גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, והוא נודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. מספריו: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות, ועוד.

[1] דף (2 עמ'). 13 ס"מ. מצב טוב. נתונים בכריכה חדשה מהודרת.

דף בכתב-יד, שיר הספד וקינה על פטירת רבי שמשון חיים נחמני בעל "זרע שמשון", שנכתב בשנת פטירתו. [איטליה, תקל"ט 1779].
בראש הדף מופיעה הכותרת "קינה וקוננוה על פטירת הרב המובהק מרנא ורבנא כמוהר"ר שמשון חיים נחמני זלה"ה שהלך לבית עולמו בליל ד' ששי לחדש אלול שנת התקל"ט". בהמשך נמחקו המילים "מרנא ורבנא" ונכתב במקומם (בכתיבה אחרת): "...אלופי החסיד הענו", וכן נמחקה המילה "זלה"ה", ונכתב במקומה "הכ"מ" [=הריני כפרת משכבו]. מילים אלה נכתבו כנראה על ידי אחד מתלמידיו, והביטוי "הריני כפרת משכבו" מורה על כך שהוא נכתב בשנת הפטירה.
השיר מכיל ט"ו בתים, והוא מתחיל במילים: "יגון בכליותי כהולם פעם...". שיר הספד זה איננו ידוע ממקום אחר, ולמיטב ידיעתנו אף לא נדפס (אינו מופיע באסופת ההספדים והקינות על פטירתו, שנדפסה בסוף ספר תולדות שמשון, תחת השם "גבורות שמשון", ירושלים תשע"ב).

הגאון רבי שמשון חיים נחמני (תס"ו-תקל"ט), מחכמי ומקובלי איטליה. הרביץ תורה במודנה ומנטובה והעמיד תלמידים ששירתו בקודש בכמה מקהילות איטליה. מחבר הספרים "זרע שמשון" ו"תולדות שמשון" (על מסכת אבות). החיד"א כותב כי היה בקי בקבלה מעשית וצוה לגנוז את חיבוריו בקבלה בקברו (שם הגדולים, מערכת ספרים, אות מו).
נודע במיוחד בספרו "זרע שמשון", שנדפס כשנה לפני פטירתו, במנטובה. בהקדמה לספרו זה מברך את הלומדים בספר כי "בעל הגמול ישלם בזכות זה שכר טוב לגומלי חסד של אמת במותב תלתא, בני חיי ומזוני טבי". בהמשך ההקדמה כותב המחבר כי מאחר שבנו היחיד נפטר והוא נותר ללא ילדים, קרא לספרו "זרע שמשון", ומבטיח "ועיניכם תראינה בנים בני בנים כשתילי זיתים סביב לשלחנכם חכמים ונבונים ובתים מלאים כל טוב גם עשר וגם כבוד לא יסופו מזרעכם עד יתקיים בכם המה יראו כבוד ה'...".
בשנים האחרונות חלה התעוררות רבה סביב הספר "זרע שמשון", והתפרסמו סיפורים רבים על זוגות שנפקדו בזרע של קיימא בזכות הספר, בין היתר בגליונות העלון "נפלאות שמשון", ולאחר מכן ב"קובץ סיפורי ישועות" שנדפס בסוף המהדורה החדשה של הספר (בהוצאת ה"אגודה להפצת תורת רבינו ה'זרע שמשון'", ערד תשע"ה).

[1] דף. 19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול.

מקור: עזבון פרופ' אפרים אלימלך אורבך.