כתב-יד מאויר, פנקס חברת "נר תמיד" של בית הכנסת לסנדלרים. [מזרח אירופה, תק"ץ 1829/1830].
דיו וצבע על נייר עבה ואיכותי, עם איורים רבים.
בשער: "זה הפנקס שייך להחבורה דנר תמיד מבית הכנסת דסנדלירים, לפרט בשכר זה יזכו להדלקת נרות בבית המקדש במהרה בימינו אמן סלה לפ"ק" (האותיות המסומנות יוצרות את פרט השנה תק"ץ).
דפים 2-3 הוכנו לרישום שמות אנשי החברה, עם הכותרת: "ואלה שמות אלופי החבורה הנקובים בשמותם...". בשני העמודים הראשונים מילוי שמות בכתב-יד (בכתיבה שונה מכתיבת הסופר).
בדפים שאחריהם מופיעות תקנות החברה, בכתיבה מליצית, מחורזת בחלקה. רוב עמודי הפנקס הנותרים – ריקים.
כתב-היד כולל איורים ומסגרות מעוטרות – חלקן צבועות בצבעי אדום, ירוק, חום וצהוב – כאשר ארבעה מעמודיו מעוטרים במסגרות שער ארכיטקטוניות (דפים 1, 6), עמוד אחד עם מדליון במסגרת מלבנית מעוטרת (דף 2א) ועוד שבעה עמודים המעוטרים במסגרות מלבניות בדגמים משתנים (דפים 2ב-5ב). עיטורי המסגרות הארכיטקטוניות כוללים קשת הניצבת על זוג עמודים, מעליה צמד אריות חורצי-לשון (בשני השערים הראשונים) או צמד חדי-קרן (בשני השערים האחרונים) וסביבם עיטורי עלים ופרחים. תחת הקשת שבדף 1ב מופיע כד-שמן גדול, ממנו עולה מנורה בעלת שבעה קנים, המעוטרת כפתורים ופרחים.
תפקידה של חברת "נר תמיד" היה לדאוג לשמן למאור בבית הכנסת. בין מנהגיה היה לערוך סעודה מיוחדת בכל שנה לאנשי החברה. בארבע שבתות בשנה, שבהן מוזכר עניין הנרות (שבת חנוכה ופרשיות תצוה, אמור ובהעלותך), עמדו לרשות החברה הכיבודים לעליה לתורה. חברות מסוג זה קמו בקהילות שונות באירופה, וכפי שנכתב בדף האחרון: "מצינו שהמצוה של נר תמיד היא מצוה רבה עד למאוד... מהמצוה שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ועפ"ז נתיסד בכמה קהילות קדושות בישראל חבורה דנר תמיד...".

6 דף (12 עמודים כתובים ומעוטרים), ועוד כ-45 דפים ריקים. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור מקורית, מעוטרת בהטבעה, עם פגמים.

תערוכה: La Menorà, culto, storia e mito (אוצרים: A. Di Castro, F. Leone, A. Nesselrath), מוזיאון הוותיקן, 2017. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 274.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.029.

כתב-יד, "פנקס דחבורה ש"ס" בקלויז חסידי הוסיאטין בעיר קופיטשניץ. [תרמ"א 1880-1881]. עם מילוי פרטים נוספים בכתב-יד, משנת תרמ"א עד אמצע שנות התר"נ.
כרך מהודר, עם שערים צבעוניים מאוירים ואיורים צבעוניים ברוב הדפים. כריכת עור מקורית, מעוטרת בהטבעת זהב אמנותית, עם המילים: "זה הפנקס שייך לחבירת[!] ש"ס דפה קאפטשניץ שנת תרמ"ה לפ"ק". ייסוד החבורה היה בר"ח חשוון תרמ"א, כפי שנכתב במספר מקומות בפנקס. סיום הכנת הפנקס היה בחודש שבט תרמ"א, כפי שמורה הקולופון של יוצר הפנקס בעמוד האחרון של כתב-היד (לפני דפי הבטנה): "תהלה לשוכן בשחק נגמר מלאכתו במוצש"ק לסדר קבלת התורה פר' יתרו כ"ג לירח שבט דשנת תרמ"א לפ"ק פה טשארטקוב ובאתי על החתום יצחק אייזיק בהמנוח מו"ה רפאל זללה"ה איידלסברג שמש דחבורה ש"ס דאדומו"ר שליט"א בטשארטקוב" – הסופר רבי יצחק אייזיק איידלסברג מהעיר טשורטקוב (הסמוכה), היה שמש של "חברת ש"ס" בבית מדרשו של האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב [אחיו הגדול של האדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין – רבם של חסידי הוסיאטין בקופיטשניץ, שעבורם הוכן הפנקס]. מן ההטבעה בחזית הכריכה עולה כי בשנת תרמ"ה, כארבע שנים לאחר הכנת הפנקס, הוכנה לו הכריכה המפוארת שלפנינו. בכמה מדפי הכרך מופיעות חותמות החבורה: "חבורה ש"ס דקלאז הוסאטין קאפיטשיניץ".
כתב-היד כולל ארבע שערים מאוירים בצבע (ראה להלן פירוט השערים), ועוד דפים רבים מאוירים – דף אחד לכל אחד מחברי החבורה עם טבלאות למילוי ל-18 שנה, בהן נרשמו תכניות הלימודים של החבר וסכום הכסף אותו התחייב לשלם לקופת החבורה. כל אחד מעמודים אלה מעוטר במסגרת ארכיטקטונית, ובמרכזו איור צבעוני מתחלף (אריות וצבאים, עופות שונים, צמחים, מבנים, ועוד).
תיאור מפורט של תוכן הפנקס:
בראש כתב-היד שני שערים צבעוניים מאוירים - עמודים ארכיטקטוניים, עיטורים פרחוניים, צבאים וציפורים. בראש השער השני שני מדליונים שבהם איור מבנה (אולי מבנה קלויז חסידי הוסיאטין בקופיטשניץ). בשער הראשון נכתב: "שויתי ה' לנגדי תמיד – פנקס – דחבורה ש"ס שנת אמת וצדק לפ"ק [=תרמ"א] ר"ח מרחשון – קאפיטשיניץ". בשער השני: "בעזרת צור ישראל – פנקס – אשר בו נכתבו ונחת'[מו] כל עדת החבורה הנעימ'[ה] לומדי הש"ס במקהלים וכל פרטי עניניהם ותקנ[ו]תיהם... א. לדעת באותות מכסת נפשות הצובאים על ים התלמוד ומי המה הלומדים. ב. המועדים ימים ושנים הסיום והתחלה. ג. משמרת פקודתם המסכת[ו]ת אשר יעלה בגורל כל או"א. ד. מסת הכסף אשר הושת עליהם... החבורה נתיסד בר"ח מרחשון שנת אמת וצדק לפ"ק – פה קאפיטשיניץ". בדפים הבאים באו "הקדמה" ו"תקנות ישרות" (עם כותרות בכתיבה קליגרפית ומעוטרת), בהן י"ח תקנות החבורה (התקנה הי"ח נוספה בכתיבה מאוחרת יותר, כהשלמה לתקנה ד': "...שבשעת הסעודה מהסיום מחיוב [צ"ל: מחויב] הגבאי להכין מאכל מיוחד לאנשי החבורה ובעת העלאת ואכילת המאכל אזי כל הזרים הנמצאים שם... יסירו מסף הבית חוצה למען יהיה לאות ולתפארת לאנשי החבורה שאין לזרים חלק בהם..").
לאחר מכן מופיע שער מאויר נוסף, לחלק שבו נכתבו שמות בני החבורה. בדפים שאחריו עמודים נפרדים לכל חבר וחבר. כל עמוד מעוטר במסגרת ארכיטקטונית שבראשה שם החבר, והוא כולל טבלה למילוי ל-18 שנה, על תוכנית הלימוד של כל חבר ועל התשלומים שקיבל על עצמו. במרכז כל אחד מן העמודים מופיע איור צבעוני, המתחלף מעמוד לעמוד. בין האיורים: כבשים רועים באחו, עורב ושלושה עצים, צבאים, אריות, נשרים ועופות שונים, נוף עירוני עם מבנים, אגרטלי פרחים, באר מים עם משאבה, לוחות הברית על הר סיני, ספר תורה, ועוד (נראה שלפחות חלק מהאיורים רומזים לשמו או לעיסוקו של החבר). בתחתית כל עמוד מסגרת מלבנית, עם נוסח התחייבות עליה היה אמור החבר לחתום (רק שבעה מהחברים טרחו להוסיף את חתימתם במשבצת זו). בעמוד הראשון מופיע שמו של רב העיר רבי יעקב שמעון. בחלק מהעמודים מופיעות הערות ליד שם החבר, עם ציון עזיבתו את החבורה עקב פטירתו או מעבר לעיר אחרת. במילוי הפרטים קיימים הבדלים בין החברים. למשל אצל רב העיר נרשמו פרטי תוכנית הלימוד ל-11 שנים, משנת תרמ"א עד שנת תרנ"א. אצל חלק מהחברים המילוי הוא רק לשנים ספורות. כמה מן החברים רשומים רק משנת תרמ"ז, אז נוספו חברים חדשים לחבורה.
בספר Hasidic Art and the Kabbalah (ראו להלן) כותבת החוקרת בת שבע גולדמן אידה על מוטיב הכסא הריק של המשיח ועל המשמעות של כסא הרבי בחסידות, ומביאה כדוגמה ייחודית איור המופיע בפנקס שלפנינו, שבו נראה אריה העומד לעלות על כסא ריק.
בהמשך הפנקס, שער רביעי, לבחורים הצעירים הרוצים להצטרף לחבורה: "שערי ארמון כלילת תפארת חתנים – בו נכתבו בחורי חמד אשר נדבה רוחם לחב[ו]ר ללומדי התלמוד וששה סדרי המשנה, ודינם כבן חבר עד החתונה, וביום הנשואין ירשמו בפנקס כאחד מבני החבורה הנעימה...". בדף שאחריו מופיעה רשימת הבחורים החברים בעמוד אחד. בראש הבחורים מופיע שמו של "החתן כמר שלום בהרב ר' יעקב שמעון אב"ד דפה" (בן זה נולד לאביו הרב לעת זקנתו, לאחר שהיה חשוך בנים במשך שנים רבות, ונושע בברכת האדמו"ר רבי חיים מקוסוב. ראה אודות כך: אהלי צדיקים, צ'רנוביץ תרצ"ו, עמ' סה).
בדפים האחרונים של הפנקס מופיעות רשימות ארוכות בענייני ה"חבורת ש"ס": פרוטוקול על ייסוד החבורה בשנת תרמ"א ושמות ראשיה; רשימות הספרים שחברי החבורה תרמו לספריית הקלויז; פרוטוקולים על אספות לבחירות להנהלת החבורה וקבלת חברים חדשים עד שנת תר"ן; רישומי זכרונות מסעודות הסיום מהשנים תרמ"ג-תרמ"ט; ועוד.
העיר קופיטשניץ (כיום: קופיצ'ינצה Kopyczyńce, מחוז טרנופול, מערב-אוקראינה), הייתה מרכז גדול לחסידי האדמו"ר רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין (תקצ"ד-תרנ"ד) – בנו הצעיר של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. העיירה קופיטשניץ הייתה סמוכה לעיר הוסיאטין מצד אחד (מרחק של כ-21 ק"מ) וסמוכה לעיר טשורטקוב מצדה השני (מרחק של כ-16 ק"מ). בעיר קופיטשניץ כיהן משנת תרנ"ד כרב וכאדמו"ר הרה"ק רבי יצחק מאיר השל (תרכ"ב-תרצ"ו 1861-1935), חתן האדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין. סיפור מעניין ידוע על בחירתו לרבה של קופיטשניץ. רבי יצחק מאיר סירב למלאות את מקום אביו האדמו"ר רבי אברהם יהושע השל ממז'יבוז'-ז'ינקוב שנפטר בשנת תרמ"א, ונשאר לגור בהוסיאטין בצל חמיו האדמו"ר עוד י"ג שנים. בשנת תרנ"ד לאחר פטירת חמיו הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, פנו אליו משלחות מעיירות שונות, לבקשו כי יבוא לכהן בעירם. מולם עמדו אנשי קופיטשניץ (שהיו בה רבים מחסידי הוסיאטין) שביקשו אף הם לחסות בצלו. הרה"ק רבי יצחק מאיר נסע עם המשלחות השונות לעיר טשורטקוב, אל דודו הישיש האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה פרידמן, לשאול כדת מה לעשות ולבקשו שיכריע בעניין. לאחר שמיעת הדברים החליט הרה"ק מטשורטקוב להטיל גורל בכדי להכריע בדבר, וביקש שיכינו לו קלפי עם פתקאות שבהן שמות העיירות השונות. האדמו"ר רבי דוד משה בעצמו הוציא את הפתק, בו נכתב "קופיטשיניץ", והכריז בקול: "מזל טוב, קופיטשיניצער רבי!". כך הכתיר הרבי מטשורטקוב, את הרה"ק רבי יצחק מאיר השל לאדמו"ר לקהל חסידי קופיטשניץ (ראו: שטרן, נר ישראל רוז'ין, חלק ו, עמ' קז; א' בקנרוט, הנאדר בקדושים, עמ' 297).
[55] דף (ועוד כ-30 דפים ריקים). 24 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות קלות בעיטורים שבדפי השער ובדפים נוספים. רישומים. כריכה מקורית, מעוטרת בהטבעה מוזהבת, עם פגמים וסימני עש.
ספרות: Hasidic Art and the Kabbalah, מאת בת שבע גולדמן אידה, הוצאת Brill, ליידן-בוסטון, 2018, עמ' 372-374.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.010.